בתצחוק של בקטוק

יהודי נכנס לחנות נעלים,לרכוש נעלים לחורף, בחר זוג נאה
ושאל למחירם,

250 ש"ח", ענה המוכר.
- "250 ש"ח? אתה מתכוון ל-200. האמת, הן שוות 150 ש"ח. קח מאה ותעשה לי הנחה לחמישים".


בעל חנות סדקית היה שמערל, ולא ראה ברכה מרובה בעמלו. תמיד היה נאנח באוזני מכריו על דוחק הפרנסה.
"אמור לי", אמר לו פעם חברו, "מה לך ולצרה הזאת? סגור את העסק".
"שיהודי פיקח כמוך ישאל שאלה כזאת?", ענה הלה, "ומהיכן אתפרנס?..."

לוויתן פגע באוניה קטנה שהפליגה בלב ים, והחל להתקיף אותה. רב החובל הנוכרי נטל חבית יין, והשליך לפיו של הלוויתן. זה לא עזר, ורב החובל השליך לפיו גוי - וכלום, הלוויתן הנרגז המשיך בנסיונותיו להפוך את הספינה. לבסוף זרק רב החובל יהודי ללויתן, והלה נרגע והסתלק.
לימים צדו את הלוויתן, ומצאו בבטנו את היהודי עומד ומוכר את חבית היין לגוי...

יצרן יין נודע שכב על ערש דווי. קרא לבניו ואמר להם: "חמישים שנה החזקתי ביקב, ונוכחתי לדעת שאין יפה מהיין לעשיית רווחים. מהכל אפשר לעשות יין. ודעו לכם סוד: אפילו מענבים..."

כפרי ביקר בעיר הגדולה, והחליט לבקר בחנות הכל-בו הגדולה שכה הרבה שמע עליה. משנכנס למקום, קפא על מקומו והביט סביבו בתמהון.
"ממה אתה מתפלא", שאל אותו בעל הבית בזחיחות, "מכמות הקונים או ממגוון הסחורה?"
"לא מזה ולא מזה", ענה הכפרי. "פשוט חשבתי לעצמי, אם מהחנות הזעירה שלי יש לי חובות עד מעל הראש, כמה חובות יש לך!"

יהודי פגש בשוק את בן עירו.
"שלום עליכם!"
"עליכם השלום!"
מה חדש בעירנו?"
"אין חדש, הכל כמו שהיה. אם זה מענין אותך, לפני כמה ימים נבח הכלב של דודך כל הלילה".
"הכלב נבח? למה נבח?"
"הזנב שלו נחרך כשהבנין נשרף..."
"הבנין שלנו נשרף! מתי? איך זה קרה?"
"המעקלים שהגיעו לעקל את הדירה של דודך, לא נזהרו עם האש".
"עיקלו את הדירה? אוי ואבוי, למה?!"
"הוא היה חייב כסף להרבה אנשים, ולנושים כבר לא הייתה סבלנות".
"שוב חייב! כל החיים הוא חייב כספים!"
"כמו שאמרתי לך, אין כל חדש".

"הלוה לי אלף שקל", פנה יהודי לאדם שעמד בקרבתו.
"להלוות לך?", תמה הלה, "הרי אני לא מכיר אותך?"
"כמה מוזרים בני אדם", אמר הראשון. "פה לא רוצים להלוות לי כי לא מכירים אותי, ובעירי לא מלווים לי כי מכירים אותי..."

בעל בית חשוב הזמין בגד לבנו, שעמד להתחתן.
"שים לב שהבגד יהלום את בני", אמר האיש לחייט, "אחרת הבריות יצחקו עליו".
"אל תדאג", ענה החייט הותיק. "כבר ארבעים שנה שאני תופר בגדים ועוד לא קרה שצחקו בגללם. אדרבה, בכו מהם".

שמערל העגלון חילק לנוסעים הוראות לפני הנסיעה: "כשהעגלה מטפסת בהר תרדו ותלכו ברגל", אמר, "משום צער בעלי חיים של הסוס. גם בירידה תרדו מהעגלה, אם שלומכם חשוב לכם. בדרך מישורית אני ממליץ לנהוג בצורה דומה", סיים העגלון, שחס על עגלתו המקרטעת. " ההליכה יפה לבריאות".
"אז מתי נשב?", שאלו הנוסעים הנדהמים.
"בתחנות", ענה שמערל קצרות.

שאלו עני אם היה רוצה ארמון כמו ארמונו של המלך.
"חס וחלילה", מיהר לענות, "מנין אקח כל כך הרבה מזוזות..."

עשיר קמצן הגיע למאה ועשרים ונסתלק לבית עולמו. באו חברא קדישא, טיפלו בנפטר וערכו לו לוויה לפי כבודו. בכל אותו זמן עמד הבן ולא בכה. במהלך הלוויה, כשאוספי נדבות סובבו עם קופות הצדקה שלהם, פרץ הבן בבכי.
"מדוע דווקא עכשיו אתה בוכה?", שאלו אותו המלוים.
"כעת אני יודע שאבי אכן מת; קופות הצדקה מקשקשות והוא לא בורח..."

בעיירה פלונית ערכו הגבאים מגבית לבניית גדר סביב בית העלמין. בין היתר הגיעו אל ביתו של אחד מעשירי הקהילה.
"כל הגדר הזאת מיותרת", אמר העשיר, שלא שש להיפרד מכספו. "המתים אינם יכולים לצאת מהקברים, והחיים הרי אינם רוצים להיכנס אליהם. אינני נותן כסף לדברים שאין בהם צורך!".

עני דפק על דלת ביתו של עשיר , וביקש צדקה.
"אני עסוק כרגע", ניסה בעל הבית לדחות אותו.
"תן לי נדבה, ואייעץ לך עצה טובה", אמר ההלך.
הסתקרן העשיר, ונתן לאיש כמה רובלים. הלה רכן קדימה ואמר כממתיק סוד:
"אם תעבור דירה לעיירה שלנו, בולטרימנץ, תחיה לעולם".
תמה העשיר: " וכי למלאך המות אין דריסת רגל אצלכם?"
"מסורת בידינו", ענה העני, "שמששת ימי בראשית לא מת יהודי עשיר בבולטרימנץ..."

עשיר מופלג נסתלק לבית עולמו, וקרוביו ליוו אותו בוכיים לבית העלמין. בין המלווים היה אדם זר, שהתייפח אף הוא.
- "מדוע אתה בוכה? הרי אינך קרוב של הנפטר".
"על זה אני בוכה", ענה האיש...

בליל שבת אחרי תפילת ערבית נגש בעל-בית לאורח קבצן שעמד ליד הפתח, והזמין אותו לסעודה. כשיצאו מבית הכנסת הצטרף אליהם אורח נוסף.
"גם אותך הזמנתי?", תמה המארח.
"הנח לו", ענה הקבצן הראשון, "זהו חתני ואני חייב במזונותיו..."

יהודי בא לעשיר לבקש נדבה. אמר לו העשיר:
"מה שמך, ר' יהודי?"
"אבא שמי", ענה היהודי.
הוציא העשיר ארבעה רובלים כמנין "אבא", ונתן לו. נטל היהודי את הכסף ונאנח.
"על מה אתה נאנח?", שאל העשיר.
"על אבי", השיב העני, "שקרא לי 'אבא' ולא 'אחשוורוש'...".


























תוקן על ידי - בין_הערבים - 19/09/2005 17:35:37