| נשלח ב-1/10/2005 21:53 |
 |
| |
מחשבות על תופעת האדמורי"ם
יש לי כמה התחבטויות קשות על תופעת האדמורי"ם ואשמח להיעזר:
1) עצם העברת המלוכה והחסידים (העבדים?) כשושלת. לא ראיתי זאת אצל הבעש"ט והמגיד ממזריטש, וזה מותיר ריח רע מאוד של משאלה פרימיטיבית להשארת השליטה לצאצאים, כמו המלכים המושחתים הקדומים וכיום באפריקה ומדינות ערב. זה מצמרר עוד יותר כשאתה רואה את אקט העברת השליטה לבנים שאינם ראויים כלל, והכל בטירור ובלחץ קהילתי.
2) חיי הרהב של רוב האדמורי"ם. חיי מלך, שליטה, מכוניות פאר, עושר וכסף שמתגלגל. זה פשוט מבחיל. אני לא מבין איך מנהיגים בישראל מתנהגים כך, ועוד יותר אני לא מבין איך אפשר למצוא אצלם נוחם ועידוד: איך בנאדם שאין לו דאגות יכול להבין חסיד שלא גומר את החודש ומתמודד קשות בחייו. הרי אדמו"ר זה, עפ"י רוב, נולד עם כפית זהב בפה, ולא יודע מה זה סבל והתמודדות, אז איך השבע יכול בכלל להבין את הרעב?
חשבתי פעם ש"עולם הזה" יש בטוח לאדמורי"ם, כסף, כבוד, שליטה וכו', ואילו לרוב חסידיהם אין "עולם הזה" וחיים בקשיים כלכליים ואישיים כאנשים קשי יום. אז לכאורה היה מקום לעשות חלוקה הוגנת: לאדמו"ר יוקדש העולם הזה והחסיד האומלל שאין לו עולם הזה, יקבל את העולם הבא...
אבל מה קורה: האדמו"ר משתלט על העולם הזה והעולם הבא ביחד: גם את העולם הזה הוא לוקח לעצמו מלוא חופניים וגם מתיימר לחלק לחסידיו את העולם הבא... יש גבול לחזירות, לא?...
אני מחדד את זה וכותב את זה קצת ציני, אבל השאלות הללו מהותיות לדעתי. מי מרים את הכפפה?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2021 02:33 |
|
| |
המקור של דברי "עבודת יששכר" בגנות המנהג למנות בן אדמור תחת אביו בלי בדיקה.
המאמר הזה היה אומר בליל ש"ק אחר הסעודה בגודל הרעש ובעבודה גדולה.
(מג) דרשתי וחקרתי למצוא מדה כנגד מדה מענין הגזירה מקצירת (העומר) והבגדים המביאים לבגוד בד' ובתורתו ר"ל. וכמדומה לי אשר בעזרת הבורא ית' המציא לי האמת בזה, והוא אמת ונכון, כי דרכי תמיד בכל עניני מיד בעת נתהוה שינוי בעולם למצוא המדה כנגדה, ויגעתי ומצאתי תאמין, וגם עתה הזמין לי השי"ת מדה כנגד הגזירה הזאת, והוא האמת.
היינו כי ראשית דרך החסידות להראות דרך הישר בעולם היה מרן ר' ישראל בעל שם טוב זצללה"ה, והיה מורה דרך כבושה לרבים כידוע, ודבקו אליו היראים והשלימים, ולא הלכו בנתיבותם כפי שכלם המדומה, אך בטלו עצמם למורם ורבם, וכאשר הורה להם הבעש"ט בשכלו הטהור כן עשו. גם הסתופפו בצלו אנשים פשוטים ובני כפרים, אשר דרשו מהבעש"ט להתפלל בעדם להשפיע להם פרנסתם בכבוד, וזה היה סיבה לתיקונם בגר"ג כידוע, גם סיבה למצוא הצטרכות הבעש"ט וב"ב והתלמידים שלו, כי מהחסידים שלו לא היה לו אף פרוטה אחת. ומאין תמצא פרנסתו וצורך החסידים שלו, אם לא מהאנשים פשוטים וסוחרי ארץ, ואם כי גם הם נקראים תמכי אורייתא, וכמו שמצינו ביששכר וזבולן ושמעון אחי עזרי', בכ"ז החסידים ואנשי מעשה היו העיקר.
ומן הבעש"ט היה הולך כסדר הזה, זה הולך לעולמו וזה בא, ובא השמש וזרח השמש, אם צדיק אחד הלך לעולמו ונשאר אחריו בן הגון הראוי למלא מקומו, אבל "מקומו" באמת, כפי ראות עיני החסידים השלימים הדורשים ד' בכל לבבם, וראו והבינו בעין שכלם אשר הבן יכול לטהר נשמות ישראל ולהביאם תחת כנפי השכינה, אזי נתקבצו ונתדבקו כולם כאחד, וענו ואמרו, יחי הבן במקום אביו ויתמלא מקומו. אבל אם ראו והבינו אשר אין בידו למלא מקומו, לקחו את הבן הזה עמם יחד לבקש דרך ד' אצל צדיק וחסיד אחד מתלמידי אביו אשר הוא יורה להם דרך ד', גם לפעמים הלכו עם הבן הזה ודבקו לצדיק אחר בדורו אשר לא היה כלל מתלמידי אביו.
כן היו דרך החסידות אצל הרבי מלובלין עד מורי מרן הרב זצללה"ה ממאגליניצע.
אמנם זה מחדש אשר נצמח ובראשית במדינת רוסיא ר"ל, אם צדיק אחד הולך לעולמו ומניח בן, תיכף מתקבצים יחד הנערים ודוחפים הזקנים לבל יתנו לב ודעת להבחין אם הבן ראוי לעלות במקום אביו, אם לא, ואנשים פשוטים מתרגשים ונוסעים אל זה הבן ומנשאים אותו בגודל כבודם להחזיק בן הצדיק, ומושיבים אותו תיכף על כסא אביו, והזקנים בע"כ יענו אמן, ופשוטי עם מתרבים לאלפים, ולרבם עשרת אלפים, ועשו זאת לעיקר, והעיקר עושים לטפל עד שנשתכח החסידות עד גמירא. ועברו ופרצו מאמר הגמרא המתלבש בטלית שאינו שלו וכו', וחוץ מזה מה שנשתכח דרך החסידות, הלבישו אותו בטלית שאינו שלו, וגם החסידים מתעטפים בטלית שלו שאינו לפניהם.
אבל לפני הבורא ית' אין נסתר, והקב"ה אומר מי יוכל לרמאות אותי, אם אתה עושה הקאשגער לעיקר, גם אתה תהיה יוצא ובא והולך במלבוש המורה על פנימיות המרומה אשר בקרבך!
ולזאת התחיל הגזירה מקודם במדינת רוסיא ר"ל.
ואני בעצמי אין בכחי ליתן עצה לזה, אך הבעש"ט זצללה"ה הוא בעולם אמת עתה, והוא הורה הדרך הזה לעולם, ירעש ויצעק בעולמו ובהיכלו על דרכו ותורתו אשר הופיע בעולם שלא יאבד חלילה! וכל איש צריך לרחמים גדולים (עהר זאל בלייבין שטיין בייא דער קליאמפקע) והבן:
נגמר בעזרת השם ה"מ"ב"ר"ך" ה"ש"נ"י"ם".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2011 15:40 |
|
| |
למה מדברים רק על אדמורי"ם ולא על כולם??
וכי אתם מכירים דמות אחת מגדולי ישראל שהחסידים שלהם לא מעלים אותם בדרגה יתירה??
וכי זה נמצא רק אצל האדמורים?!
ממש לא!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2011 07:43 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | היתה חצר בשם קאלושין רק איני יודע אם בתל אביב.
על הסבא קדישא ראה: מי שבא לבקרו בארץ היה המנחת אלעזר.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 13/09/2011 20:06:56 |
|
תודה רבה!
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2011 21:24 |
|
| |
כל העניין הזה של האדמורו"ת מזכיר לי את בית המלוכה האנגלי
מספק גאוות יחידה המון עניין רכילות עסיסית ותרומתו לנתיניו שנויה במחלוקת
בלשון המעטה.
אין לנו בית מלוכה מאז מלכות בית דוד אז יש לנו תחליף.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2011 20:05 |
|
| |
היתה חצר בשם קאלושין רק איני יודע אם בתל אביב.
על הסבא קדישא ראה: מי שבא לבקרו בארץ היה המנחת אלעזר.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 13/09/2011 20:06:56
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2011 18:45 |
|
| |
| מציץ_ונפגע כתב: | | יש סיפור על אדמו"ר (ר' בונם מאוטווצק, נדמה לי) שביום בהיר אחד התפטר מתפקידו ועלה לבלות את שארית ימיו באה"ק. האם מישהו יודע יותר על פרטים על הסיפור הזה?
|
|
קצת אסטה מנושא הדיון האשכול - סליחה. בספרו של חיים באר - עת הזמיר - מופיע איזשהו רב מאוטובצק. אולי תדעו האם דמויות המופיעות שם מבוססות על אנשים אמיתיים. האם היתה חצר בשם קאלושין מעט לפני קום המדינה בתל אביב? האם חי מקובל ספרדי, הסבא קדישא, בירושלים (שאותו ביקר הר' מואוטובצק)? האם היה חרדי שהתגייס לצה"ל בימי המדינה הראשונים ובן גוריון טפחו? תודה מראש.
תוקן על ידי xibolaiyu ב- 13/09/2011 18:46:11
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2011 18:34 |
|
| |
הרב מיכי, כתבת, יש כאן שאלה של מנהיגות. ישנה תכונה אנושית שבגללה מנהיג צריך להיראות לכולם מורם מהעם. לכן גם במקורותינו כה"ג ונושאי תפקידים (מנהיגים) צריכים להיות גדולים בעושר (תורה וגדולה במקום אחד), ואף יפי תואר. זה מסייע למנהיגות. ומה נעשה עם מקרא מלא שדיבר הכתוב וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2006 16:35 |
|
| |
למען האמת, לקעלעמער יש חלק גדול בגילוי האשכול.
זכרתי שהוא הביא שם סיפור נוסף (שאני נוהג 'למכור' מאז לכל מיני חסידים). לאור העובדה שהוא מונע חסדיו מאיתנו לאחרונה וממעט לכתוב, חשבתי אולי תגובתו עדיין מופיעה ברשימת התגובות האחרונות - ולא טעיתי.
עכשיו אני מקוה שהוא יחזור לכתוב כמו פעם.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2006 08:55 |
|
| |
חצקל
<חזרתי לא מכבר מאומן. נדהמתי לגלות שם תעשייה שלמה הגובלת בעבודת-אלילים של ממש, וכל זאת בשל התבטאויות קיצוניות של אדם צדיק שאין לאיש אומץ לקום ולומר שהוא לא הכיר את מגבלותיו.>
לא היית צריך לנדוד עד אומן לגלות עבודה זרה, לך לר' שמעון במירון ולא יחסר לך עבודה זרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2006 07:26 |
|
| |
ממללא,
תודה [התכוונתי לבקש ממך שמאחר שאתה בעל השמועה לתת את הלינק באשכול הנוגע בדבר, אך אעשה זאת כעת].
קל"מ,
באשכול הכתבות כתב ממללא שהוא בעל הסיפור שהופיעה באיזו כתבה לכן ביקשתיו לצרף לינק וכך הגיש לי אותו עם הקדשה [כאן כי הסיפור מופיע בענוד הראשון].
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2006 01:51 |
|
| |
כדאי הוא ווטו1 להקדיש לו אלף פרות. אבל מה הוקדש לו כאן?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2006 01:12 |
|
| |
מוקדש לווטו...;)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2005 01:34 |
|
| |
ממללא,
חשתי משהו כזה בשעת אמירת ה'תיקון' בערב החג. בשאר תפילות החג מתקיימים מניינים לאין מספר, מה שקצת מפורר את החוויה. משום מה, גם המניין המרכזי ב'קלויז', המונה כמה אלפי מתפללים, לא השרה עליי רושם מיוחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2005 22:30 |
|
| |
חזקל,
מעולם לא ביקרתי באומן, ואולם תפילת ר"ה במחיצת רבבות נשמעת לי סוג של חוויה רוחנית 'מעניינת' (משהו בסגנון ותיקין בכותל לאחר ליל שבועות).
האם חשת שם משהו מיוחד בעצם התפילות הההמוניות?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2005 21:55 |
|
| |
אפחד,
אתה בטוח שלר' נחמן היו בנים? אם זכרוני אינו מטעני, היו לו רק בנות, ובן אחד שנפטר בהיותו תנוק.
|
|
|
|
|
