בענין מסורת בכל ענין:
בבואנו לזהות את מין האתרוג שעליו דיברה התורה "פרי עץ הדר" עלינו לבדוק מה המסורת בענין זה, כי חשיבות המסורת היא בכל ענין, ובמיוחד באתרוגים. ואיתא בירושלמי (סוכה פ"ג ה) פרי עץ הדר, עץ שפריו הדר, ועצו הדר, איזה זה, זה אתרוג. "ששאר האילנות שינו ממה שציוה הבורא שיהיה עץ פרי, דהיינו עצו ופריו שוה, והן שינו ועץ עושה פרי. משא"כ אתרוג שקיים מצוות בוראו וטעם עצו ופריו שוה – ודאי הדר הוא. שלא ברא הקב"ה דבר חסר בעולמו במעשה בראשית, ובוראם משבחם, מי מגנם".
(קרבן העדה שם בשם אביו).
ועוד שמצינו במס' יבמות (קב ע"א): א"ר אר"כ א"ר אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו. אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל. ולהסביר גודל הענין מן הראוי להביא את ד' המהרי"ק (שורש פח) שכתב: והאיך יפצה אדם פה ויצפצף לאסור מה שנהגו כל ישראל בפומבי, לכל הפחות יהיה להם לירא ולומר אם אין ישראל נביאים בני נביאים הם, וק"ו בן ק"ו שיש להם על מי יסמכו מתוך דברי רבותינו ז"ל וכו' עי"ש.
והחתם סופר (בשו"ת ח"ו סי' פו) כתב: אנחנו על קבלת אבותנו נסמוך שלא הנחילו לנו שקר ח"ו, והם שמעו הנשמע וראו הנראה איש מפי איש עד מרע"ה, עכלה"ק. ועוד כתב (בחיו"ד סימן שנו): מי יכול לשנות הדבר בענין הנהוג בכל יום ויום לפני זקנים ונביאים, אם לא כך ראינו בעינינו ממרע"ה ותלמידיו ותלמידי תלמידיו עד היום הזה. עכ"ל.
מסורת באתרוגים:
וביותר באתרוג והדומה לו - כתב הרמב"ם (בהקדמה לפירוש המשניות): אמרו (סוכה לה.) פרי עץ הדר, שטעם עצו ופריו שוים, שהוא האתרוג, וחכם אחר אמר, פרי עץ הדר, שדר באילנו משנה לשנה, וחכם אחר אמר הדר שגדל על כל מים. אין זה מפני שהיה הדבר ספק אצלם עד שלמדוהו בראיות אלו, אלא בודאי שכבר ראינו כן בלי ספק בכל הדורות מיהושע בן נון עד עכשיו שהמצוה היא באתרוג. ואין כל ספק או מחלוקת בזה. עכ"ל.
וכ"כ בספר המכתם (לחד מן הראשונים ז"ל, סוכה דף לה.): ויש לדעת דודאי קבלה שלימה היא ביד כל ישראל ממשה רבינו ועד עכשיו, דור אחר דור ראו אבותיהם נוטלין לו ארבעה המינים, לא אחרים זולתם. עכ"ל, עי"ש עוד. וכן בריטב"א (שם), וכן בשבולי הלקט (סי' שנט) יעוי"ש. ועי' עוד לקמן מדברי החת"ס שדין אתרוג כדין עוף טהור שנאכל במסורת.
מסורת בני אשכנז:
והנה מסורת בני אשכנז היא היותר טובה, ראה בשו"ת הרא"ש (כלל כ אות כ): ודע כי אני לא הייתי אוכל על פי המסורת שלהם, כי אני מחזיק את המסורת שלנו וקבלת אבותינו ז"ל חכמי אשכנז, שהיתה התורה ירושה להם מאבותיהם מימות החרבן, וכן קבלת אבותינו רבותינו בצרפת, יותר מקבלת בני הארץ הזאת. ועי"ש עוד. והבית יוסף הביאו (ביור"ד סימן פב).
ובארחות רבינו (ח"א עמוד מב אות קטז, חנוכה תש"ך) כתב: אמר לי מו"ר (הקה"י) זצוק"ל בנוגע לתימנים בארץ שצריכים להתנהג כשו"ע וכמ"ב ולא שייך אצלם אל תטוש בנוגע למנהגיהם שנהגו בתימן, כי אלה נבעו אצלם מחוסר ספרים וסופרים.
והוסיף מו"ר שתימני שהתחנך כאן בבית אשכנזי ומתנהג במצות כמוהם אם ישנה למנהגי תימן יהי' אצלו אל תיטוש.
וראיתי בספר ארבעת המינים למהדרין (עמוד רעד) מהרא"ח עדס שליט"א שכתב: סיפר לי ידיד שפגש בעיר נתניה באדם תימני זקן שהתפאר בפניו שאת כל עצי האתרוגים התימניים שיש לו – הרכיב אותם במו ידיו ללא עזרתם של אחרים. מעשה זה נעשה אמנם בתמימות האופיינית ליהודי תימן שחיבבו תמיד את המצוות, אלא שיהודי זקן זה לא ידע את ההלכה שאתרוג מורכב פסול. ועי' בזה לקמן.
סימנים באתרוג:
והנה מצינו באחרונים שכתבו ד' סימנים מהו האתרוג הכשר במסורה, אולם למעשה לא סמכינן על סימנים. וכן במשנה ברורה וז"ל: "אתרוג המורכב הסכימו הפוסקים שהוא פסול, דלא מקרי אתרוג כלל. ומורכב היינו מאתרוג (ולימונ"י) [ולימון]". ומביא שם ד' סימנין מהו מורכב, ואח"ז מביא דעת החתם סופר (בשו"ת או"ח סימן רז) שמפקפק מאד בענין הסימנים אחרי שלא נזכרו בש"ס, ודעתו דלמעשה אין לסמוך על סימנים כלל להקל, [וכ"כ הרבה פוסקים, עיין בחזון עובדיה, סוכות עמ' רלג] ודינן של אתרוג כדין עוף טהור דנאכל במסורת, דהיינו שאותו המקום יהיה מוחזק מימים קדמונים שאתרוגיהם אינם מורכבים. עכ"ל. (סימן תרמח ס"ק סה).
ולתועלת המעיין הובא בזה לשון החתם סופר (או"ח סימן רז): כבר כתבתי בתשובה אחרת (שו"ת מכ"י ח"ז) כי כל אלו הסימנים לאו דאורייתא ולא נזכרו בש"ס ובשום מקום, ומן הדין דינו של אתרוג כדין עוף טהור נאכל במסורת (חולין ס"ג ע"ב). עכ"ל. וברש"י שם (ס"ב ע"ב ד"ה חזיוה): ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת, עוף שמסרו לנו אבותינו – כטהור. ושלא מסרו לנו – יש לחוש, ובמסורת יש לנו לסמוך, עכ"ל. אתה הראת לדעת שסימנים לא מעלים ולא מורידים והעיקר הוא המסורת. ועי' עוד מש"כ לקמן בענין השינוי שבין זני האתרוגים.
בעצם הענין של המורכב:
והנה בעצם הענין של "אתרוג המורכב" אמנם מצינו מי שכ' להתיר את האתרוג המורכב. ובשו"ת הרמ"א (סימן קיז) בענין אתרוג המורכב, לאחר שפסלו משום שאינו נקרא אתרוג, כתב: והנה לא אוציא לעז על הראשונים שנהגו לברך על אתרוג כזה במקום הדחק, מ"מ לא שבקינן היתרא לברך על אלו שלא בדוחק גדול, עכ"ל.
ובשו"ת הסבא קדישא לרבי שלמה אלפנדרי (חלק ג' סימן יב) כתב קונטרס שלם להתיר האתרוגים המורכבים בשעה"ד ובריש דבריו כתב: "והנה כעת שאני מתגורר פה ירושת"ו חקרתי על זה ואמרו לי שכמעט כל אתרוגי א"י הם מורכבים, ובודאי שראוי להצטער ע"ז הרבה, שכמה אלפים ורבבות מישראל שאינם יוצאים י"ח במצוה גדולה כזאת, וגם שמברכים ברכה לבטלה". ולכן הוא מחפש צד זכות ע"ז, יעוי"ש. ועי' בהמשך דברי הגאון ר"ש סאלנט זצ"ל שבמציאות זה אינו נכון כלל. ולמעשה רוב ככל הפוסקים אסרו את המורכב ופסלוהו אפי' בשעה"ד.עד שבספר ארבעת המינים השלם (עמ' שכב, והובא במעשה איש ח"ד עמ' קכו) כתב בשם מרן החזו"א: אתרוג שלא היה בחזקת בלתי מורכב, לא היה ניחא ליה שיקחוהו אפי' לנענועים בלבד.
בענין אתרוגי ארץ הקודש:
והנה דעת הפוסקים בשבח אתרוגי ארץ ישראל ובגנות אתרוגי חו"ל, ויש להאריך בזה עוד הרבה אולם אנכי כינסתי בזה רק חלק מהדברים העיקריים.
ושם (סימן מג אות ח') הובא מכתב הגר"מ גימפל יפה שכתב: ובענין אתרוג אה"ק גם לבד המסורה מדורות קדומים, ואשר נראה מהמהר"ם אלשיך ז"ל שהיו נזהרים מהמורכבים גם דורות הקדומים, וכן חכמי צפת רבני' ושופטי' היו מרחיקים האיסור עד מאד, ועם כ"ז היו יוצאים חובתם באתרוגי אה"ק שגדלו שם, וכנראה מתשו' מבי"ט. ואין מסורה יותר טובה מזאת, שהרמא"ל [ה"ה האלשיך הקד'] והמבי"ט היו באותו הדור ועדותם נאמנה ונאמרה זה שלש מאות שנה. והעידו על איסור המורכבים מקדם, ועל היתר אתרוגים הנטועים וידועים באה"ק שמשתמשים בהן מאז. ועיש"ע.
הפוסקים מלפני ד' מאות שנה כתבו שנהגו לברך על אתרוגי אר"י שגדלו ביד הישמעאלים, בעיקר באזור צפת. ה"ה שו"ת המבי"ט (ח"ג סי' מט), שו"ת רבינו בצלאל אשכנזי בעל שיטמ"ק (סי' ב), שו"ת מהר"מ אלשיך (סי קי), ושו"ת מהרשד"ם (יו"ד סי' קצב).
בשו"ת ישועות מלכו מהגאון רבי יהושע מקוטנא (או"ח סי' מו) כותב: "ואם רבים וגדולים יצאו באתרוגי קרפו, הלא רבו יותר אשר יצאו בשל ארץ ישראל: הבית יוסף, האר"י, והרמ"ק" עכ"ל.
בספר אגרות ר' יצחק אלחנן מאת מרן רי"א ספקטור אב"ד קובנא הובא דעת רי"א כנגד אתרוגי קארפו ופארגא שהנכרים מגדלים אותם ומרכיבים אותם, ולעומת זאת אתרוגי ארה"ק הם מושגחים כד"ת שיהיו בלתי מורכבים ואין דרך אחרת רק ליקח אתרוגי פרי עץ הדר מאה"ק.
ושם (עמוד רמח במכתב משנת תרנא) כתב בזה"ל "ויש לנו בע"ה אתרוגי אה"ק יפים ומהודרים שזכינו לזה ות"ל על זה, ומצוה גוררת מצוה להעלות את ירושלים בזמן שמחתנו, ויהיה לנו לזכות רב, ונזכה לשמוח בשמחת ציון וירושלים ובישועת עמנו בכלל בבא"ס, עכ"ל. (הוצאת ב"ב תשס"ד ח"א סימן ע' ואילך).
בשו"ת ביכורי שלמה (ח"א בהסכמות) הובא הרבה מדברי פוסקי וגדולי הדור של לפני 120 שנה בערך בשבח אתרוגי אר"י. ושם (עמ' 5) הביא מכתב הגרש"ז בהר"ן שכתב "יש אילנות שידוע לנו עפ"י סימנים מובהקים שבהם שאינם מורכבים [סימנים ברורים לי לפי עסקי בזה מעת התחיל מסחר אתרוגי עיה"ק יפו ת"ו"]. ואילנות שידוע שמורכבים – מפסידים את פירותיהם, שלא יברכו עליהם. ע"כ. ושם (עמוד 4) הובא הסכמת החכם באשי הגרי"י אלישר שכתב: אנא נפשאי אי"ש ירושלים שלי"ת וזכורני מזה למעלה מששים שנה ואת היותרת שהיו אתרוגים בעה"ק שכם ת"ו, בכפר (אל פאחים) [אום אל פאחם] בלתי חשש הרכבה כלל והיינו לוקחים מהתם לכל הארצות הק' יוב"ב. ועתה נתרבו האתרוגים הן ביפו הן בשכם הן בטבריה הן בצפת תוב"ב. אולם עדים יעידו על אילנות שאינם מורכבים לפני בי"ד הצדק ונותנים תעודה עליהם שאינם מורכבים.
בשו"ת נפש חיה להגרח"א וואקס זצ"ל אב"ד קאליש (סימן ב'): ובפרט בארץ הקדושה שהיו שם תמיד גדולי ישראל ויצאו באתרוגים הללו, אין שום דבר מוציאן מחזקת כשרות... והמה כשרים אף בלי סימנים... וגם להעיד על אתרוג שהוא מוחזק בכשרות בלתי אפשרי רק על מקום שדרים שם משנים קדמניות גדולים וצדיקים המעידים ע"ז. ועי"ש עוד בשם הגאון מפלאצק שכ' שאפי' יצאו ממורכבים מאלף שנים קדמוניות כולם פסולים וכו'. ורק אתרוגי ארץ ישראל המה מוחזקים בכשרות ע"פ מסורת ושנים קדמוניות ע"פ גדולים וצדיקים. ובמכתב שני שם כותב הגר"מ אויערבאך: בדבר האתרוגים, מקור המה (באמעל פאחים) [אום אל פחם], והוא כפר מהלך יום אחד משכם עד צפת ת"ו. ושם יש גנות ופרדסים הרבה, כי מסוגל האדמה לגדלם. הגנות האלה המה במסורת מדור אחר דור שלא נמצא בהם מורכבים כלל וכלל לא. וכן העיד זה יותר משלשים שנה רב גדול וצדיק זקן נכבד שאלו הגנות מוחזקים המה מדור דור ביתרון הכשר ובמסורה. גם בעיר שכם נמצא ומוחזקים, אבל לא הרבה. ובכפר נצחא, מהלך חצי יום משכם. וכפר (אלמע) [עלמה] רחוק מצפת ת"ו ערך שבעה שעה נמצא אתרוגים. וכן כפר חיטאיא נקרא (חיטין) [חיטים, סמוך לטבריה] נמצא אתרוגים וכולם במסורה. ועי"ש עוד.
ובבכורי שלמה שם (סימן כה אות קלט) כתב: כעת שיש בנמצא אתרוגי ארץ הקדושה שכשרים בלי פיקפוק. ושם (אות קעג): אולם באתרוגי ארץ הקדושה דיש מסורת דכשרים הם למצוה כידוע לגאונים דארץ ישראל והעידו ע"ז בחתימתם א"כ כשרים אף בלי סימנים. ושם (אות קפא): וגם יש הכשרים מצדיקי הדור שמעידין שמשגיחים על זה נאמנים צדיקים שלא יהי' מורכב. אף דאינם מהודרים כמו אתרוגי קארפו וכו'. ובפרט בזה"ז שכ"ג [הגרח"א וואקס בעמח"ס נפש חיה אב"ד קאליש] נטע גנות בא"י אשר יהי' נשמר מגדולי הצדיקים דארץ הקדושה שלא יהי' מורכב. מלבד חיבת הקודש, המה כשרים ע"פ מסורת ואי"צ לשום סימן.
בשו"ת בכורי שלמה שם (פיעטרקוב תר"ן) הביא מכתב הג"ר מרדכי גימפל יפה אב"ד ראז'ינאי מח"ס פירוש תכלת מרדכי על רמב"ן עה"ת שכתב (סימן לה): "באתרוגי אה"ק ראיתי בס' תבואות הארץ להרב הח' ר"י שווארץ ז"ל [שהיה מומחה גדול מאוד בעניני אר"י] שבא"י לא נמצא אתרוגי מורכבים, ועדותו נאמנה מאד בעיני באשר כתב לתומו זה כארבעים שנה לפנים. ואף שהתחכמו מקרוב להוציא דיבת ארץ לומר שגם באה"ק יש הרבה להנאתם, מי יחוש להם, וד' יכפר בעד. ובשגם עתה ההשגחה מעולה מסורה ביד יראי ד' הרבים והמומחים באה"ק. וע"כ יהי' חלקי ממי שנמנה להדר על אתרוגי אה"ק הבאים בתעודות להכשירם והפרשת תומ"י". ועי"ש עוד.
:( בבכורי שלמה, מהמחבר, (עמ' 174 ובפרט הגנים שנטע הרב הגאון בעל נפש חיה זצ"ל שממונים שם נאמנים וצדיקים שישגיחו על זה בהשתדלות נמרצה שלא יהי' בהאתרוגים שום חשש הרכבה. והובא בנפש חיה (שם) תשובת הגאון מפלאצק (הנדפס בספר בגדי ישע) שכתב: אין לעמוד על בירור הכשר האתרוגים זולת הגדלים ביער מחמת העדר חשיבותן מסתמא לא יטריחו להרכיבם. והנה בארץ הקדושה כל זמן שישראל בתוכה המה ראו וידעו שהאתרוגים כשרים המה, ויוצא בהם ידי ברכה. אך באמצע הי' זמנים שכמעט לא הי' יושב בארץ, וטרם בוא הרמב"ן שמה לא מצא רק מנין מצומצם [כ"ה באיגרת הרמב"ן לבנו], אז לא הי' מקום לספק על הרכבה כי לא היו האתרוגים בחשיבות כלל, כי לא הי' למי למכור האתרוגים. ועד היום לא הורגלו למכור אתרוגי ארץ הקדושה לחוץ, וגם שם לא הי' חשיבות גדול. אבל בארץ קארפו אשר שם הגוים מאספים עושר גדול מזה בוודאי עושים כל מיני ערמימות לרבות המספר מאתרוגים ולהדר אותם וכפי הנשמע ע"י הרכבה גידולו יפי יותר בוודאי יש חשש.
בשו"ת נפש חיה להגרח"א וואקס זצ"ל (סימן ד) הביא קול קורא [משנת תר"מ בערך] מגאוני הדור ההוא, כמאה ועשרים רבנים גדולים בגנות אתרוגי קארפו, והביאו דברי החתם סופר (סימן רז) שפוסק להלכה דדין אתרוג כדין עוף טהור שנאכל במסורת, וסימנים לא מהנו. ואתרוגים מארץ הקדושה המה כשרים על פי מסורה, ובכל מקום שימצא אתרוג מארץ הקדושה אין לברך על אתרוגי קארפו. ע"כ. ומתוך אותם רבנים: בעל ה"אבני נזר", ובעל "תורת חסד" ובעל "אמרי בינה", והגאון רבי יהושע מקוטנא, והאדמו"ר מגור, והאדמו"ר מאלכסנדר, ובד"צ דווארשה, ובד"צ דקאליש.
ובנפש חיה (שם) הביא מכתב הג"ר מאיר אויערבאך (משנת תרל"ז) שהיה אב"ד קאליש ואח"כ היה בירושלים בענין אתרוגי ארץ ישראל: מעולם לא נשמע שום דיבה ולעז ושמץ דבר עליהם. כי מוחזקים מכמה וכמה מאות שנים במסורה לברך עליהם. ומעולם לא פיקפק שום אדם עליהם, וכו'. בפרט כי אחינו בני ישראל מטפלים בזה. ואף נדנוד ס"ס בזה כלל – אין לחוש, שזה כשר אליבא דכולי עלמא, וכו'.
ועוד כתב (שם) בשו"ת נפש חיה: והרב הגאון הגדול ר' שמואל העליר נ"י העיד על האתרוגים ששלח הוא מהכולל שהמה ממקומות המוחזקים בכשרות ממאות שנים. ומשם לקחו הקדושים הראשונים אתרוגים לברכה. וכן מאז ועד עתה מברכין עליהם בכל שנה.
בערוך השלחן להגרי"מ עפשטיין (ח"ג סימן תרמח סעיף כט) כתב: ולפ"ז אין לנו שום היתר על אתרוגים, רק אותם שישראלים מעידים שיודעים הנטיעות מתחלתן שאין בהם שום הרכבה, כמו אתרוגי ארצנו הקדושה, שבשם גדולי ישראל ותלמידי חכמים ויראי אלוקים משגיחים על הגינות שלא יהיה בהן שום הרכבה. ולכן כל איש מישראל אשר נגע יראת ה' בלבו לא יקח, רק אתרוגי א"י. ואיך לא נבוש ולא נכלם בדבר מצוה שנוכל לקיימה מפרי ארצנו הקדושה ליטול דווקא מארץ העמים אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה. ועל זה נאמר (תהלים פרק קו כד) וימאסו בארץ חמדה. ולכן יש ליזהר בזה מאד מאד. עכל"ק. בספר תורת רבינו שמואל סלנט זצ"ל (חלק א' סימן יב אד"ש תרל"ח) הובא מכתב מרש"ס זצ"ל אל הגרח"א וואקס זצ"ל ב' נפש חיה שבו כתב שבגנות ופרדסים סביבות יפו יש אתרוגים מורכבים בלימון, וחכמי הספרדים שנת תרלז "טרחו ובדקו ומנאום איזו אילנות מורכבים אתרוג בלימון – ואיזו אילנות ראו שאינם מורכבים – ונתנו עליהם כתב הכשר". ועוד כתב (שם): אתרוגים מסביבי צפת הידועים ומוחזקים מכמה מאות שנים. ונוסף לזה אשר בחודש חשון העבר נסעו שמה בני שיחי'... ובדקו שמה בסביבי צפת כל האילנות אחד לאחד, וראו שכולם טובים וכשרים, ואין שמה גם אחד שיהי' בחשש הרכבה כלל. עכ"ל.
ועוד (שם) במכתב להגאון ר' יצחק אלחנן זצ"ל כתב: אתרוגים הכשרים בלי שום חשש ופקפוק כלל הבאים מסביבות צפת מהגנות (אם אל פחם) [אום אל פאחם] וכדומה, המוחזקים משנות דור ודור מזמן מרן הרב"י [הרב בית יוסף] וחביריו אשר היו בצפת, כי הם כשרים בלי שום פקפוק. עכ"ל, ועי"ש עוד.
עוד (שם) הובא מכתב הגר"ש סאלנט אל ר"ש מארקוס (תמוז תרס, והובא ג"כ בספרו של הרש"מ – פרי עץ הדר בסוה"ס): ובפרט כי כידוע יש עין צופה על אתרוגי ארץ הקודש לשמרם מחשש הרכבה ככל האפשר, ובפרט כי הידים העסקניות באתרוגים פה מלקיטתם עד המכרם ידי אחב"י הן, ובפרט כי זה מקרוב החלו הרבה מבני המושבות להתעסק בעצמם בנטיעות אלו על פי השגחת יראי אלקים, הלא מפני כל הטעמים הללו, אין ספק כי מהראוי והנכון לכל איש וירא ד' לקחת אתרוג למצוה מפרי הארץ, כדי לקיים המצוה כתקונה בכל אופן, עכ"ל. בספר תורת רבינו שמואל סלנט (ח"א) כתב: "ומה שכתבו הרבנים [כנראה הבד"צ] בתעודתם על הבדוקים ביפו "כי אם באנו לחוש לנטיעות אין לנו אתרוג כשר" – במחילת כבודם לא כן הוא – כי במקומות הידועים ומוחזקים מדור דור שאין בינהם חשש מורכב בעולם, וגם עתה לא נמצא בם אף אילן אחד מורכב, באלה ודאי אין לחוש..." עכ"ל עי"ש.
ושם הובא מכתב מהבד"ץ העדה החרדית דירושלים (משנת תרלז) על אתרוגים שכשרים לכתחילה בלי ספק. ועוד שם מהבד"ץ הנ"ל (משנת תרלח) שנסעו רבנים ובדקו במקומות שיש עליהם מסורה "והעידו בפנינו ושמנעו מפיהם בתורת עדות גמורה, כי אמנם כן כי בדקו את כל הגינות בכפר "אם – אל – פאחעם" ובכפר אלמא אל שעייב, ובכפר חיטין, וכן הגינה הסמוכה לעיה"ק טברי' ת"ו. וסיבבו שמה בכל הגנות הנ"ל, וחפרו ובדקו ומצאו, כי כל הגנות הנ"ל המוחזקים בכשרות מאד מדור אחר דור על פי המסורה מהרבנים הגאונים מאד זיע"א, הנמו כן עתה בלי שום חשש הרכבה כלל וכלל... כי בכל המקומות הנ"ל לא נתפשטה חכמת ההרכבה, ואינם יודעים ממנה, כי לא נמצא שמה אף אילן אתרוג אחד מורכב, וגם רחוקים המה מכל חכמת ההרכבה". עכ"ל ועי"ש עוד.
מכתב (משנת תרחצ) ממרן הגרי"ז זצ"ל אל הגראי"ז מלצר זצ"ל שהיה בירושלים. הובא בעובדות והנהגות לבית בריסק (חלק ב עמוד צב. ובקובץ תורני צהר תמוז תשס"א עמוד תקכט): "כמו בכל שנה ושנה הנני פונה בזה להדר"ג בבקשתי כי יאבה נא להמציא אלי ע"י עו"ר אתרוג בלתי מורכב לחג הסכות" עכ"ל.
ושם (חלק ג' עמוד רפד) כתב בשם הגר"מ שליט"א בן הגרי"ז סאלאווייציק: "כאשר הגיע האבא מרן הגרי"ז זצ"ל לארץ ישראל, והגיע התקופה של לפני חג הסוכות, שאל האבא את מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל, ממי היה קונה לו אתרוגים כאן באר"י,... לאחר ששמע מרן הגרי"ז זצ"ל מראי"ז זצ"ל שהוא היה נוהג לקנות האתרוגים מזקיני הרה"ג רבי יונה זאב הרשלר ז"ל, שלח מרן הגרי"ז זצ"ל וביקש לראות את האתרוגים מריז"ה ז"ל ואכן מידי שנה בשנה היה מגיע אל ביתנו ריז"ה ז"ל ובידו סל מלא עם אתרוגים, והיה מניחם על השולחן, והיה מרן הגרי"ז זצ"ל קונה ממנו אתרוגים, פעם אתרוג מאום אל פחם, ופעם אתרוג משכם, ופעם אתרוג מקאברא.
בשו"ת מנחת אלעזר (מונקאטש ח"ג סימן עז – מז) כתב שבסביבות יפו האתרוגים רובם ככולם מורכבים, "ובסביבות צפת"ו [צפת ת"ו] יש הגנות בכפרים א"ם א"ל פחמ"א [אום אל פאחם], וגם חיתי"ן [כפר חיטין] (כאשר קבלנו מרבותינו ואבותינו ז"ל), שמוחזקים בכשרות, שלקחו משם אתרוגים עוד בדורות הקודמים ושאינם מורכבים, ואולי נמצאו עוד איזה גנות מוחזקים כאלו, עכ"ל ועי"ש.
בספר אגרות הנצי"ב מוואלזין הובא מכתב הנצי"ב מוואלאזין ובנו הגר"ח זצ"ל לפסול אתרוגי קורפו כיון שהם מורכבים, ויוצאים באתרוגים שנתברכה ארצנו הקדושה תובב"א, שהם אתרוגים מהודרים ומשובחים שיש בהם כדי לזכות לכל ישראל. ועי"ש היטב. ושם (סימן צט) כותב שהיה לו דו"ד עם הגאון מהר"ש סאלנט איך להשתמש בשנה השביעית באתרוג מאה"ק. (חלק א סימן צא).
בספר נשמת חיים – מכתבים ומאמרים מאת הגר"ח ברלין בן הנצי"ב זצ"ל כותב: "להזכירו ע"ד שני אתרוגים למעני כמדי שנה בשנה, שני אתרוגים שיהיו מהודרים בתכלית ההידור, בלי שום ריעותא כל דהוא, נקיים כזהב, וכו'" עי"ש. (סימן נו). החתם סופר (בחידושיו פרק לולב הגזול דף לו) כותב שאם נקלף מהאתרוג ונתלכלך משום משמוש וזיעת הידיים – "דהוה הדר כיון שבאו ע"י מצוותו זהו הודו והדרו". ובשו"ת נפש חיה (חאו"ח סי' ד) הביא ד' החת"ס הנ"ל וכתב שלפי זה יש יסוד להעדיף אתרוגי ארץ ישראל, דאתרוגים הבאים מארץ הקדושה לפעמים יתקלקלו ע"י משמוש היד בהם, ורבים אומרים שזה ראיה שהוא אתרוג אמיתי ואינו מורכב כמאמרם ז"ל שלאתרוג קשה משמוש היד. והובא בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט סימן לב אות ו).
בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יא אות ב) כתב אודות אתרוגי אר"י שרק באתרוגי יפו נולדו ספיקות, אולם אתרוגי אום אל פאחם צפת ונצרת וכו' אין בהם שום ספיקות והם ודאי בלתי מורכבים עי"ש. בשו"ת אבני נזר בעמח"ס אגלי טל (משנת תרלז, או"ח סימן תפג אות יד ד"ה ובעיקר): ובעיקר נידון האתרוגים גם דעתי הקלושה נוטה שבמקום שאתרוגי ארץ ישראל הכשרים מצוים אין לברך לכתחילה על אתרוג קארפי, וכו' עכ"ל. ושם (סימן תפד אות יד) כתב שזה אפי' אם הקארפור נאה יותר. ועי"ש.
בשו"ת אפרקסתא דעניא (שנת תרצד או"ח ח"ב סימן קג) כתב שאתרוגי אר"י לא צריכים סימנים דהמה כשרים עפ"י מסורה. ואתרוגי ארה"ק – "חכמי ארץ ישראל יראי ה' יעמדון ויגידון על אתרוגי אר"י בכל מה דצריך לסהדותא". ועיש"ע. בשו"ת משנה הלכות להגר"מ קליין שליט"א (גאב"ד אונגוואר, מהד"ת או"ח ח"א סימן תקיט) כתב שאתרוג מאר"י שיש עליו הכשר ברור שעדיף מאתרוג מאיטליא וכיו"ב. וכתב שהלוקח אתרוג מארץ ישראל מקיים י"א מצוות, וחלק מהם – יישוב ארץ ישראל, וגם משום לא תחנם. וגם לא תעמוד על דם רעיך שאולי עם אותו ממון יקנו הערבים נשק להרוג ח"ו. לבד כי בא"י ב"ה מדקדקים עכשיו שיהיו האתרוגים כשרים ובלתי מורכבים, מה שברוב העולם אינו כעת, כידוע. ועיש"ע.
בשנת תרנ"א קמה התעוררות נגד אתרוגי קארפו, ונתפרסמו הודעות מכל גדולי ישראל לאסור אתרוגי קארפו ולקנות רק אתרוגי ארץ ישראל. בשדי חמד (מע' ל כלל קמא אות לב) הובא האיסור. והוסיף: "ועכ"פ מאז ועד עתה, הן בעיר הזאת הן בהסביבות, מחזקים בארצות החיים, ליקח רק מאתרוגים הבאים מארץ הקדושה. ואף בשנה זו אשר האתרוגים הבאים מארץ הקודש לא היו מהודרים ויפים, לא נפל לבבנו בזה. כי כל מגמתינו לשמור ולעשות רצון אבינו שבשמים, וזה כל האדם. וכבר המליץ על כיו"ב הגאון החתם סופר: "אם אינם מהודרים למטה יהיו מהודרים למעלה".
ביאור השינוי בין האתרוגים:
והנה יש שרצו להוכיח מהא שכל זן מהאתרוגים שונה ממשנהו – זהו ראיה שרק א' כשר והשאר מורכבים. דאם כולם לא מורכבים אמאי יש הבדל בינהם. אולם זה איננו כלל. כי השינוי בין האתרוגים הוא מפני כמה סיבות, דהנה מצינו בגמ' שבת (דף לא.) דמשינוי הטבע וכדו' נהיה שינוי בין האנשים בעולם במראה ובגודל. וא"כ גם באתרוג כיון שכ"א גדל באקלים אחר כ"א נהיה אחרת, אולם כולם כשרים. וכעי"ז כתב החזו"א (בכלאים ס"ג ס"א): משתנים מפני שינוי המקום של הר ושפלה או גינה ושדה שמשתנה עבודת הארץ. ע"כ.
וטעם אחר לשינוי הנ"ל ראיתי בספר כשרות ארבעת המינים להגרי"מ שטרן שליט"א שכתב שבירר אצל מומחים שבדקו במעבדה אתרוגים, כמה אחוזים יש לימון או חושחש באתרוג. ואמרו לו שניסו ולא מצאו אתרוג שלא נמצא בו חלק של לימון וזה מפני שהדבורים מעבירים אבקה מעץ הלימון לפרחים של עץ האתרוג ונמצא שמעורב באתרוג חלק מהלימון ללא הרכבה בידי אדם. (ויש פרדסני אתרוג שמניחים בכוונה כוורת ליד העצים). ודודו הגרש"ז אויערבאך זצ"ל פסק שאין בזה דין מורכב עי"ש. ולולא זה כמעט לא ימצא היום אתרוג בלתי מורכב. עכ"ד ועי"ש. וכן פסק הקה"י זצ"ל (אורחות רבינו ח"ב עמ' ריג). וכ"נ דעת החזו"א זצ"ל (שם). וכ"פ הג"ר עובדיה יוסף שליט"א (בחזון עובדיה, סוכות). וא"כ זהו עוד סיבה לכך שהאתרוגים שונים במראם וצורתם, כיון שהוכנסו באתרוג אבקות ממיני עצים אחרים. אולם דין מורכב ליכא. שו"ר בחכם צבי (סימן קסא): ואתרוגים ובכל הפירות יש מהן ארוכות יש מהן עגולות ומכל מיני צבעים השפוט נשפוט בעבור זה שהאחד מורכב הוא - בודאי לא.
וכן ברמב"ם (ריש פר"ג דכלאים): יש מינים בזרעים שיהי' מין אחד נפרד לצורות הרבה מפני שינוי המקומות, ובעבודה שעובדין בארץ, עד שיתראה כשני מינים. ועיש"ע.
ויותר כתב בשו"ת משנת רבי אליעזר (ח"ב חיו"ד ס"ס נא) שגדולי רבני דורו בעיר קושטא כתבו שיש אתרוגים מורכבים אע"פ שיש בהם ג' סימנים, כי נתחכמו מאד החקלאים בעניני הרכבת האילנות, להוציא את הפרי כדמותו כצלמו של הפרי שאינו מורכב. ולפי"ז ק"ו בזמנינו עם הריסוס וכו'.
מיץ באתרוגי ארץ ישראל:
והנה יש אומרים שכיון שבאתרוגי ארץ ישראל יש מיץ זהו ריעותא כיון שגם בלימון יש מיץ ואלי הוא מורכב עם לימון. אולם גם זה אינו נכון, דהקה"י זצ"ל הוכיח הפוך דהנה באורחות רבינו (עמוד רסב) כתב: בענין מיץ הנמצא בחדרי הזרע של אתרוגים משאר הזנים, אמר מו"ר דמהתוספתא מוכח שלאתרוגים יש מיץ, דאיתא בתוספתא תרומות (פרק י ברייתא ב) לגרסת אור הגנוז (שם) "מעי אתרוג", והיינו חדרי הזרע עם קצת מיץ. וכן פי' הרמב"ם (בפ"ג מ"ג בעדיות) "מעי אבטיח" – הזרע והרוטב שבתוכו. ע"כ. ועי"ש עוד. וכן בשאלת רב (עמוד שצג) כתב ששאל את מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א: האם כדאי לקחת אתרוג תימני שאומרים עליו שהוא ודאי אינו מורכב (והוא כידוע כמעט יבש בפנים כמו שכתוב במשנ"ב (ס"ק סה) ? תשובה: א"א לדעת. עכ"ל.
ובשו"ת תשובות והנהגות להגר"מ שטרנבוך שליט"א (ח"א סימן שפא) כתב שחסרון גרעינים אינו רעותא, ועי"ש. וחזינן כנ"ל שאפי' שהשתנה עדיין זהו המין אתרוג.ובתוספתא (דמאי פרק ג, יז): אמר רשב"ג מעשה ששלח לו רבי יוסי בי רבי אתרוג גדול מציפורי ואמר זה בא בידי מקיסרי. ועי"ש. ובאגרת מרבי יעקב הלוי ספיר מירושלים (מתלמידי הגר"א, משנת תריד) מח"ס אבן ספיר על אתרוגי אום אל פאחם והסביבה: "ובגמר בישולם יהיה גדול האחד כאבטיח הגדול... המה כשרים לאמיתתם, ואין בהם דופי, ודרשתי וחקרתי היטב שאינם יודעים בהרכבה". ועי"ש. ועיין בהמשך בדבר אתרוגי אר"י שיש עליהם מסורת מאות שנים ומעולם לא פיקפק אדם בהם משום השינוי שנהיו יותר קטנים, כי זה שינוי מפני דברים חיצונים. והפרי עצמו נשאר אותו דבר.
בענין זן מרן החזו"א וזן מרן הגרי"ל דיסקין זצ"ל: אתה הראית לדעת שאתרוגי ארץ ישראל הם במסורה הכי טובה שיש. והנה "מסורת" צריך להיות כל הזמן, שכן אפי' שיש לנו מסורת מהאריז"ל והשו"ע וגדולי האחרונים וכו' עד הדודות האחרונים וכנ"ל, מ"מ אולי הרכיבו אח"כ. ולכן סתם אתרוגים שגדלים כהיום הזה באר"י אינם ענין להנ"ל. אולם זנים ששמרו את המסורת תמיד ברציפות הם הם הכשרים. וכגון זן מרן המהרי"ל דיסקין זצ"ל וזן מרן החזו"א זצ"ל, שאינם המצאה חלילה, אלא המשך רציף בלי הפסק למסורת אתרוגי ארץ ישראל שהיא הכי טובה, וכנ"ל. וזה פשוט. וכן בהלכות חג בחג מהגרמ"מ קארפ שליט"א (פרק ד' אות ב', 6) כתב אודות אתרוגי אר"י שהחזו"א לקח מהאתרוגים המוסמכים עם החזקה של תמיד שהיו כשרים. "וכן ישנו זן המקובל בשם זן "ברוורמן" שיש מסורת שמרן הגרי"ל דיסקין זצ"ל וגדולי ירושלים זצ"ל סמכו עליו לברכה, ומאז היה אצל אנשים שומרי תומ"צ שאין חשודים על ההרכבה". עכ"ל, ועי"ש עוד. ועי' בהמשך במכתבי הקה"י זצ"ל על אתרוגים ירושלמים.
והשתלשלות המסורת באתרוגי אר"י זן חזו"א הוא כך: במעשה איש (חלק א עמוד מ) מובא שהחזו"א היה נוסע לצפת לרגלי בריאותו, והיה מטייל מסביבות לעיר. "בטיולים אלו תר אחרי אתרוגים שגדלו בסביבה, ובדק בהתענינות רבה את תכונות הפרי הטבעי, כדי לוודא בדרך זו מה סימנים הכרחיים יש ל"בלתי מורכב" עד שניתן לזהותו על פיהם אפילו בטביעות עינא". עכ"ל. אתרוגים אלו הם הם אתרוגי ארץ ישראל שיש עליהם מסורת רבת השנים, כיון שלא גודלו ע"י אנשים שאולי הרכיבו אותם, אלא גדלו לבד.
ומאתרוגי אר"י הנ"ל לקח מרן החזו"א וציוה לשותלם, שיהיה המשך אמין למסורת. ועד כמה החשיב זאת מרן החזו"א זצ"ל נלמד מהדברים הבאים. כתב באורחות רבינו (חלק ב עמוד רנח): מרן החזו"א זצוק"ל היו לו שני זנים של אתרוגים שהיה מברך עליהם, לרמ"ל נתן מרן גרעינים מזן אחד, ולהר' קפלן (היה גר ברמת יצחק) נתן מרן גרעינים מהאתרוג של הלפרין שעליו בירך מרן. כן אמר לי מו"ר (הקה"י זצ"ל), ושתלם הר' קפלן בחצירו. לאחר הסתלקותו של מרן החזו"א היה מו"ר (הקה"י זצ"ל) הולך להר' קפלן לקנות אתרוג ממנו.
ובמעשה איש הובא (חלק ג' עמוד קלט): שח הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ שליט"א: בזמן שמרן החזו"א נתן לי את הגרעינים, אמר לי רק שאקח וזה יגדל, ומפעם לפעם היה מזרז אותי לתת מים לעץ. פעם אחת שיצא לי לטייל עמו והזכיר לי בשאלתו אם נותן אני מים, שאלתי אותו מהיכן אפשר לדעת בוודאות שזה בלתי מורכב, והשיב לי ששייך לומר עליו כמו ידיעה של "מסורת", עכ"ל. וזהו ככל שנתבאר כאן שזן החזו"א הוא המשך למסורת אתרוגי אר"י.
וכן במעשה איש (חלק ו עמ' קטז): נשאל פעם ע"י אחד מגדולי תלמידיו: מנין להחזו"א הידיעה הוודאית על מידת כשרותם של אתרוגי צפת, אולי היה מי שזרק שתיל מאתרוג המורכב וממנו יצא העץ? השיבו מרן ז"ל: "אין זה משנה מה שיכול להיות, משנה מה שהיה"!
וכן מרן הקה"י זצ"ל החשיבם עד מאוד. ראה בספר תולדות יעקב (פרק יט עמוד שי) בשם מרן הקה"י זצ"ל: "כשהיו לפניו אתרוגים לשאול על כשרותם, היה חוקר ממי קנו את האתרוגים, ולא הסכים לפסוק על אתרוגים שאינם מן העצים המיוחסים לדעת החזון איש". עכ"ל. ושם (בהערה 9): והי' מודיע לאלו שהיו מביאין לו אתרוג, שהוא אינו מברך רק על הגדל בחצירו של הגרמ"י ליפקוביץ שליט"א. עכ"ל.
והנה מרן החזו"א הכשיר את הזן התימני כידוע, ובמעשה איש (ח"ה עמ' צז) כתב שהג"ר יואל קלופט זצ"ל שאלו איזה אתרוג לקחת והשיבו רבינו: הרי יש לך אתרוג תימני! אולם כתב באורחות רבינו (שם עמוד רסא): שמרן החזו"א זצוק"ל בעצמו לא נטל אתרוג תימני, אף לא לנטילה בלא ברכה כמו שנטל שאר זני אתרוגים שהיו בתיבה על שולחנו כשמונה או תשע אתרוגים מזנים שונים היו בתיבתו של מרן, מרן ברך על אתרוג משתילי הלפרין שמרן בעצמו הביא את הזן מצפת ומסר לר"י הלפרין ששתלו וגדלו, ואח"כ נטל מרן את כולם, אבל אתרוג תימני לא היה בתיבתו לנטילה אף שאמר לנו לברך עליו. עכ"ל.
והטעם לזה אמר הקה"י ז"ל, (שם) בזה"ל: ואמר לי הגר"ח קניבסקי שליט"א בשם אביו מו"ר (הקה"י) זצוק"ל אפשר שטעם מרן שלא רצה אף ליטול אתרוג תימני שחשש עי"כ יבטל את חזקת אתרוגיו, ומרן דאג וחשש לעתיד שחזקת האתרוג התימני יתבטל עם הזמן שירכיבו אותו וישארו קרח מכאן וקרח מכאן. וכן ראינו באמת אצל מו"ר (הקה"י) שמחשש מורכב הפסיק לברך על אתרוג תימני וחזר לברך על האתרוג מזן של מרן החזו"א. עכ"ל.
וכן בדינים והנהגות ממרן החזו"א (כ"א ח) כתב: אתרוג מורכב לענין מצוה כבר יצא הדבר לאיסור. והיו אתרוגים שהחשיבן כבלתי מורכבים וזירז שינטעו מהם. ע"כ.
ובמאמר המוסגר, בעצם הענין, בתשובות והנהגות (ח"א סימן שפב) הביא דעת הר"ר (שלמה) [צ"ל שרגא] שלומאי ז"ל שהיה ת"ח ואגרונום "שאין הכרח שאתרוג זה [התימני] אינו מורכב, ואף שאינו מורכב בעץ הלימון כמורכבים שלנו, אבל אולי מורכב הוא במין אחר המצוי בתימן, וזה הניב את הפרי האתרוג בלי מיץ דוגמת התימני." עכ"ל.
ובספרו מועדים וזמנים (ח"ו עמוד קג) כתב בשם הנ"ל שודאי ידעו עניין ההרכבה שמוזכר במשנה ובקדמונים, וסברו שזה כשר. אולם הגרמ"ש דחה זאת, עי"ש. וכתב שאפי' שלוקח אתרוג תימני כל יום – "מ"מ לצאת מכל חשש מורכב מחמת שאין צורתו כשאר אתרוגים, עם מיץ. או מחשש שם ליווי כיום בא"י נוהג אני ליקח גם אתרוג אחר כדידן שהוא עם מיץ". ועי"ש עוד: "ולכן אף רבינו החזו"א זצ"ל ומרן הגריז"ס זצ"ל (הגאב"ד דבריסק) ששיבחו אתרוג התימני, לא יצאו בכך לבד אלא בעוד אתרוגים מהודרים, לצאת גם באתרוגים כמסורת אבותינו דור דור במדינות אשכנז". ע"כ.
ועתה ראה מכתבי הקה"י זצ"ל בענין (בקריינא דאיגרתא סימן קג ג' ניצבים התשט"ז): "קניתי בעד הדר"ג שליט"א אתרוג מהודר מפרדס... אשר כפי עדות הרב... [שהוא אחיו של בעל הפרדס] נטעוהו מגרעיני האתרוג שבירך עליו מרן רבינו הגדול החזו"א זצללה"ה שהיה בודאי בלתי מורכב, וכן אומר הר"ר זעליג שפירא שיחי' שזוכר שלפני שמונה שנים נטל הרבני... גרעיני האתרוג של מרן זצללה"ה ונטען".
ועוד בקריינא דאיגרתא (שם סימן קד): "האתרוג הקטן הוא בלתי מורכב בירור שהוא מפרדס... אשר נטעו לפני שמנה שנים מגרעינים של האתרוג של מרן זצללה"ה". וכו'. "האתרוג השני הוא מפרדס... אשר אמנם איננו יודעים בבירור מה טיבו, אבל מפורסם בכל הארץ שאתרוגי... הם בלתי מורכבים וכן נמכרים בירושלים למהדרין ובעל הפרדס הוא ת"ח ויר"ש ומרן זצללה"ה אמר פ"א שלכאו' על גברא כזה ראוי לומר עד א' נאמן באיסורין אע"פ שהוא נוגע בדבר". ועוד שם (חלק א סימן קב עש"ק שובה התשב"י. איגרת זו נדפסה גם בריש הספר בכתי"ק) הובא מכתב הקה"י זצ"ל: "והנה בדבר האתרוג הטיל פא"מ הגאון שליט"א תנאי מפורש שיהי' דוקא מאותו פרדס שמרן החזו"א שליט"א [זצ"ל] לוקח לעצמו, והוא פרדס הלפרין אשר ידוע בבירור שאינו מורכב ולא מגרעין פרי שגדל בעץ מורכב". וכו' "ולא השגתי מאותו פרדס יותר מהודר מזה ששלחתי והראתיו למרן שליט"א [זצ"ל] ואמר שטוב ויפה הוא ושאשלחנו לידי"נ מעכ"ת הגאון שליט"א".
ושם: "הי' אמנם אפשרות להשיג מהודר יותר בהידור החיצוני אבל לא מאותו פרדס ואין בטחון במאה אחוז שאינם מורכבים". ושם (סימן קנא משנת התשי"ב): "הי' פה בשבוע העברה בחור יקר מישיבת כבוד גאונו ע"ד אתרוג, ולא הי' עדיין בידי אתרוג, ונתן לי מרן הגאון חזו"א שליט"א אחד מאתרוגים שלו והוא מפרדס הלפרין פרידמן אשר ממנו לוקח מרן לעצמו ואמר מרן שליט"א שהוא אתרוג מהודר", וכן שם (בסימן קנב וקנג) עי"ש.
מאת:
פרי עץ הדר
הרב מרדכי לאנד
אגודת חלמי"ש
www.associationchalamish.022.co.il
