| נשלח ב-10/10/2005 13:42 |
|
| |
אופטופיק: פרופ' אומן זכה בפרס נובל בכלכל
.
לגולשי הפורום, ידוע בעקבות מאמר משנות השבעים בו ניתח, בכלים של תורת המשחקים, את סוגיית שלש האלמנות לבעל שעזבונו אינו מספיק לשלם את הכתובות.
The case of the three widows
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2007 23:09 |
|
| |
הפניתי את הדברים האמורים לעיל כלשונם לפרופ' אומן הי''ו באימייל
[email protected]
וזו היתה תשובתו (יש לציין לשבח את עונתנותו הרבה למרות הדברים הבוטים) :
להרב מרדכי דני הנכבד, לאי"ט, השלום והברכה!
הנני מודה לכתר"ה מעומק ליבי על דברי התוכחה החריפים, ומקבל אותם בהכנעה ובכובד ראש. אך יש פרט אחד שאינני מבין. הרי את הקשר בין סוגיין לבין ש"א לא אני המצאתי. מקורו אצל רבינו האי גאון. הרי"ף על סוגיין כותב וז"ל, "ואף רבינו האי גאון ז"ל ...עיין בה איהו נמי ומסתברא ליה על דרך שניים אוחזין בטלית." ואם כי הוא ממשיך וכותב "והוה ס"ל הכי כמה שני ושמיע לך דהדר ביה מיניה לסוף שניה," הרי בכל אופן גם הוה אמינא של רבינו האי גאון ראויה לכבוד.
האם יש להגיד על הרה"ג שבמשך אותם השנים שהוא סבר כך, הוא לא הבין "סוגית גמרא מה היא"?
בהוקרה ובכבוד רב,
ישראל אומן
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2005 23:59 |
|
| |
מיכי
ההסתייגות שלך נמצאת בתוך דברי , דוק ותשכח.
אבל מה במקרה של כתובות , כאשר החלוקה היא כדברי אומן. האם יכול להיות שיש מנגנון של שיתוף תביעות ואז זה כשעבוד אחד של מאתיים ולא כשני שעבודים מתנגשים של מאה כל אחד? הרי שם , הטעם שחולקים כחלוקת שנים אוחזין הוא מפני ששמים בצד את אותו חלק שעליו יש רק שעבוד אחד ומתחלקים בחלק שעליו יש שעבודים מתנגשים. אם היו שלושה ושניים מהם איחדו את התביעה , אולי זה כשעבוד אחד על כל סכום התביעה המשותפת? או שמסתכלים רק על השטרות שיוצרים את השעבוד? (מה הדין באמת לגבי בעל חוב שיש לו שני שטרות? האם זו תביעה אחת או שתי תביעות?).
השאלה נוגעת גם למעשה (למעשה, נאמר כאן, החלוקה היא שווה בשווה בין התובעים ולא יחסית לסכום השטר שבידיהם), האם יכול אדם להרויח מפיצול השטר על ידי מכירת חצי מהשטר או על ידי יצירת שעבוד טרנזיטיבי? יתכן שיש כאן עניין של מה מכר ראשון לשני וכו'. צריך פשוט לפתוח שולחן ערוך ולבדוק את הנושא.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2005 23:48 |
|
| |
מייציץ,
לענ"ד כאשר שני אנשים טוענים כולה שלי ביחד, ישאלו אותם למה אתם מתכוונים. האם כל אחד מכם הרים וטוען חציה (ורק אח"כ בניתם שותפות), או שמא הרמתם ביחד. במקרה הראשון יחלקו הכל בשווה, ואילו במקרה השני יחלקו כדבריך.
אם כן, זה לא רווח מקואליציה אלא מצב הלכתי שונה עם תביעות שונות. בתביעות שונות יש תוצאה שונה, ואין בכך כל פלא.
לדעתי אין כל רווח מקואליציות במצב זה.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2005 21:45 |
|
| |
אמת,
אך לא כן הדבר במקרה של תביעת חוב שלא די לטעון, אלא גם צריך להציג שטרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2005 21:32 |
|
| |
חמדת
לגבי קואליציה מתחת לשולחן , הרי במקרה של שנים אוחזין אין צורך במתחת לשולחן מאחר והעניין מוכרע על פי טענותיהם , מי שרוצה להרויח יכול תמיד לטעון כולה שלי .
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2005 21:18 |
|
| |
מציץ
אין הכרח שאם שניהם מקבלים 3/4, כל אחד יקבל 3/8. על מנת לכונן קואליציה די בכך שכל אחד מן השותפים ירוויח משהו מהעניין. אין הכרח שהרווח הקואליציוני יחולק שווה בשווה בין השותפים. אופן חלוקת הרווח עשוי להיות עניין למו"מ ותלוי בכוח המיקוח של כל צד.
...וגם אין הכרח שקואליציה תוכר כלגיטימית. תמיד אפשר לכונן קואליציות "מתחת לשולחן".
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2005 20:23 |
|
| |
רמב"ם
אם 3 אנשים אוחזים בטלית וכל אחד מהם טוען חציה שלי , הרי שמשיקולי סימטריה כל אחד מקבל שליש. אבל אם שניים משלושת האנשים טוענים, נניח, כולה שלנו בשותפות , פשוט שלא יהא דינם שונה מאדם אחד שטוען כולה שלי וממילא יקבלו ביחד 3/4 (וכל אחד מהם יקבל 3/8 )כדין אחד אומר כולה שלי ואחד אומר חציה שלי. כלומר, אדם אחד הטוען כולה שלי אינו שקול לשני אנשים הטוענים כל אחד חציה שלי.
עכשיו יש לדון מה הדין כאשר שני האנשים אומרים עדיין חציה שלי, בלי לטעון שהחצי האחר הוא של אחד מהשניים האחרים , אבל משתפים את תביעתם (בהנחה ואפשר לשתף תביעות)? אם נסתכל על תביעתם המשותפת כתביעה של אדם אחד האומר כולה שלי הם בודאי מרויחים מכך.
במקרה של שניים אוחזין יש לדון , האם לאחר ששני אנשים הסכימו לשתף תביעתם נוצר מציאות שיש הסכמה שחצי שייך להם בשותפות והנידון הוא רק על החצי השני וממילא יש לחלוק כדין אחד אומר כולה שלי ואחד אומר חציה שלי או שמסתכלים על הטענות שבבסיס דבריהם ?
אבל במקרה של כתובות לר' נתן , אם הפירוש הוא כדברי אומן, לכאורה נראה פשוט יותר שאם יש אפשרות לשתף התביעה , הרי שזה נעשה כתביעה אחת של מאתיים ששווה יותר משתי תביעות של מנה. אלא שיתכן שאין להשתתפות כזאת כל תוקף הלכתי. וכמו כן יש לדון אם מסתכלים בזה על מספר התובעים או אולי רק על מספר השטרות.
וכן אליבא דהילכתא שחולקים בשווה ושממילא שתי שטרות של מנה שוות יותר משטר אחד של מאתיים , יש לדון האם יש אפשרות לפצל שטר (נניח , למכור חצי מהשטר או ללוות ממון באופן שהנכסים ישתעבדו משעבודא דר' נתן) ולהרוויח או שמסתכלים רק על השטר שיוצר את השעבוד. אם יש אפשרות לפצל הרי שמרויחים מכך.
תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 15/10/2005 20:25:27
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2005 19:33 |
|
| |
מציץ,
1. מחמת קוצר דעתי לא הבנתיך.
2. אנא עשה עמדי חסד ותאר לי את המקרה בו מרויחים מקואליציה בשנים אוחזין. (בהנחה שהיא תקפה ע"פ ההלכה)
ר"מ
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2005 15:14 |
|
| |
יצא המרצע מן השק.
התלמיד חולק על גירסתו של פרופ' אומן שההלכה נפסקה לשיטת החלוקה השווה המותנית, שמקורה כמתואר במאמר בדברי רבי עצמו, והוא (התלמיד) הולך לשיטת התוספות שגורסים חלוקה פרופורציונאלית.
אולי כדאי לברר תחילה מהי באמת ההלכה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2005 14:30 |
|
| |
לא עברתי בעיון על כל הדפים, אך כמדומני שלא הזכירו כאן את הסיפור-חידה של חכמתו של הראב"ע. מעשה שהיה, באדם שרכושו היה 17 גמלים, וציוה בצוואתו, לחלקם לשלושת בניו בסדר הבא: הראשון יקבל מחצית, השני יקבל שליש והשלישי יקבל תשיעית, ושלא ימכרו או יחליפו הגמלים, אלא יחלקום כמות שהם.
כל החכמים נבוכו, ולאחר שישבו על המדוכה שבעה ימים ושבעה לילות לא ידעו ולא מצאו דרך כיצד אפשר לחלק ירושה זאת,
והנה בא הדבר לפני הראב"ע שהציע לשאול גמל נוסף, לפי שעה. את 18 הגמלים חילק אפוא, בפשטות, 9, 6, 2, סך הכל 17! את הגמל הנותר השיב למשאיל והכול בא על מקומו.
לכאורה אין זה לפי האמת, שהרי הראשון קיבל מחצית מ18 ולא מחצית מ17, וכן היתר. מבחינה מעשית הפתרון היה נפלא, אך מבחינה חשבונית הדבר צ"ע. הצירוף של מחצית/שליש/תשיעית אינו שווה למלוא הסכום, והוא קרוב ל95% של השלם. אלא א"כ היו מחלקים את היתרה שוב לפי אותו מפתח, עד לשארית מבוטלת. אך גם אז לא היתה חלוקה לפי האמת, שהרי שהראשון נמצא מקבל יותר ממחצית, השני יותר משליש והשלישי יותר מתשיעית.
את"ל היחס הוא כעין המקרה עם 3 נשים: שזוכות ב 100/200/300, ס"ה 600, היינו הראשונה שישית, השניה שליש והשלישית מחצית.
עינא פקיחא ונהורא מעליא
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2005 14:25 |
|
| |
מיציץ
הויכוח בינינו הינו בזבוז זמן . והסיבה היא שאתה מתיחס לגמרא כאל כל טקסט ספרותי שכל אחד יכול לנתח אותו כרצונו ולהכניס בו את כל מחשבותיו - יצירותיו וגחמותיו .
איני חולק על זכותך לעשות כך ואף לכתוב מאמרים וביקורות לפי דרך הבנתך , אלא שאז אין טעם להתווכח כי כל אחד מבין את הטקסט לפי רצונו. בדיוק כמו שזכותך לנתח מחקר מדעי בתורת הקוואנטים לפי תורת המשקלים של שירת ימי הביניים
שבת שלום .
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2005 14:06 |
|
| |
רבש"ע!
מה אתה מרויח מכל גיבובי הדברים האלה?! האם אני לא יכול לטעון שהחלוקה על פי שנים אוחזין היא מדיני קדימויות ומדין ודאי ולא מדין ספק?!
אתה טענת שלא יכול להיות ששטר של מאתים תהיה , לפי ר' נתן, לא תהיה שקולה לשתי שטרות של מאה. והנה הוברר שעל פי ההלכה שטר של שתי מנות אכן אינה שקולה לשטר אחד של מאתים . (כן כן מדין ודאי ולא מדין ספק!!! גם החלוקה אליבא דשנים אוחזין תהיה בענייננו מדיו ודאי ולא מדין ספק. ויש כאן גם הטוענים שגם חלוקת שנים אוחזין עצמה היא בסופו של דבר מדין ודאי ולא מדין ספק, שלאחר שיש ספק מכריעים שיש לחלק כמו שמחלקים כאשר לכל אחד יש וודאי חלק כזה). לכן זה מבטל מכל וכל את טענתך. ומחוורתא כדשנינן מעיקרא שאין שום דבר מופרך בפירוש של פרופ' אומן למשנה.
נראה לי שתמשיך להתעקש בחילוקים חסרי שחר כדי לא לרדת מהעץ שעלית עליו. אני לא אכריח אותך וסיימנו את הדיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2005 13:58 |
|
| |
מיציץ
אתה סוטה מהנושא.
החלוקה בכתובות / שטרות - לפי שיטת התוס' היא החלוקה הפרופורציונלית , ולכן בכל סכום ובכל קונסטלציה יחולק הרכוש פרופורציונלית לגובה הסכום שבשטרות.
זוהי חלוקה שונה מחלוקת שנים אוחזים , וההבדל נובע מכך שחלוקת שנים אוחזים הינה מספק ורק חולקים את הממון המוטל בספק ( ללא קשר פרופורציונלי למה שחולק ביו הצדדים שלא היה בספק )
השיטה שנקבעה החלוקת הרכוש בכתובות להלכה לפי רבי - שיטת הר"ח והרמב"ם - גם היא חלוקת ודאי ולא חלוקת ספק .
הסיבה וההגיון העומד בחלוקה זו היא דיני קדימויות ולא קשורה לבעלות או למה מגיע לכל אחת באמת . כך שאין כאן עיניני קואליציות ותחמנויות
תוקן על ידי - talmid - 14/10/2005 13:59:43
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2005 13:50 |
|
| |
מציץ
לצערי, אין לי קומוניקציה עם מה שמאחרי הפרגוד, כך שאיני יודע מה רוח הקודש קובעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2005 13:17 |
|
| |
חמדת
ועתה נשאל את התלמיד, כיצד יתכן ששתי שטרות של מאה תהיינה שוות יותר משטר אחד של מאתיים? ולמה תפסיד זו ששטרה גדול יותר? אטו בשופטני עסקנין?
או שרוח הקודש קבעה שיכול להיות ששתי שטרות של מאה יהיו שוות יותר משטר אחד של מאתים אבל לא להיפך?
|
|
|
|
|