יחסו של אברהם אבינו לשרה לעומת יחסו ללוט

למדתי היום את פרק כ בספר בראשית, והתעוררה בי שאלה שמטרידה אותי מאוד.

מה פשר התנהגותו של אברהם אבינו ביחסו לשרה ?

בפרק יב אנחנו לומדים שאברהם אבינו יורד למצרים ומבקש משרה:
"(יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ:
(יב) וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ:
(יג)אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלך".

ואכן זה מה שקורה, היא מוצאת חן בעיניי המצרים והיא מובלת אל פרעה:
"(יד) וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד:
(טו) וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלֲלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה".

מוזר, כמה פרקים אחר כך שלוט מציע את בנותיו לאנשי סדום כדי להציל את האורחים, חז"ל באים אליו בביקורת:

"בנוהג שבעולם אדם מוסר עצמו ליהרג על בנותיו ועל אשתו והורג או נהרג וזה מוסר בנותיו להתעולל בהם". (תנחומא וירא פרק יב).

אמנם, אצל לוט הוא פעל באופו אקטיבי ולא ראוי שהציע למסור את בנותיו, ואילו אברהם ח"ו לא נהג כן אלא רק באופן פאסיבי, אבל בכל אופן "בנוהג שבעולם אדם מוסר עצמו ליהרג על בנותיו ועל אשתו" !

ועוד יותר מוזר, שני פרקים אחר כך אנחנו קוראים על המלחמה בין ארבעת המלכים לחמשת המלכים, לוט נשבה ואז בא הפליט ומבשר זאת לאברהם:

"(יב) וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא ישֵׁב בִּסְדֹם:
(יג) וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם".

אברהם אבינו שומע על כך, ויוצא למלחמה נגד ארבעה מלכים ומנצח אותם !

"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן:
(טו) וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק:
(טז) וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם".

כלו' אי אפשר לטעון שאברהם אבינו היה "חלשלוש" ופחדן, הנה ראינו שהוא עמד במלחמה לא פשוטה עם כמה וכמה מלכים וניצח אותם. וכל זה למען מי ? למען אחיין שלו !!! [מה גם שהיחסים ביניהם היו קצת מעורערים].
ולמען שרה אשתו לא כל שכן ?!

והנה עוברים כמה פרקים ושוב אותו סיפור:

"(א) וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר:
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה"

?!

מישהוא מוכן להסביר לי מה פשר ההתנהגות הזאת ?

אמשלום

אכן זו תופעה עלובה, של אלו שדואגים לאחרים רחוקים יותר מאשר לקרוביהם.

אולם בוודאי תרצי לפרט ולהראות היכן קרב אברהם רחוקים, והיכן התעלם מבני ביתו.


רשימת שאלות

אנסה לציין כמה תופעות בעצמי:

א. קירוב רחוקים:

1. הכנסת אורחים של המלאכים (שנדמו לו כזכור כבני אדם עייפים מהדרך).

2. נתינת הכבשים למלך פלשתים.

3. ויתור על הבארות.

4. יציאה למלחמה למען לוט.

ב. יחס קשה לבני ביתו

1. לקיחת הגר.

2. גירוש הגר.

3. גירוש ישמעאל.

4. עקידת יצחק.

5. אי הגנה על שרה במצרים ובפלשתים.

6. ויתור על הבארות

יש עוד?


הסברים

אולם כשאני בוחן מה שכתבתי כאן, איני רואה שזה מצדיק את טענתך. וכמסתבר זה להפך.

הכנסת אורחים היא מצוה ראויה מאד. ולא מצאנו שהיא באה שם על חשבון בני הבית.

נתינת הכבשים היתה כדי לסכם חוזה ולכרות ברית וכדי, להערכתי, לפתוח את לבו של מלך פלשתים לשמוע ביקורת. ועל זה אמרו כי "אין מי שידע להוכיח כאברהם".

הויתור על הבארות לא ייראה לנו כויתור אם נביא בחשבון שלפעמים ויתור הוא הדרך הקלה והחסכונית. כאשר אדם צריך להאבק על בארות, וכאשר יש לו תקוה למצוא בארות במקום אחר, אולי מוטב להיות ותרן ולהרויח זמן ולחסוך אלימות? ולזכות ביחס טוב יותר מצד אוכלוסיה עויינת, האם זה לא משהו?

(הערה זו לא נועדה לצרכים פוליטיים עכשווים שבהם דעתי שונה לגמרי...)

לגבי המלחמה על לוט, כמדומה שהיא מוכיחה את ההפך! לוט נראה בעיני אברהם כיורשו הפוטנציאלי, תחליף לבן שלא היה לו. לכן הצטער כל כך שעזבו, ולכן יצא למלחמה עבורו גם לאחר שהתרחקו. לכן יש לשים את המלחמה על לוט ברשימה של "קירוב קרובים".

לקיחת הגר, כפי שבארתי באשכול אחר, נעשתה בזהירות מירבית. גם לפי בקשת שרה, וגם כל שלב נעשה לפי הוראתה. וכבר השויתי בעבר בין לקיחת השפחות בידי יעקב לבין לקיחת הגר בידי אברהם. העדינות של אברהם בולטת (הוא מסכים לבקשותיה של שרי, אבל נמנע מכל צעד עד שהיא עושה אותו בפועל. הכל כדי למעט את הפגיעה באשתו שמכניסה צרה לביתה).

גירוש הגר וההתעללות בה. כבר העיר הרמב"ן כי "לא יפה נהגה שרה אמנו בהגר". ואילו אברהם, האם לא על זה היו חילופי הדברים ביניהם? והאם לא טרחה שרה מראש לקבל את הסכמתו להוכחת אדנותה על הגר (שמצידה - נקלה בעיניה גבירתה)?

גירוש הגר וישמעאל הוא המעשה החמור והקשה שיש לתמוה עליו. האם לא היתה דרך אחרת להפריד בין ישמעאל ליצחק? נכון הוא שכאן עמד בפני אברהם צו אלקי. אבל אנו עשויים לשאול מדוע נאמר שם כי "וירע בעיני אברהם על אודות בנו" אבל לא על הגר? וכי עליה אין מקום להצטער? ועוד, מדוע נתן לה רק מים ולא הרבה יותר מזה? (אמנם מה שהשכים לשלחה לא נבע בהכרח, לדעתי, מתוך החיפזון להתפטר ממנה ו"לקיים מצות שילוח הגר" כפי שאולי יאמרו דרשנים, אלא כדי לחסוך ממנה את חום היום ולסייע לה להגיע למחוז חפצה, יישוב קרוב, לפני שיהיה חם מדי ללכת. ועדיין צר בעיני על שלא שלח ללוותה למקום מתאים. האם זה היה אסור עליו מהוראת שרה?).

לגבי עקידת יצחק יש אשכולות רבים בפורום. ואני את דעתי הבעתי באחד מהם.

ההגנה על שרה באמצעות סיפור דברים והויתור על הבארות התבארו לעיל.

סיכום

השאלה העיקרית שעליה התבססה השאלה - היחס ללוט - מתפרשת לדעתי לא כדאגה לרחוקים אלא לקרובים.

השאלה שנותרה, גם בעיני, היא היחס להגר ולישמעאל עם הגירוש. ועל זה אין לי תשובה. (איקון משפיל ראש בצער ומקווה לסיוע מחכמת חברינו).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

[מעבר לכל הניתוחים הצבאיים ומערכי הכוחות, אני חושבת שהצלחתם להתעלם מדפוס התנהגותי של אברהם, שאותי לפחות הוא מטריד -
אברהם תמיד נאבק למענם של רחוקים וזרים (לגמרי - כאנשי סדום, או באופן יחסי - כלוט), אך כשזה מגיע אל ביתו ומשפחתו הוא נוהג בהם ב"אצבע קלה על ההדק".
הבאבא תור הצביע על נקודה מעניינת והיא ההשוואה בין לוט לאברהם. גם הראשון נוהג כך ברגע האמת ומעדיף להיאבק על הצלת זרים ולהפקיר את בנותיו שלו לאונס המוני.
אין לי עניין "להשמיץ" את אברהם או לוט. אני מנסה ללמוד מכאן משהו (כך אני מבינה שהתורה מצפה ממני לעשות). לפעמים ברור שיש ללמוד מתוך "חיקוי" ולעתים נראה שיש ללמוד דוקא בהיפוך. כאן, אני לא בטוחה בכלל...]

_________________

בשם הרב יואל בן נון משעתי שבעולם העתיק היו שתי רמות של נישואין - אישה ואחות (לטענתו כך מוכח במחקר ההיסטורי).
המצב המשפטי של אחות היה יותר חלש מאשר המצב המשפטי של אישה כי האחות היא יותר שפחה ואינה זוכה לאותו מעמד של אישה ואינה שייכת בירושת הבית.
על פי דברים אלו נראה שאברהם ניתק את קשרי הנישואין עם אישתו והשאיר בינהם רק את הרמה של אחות.

http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1667383

הבאבאתור שמעתי מזמן שעור של הרב מוטי אילון ברוח הדברים ירוחם

מתקבל על הדעת. תודה

זה פירוש שלך או שראית אותו אצל המפרשים ?

תוקן על ידי - הבאבא_תור - 28/09/2005 10:08:01

הבא בתור: אברהם אבינו אינו יכול להצטייר כרודף בצע, עובדה היא שהחזיר למלך סדום את רכושו, עד שרוך נעל. אלא, אברהם אבינו, כשקיבל את הציווי של "לך - לך ואעשך לגוי גדול", החל לפעול במגמה של גוי גדול, של עם הזקוק למדינה. ולשם הקמת עם או תשתית של עם יש צורך בממון. כשהבין אברהם שייעודו הוא להקים עם בעל ארץ מובטחת, הבין שיש גם צורך ברכוש. יסודות עם, מדינה וארץ הם הרכוש וההוכחה לכך - כמשה רבינו, בעומדו לפני פרעה שהתיר לו לצאת ממצרים ולעבוד את ה' לפי בקשתו, שהתעקש לא לקבל את ההצעה - "ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יוצג. גם טפכם ילך עמכם (שמות י"ד כ"ד). לכאורה זהו נצחון של שחרור עם מוצלח וראוי היה למשה לקפוץ על ההצעה. אלא שתשובתו מפתיעה; "גם אתה תתן בידינו וגם מקננו יילך עמנו לא תישאר פרסה... וייחזק ה' את לב פרעה ולא שלח את העם" (שמות י"ד כ"ה - כ"ו). אני טוען שגם משה הבין כי אין אפשרות לקיום כלי צאן ובקר ובלי רכוש.