| נשלח ב-25/9/2005 23:47 |
|
| |
היש מסורת על מראות וצבעים ?
בהקדמת חלקו השני של הספר "דרכי דוד" על מסכת סוטה (הרב דוד קאסעל, "מלפנים ראש ישיבת בית מדרש לתורה, שיקאגא, ור"מ ישיבת איתרי ירושלים") נמתחת ביקורת פרועה על כמעט כל אספקט של החיים החרדיים, בעיקר בצורתם בארץ. בין היתר כותב המחבר כי
"אפילו הנושא של "שימוש" על מראות הוא בגדר אחיזת עיניים. היום כידוע הרי כל מראה הנוטה לאדמומית לא טהורה ולא כבזמן הגמרא ומי שיש לו חוש הראות בצבעים יודע מה זה מראה אדמומית. היום רבנים צעירים עושים שימוש במראות ורואים מאות ואלפים מראות והרבנים אשר נותנים להם את השימוש לפעמים הם בעצמם אין להם שימוש...."
במלים פשוטות, הטענה היא כי כל נושא המסורת על מראות הוא בלוף, וכי בתפוצות ישראל בחו"ל לא נהגו בזה (אלא הנשים היו מכריעות בעצמן, או אפילו היו מראים לחכם היה זה קובע לפי שכל ישר ולפי איך שנראה לו הצבע, ולא היתה פרוצדורה של "התמחות" בכתמים). קצת סיעתא לטענה זו ניתן למצוא בכך שספרות השו"ת, למיטב זכרוני, ריקה מדיונים במראות (למעט השאלה העקרונית במראה ברו"ין וכדומה, אין דיונים ספציפיים), וגם בספרות הזכרונות של יוצאי ישיבות וכדומה לא זכור לי תיאור של "שימוש" מהסוג הנהוג בארץ (איני מתימר, כמובן, להיות בקי מקיף בכל הנ"ל, זוהי התרשמות אישית).
כמובן - יש לדחות ולומר כי אין שאלות בשו"תים בגלל הקושי לתאר צבעים (למרות שיש שאלות די קשות לתיאור בתחום של צורת האותיות). כמו כן אולי בספרות הזכרונות מישיבות חו"ל לא היה נעים לאנשים לכתוב על כך (שוב, חלק מן הספרות נכתב ע"י מי ששנו ופרשו, מן הסתם היה להם פחות לא נעים).
לאחרונה דברתי עם אדם שדיבר עם רב שעשה מחקר די מקיף בנושא, והלה אמר לו כי אכן גם התרשמותו קרובה לזו של הרב קאסעל. בין היתר הוזכר שמו של פוסק ספרדי ידוע מאד, ומתברר שאת ה"שימוש" שלו עשה אצל אחד מרבני העדה החרדית, כלומר לפחות דל מהכא מסורת של אותה העדה.
די הופתעתי מן העניין, שכן אם הדבר נכון יש כאן לענ"ד הטעיה רבתי של הציבור, הסבור לתומו כי מדובר בהכרעה מבוססת בנושא שהוא איסור כרת, והנה מתברר כי תורת כל אחד בידו. האם יש למי מבאי הפורום איזו ידיעה או אסמכתא בעניין?
הודעה זו אושרה על ידי המנהלים מיימוני וקעלמר
תוקן על ידי - שנרב_נ - 25/09/2005 23:46:33
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2011 14:26 |
|
| |
למיטב ידיעתי אחרי שחקרתי אצל כמה ת"ח גדולים יש ג' שיטות עיקריות
המקילים ביותר הם תלמידי הטפליקער, ת"ח שלימד בין השאר את הרב פישר ז"ל מהעדה החרדית את ר יהודה שפירא ז"ל וגם את הרב וואזנר. הוא טען שיש בידו מסורת לטהר כל מיני ורודים למיניהם בטענה שזה לא אדום. אצל הדיינים בבי"ד של ר' ניסים קרליץ אוחזים שהמקילים מכשלים את השואלים אותם בדם גמור שאין לו שום היתר.
הבית מדרש האמצעי הוא מתלמידי החזו"א שם נוהגים קולות בחומים מסוימים ובורודים דהים מאוד זה ע"פ שימוש מהחזו"א עצמו ותלמידיו
הבית מדרש המחמיר הוא של ר' ניסים קרליץ שם מטמאים כל דבר שניכר לדיין שהוא לא ממראה טהור בלבד, כלומר ( כך שמעתי מהרב ששמשתי אצלו) אם הרב בקיא במראה דם שנבלל במראה טהור עד שלא נשאר אלא זכר בעלמא, כל זמן שברור לו שזה שרידי דם הרי זה טמא. יעוין בספר חוט שני בפרק על מראות הדמים בשער הציון 18 ( אם איני טועה) שבעיקרון דם שנמצא במעבדה אע"פ שאינו ניכר לעין, כל שיש ספק שמא התערבב במראה טהור אחרי שיצא מהרחם הרי זה טמא מספק.
לפי שיטה זו שהיא דרך אגב התואמת ביותר אל לשון הפוסקים, הרב כיום בעצם משמש כבדיקת מעבדה, המראות היחידים שהרב יכול לטהר בניגוד למעבדה הם היכן שברור שהד התערבב קודם היציאה מהרחם, ( למשל כשהגוון התפשט בשווה בכל המראה )
הרבנים שבשיטה הזאת אוחזים שאין שום מסורת בענין והכל עורבא פרח, הסיבה שצריך שימוש היא כדי ללמוד איך נראה דם במצבים שונים ובתנאים שונים גם כשאיננו ניכר כ"כ וגם כשכהתה עינו או נס ליחו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2011 00:13 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2011 22:34 |
|
| |
כהדיוט המנסה להכניס את ראשו בין הרים גבוהים, ארשה להאיר אפקט שונה של הענין. ה"שימוש" בנוגע למראות וצבעים, לא נועד ללמד את המתלמד מה מותר ומה אסור. המטרה האמיתית היא שיוכל הרב לבדוק את התלמיד אם אכן מבחין הוא נכון בצבעים וגוונים, ואם אין הוא סובל מעיורון צבעים חלקי. כשם ששוחט לא מקבל קבלה לשחיטה בלי שייבחן אם הוא מרגיש פגימה בסכין, כך מו"ץ שתפקידו להורות בשאלות מראות לא יקבל סמיכה והיתר הוראה בלי שייבדק אם מבחין הוא בחילוקי הגונים. אלא שהדרך המכובדת היא "שימוש", כי הוא צריך להגיד את דעתו בפני הרב, וכאשר הרב קולט כי הוא "מזייף", יאמר הרב לתלמיד אין חלקך בפסיקה המעשית. אולי?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2011 12:04 |
|
| |
הרב ד"ר הלפרין שליט"א,
בספר 'לבושי עֹז (שיעורי ר' עזריאל אוירבך שליט"א) הוא כותב גבי צבע חום שזה מסור ל"שימוש ת"ח". היות ודרכו בהוראה מושתת על הגרשז"א זצ"ל ויבלחטו"א הגריש"א שליט"א, כיצד יתכן שהוא פוסק בזה בניגוד לשניהם? מדוע הוא (וכן מורי הוראה נוספים בב"ב ובירושלים כידוע) מלמדים את הבחנתם, אם אין להם מסורת בדבר, ואין להם עדיפות על אחרים?
(אגב, יש לי חשד שבאתרוגים אכן מתחיל 'שימוש' שלא היה נהוג בעבר, - אני צודק?)
[עוד דבר מעניין, השמועות אומרות שהגר"ש וואזנר שליט"א הוא מהמקלים ביותר במראות, האמנם?! כיצד הדבר מסתדר עִם ספרו (שיעורי שבה"ל הל' נדה) המחמיר מאד?]
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2008 10:43 |
|
| |
המסקנה הגורפת לגבי הצבע האדום שיש בו הרבה שוליים שבעצם נועדו "לתקן" טעויות הנובעות מעיוורון צבעים חלקי, בעייתית בגלל שגם בתקופת המקרא והמשנה היו גוונים שונים בצבע האדום, ההוכחה לכך הם השמות השונים שלהם: שני, ארגמן, ששר (עיין ירמיה כב יד), סומק וסקרה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2007 13:39 |
|
| |
מדהים!
שמעתי שכך נהוג למעשה אצל אנשי הגר"ח גריינימן. יש עוד מישהו מיהדות בני ברק שנוהג כך?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2007 11:32 |
|
| |
לנדב,
לשאלתך הראשונה באשכול, מצורף קטע ממאמר שכתבתי לאחרונה, הדן ישירות בשאלתך.
פרק ט. היש צורך ב"שימוש" לראיית כתמים?
בשקט מדהים מתנהל בדורות האחרונים ויכוח חריף בין גדולי הפוסקים בשאלה הלכתית מעשית ביותר הנוגעת לפסיקה בראיית כתמים: היש חובה לעבור "שימוש חכמים" מיוחד בראיית הכתמים לפני היתר הוראה בהם. לדעת הגרמ"פ פיינשטיין זצ"ל לא יכולים לפסוק על מראה אם לא היתה לו קבלה או מסורה בזה, ולעומת זאת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ויבל"א הגר"ר חיים פנחס שינברג והגרי"ש אלישיב פוסקים כי אין צורך בקבלה או מסורה מיוחדת כדי לפסוק במראה.
ההסבר היחידי אותו אני מכיר, והיכול להסביר את דעת גדולי הפוסקים שאינם מצריכים שימוש מוקדם בראיית כתמים, הוא האמור למעלה: אף כי גזירת הראשונים בכל צבע הנוטה לאדום היא דין מוחלט, דין זה כולל בתוכו כבר את הבדלי הראיה בין מורים שונים, כאשר הדרישה ההלכתית לבדיקת נטיה או העדר נטיה לאדום מסורה לכל מורה הוראה באשר הוא, והכל לפי מראה עיני הדיין. ותו לא מידי. (ע"כ מתוך המאמר)
שם המאמר: עיוורון צבעים חלקי – בעיה הלכתית של רואי דמים?
ראשי הפרקים של המאמר הם:
א. הצגת הבעיה
ב. הצבעים האוסרים בהלכות נדה
ג. ראיית הצבעים של ג'ון דלתון
ד. מהו אור ומהו צבע?
ה. הפיזיולוגיה של ראיית צבעים
ו. אנומליות בראיית צבעים
1. א-כרומטים
2. מונו-כרומטים
3. די-כרומטים
4. טרי-כרומטים אנומלים
ז. טריכרומטים אנומלים אינם עיוורי צבעים
ח. החמרת הראשונים הקדמונים
ט. היש צורך ב"שימוש" לראיית כתמים?
י. פסילת טריכומטים אנומלים לראיית צבעים – משמעות מעשית
המאמר טרם עלה לרשת, אך אשמח לשלוח אותו אליך בדוא"ל (אם תספק לי אותו באישי) ואף לקבל הערות.
_________________
הרב ד"ר מרדכי הלפרין
מנהל מכון שלזינגר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2005 09:40 |
|
| |
כלל לא תמוה. המקור להודעתי היה מאמרו של הרב אלרן, אלא שלא רציתי להכנס לעניין זה כדי להתנתק מן ההיבט הרכילותי הכרוך בפרשה ולדון לגופו של ענין.
מן הרב אלרן גם שמעתי את הטענה לפיה אין מסורת ברורה על צבעים, טענה שהוא שמע מכמה מגדולי ההוראה שבירושלים (אשכנזים). לא רציתי לפרסם את השמות בלא הסכמה, מה גם שאת רובם אינני מכיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2005 02:02 |
|
| |
תמוה שעוד לא הובא כאן קישור למאמר של הרב יונתן אלרן שהתפרסם לאחרונה: "על השיטות המקילות במראות הטהרה".
http://www.havabooks.co.il/Aviner/Halacha.pdf
לקראת סוף המאמר, יש התחקות אחר כמה מסורות: לרב אבא שאול היה מסורת שכתום מותר, והרב פישר קיבל מהרב מטעפליק שסגול מותר, וכן קיבל הרב רבינוביץ בקנדה מהרב הירשפרונג "כמסורת רבני גליציה".
- דו"ד
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2005 10:06 |
|
| |
שנרב,
כתבת:
"אני מסייג את דברי ואומר שהם על סמך לוחות הצבעים שבאינטרנט. יכול להיות שהם לא מדויקים או לחילופין שיש "זיוף" הנובע מגווני המסך וכדומה. אולי אם נלך לטבלאות הנמצאות בספרים עם איכות הדפסה טובה נראה הבדלים."
הסתיגותך מוצדקת ומדוייקת.
לכן אין מקום להמשך דבריך בסיכום.
לסיכום:
הדלטוניסטים הטריכרומטים, שונים מאחרים בגווני משנה, ביניהם גווני משנה שבין אדום לירוק.
וכמו שציינתי ושניתי ושילשתי,
יש ביניהם הרואים בחלק מגווני המשנה יותר נטיה לאדום מאשר חבריהם, ויש הרואים פחות נטייה לאדום מחבריהם.
אבל הטריכרומטים תמיד יזהו את צבעי האדום הברורים.
גמר חתימה טובה וצום קל
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2005 16:58 |
|
| |
ד"ר הלפרין.
לפי המאמר שציינת אליו (תודה!) סוגי עוורון הצבעים השכיחים מתחלקים לשניים.
3% מהאוכלוסיה היא דיכרומאטית. לאנשים אלו יש בעיה קשה בעיקר עם הצד האדום של הספקטרום. לפי מה שכתבת ברור כי אדם כזה אינו יכול לראות מראות.
5% מהאוכלוסיה הם טריכרומטיים עם בעיה בעיקר בתחום הירוק. כעת, באינטרנט מופיעים לוחות המתארים כתמי צבע כפי שרואה אותם אדם רגיל מול הצבע שיראה דלטוניסט חלקי כנ"ל. לפי מיטב הכרתי, אין לעיוור צבעים מן הסוג הזה שום בעיה עם גווני אדום כלשהם.
אני מסייג את דברי ואומר שהם על סמך לוחות הצבעים שבאינטרנט. יכול להיות שהם לא מדויקים או לחילופין שיש "זיוף" הנובע מגווני המסך וכדומה. אולי אם נלך לטבלאות הנמצאות בספרים עם איכות הדפסה טובה נראה הבדלים.
כעת למסקנות.
1. יכול להיות שעיוור צבעים חלקי (מן הסוג השני כנ"ל) יהיה עדיין בעייתי במראות אחרים כמו באתרוג או בריאה.
2. מהודעות קודמות שלך הבנתי את הטענה לפיה דלטוניסט חלקי, אף שהוא מטהר מראות שאחר יטמא מחמת שלפי תפיסתו אין בהם נטייה לאדום, מכל מקום לא יפגע בחמשה מראות הטמאים מדאורייתא. לענ"ד, לפחות לפי הטבלאות שנזכרו, טענה זו אין לה על ה לחול במציאות. אם מדובר בדיכרומט אז אתה מסכים שאסור לו להורות, ואם מדובר טריכרומאט עם בעיה בירוק אזי לענ"ד אין שום אדום שהוא יטהר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2005 11:21 |
|
| |
הבאבא תור,
השלמה לתשובה לשאלתך:
אכן לא קיים טיפול או תרופה לעיוורון צבעים.
בכל זאת
קיימות היום עדשות מיוחדות ונדירות לעיוורי צבעים המשמשות כפילטרים, והינן משובצות
בעדשות משקפיים או עדשות מגע.
הפילטרים יכולים לשפר את ההבחנה וזיהוי הצבעים לצרכים מסויימים.
ראה:
http://www.eyes.co.il/eyedefect/blind-color.asp
ובפירוט קצת יותר בגליון "עיניים" – העיתון הישראלי לרפרקציה, גליון 13 ספטמבר 2005 עמ' 9.
שנרב,
דומני שאנחנו לא מדברים באותה שפה.
כמו שציינתי, רוב הדלטוניסטים הם טריכרומטים. כלומר, הרצפטורים שלהם מבחינים בכל הצבעים. כלומר: הם מזהים גם אדום וגם ירוק וגם כחול ללא קושי.
אלא שנוסחת השילוב שלהם (ראה המאמר ב"מדע") שונה משל רוב האנשים, ולכן בצבעי גבול מסוימים יֵראו בעיניהם (תלוי בליקוי במדוייק) או דומים יותר או דומים פחות לצבעים הבסיסיים.
אם הנקודה הזו מובנת, אנא חזור שוב על שאלותיך, רצוי בעברית להמונים, כך שאוכל להבין בדיוק מה לא ברור או מה נראה לא הגיוני.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2005 22:44 |
|
| |
ד"ר הלפרין.
את הודעתי הקודמת כתבתי לאחר קריאת המאמר ב"מדע". בשבילי מדובר בחצי דקת הליכה עד הספריה..
לגופם של דברים, אני חושב שלא הלבן כצבע ספקטרלי חשוב (אצל דיכרומטיים) אלא דוקא הפגם בראיית האדום.
מעבר לכך, אם אתה מסכים לזה שדיכרומטי פסול להורות, נשאר לדון רק בדיאטרנומלי. לכן ניסיתי להעלות את לוח הצבעים של דיאטרנומלי, כדי להראות כי אין הבדל כלל בין דיאטרנומלי לאדם נורמלי בתחום הצבעים הבעייתי. [בהחלט יכול להיות שהטבלה באינטרנט מזייפת (אם מפני שיש ספקטרום רחב של הפרעות דיאטרנומליות או מפני שהעברת הצבע למסך לא אמינה)].
מכל מקום, לפי מה שראיתי עד עכשיו לא סביר לומר שחז"ל הרחיבו את תחום האדום כך שיכלול גם הוראת דיאטרנומלי, מפני שאין הבדל בינו לבין נורמלי בתחום הצבעים הרלוונטי.
מה שכן, צבעים אינם רק נושא לכתמים. יש גם מראות באתרוג, בריאה וכדומה. האם גם עליהם אתה טוען שעיוור צבעים מן הסוג השכיח כשר להורות ? שם בהחלט יכול להיות נפק"מ בתחום הבעייתי (=ירוק).
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2005 23:50 |
|
| |
הבבא תור,
לא ניתן לרפא עיוורון צבעים. זו תכונה מולדת, מועברת גנטית בד"כ.
שנרב,
ברור שדיאטרנופי לא יכול להורות, והוא גם לא יורה.
מאחר ויש איזור ניטרלי (חסר צבע) בספקטרום הראיה שלו, אם התדר האדום הוא ניטרלי (חסר צבע) בעיניו, הוא בודאי לא ינסה אפילו להורות.
ואם אין לו חסר בתחום התדר האדום וסביבתו הקרובה, למה שלא יורה?
לעומת זאת, במצב של דיאטראנומליה, בו אין שום חסר של איזור ניטרלי – חסר צבע בספקטרום ראיית הצבעים שלו, הוא מבדיל היטב בין אדום כדם המכה לבין הירוק ככרתי, וכל ההבדל בינו לבין רוב העולם הוא במשואת הצבעים הנראית לעיניו,
כאן לדעתי פשוט שהוא רשאי להורות ואין עליו חיוב להיבדק, גם אם הבדיקה תסביר בעליל את היותו מחמיר או מיקל קיצוני.
אני חוזר וממליץ על קריאת המאמר של פרופ' אבינועם אדם ב"מדע" כרך כד, חוברת 4-5.
לצערי באתר סנונית העלו את כל המאמרים ב"מדע" רק מכרך כה, כך שלא הצלחתי להעלותו או לקשר אליו.
|
|
|
|
|