אנו עדים לבעלי תשובה מכל הסוגים מבחינת הרמה האינטלקטואלית, התרבותית והמוסרית.
החרדים מקרבים אותם ואף מכבדים אותם עד ה'צידה'. לאחר מכן, מתרחקים מהם מבחינה חברתית.
שמעתי על בעלת תשובה אחת שהשאירה בגלוי, קצת שערות מקדימה, למרות שהיא מקפידה מאד בהלכות. כששאלו אותה על הסיבה, היא אמרה שככה היא עדיין לא לגמרי 'בפנים' ולכן עדיין מכבדים אותה!
הרבה בעלי תשובה מוצפים בידע הרב שבידי מאלפיהם, עד שהם מאבדים את הביטחון העצמי. להרבה מהם יכולת העמקה גדולה בהרבה מרבניהם, אלא שמפני אובדן הביטחון העצמי, הם לא מאמינים בעצמם.
האם לא ראוי שיקימו קהילות לעצמם, במקום לנסות להיספח איפוא שלא רוצים אותם?
כך הם ישמרו על המעלות שלהם. כך אולי יתחילו להכיר ברמתם הכללית הנעלה והחרדים הם שיחזרו אחריהם!
כך גם יש סיכוי שיותר חילוניים ירצו לחזור, כיון שהמעבר החברתי לא יהיה כה קיצוני.
אני שוב מביא את הבדיחה העצובה על בעלי התשובה, שנכתבה בפורום אחר (בשם אחד העוסק בהחזרה בתשובה). המשילו אותם לגפרור (נדלק, מתלהב, נשרף, נהיה שחור ומתעקם).
תוקן על ידי - קונילמל7 on 8/23/2002 5:35:50 PM
נשלח ב-21/11/2010 16:47
בעלבעמיו כתב:
שותף
האם עלמא דחירו הוא בחינת גבורות?
אמנם אש של בעל תשובה היא בחינת גבורות, אך בחילא יתיר הוא הגיע לחירות עליונה ומדוע הוא זקוק לביסום?
אמנם כידוע יש מ"ד בגמרא שסובר שצדיקים גמורים עדיפים מבעלי תשובה, ואלו ואלו דא"ח, ולכן אלו צריכים לבסם את אלו ואלו למתק את אלו.
עלמא דחירו הוא העולם הבא, ספירת הבינה, השייכת לאלף השביעי, מעל ומעבר לעבודת האדם בשית אלפי שנין דקאי עלמא.
היכולת לעשות תשובה אמיתית אפשרית רק למי שמשתחרר מסדרי החיים הרגילים השייכים לעבודה השוטפת, ומאפשרת לו להיוולד מחדש בנקודה חדשה, וזה נס גדול לכל מתבונן. תשובה פירושה חזרה בציר הזמן, שהרי הוא הולך לתקן מציאות כשכבר היתה ואיננה, וממילא היא מחייבת יציאה מסדרי החיים הרגילים.
עניין הגבורות זו פרשה אחרת. הזכרנו בפעם באשכול חסדים וגבורות שישנם שני מהלכים מקבילים, אשר מיזוג נכון ביניהם נותן את התוצאות הטובות. החסדים עניינם עצם קיום הדברים (ועיקרם ספירת החסד), והגבורות עניינן כוחות הפעולה שלהם (ועיקרן ספירת הגבורה). אברהם שורש החסדים יצחק שורש הגבורות ויעקב איש האמת הוא המיזוג הנכון ביניהם, ליצור התקדמות מקויימת, ע"ש ותרו"ץ.
לענייננו, הרשעים בכלל ובעלי התשובה בפרט הם בעלי כוחות פעולה רבים וטובים אשר שימוש נכון בהם יכול להביא תועלת אדירה. אמנם השימוש הנכון הוא דווקא כאשר הם מתבסמים ומתמתקים בקרבת הצדיקים הגמורים שהם בחינת החסדים הקבועים בעולם. אשר על כן צירוף נכון ביניהם הוא הדרך הנכונה- הצדיק מראה את כיוון הפעולה הראויה, ובעל התשובה מוציא אותה לפועל בכוחו האדיר. זו היתה גם כוונת יצחק בשילוב יעקב ועשיו, כידוע.
אמרת אלה לבסם את אלה ואלה למתק את אלה, ולא דייקת. גם הביסום וגם המיתוק הוא מהחסדים לגבורות, אלא שהביסום (כשמו) הוא השפעה חיצונית של החסדים, ואילו המיתוק (כשמו) הוא גילוי המהות הפנימית של הגבורות (כמו שקדים מרים שמתמתקים באש).
נשלח ב-21/11/2010 16:35
הואיל ואתאן לכתבה במקור ראשון, יורשה לי לשאול שאלה בלתי מנומסת. האם אלו שהשתכנעו בזמנו מההוכחות הלוגיות, אכן השתכנעו מהלוגיקה, או שהם השתכנעו כי הם היו במצב נפשי שהם חשפו תשובה שנראתה להם מספקת, אך לא בחנו אותה עד הסוף.
נשלח ב-21/11/2010 16:31
שותף, ממה שתבעתני לעיל להוסיף מדילי הסקתי שקראת את הכתבה ולא מצאת בה כלום לטעמך. ואצא בקידה לכבוד הוד בגרותו בטכניון ומרומי גילו המתקדם, כמה הרפתקי דעדו עליה דהאי.
נשלח ב-21/11/2010 16:25
שותף האם עלמא דחירו הוא בחינת גבורות? אמנם אש של בעל תשובה היא בחינת גבורות, אך בחילא יתיר הוא הגיע לחירות עליונה ומדוע הוא זקוק לביסום? אמנם כידוע יש מ"ד בגמרא שסובר שצדיקים גמורים עדיפים מבעלי תשובה, ואלו ואלו דא"ח, ולכן אלו צריכים לבסם את אלו ואלו למתק את אלו.
נשלח ב-21/11/2010 16:19
שבח_גרונם כתב:
שותף אם תקרא בכתבה תוכל לראות מה יש לבעלי התשובה להגיד על 'האויב הגדול שלנו'.
שבח-
אני יהודי קשיש וכבד ראיה.
תן ציטוט.
נשלח ב-21/11/2010 16:17
שותף אם תקרא בכתבה תוכל לראות מה יש לבעלי התשובה להגיד על 'האויב הגדול שלנו'.
נשלח ב-21/11/2010 16:12
בעלבעמיו כתב:
שותף
תודה על תשומת הלב.
תקנתי למעלה
אבל הייתי מצפה שתעדן את תגובותיך.
הבנתי. סליחה.
זה נכון שיש בבעל תשובה תכונות יקרות מאד של חירות אשר נדרש מאמץ גדול לשמר אותן לכל המשך החיים. אבל מצד שני אי אפשר להשאר בגדר מהפכן תמידי, אלא צריכים להיצמד לצדיקים דמעיקרא כדי לממש את הפוטנציאל למציאות.
אם אתה מכיר את המושגים הרי יש צורך לבסם ולמתק (וזה לא אותו דבר) את הגבורות ולא להשאירן בפנ"ע.
האוייב הגדול ביותר שלנו היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, כלומר שנשארים רק עם אפשרויות ולא עם מימושים, וכבר ידוע הסיפור על ריש לקיש שנשאר לו מעט כורכום שלא ניצל.
נשלח ב-21/11/2010 16:02
שותף תודה על תשומת הלב. תקנתי למעלה
אבל הייתי מצפה שתעדן את תגובותיך, כנראה ששורש נשמתך הוא ממידת הגבורה.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 21/11/2010 16:10:49
נשלח ב-21/11/2010 15:56
בעלבעמיו כתב:
שותף
ברור שעל פי סודם של דברים עדיפה עצמאות מאשר חירות
תגיד, אתה נודניק ?
מה ההבדל בין חירות לעצמאות ?
נשלח ב-21/11/2010 15:53
שותף ברור שעל פי סודם של דברים עדיפה עצמאות מאשר נספחות כי הרי תשובה היא בחינת בינה, עלמא דחירו, כי בעל התשובה זכה להגיע לחירות האמתית בחילא יתיר ממה שהיה צדיק כל ימיו, וכיצד נורידו מדרגה זו להיות נספח למי שלא הגיע לחירות כזו?
במחקר חדש טוען הסוציולוג שלומי דורון כי דחייתם של חוזרים בתשובה מקהילות חרדיות מכריחה אותם ליצור קהילות משלהם. שם, כשלצידם אנשים נוספים שניתקו מעגלי חיים, מתפתחת התנהגות רדיקלית.
(צופיה הירשפלד)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3745741,00.html
במקום שחוזרים בתשובה לומדים, חרדים גמורים אינם לומדים - מאת שחר אילן
עיתונאית חוזרת בתשובה עוררה סערה גדולה בציבור החרדי, כששאלה מה הטעם להמשיך להחזיר בתשובה אם ממילא לא יקבלו את הילדים למוסדות החינוך
בשנים האחרונות התפתח סוג חדש של אפליה במוסדות החינוך החרדיים האשכנזיים. בנוסף לאפליה של בנות ספרדיות, מופלים לרעה גם ילדים של חוזרים בתשובה. העיתון החרדי "משפחה" הקדיש את גיליונות חודש אלול לדיון ציבורי בנושא הרגיש הזה. פתחה את הדיון אביגיל מייזליק - בעלת טור המתכונים בעיתון, תושבת רמת בית שמש וחוזרת בתשובה - שסיפרה כי הכיתה שבה למדה הבת שלה, שהיתה מורכבת בעיקר מבנות חוזרים בתשובה, נסגרה וכי שום מוסד אחר לא רוצה לקבל את הבת שלה.
"יש כל כל הרבה ארגונים ואנשים שמקדישים את חייהם כדי להחזיר בתשובה", כתבה מייזליק ושאלה: "למה להתאמץ כל כך? למה לגרום להם לשינוי כל כך קשה, מכאיב? למה לקרוא להם שיבואו ויחיו אתנו חיי תורה, אם לאף אחד אין כוונה לתת להם את האפשרות לחיות חיי תורה שכאלה? אולי הגיע הזמן להפסיק להשקיע כל כך בלהחזיר בתשובה, ואת כל הכוחות האדירים של כל הארגונים האלה להתחיל להפנות לאלה שכבר כאן".
בניגוד לספרדיות, שנתקלות בבעיות קבלה בעיקר בסמינרים (תיכונים לבנות), אצל בעלי התשובה הבעיה מתחילה כבר בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים. מייזליק מספרת על בית ספר שלומדים בו ביידיש, שבו הקימו המורות "ועד הורים שכל התפקיד שלו זה לדאוג שחס וחלילה לא תיכנס אף בת של בעלי תשובה ללמוד עם ילדותיהם טהורות הגזע".
לדבריה, "יש משפחות של בעלי תשובה שחיים כאן כבר עשר וחמש עשרה שנים, הבעל לובש חליפה ושטריימל, הילדים מתוקים ומסולסלי פאות, גדלים על אדני הצניעות, יראת שמים, בתים בלי עיתונים, בלי מחשב... ילדים חרדים טובים וטהורים. עד שהם מגיעים לחיידר..." עם או בלי קשר לסערה הגדולה, בית הספר שבו למדה הבת של מייזליק החליט בסופו של דבר לפתוח את הכיתה שלה מחדש, אבל הדיון הציבורי כבר יצא לדרך.
דת המעמדות החדשה
הראשון שהרים את הכפפה היה כתב "משפחה" באירופה דוד דמן, שסיפר כי "כל שנה בתקופה הזאת, כמו בריטואל קבוע, מתחילים לזרום למערכת מכתבים קורעי לב, מלים שמסתירות טרגדיות עמוקות, קשות מנשוא, משפחות שילדיהן לא הגיעו אל הנחלה רק בגלל שהן לא עומדות בקריטריונים של הדת החדשה שהשתרשה אצל חלק מהציבור שלנו, דת המעמדות... בעלי התשובה", כתב דמן, "עזבו הכל מאחוריהם, והקריבו קורבן אישי עצום, רק כדי להיווכח שלעולם יישארו דחויים בודדים, חלק מ'מכסה', לצד בני עדות המזרח".
דמן הפנה "קריאה נרגשת לכל בעלי התשובה שעוד נמצאים בתחילת דרכם: כאשר אתם עושים את המעבר הכל כך קשה, עשו עוד צעד אחד קטן, אבל מכריע: בואו אלינו, אל החוגים החסידיים". לדבריו, אמנם קשה מאוד להתקבל לחסידות אבל כשהתקבלת, לילדים יהיה תמיד מקום ללמוד, "בלי 'מכסה', בלי 'סלקציה', וללא דת מעמדות מעוותת". הסיבה לשוויון, לדבריו, היא שכולם מתבטלים בפני הרבי.
האם באמת המצב אצל החסידים כל כך טוב? הרב שמואל וינד מארגון ההחזרה בתשובה "צהר" אמר ל"משפחה" בתגובה, ש"חשוב לדעת שלבעל תשובה לא קל להיקלט במסגרת חסידית שאינה חב"ד או ברסלב (שתי חסידויות שמתמחות בהחזרה בתשובה, ש"א)". ואילו מייזליק אמרה ש"ההצעה 'בואי לחב"ד' אינה פתרון רלוונטי בשבילי. אנו רוצים לעבוד את השם בדרך המתאימה לנו ולא לבחור את דרך עבודת השם על-פי המוסד החינוכי של הילד".
לא עוזב את העיר
אחד ההיבטים המרתקים של הוויכוח הזה הוא המקום המרכזי שתופסות בו נשים, אולי כיוון שמדובר בנושאי חינוך ומשפחה, ואולי כיוון שהציבור החרדי הולך ומשתנה. את המאמר הבא כתבה אשה חרדית שהשתמשה בשם העט יעל ברג, שיצאה להגנת האפליה. בעלי תשובה, כך היא הסבירה, נוהגים להיפגש עם בני משפחותיהם החילונים, והילדים נחשפים לתרבות של קרוביהם, "שפת הדיבור, המוסיקה, שפת הגוף, המושגים". לדבריה, המפגש עם התרבות החילונית גורם להם לעתים להידרדר, והם עלולים לקלקל גם נוער חרדי מלידה. "בעיני", כתבה ברג, "עדיף הכאב של בת שלא התקבלה על כאבן של משפחות שבנותיהן נפגעו בגלל בת שהתקבלה ובטעות". ציפורה בית לוי, מחנכת ברשת "בית יעקב", כתבה ל"משפחה" ש"די לנו במה שנעשה בשולי המחנה החרדי (הכוונה לתופעת השבאב, נוער השוליים החרדי, ש"א). אין לנו צורך לייבא 'צרות' מבחוץ".
לפני שבועיים הצטרף לדיון גם עורך "משפחה" משה גרילק, מראשוני המחזירים בתשובה ומחבר הספר "החרדים - מי אנחנו באמת". גרילק טוען שרבים בציבור החרדי מפחדים מהחוזרים בתשובה, בשל החשש מפריצת חומות ההסתגרות. הוא גם מסכים ש"הדחייה קשורה לצערנו גם בתופעה של התנשאות אליטיסטית... זו רעה חולה הגורמת לאדישות ולאטימות כלפי הסבל שסובלים הנדחים על ידינו".
באותו שבוע הקדיש "משפחה" פרויקט לכמאה תגובות שהגיעו אליו תחת הכותרת "לא קיבלו תשובה" וגם צירף לדיון כמה מראשי המחזירים בתשובה. הרב וינד אמר שעדיף שהחוזרים בתשובה ימשיכו לגור בסביבה החילונית. לדבריו, "מי שאומר לאדם חילוני המתחיל לחזור בתשובה: 'קום ועזוב את ראשון לציון/ חולון/ אשקלון ועבור לדירה ברמת בית שמש/ מודיעין עלית/ ביתר, עושה טעות".
סיבה אחת לכך היא שביישוב החרדי עלול בעל התשובה להרגיש עצמו כ"סוג ב'". סיבה שנייה היא שהילדים יכולים ללמוד במוסדות חרדיים באזור החילוני, המיועדים לבעלי תשובה, ללא כל בעיות קבלה. והסיבה השלישית היא שכך הם יוצרים במקום קהילה חרדית "וגורמים לאנשים נוספים לחזור בתשובה". כדוגמה הוא מביא את שכונת כרמים החילונית בראשון לציון, שממנה יוצאים בכל בוקר שני אוטובוסים עם תלמידים לבתי הספר התורניים בעיר.
זרם לחוזרים בתשובה
אחד המאפיינים הבולטים של התגובות היה הטחת האשמות בין ההורים החרדים (מלידה) לנציגי בתי הספר, מה שמעיד ששני הצדדים מבינים שמדובר בתופעה קשה שיש להתנער ממנה. אם למשפחה ליטאית כתבה: "אנחנו לא שותפות לפשע ולא חתומות עליו. מנהלים, מנהלות, אל תרחיקו מעלינו את ילדי החוזרים בתשובה". רב ליטאי טען שהאשמה היא בראש ובראשונה של המנהלים, אבל ההורים אשמים בהסכמה שבשתיקה ובשיתוף פעולה עם המנהלים. חבר ועדת קבלה בתלמוד תורה חרדי יוקרתי כתב שקיבל איומים מהורים חרדים שיוציאו את ילדיהם מהמוסד, אם יתקבלו ילדי חוזרים בתשובה.
הפתרון המעשי היחיד שהסתמנה סביבו הסכמה מסוימת היה הקמה של מוסדות מיוחדים לחוזרים בתשובה, גם בערים החרדיות, מעין זרם החוזרים בתשובה. אהובה עציוני מבית שמש הסבירה שהמוסדות החרדיים הקיצוניים, שאינם מקיימים לימודי חול, אינם מתאימים לרבים מבעלי התשובה. בת של חוזרים בתשובה כתבה לעיתון ש"הייתי שמחה לו כשהייתי קטנה הייתי לומדת בבית חינוך שכולו מלא רק בתלמידות בנות בעלות תשובה כמוני. כך הילדים ירגישו במקום". בעלת תשובה מחו"ל כתבה שבעלי התשובה אשמים בכך שאינם מתאגדים. מייזליק מסכימה שמוסדות לחוזרים בתשובה הם הפתרון, אבל מבקרת חרדים שמציעים את זה ממקום "יהיר ומתנשא".
