| נשלח ב-28/9/2005 15:31 |
 |
| |
חייו הכפולים של הרמב"ם
"ר' משה בן מיימון הספרדי", כפי שאוהב לקרוא לו הרמב"ן, נחשב כבר יותר משמונה מאות שנה לסמלם האולטמטיבי של המאמינים ה"רציונליים".
אישיותו שכביכול שילבה תורה ומדע, אמונה ופילוסופיה, מתנופפת מעליהם כדגל: הנה, ראו, אפשר גם כך...
הרבה לפני יסודו של פורום מסויים באינטרנט, היה הרמב"ם למופת עבור המתפלספים בפרובנס וספרד, עבור מתנגדי הקבלה באיטליה של הרנסנס, עבור המשכילים הראשונים באירופה המערבית והמזרחית ועבור הדרדעים בתימן.
המיתוס הושלם במחיר הכבד ששילם הרמב"ם בעד ה"קידמה" שהוביל: חרמות ורדיפות מצד הפאנאטים והשחורים, החל במסע הפומבי של ר' שלמה מן ההר ותלמידיו שאול ויונה, וכלה בעקיצות קטנות, ארסיות, מן הגר"א, ר' נחמן והרב הירש.
את המכה הגדולה ביותר ספג מר"ח ויטאל ב"שער הגילגולים" (הקדמה ל"ו) שבשל "אי זכייתו" ל"חכמת" הקבלה קנס אותו וקבע שורש נשמתו ב"פאה השמאלית" בזקנו של אלוהים, או של אחד מפרצופיו/ספירותיו/אצילויותיו, בעוד הרמב"ן, אשר הלך ליבו אחר הזיות הקבלה, זוכה למנה יפה מן הפאה הימנית, ועוד ב"בחינת שערות וקוצין תקיפין".
ארדה נא ואראה: הכצעקתה?!...
ר' יעקב עמדין, ברגע שחציו זעם וחציו יאוש, החליט לכתוב את ההיסטוריה מחדש, וקבע כי "מורה הנבוכים" לא הרמב"ם חיברו.
בעצם...
הוא צודק!!!
הנה, גיליתי את סודו של הרמב"ם: סכיזופרניה!!!
לא איחוד בין תורה למדע, לא הרמוניה בין יהדות ליוונות... שתי נשמות באיש אחד!!! פיצול אישיות, ותו לא מידי.
זכורני בלומדי בישיבה, כשיום אחד נופפתי מול החברותא שלי ב"מורה הנבוכים", פתוח בח"ג פנ"א, בו מופיע "משל הארמון". הפרק עליו כתב המפרש 'שם טוב' בתחילתו: "זה הפרק י"א שלא כתבו הרב ( הרב עמדין, קדמוך!!), ואם כתבו ראוי לשורפו (את הפרק או את הרב?)". שם, במשל הארמון, מתואר המלך יושב בארמונו ובני המדינה מקיפים אותו מסביב, כל אחד לפי מדרגתו: הפחותים ביותר, עובדי ע"ז, הולכים בכלל לכיוון השני, מעליהם אלו ההולכים בכיוון ואינם מגיעים וכו', אח"כ ה"תלמודיים" המגיעים עד החצר ומסתובבים סביב החומה כמסוממים, נלאו למצוא הפתח, ובראש הסולם הפילוסופים, שרק הם נכנסו אל חצר המלך וחזו באור פניו...
"הנה"- הצטרחתי, אחוז אקסטזה, מול החברותא המבוהל- "אתה רואה?! הרמב"ם אומר שאני בפנים, והרב אלישיב בחצר".
הרב אלישיב בחצר.
האם עלי להאמין כי מי שכתב את הפרק הזה הוא שהתייגע עשר שנים על ה"משנה תורה", אסף וליקט כל הלכה אווילית ודין מטומטם, שסוף העוסקים בו, אם בכלל, סיבובים סהרוריים בחצר, בעוד הדרך פנימה פתוחה עבור אריסטו וחבריו לאור באור פני מלך, בלא כל הטורח והעמל הזה?!...
ומהו שכתב (ח"ג פכ"ז): "ושלמותו האחרון הוא שיהיה משכיל בפועל, רצוני לומר שיהיה לו שכל בפועל... ומבואר הוא שזה השלמות האחרון אין בו מעשים ולא מידות, ואמנם הוא דעות בלבד"!!!!
דברים כדורבנות!!! לא המעשה עיקר, אלא המדרש!!!
ואיך יכל לכתוב ב"משנה תורה" דקדוקים ארוכים בדיני נידה, יבום וקרבנות, בזמן שבמו"נ כותב על כל אלו שהם ויתורים שויתר הכתוב למיני הפולחן שהיו רווחים בזמנו, ואין להם כל ערך אמיתי?!....
סכיזופרניה!!!
מה"איגרות צפון" שבהוצאת חורב קוצצו בהוראת רבם של חזונאישניקים, הקטעים בהם כתב הרב הירש את האמת על הרמב"ם. אלו הקטעים העולים בערכם על שאר הספר כולו.
גם מספרי ברסלב הנדפסים נחתכו סיומי המשפטים שאמר ר' נחמן בנידון ונחתמו ב"וכו' ".
אין ספק כי נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא, והרמב"ם, לו נשאל, היה לבטח מעדיף את האמת העוקצנית של ר' נחמן והרב הירש, על הדאגה לכבודו מצד מטומטמי בני ברק. אבל לא רק בני ברק אשמים... האם טובים מהם הפסבדו-רציונלים, כותבי פורום מסויים באינטרנט, שערכו להם גם הם בחירה סלקטיבית ונטלו את חציו האחר של הרמב"ם?! אך ההיסטוריה עוד תשפוט אתכם, כפי ששפטה את קודמיכם...
האם, בשורה התחתונה, לא צדק ר' שלמה מן ההר?! הרי כל מעריצי המו"נ בפרובנס וספרד בעטו לבסוף במצוות מעשיות. כל הפרשנים הראשוניים והמקוריים של המו"נ כנרבוני, כספי ואבן פלקירא (מהם העתיקו הנדפסים על הדף), היו אפיקורסים גמורים ע"פ כל קריטריון. ועיין במ"ש מהר"י קאפח בהקדמתו לתרגומו בענין הנרבוני. אך תרצו או לא תרצו, מהתלמידים לומדים על הרב. כמו בפירוש הידוע על המשנה באבות: מה בין תלמידיו של אברהם אבינו וכו'... ועל תלמידי הרמב"ם באירופה בזמן החדש בכלל אין צורך להרחיב את הדיבור.
אך אנא, ראו כל דברי אלו כבטלים. ברגע זה נודע לי כי בסוף ימיו אכן זכה הרמב"ם לחכמת הקבלה מפי זקן אחד, וחזר בו מכל מה שכתב.
רק תימה אחת עדיין קיימת אצלי: מדוע איפוא שיבצו ר"ח ויטאל בפאה השמאלית?! האם ננעלו שערי תשובה אצל מזווגי אריך ועתיק, ז"א ונוקבא?!...
אושר בידי מנהל שליט"א
( תוקן ע"י קעלעמר)
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 28/09/2005 16:26:00
התברר שלא אושר ע"י שום מנהל
ווטו1
תוקן על ידי - עצכח - 30/09/2005 16:12:51
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2005 09:03 |
|
| |
הכתיבה של הניק שפתח האשכול אינה ראויה, ואף אינה עניינית.
עולה החשד שהאשכול לא אושר מעולם.
עד לבירור הוא יינעל.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2005 02:49 |
|
| |
נשגב מבינתי מדוע יש אנשים שנהנים לכתוב בצורה לא מכובדת על אנשים אחרים גדולים וקטנים מהם.
ולהרב הגאון
בפורום הזה בדרך כלל רואים תגובות שמכבדות את הכותב.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2005 14:14 |
|
| |
אשכולי הנאה!
לצערי, איבד האשכול מעט מהמומנטום שלו עקב סגירתו לכמה שעות בידי ה' קעלעמער.
גם "תיקונים" תיקן ה"ה הנ"ל בדברי, היינו הוספת תארי "הרב" לאי אלו שמות, וכך הקהה עוד מעוקצם הנחמד.
ואני לא אדע.
כי לדעתי, כתיבת שם משפחה (להבדיל משם פרטי) בלא הקדמת "הרב", אין בה משום זילזול. ראה בהקדמת היש"ש מ"ש ביקורת על התלמידים המעיינים בס' "הקאר"ו" במקום ללמוד גמרא. וכן היו המוסרניקים הזקנים פותחים הטפותיהם ב"דער לוצאטו זאגט" (וה' קעלעמער אם אכן קעלעמער הוא ודאי ידע זאת).
מ"מ שמחתי כי גם כך הצלחתי להרגיז אי אלו אנשים, והיה זה שכרי, וזה חלקי מכל עמלי!!...
ולעצם הענין.
אך לשחוק אמרתי מהולל בראותי משיבים על דברי מ"מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה" שבתלמוד, שאליבא דהרמב"ם עצמו קאי על פילוסופיא שלו.
זה קורין בלשון הפילוסופים "הוכחה מעגלית".
אין אנו יודעים למה יכוונו מעשי בראשית ומרכבה הנ"ל, אך אוכל להישבע שלא היו מהם לא פילוסופיה אריסטוטלית, ולא הזיות של בעלי סודות, משבצי נשמות בזקנים קוצניים ובפאות שמאליות.
ומה זו תשובה על דברי?! אם לנבוכים בא הר"מ להורות, הרי יצאו ממנו במבוכה יותר משנכנסו. וכפי שכתבתי, שר ההיסטוריה חרץ כבר את דינו בענין.
ועוד, שכבר הק' ר' א. וואסערמאן ב"דוגמא לביאורי אגדות ע"ד הפשט" (?) על שי' הר"מ בענין מעשה בראשית, דא"כ איך זה שטרחו חכמים להסתירו- "והרי דברים אלו לומדים בכל הגימנזיות"!!!!!.....
ויש לו שם גם "תירוץ".
עיינו שם, אחרי שתגמרו לצחוק.
אוי לי, שכיליתי ימי נעורי ב"דבר קטן" של אביי ורבא. ולו הלכתי בדרך הר"מ והקשבתי אז לקח בגימנזיות אשר גילו מסתרי מעשה בראשית, היה מצבי טוב בהרבה.
אך כנראה מזלא קגרים.
מסתמא גם שורשי נעוץ לו אי-שם באיזו שערה קוצנית, ובתר עניא אזלא עניותא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2005 13:32 |
|
| |
ראשית, אני מבקש למחות באופן תקיף על הסגנון הזול של כמה מהמגיבים. אין זו פעם ראשונה שניקים מסוימים מנגחים בצורה וסגנון סרי טעם, לא פחות מאלו המיוחסים לפותח האשכול. יש לדון בדברים לגופם - 'צדיק או רשע', ולא 'חכם או טיפש' (כפרפראזה למדרש אגדה מסוים). אני בטוח שלו (ו"ו שרוקה) היה עומד מאחורי האשכול ניק בשם 'רב-סיינפלד', למשל, התגובות היו שונות לחלוטין. מה שמוכיח שוב את העקרון הנושן, שלא ממש חשוב מה נאמר אלא מי האומר.
אני סבור שהרב הגאון ניסח בסגנון סארקאסטי, מקובל למדיי בפורום הנכבד, את הגישה של 'ההיסטוריוגרפיה האורתודוכסית' (כפי שניסחה ישראל ברטל) לדמותו של הרמב"ם, והטקטיקה האפולוגטית לעובדה שהרמב"ם לא הכיר וכנראה לא ידע קבלה מה היא.
היסטוריוגרפיה זו באה לידי ביטוי בשלושה נוסחים מוכרים: זו הקובעת שהרמב"ם חזר בו בסוף ימיו (נזכר כבר אצל כרונוגרפים כמו 'שבט יהודה' מתקופת הרנסנס, ואילך), זו הקובעת שהרמב"ם כולו קבלה רק בהעלם, וזו התוקפנית.
הביטוי 'סכיזופרניה' היטיב, לדעתי, לתאר מגמה רבנית ההולכת בתלם מסוים, שאינה יכולה לעכל ולהכיל סוגה רבנית-הלכתית המשדרת הלכי רוח שונים ונוגדים.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2005 13:04 |
|
| |
אומנם האשכול נפתח בסגנון נחות ונבוב משו ואולי בשל כך אף נוח היה לו שלא נברא, אך כיוון שהדיונים שהתפחתו בהמשכו היו קוהרנטים ונוקבים (ובעיקר מכובדים), חשבתי שאולי היה אפשר לנתב את אספקט ה'סכיזופרניה' שעליו הצביע פותח האשכול, אל קונטקסט אחר רחב ועקרוני הרבה יותר.
'האם התאפיין הרמב"ם בדו פרצופיות, האחת אישית אינדוודואלית ואידיוסינקרטית, והיא זו הבאה לידי ביטוי בחיבורו הפילוסופי 'המורה'. והשניה, אישיותו הציבורית שהתגלתה בתצורה קונפורמיסטית וקונסרבטיבית להפליא בחיבורו ההלכתי 'היד החזקה''??
והאם 'סכיזופרניה' הייתה למעשה מחויבת המציאות הפרגמטית שבתוכה חי אדם מסוגו של הרמב"ם, מתוך תפיסת ובעיקר תחושת אחריות חברתית עמוקה ( כאשר האלטרנטיבה היחידה היא התבדלות והסתגרות, ואולי אף פרישה דה פקטו מההווי החברתי קהילתי שלתוכה הוא נולד)??
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2005 12:15 |
|
| |
מיימוני,
אין צורך בבקשה מיוחדת כדי לחלוק עלי.
המקור לכך שהתכלית הוא היחיד המעולה הוא בהקדמה לפרוש המשניות של הרמב"ם שהרמב"ם מצטט את בן זומא שאמר וכולם לא נבראו אלא לשרתני והדברים נאמרו שם בפרוש שתכלית הבריאה היא איש חכם וחסיד. הרמב"ם יודע שלא כל אחד נולד עם אותו פוטנציאל, אפילו הנביא נולד עם המזג המתאים,איך זה משתלב עם דעת הרמב"ם בבחירה חופשית, צ"ע.
אם אתה מתכוון לסוף המורה הרי החסיד אמור לעשות חסד משפט וצדקה כהליכה בדרכי הבורא, אך מה זה נוגע לקיום מצוות? יתירה מזו באותו פרק הוא מביע את עדיפות הדעות על פני המידות שהם מהוות תשתית לדעות. צריך לחשוב האם אין סתירה באותו פרק מיניה וביה.
כתבת:
<החלפת דת היא בעיטה במסורת. ומה עוד צריך לומר? >
מה רע בבעיטה במסורת? הרי אבן יסוד של הפורום היא בעיטה במוסורת ומוסכמות, גדולתו של אברהם אבינו הוא בבעיטתו במסורת !
הערה צדדית, גם אם נניח שהרמב"ם נאלץ להמיר את דתו מה רע בכך? הלא לדעת הרמב"ם האיסלאם אינו עבודה זרה ואסור לאדם למסור את נפשו על עברות שאינן מאלו שנאמר בהן בפירוש יהרג ואל יעבור, וגם אם הוא המיר זה היה כלפי חוץ בלבד והוא ברח ברגע שהתאפשר לו. ברור שזה לא נעים אבל גם חולה שמוכרח לאכול ביום כפור אינו בהכרח נהנה מזה.
תוקן על ידי - אריק123 - 29/09/2005 12:15:45
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2005 11:56 |
|
| |
אריק היקר,
לא היתה בדברי שום כוונה לענות על שאלתך , למרות סמיכות ההודעות . רק הערה קצרה בדברי בדברי תורת הרמב"ם , שאם ירבו כמותה , יועיל הדבר להעלות את האשכול , שנפתח בסגנון מתלהם , לשיח ראוי.
זכורני , שווטו ענה בעבר על שאלתך , לא מהבסיס הפילוסופי של הרמב"ם , אלא מזה המוסרי , שהיהדות , פשוט , זמינה לו יותר , לפי רקעו , ומוצא בה מענה מועיל , לישום הדרישות המוסריות בדרכי הציבור.
זכותך , כמובן , למאן בנקיטת הפראגמאטיזים הזה . אולם , יתכן גם , שווטו מאמין באמת ובתמים שהיהדות , דוקא היא , הדרך האידאלית ואין בילתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2005 11:53 |
|
| |
הבדל בסיסי יש, בין ספר חוקים להמון שאינו יכול להיות מבוסס על חוקים נעלמים ואור פני מלך.
לבין ספרים כמו מורה נבוכים, שהרמב"ם כתבם בשביל אנשים שיבינו את הנכתב בו.
ואלו שלא יבינו? אין חשש, הם יאמרו שיש בו סודות נוראים (נדמה לי שר' צדוק מלובלין עשה פירוש על המורה ע"פ קבלה...)
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2005 11:42 |
|
| |
אריק
אני מבקש לחלוק עליך!
מדוע אתה סבור שהרמב"ם סבר כי העיקר הוא היחיד המעולה?
להפך, כפי שניתן ללמוד במורה נבוכים בחלק השלישי (איני זוכר היכן... אולי ריב יודעת), אחת מאם המצוות היא לחקות את הבורא, כלומר לעזור לכל אחד לפי כוחו ויכולתו.
כל אדם נברא בצלם אלקים, לפחות פוטנציאלית, גם לפי הרמב"ם. והתורה דואגת לכולם. וזו חובתו של כל אחד ובמיוחד יודע זאת התלמיד חכם.
***
החלפת דת היא בעיטה במסורת. ומה עוד צריך לומר?
לגבי רשות ליחיד המעולה לעשות עבירות בלי שייתפס, כבר טענו חוקרים בעבר כי הרמב"ם המיר דתו באונס. והיה אשכול על התפתחות מעשיה זו.
אבל הנושא של "גדולה עבירה לשמה", כי התורה מדברת על דרך הרוב, הוא נושא בפני עצמו. האם יתכן לפי הרמב"ם שהתורה תקבע משהו שמזיק לפלוני בשעה מסויימת יוצאת דופן? כן. האם מותר לשנות מן ההלכה בגלל זה? דומני שלא. אך יתכן שהאדם צריך להורות לעצמו היתר? נראה לי שעדיין לו. שוב, בגלל הכוח החזק של המסורת בנפש. וזה כל האדם!
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2005 11:36 |
|
| |
ניטול כמשל מערכת יחסים זוגית.
הכל יסכימו כי הרגעים שבהם באה הזוגיות לידי ביטוי נעלה הם נדירים. ובכל זאת אדם משלם משכנתא, יוצא יום יום לעבודה משמימה ועוסק באינספור עניינים שאין להם שמץ של זיקה לחוויית הזוגיות - משום שבלעדי כל אלה לא תיכון חווייה כזו.
כמובן, יש מי שיצליח להפיק רגעים של זוגיות נעלה בתוך השגרה האפורה, אבל עדיין אין אלו אלא רגעים מעטים מאד מכלל אלפי האחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2005 11:35 |
|
| |
ספרן,
השמחה ברורה, אבל מסתבר שהבן גם לא היה כושי או תורכי.
עדיין אין זה עונה על טענותי.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2005 11:31 |
|
| |
למי שמוכר הקטע הבעייתי של משל הארמון במו"נ,
יש לשים לב לכך , שהפיסקה הקשה , פותחת , בניגוד לשאר הפסקאות שבקטע , במילים "ואתה בני" . לדעתי , מכוונת היא באופן מיוחד לתלמידו , אשר היה ת"ח , ואליו ובגללו נכתב הספר כולו . כלומר: שהקרובים אל המלך , הם הבונים את עולמם הפילוסופי על יסודות התורה שקדמו להם. חלק ממפרשי המורה נוקטים בפרשנות זו , אולם לא מצביעים על שינוי הסגנון הנזכר.
זכורני שלפני שנים רבות , הרצאתי את הדברים לפני רבי יהודה אבן-שמואל ז"ל ,מחבר הפירוש המונומנטאלי על המורה , וצהל משמחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2005 11:29 |
|
| |
מיימוני,
אם כל אדם חייב להיות בקהילה מדוע ההסתכלות על מומר היא כ"כ חמורה (כולל מי שהמיר לאיסלאם)? הרי הוא עבר לקהילה אחרת שיתכן והיא לא פחות טובה. מאידך הרי הרמב"ם סובר שלא הקהילה עיקר אלא היחיד המעולה שכל הקהילה קיימת רק בשבילו וא"כ מדוע הוא חייב להיות במסגרת הקהילה, אולי מצד מראית העין, אבל מדוע שבחדרי חדרים לא יעשה ככל העולה על רוחו?
ואם צריך קהילה, מדוע שלא נתאסלם כקולקטיב? הרי הם מיחדים את ה', אמנם יש להם חודש צום אך בסך הכל דתם קלה יותר, וכידוע שר' אברהם בן הרמב"ם (ויש דעות במחקר שגם הרמב"ם עצמו) העריץ מאד את הנהגות הצופים המוסלמים?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2005 11:18 |
|
| |
אריק
אני תוהה מה היה הרמב"ם עצמו עונה על שאלה זו.
אם התורה והמצוות, כדברי כאן אליבא דהרמב"ם, נועדו רק להשגת מטרה, שמא ניתן להשיגנה באופן אחר.
אמנם, הרמב"ם היה עונה כנראה שאין כזה דבר, אופן אחר.
כמובן, פרשנות התורה והמצוות צריכה להעשות מתוך הבנה המטא-עקרונות האלו. זו גישה שמיוצגת בפורום על ידי וטו ואני, אך מזויות שונות. הנקודה היא שאי אפשר לוותר על מסורת. גם אם אדם טוען שהוא רציונליסט ואינו זקוק לתורה, הוא אינו מבין במה דברים אמורים, או שהוא מרמה את עצמו.
התורה נקנית בחבילה. ורצון ה' הוא שנשמור על החבילה הזו.
(דעתי הפרטית היא שהטעמים של התורה עדיין רלוונטיים ולכן יש לבדוק את החבילה ולתקו אותה בתוך עצמה, וזה מסור לחכמים, אבל לא דעתי היא נושא האשכול. עם זאת, אני סבור שגם הרמב"ם סבר כך).
בכל זאת, יש כאן שתי שאלות:
א. האם באמת צדק הרמב"ם והחבילה של התורה היא משהו שאי אפשר בלעדיו?
כוונתי היא לשיטתו, כי בעלי השיטות שהתורה ממלאת תפקידים אחרים בוודאי לא יזדקקו לשאלה הזו.
ב. מה יש לעשות לפי התורה עצמה למי שטוען שאין לו חפץ בה, והוא יסתדר עם ארמון המלך והמלך בעצמו.
אלו שאלות לא פשוטות, וראוי לעסוק בהן. אמנם, אני סבור שהן לא עלו בתודעתו של הרמב"ם בצורה זו. אם אקח את השאלה השניה כדוגמא, הרמב"ם היה סבור מן הסתם שכל אדם חייב להשתייך לקהילה, ולכן יהודי חייב במצוות ולקהילה חובה לחייבו בהן, או להענישו.
מה היה הרמב"ם עושה למישהו כמו שפינוזה, שטען שהיהדות לא רלוונטית עבורו? האם היה מורה לכפותו, או להענישו? אני סבור, כפי שכתבתי בעבר, שלא היה בעד כפיה למי שמכריז שהוא בחוץ. אך מסתבר שהיה סבור שצריך לנדותו. לא עבורו, אלא עבורנו, כדי לשמור על האחדות בתוכנו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
