שין של תפילין - מסורת שנשכחה

מצורף קובץ

חברי פורום נכבדים

בהודעה הבאה נשחזר מסורת קדמונים על מראה "שין של תפילין" אשר היא הלכה למשה מסיני.

המסורת נשתמרה בדברי רש"י בפירושו לתלמוד, אבל צריך לדייק היטב בדברי רש"י בכדי להגיע להבנה זו.
מי שכתב את הדברים בצורה ברורה הוא הרב יוסף קאפח בפירושו על משנ"ת, כך שבזכותו נשתמרה בידינו מסורת קדמונים שאבדה, ובזכותו גם זכינו לדקדק בדברי רש"י ולהבינו לאשורו.

בתלמוד במסכת מנחות דף לה. נאמר "ואמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני"
וכתב שם רש"י בדיבור המתחיל, שין של תפילין.
"לבית חיצונה עושין כמין קמטים דקים בקלף, ונראים בו כעין שי"ן" (ע"כ מדברי רש"י)

עוד כתב רש"י שם בעמוד ב, בדיבור המתחיל, קשר של תפילין.
"... דשי"ן נראה בקמט בית חיצונה, שכפל הקלף כעין שי"ן ..." (ע"כ מדברי רש"י)

כדאי לשים לב, רש"י בכל המקומות מתייחס לשין כקמט דק, בנוסף רש"י בכל המקומות הקפיד לומר שהקמטים הם כעין שין, כלומר לא שין ממש אלא כעין שין, על כורחנו שרש"י מדבר על עשיית שין בלי תחתית, עשו בבית החיצון 3 קמטין דקים, ואת אותם קמטים החשיבו כשין אם נצרף אליהם את התיתורה, ומכיוון שהם אינם שין ממש, הקפיד רש"י בכל המקומות לכנות אותם במילים "כעין שין".

מי שעדין לבו נוקפו שמא אין זה הפירוש בדעת רש"י, מוזמן לעיין ברש"י במסכת שבת דף כח: בדיבור המתחיל, שין של תפילין.
וכך כתב שם רש"י "שיהא העור נקמט מבחוץ ג' קמטין ודומה לשי"ן ..." (ע"כ מדבר רש"י)

גם כאן הקפיד רש"י לכתוב רק קמטין, כלומר שין בלי תחתית, בנוסף גם כאן כתב רש"י דומה לשין, אבל לא שין ממש.

כמובן שהדבר תואם את רמת המיומנות של אותם זמנים בעשיית התפילין, אבל אנחנו כאן עוסקים במסורת, ואין אנו מתחשבים במתחכמים אשר בגלל מיומנותם משנים את אופן עשיית התפילין או מראיתם.


ניתן להוכיח מסורת זו מדברי עוד ראשונים, אבל לא נאריך, ונסתפק בהוכחה המוחלטת המופיעה בדברי רש"י. הרוצה לעיין יותר, יפנה לפירושו של הרב קאפח על הלכות תפילין.


כעת נביא צילום תפילין, של סב סבו של הרב קאפח, ר' סאלם קאפח, נפטר בשנת תרל"ט, כדאי לשים לב שאין לשי"ן תחתית.
הצילום הובא בפירושו של הרב קאפח להלכות תפילין פרק ג הערה כה עמ' שלו



תוקן על ידי - דרום_חוקר - 10/10/2005 22:32:39

עוד משהו: לפי הבנתך צריך לעשות שתי שי"נין של ארבעה ראשים ובתוך שתיהן יהיו שני שי"נין של שלשה, אחרת בשי"ן של השלשה ראשים יש בפנים שי"ן של שני ראשים.

לאט לאט

דברי השימושא רבה:
<יעשה מימין הקורא בקמט עור דפוס הבית שי"ן וכן מכאן ומכאן דימינא תלת רישי דשמאלא ארבעה רישי פירוש שני יודי"ן יעשה בתוכה>.
אתה טוען: שני קווים פנימיים בשל הד' ראשים. נניח.

דברי המקשה:
<ואם היו שם שני יודי"ן לא תהיה בגופו שי"ן לפי שהראש אמצעי צריך שיגיע עד שולי השתים בכתיבה (נפרדים) [ספרדית] וכן לשוקעת >.
ולדבריך, הרי גם הקווים האמצעיים מגיעים עד למטה, ואיפה יש שי"ן שלמה "בכתיבה ספרדית"? מה התירוץ בזה שההקווים הפנימיים ישרים ולא יו"דין?

הציטוט שהבאת אח"כ שייך עוד להבנתו של המקשן בדברי שימושא-רבה. ברור ששימושא רבה מדבר על שי"נין שלנו. לא על זה דיברתי.

כתבתי שהוא לא העז. בטח, הוא לא הצליח להעלות את זה על קצה דעתו ולכן הוא נשאר בקושיה.

אין לי מסורת על זה, ולא התיימרתי לומר שיש מסורת כזו, רק באתי ליישב מדעתי הענייה את קושיית המגיה והקושי בסוגיה לפי פשוטם של דברים.

וכי הדל"ת בקשר המרובע של ראש (האמיתי!) נראית כדל"ת?

יעקב הנכבד

נעשה סדר בדיון

כעת אנחנו דנים בדברי הסמ"ג והמגיה

הסמ"ג מביא מדברי השימושא, שיעשה בתוך השין שני יודין, כלומר הוא מדבר על השין של ה-4, ומבאר כיצד יעשה זאת, ע"י שיעשה באמצע השין במקום יוד אחד, שני יודין.

ועל זה הקשה המגיה, שא"כ אין לנו שין נכנס ושין יוצא?
ובלשונו
<ואם היו שם שני יודי"ן לא תהיה בגופו שי"ן לפי שהראש אמצעי צריך שיגיע עד שולי השתים בכתיבה (נפרדים) [ספרדית]>

ולכן על כרחינו שהשין היא בלי תחתית, כך אני מבין את דברי המגיה, כלומר אין באמצע השין שני יודים, כי אם עוד 2 קוים, ובכך יש שין שוקעת.

הוכחה שהמגיה מדבר על קמטים בעור
< נמצא שיש לשי"ן ארבע דפנות לשלש אוירות היא שי"ן לארבעה ראשי"ן של קמטים ונעשה שי"ן משלש האוירות>

קמטים= קמטים בעור, הרי שגם המגיה מדבר על העור ולא על האויר שבין הבתים.

לסיכום- הסמ"ג מדבר על עשית 2 יודין באמצע השין, והמגיה מדבר על עשית 2 קוים ישרים באמצע השין.

כעת לדבריך יעקב, כתבת
< ג. לא הבנת את עניין היו"דין. שני יו"דין הם שני רווחים בין החריצים, ...>

אני מבין 2 יודין, כלומר באמצע השין עושים 2 יודים בכדי שיהיה שין של 4 ראשים, אבל מה שכתבת 2 יודים= 2 רווחים בין החריצים, אני לא מבין זאת!!!

עוד כתבת
< ה. התירוץ שהמגיה לא העז לתרץ: השי"ן הבולטת הם ארבעת הבתים, והשי"ן השוקעת הם שלושת החריצים.>

אתה כותב שהמגיה לא העז לומר פירוש זה, כלומר שהוא מפרש כמו שכתבתי שין עם 4 קוים בלי תחתית. כל קושיתו היתה על ה-2 יודין שבאמצע, והוא חולק על קיומם, אבל על קיומם של 4 קוים, קמטים, בעור אף אחד לא חולק.

וכיוון שכן, אם כדבריך שהכל בדמיון, נדמיין מצד אחד שין של 4 רגלים עם 4 הבתים, ובצד השני שין של 3 רגלים עם 3 החריצים, אתה צריך להוכיח זאת מדברי אדם, והרי אפילו המגיה לא סובר כך, אלא כמותי שאין תחתית, אבל מי סובר כמותך, היכן מצאנו מסורת זו??? הוכח את דבריך!!!

א. העובדה שגם הרמב"ם פירש כך לא מוציאה פירוש זה מידי דוחקו.
ב. עירבבת בין דברי הסמ"ג לדברי ההגהה המובאת בדפוסי הסמ"ג. את דברי הסמ"ג המצוטטים בב"י הבאתי כדי להראות את מקור הש"ין שלנו בשימושא-רבה ממנו הציטוט שהבאת.
ההגהה שם מתייחסת בפירוש למסורת לפיה יש שי"ן שוקעת ושי"ן בולטת, והמגיה עצמו התקשה בכך ולא מצא יישוב.
ג. לא הבנת את עניין היו"דין. שני יו"דין הם שני רווחים בין החריצים, והוא המשך מציטוט השימושא-רבה בסמ"ג עצמו.
ד. הסמ"ג נגמר בסוף ציטוט השימושא-רבה, ושם אלו דברי המגיה שמקשה על עניין היו"דין בפירוש את הקושיה שלי בדיוק: הרי צריך שי"ן שוקעת ושי"ן בולטת.
ה. התירוץ שהמגיה לא העז לתרץ: השי"ן הבולטת הם ארבעת הבתים, והשי"ן השוקעת הם שלושת החריצים. עיין היטב בציור שהעתקתי ממך בהגדלה.
ו. השי"נין שאני מציע יותר נראות במציאות מאשר הדל"ת בקשר של ראש האמיתי שהשתמר במנהג תימן וגרמניה (הבאת מקודם תמונה שלו, תחפש שם דל"ת).

יעקב הנכבד

פירוש רש"י הוא לא דוחק, הוא פשוטו של תלמוד, לאחר שגמר אביי לדבר על השין, עבר לדבר על החריצים שבין הבתים.

וכך פסק הרמב"ם בהלכות תפילין

ג,יב [יא] וצריך שיגיע החריץ של תפילין של ראש, עד מקום התפר. ואם היה החרץ ניכר כדי שיהיו ארבעה ראשים נראין לכול, ואף על פי שאין החרץ מגיע למקום התפר--כשרות; ואם אין חרצן ניכר, פסולות. וצריך להעביר בתוך כל חריץ וחריץ על גבי העור, חוט או משיחה להבדיל בין בית לבית; ומנהג פשוט, להעביר גיד מגידי התפירה בכל חריץ וחריץ משלושתן.

הנוסח כפי שכתבנו הוא נוסח כ"י תימן, ובדפוס כתבו בכל המקומות חריץ עם יוד, והם לא ידעו שבלשון הרמב"ם בהלכה זו חריץ עם יוד הוא עד למטה, וחרץ הוא חריץ חלקי. וזה הוא דיוקו של הרמב"ם בלשון הלכה זו (מדברי הרב קאפח בהערותיו).

נחזור לענין
מה שביארת "יעקב" בדברי הסמ"ג כמדבר על השין היוצאת מהחריצים שבין הבתים נראה מופרך לדעתי בדעת הסמ"ג, ואדרבא גם הסמ"ג מדבר על מסורת השין בקמטים כפי שכתב רש"י.

וזה לשון הסמ"ג שכתבת

< יעשה ... בקמט עור דפוס הבית שין וכן מכאן ומכאן, דימינא תלת רישי דשמאלה ארבעה רישי >

הרי שמדובר בקמטים של עור הבית, ואדרבא, רק בזכות שאין לקמטים תחתית ניכר כאן שין שוקעת שין בולטת, היכן שיש 3 קמטים הוא שין בולטת, והיכן שיש 4 קמטין הוא שין שוקעת.

הרב קאפח כתב זאת בפירושו למשנ"ת על דברי הריטב"א שהביא טעם זה, ובזאת רמזתי שניתן להוכיח מסורת זו מדברי עוד ראשונים, והכוונה לריטב"א ולטעמו שכתב שין שוקעת ושין בולטת.

(הרב קאפח בהלכות תפילין פ"ג הע' כה מוכיח זאת גם מדברי הרא"ש בהלכות קטנות שלו, עי"ש)

בהמשך הסמ"ג דוחה את הפירוש השני של יודין, כלומר הקמטין יהיו ישרים בלי יוד בעליונותם, אבל גם לפירוש הראשון וגם לפירוש השני, הקמטין יעשו בעור הבית ולא בחריצים שבין הבתים.

ואם כדבריך יעקב, והרי החריצים שבין הבתים נראים משני הכיוונים זהים, והיכן יש לנו שין שוקעת ושין בולטת???

מה תאמר שנדמיין לעצמינו באחד מהצדדים שין בולטת ובצד השני שין שוקעת, להציע פירוש כזה צריך הוכחות מוחלטות, ובינתיים, הם לא נמצאו.

סוף דבר
המסורת לעשות שין בלי תחתית בשין החיצונית של התפילין, נמצאה בתימן, ולאחר עיון בדברי הראשונים, מצאנוה גם בדברי רש"י הריטב"א והרא"ש. וגם הסמ"ג מדבר לפי אותה מסורת.




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 18/10/2005 20:57:58

מצורף קובץ

והנה הש"ין

הלכתי ללמוד היטב את הסוגיה לפני שהגבתי. התוצאות קצת נועזות.

הציטוט שהביא דרום מהסוגיה במנחות הוא חלקי, והרי הציטוט המלא:
"ואמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני וצריך שיגיע חריץ למקום התפר רב דימי מנהרדעא אמר כיון דמנכר לא צריך".

שואל הלומד המתוחכם בן-זמננו, המכיר את התפילין שלו במסורת איש-מפי-איש-עד-משה-רבינו: איזה חריץ יש בשי"ן?
מסביר רש"י הסבר דחוק: מדובר על נושא חדש. וכלשונו:
"שי"ן של תפילין - לבית חיצונה עושין כמין קמטים דקים בקלף ונראין בו כעין שי"ן:
וצריך שיגיע חריץ - שבין בית לבית עד מקום התפר למטה כלומר עד בית מושבו דהיינו תיתורא:
כיון דמינכר - חריץ למעלה קצת אין צריך להגיע למקום התפר:".
ראשונים אחרים דוחקים יותר: החריץ הוא רגל השי"ן (וכאן יקפוץ דרום: החריץ הוא קמטי השי"ן עצמם. זה גם תירוץ).

אבל ההסבר האמיתי טמון במסורת האשכנזית המובאת בקיצור בתשובת הריטב"א ובאריכות בבית-יוסף או"ח סי' לב וז"ל:
"וזה לשון סמ"ג (שם קד ע"ד) אמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני יעשה מימין הקורא בקמט עור דפוס הבית שי"ן וכן מכאן ומכאן דימינא תלת רישי דשמאלא ארבעה רישי פירוש שני יודי"ן יעשה בתוכה כדאיתא בשימושא [רבא] עכ"ל וכתוב בספרי הדפוס על זה (בהגה שם) ואני הנקדן אומן לעשות תפילין קשה בעיני פירוש זה של שני יודי"ן לפי הטעם ששמעתי על שני שיני"ן מתלת רישי ומארבעה רישי שהוא כנגד שני כתיבות שיש לנו כתב הלוחות וכתב ס"ת כתב הלוחות היה כתיבה שוקעת שנאמר (שמות לב טז) חרות על הלוחות הרי שכל האותיות היו מן האויר נמצא שיש לשי"ן ארבע דפנות לשלש אוירות היא שי"ן לארבעה ראשי"ן של קמטים ונעשה שי"ן משלש האוירות ואם היו שם שני יודי"ן לא תהיה בגופו שי"ן לפי שהראש אמצעי צריך שיגיע עד שולי השתים בכתיבה (נפרדים) [ספרדית] וכן לשוקעת והשניה כתיבה בולטת היא כתב ס"ת שכתבו משה שהוא בולט על הקלף לפיכך שי"ן של ארבעה ראשין כנגד שי"ן של קדש היא ראשונה לבתים כמו שכתב הלוחות קדם לכתב ס"ת ועוד שהוא כתב הבורא ראוי להיות ראשון וכן קבלתי מכל מלמדי כי קדש כנגד שי"ן לארבעה ראשין ואם כדברי המחבר נאמר שכתב הלוחות על ימין המניח ומכל מקום קבלתי שאין קפידא בהם ואין פסול אם החליף עכ"ל:".

הנוגע לענייננו בקיצור: שתי השי"נין של התפילין, האחת של ארבעה ראשים והשניה של שלשה, אמורות להיות אחת בולטת ואחת שוקעת, כשהבולטת עשויה מהבליטות שכנגד שקיעות השניה.
וכאן התעלומה: על מה מדובר???
והתשובה: ה"שי"ן" עליה מדברת הגמרא היא שלושת סימני החריצים שבין הבתים, וארבעת הבתים העשויים כמין שי"ן של ארבעה ראשים.
המסורת שהשי"ן חקוקה בצדדים מקורה בדברי שימושא-רבה, והיא שהשתמרה במנהג אותו מביא כאן ידידינו דרום_חוקר שיהיו רק שלשה קווים ללא תחתית עד החריץ, בדיוק כמו בחריצים שבין הבתים.






תוקן על ידי - יעקב135 - 17/10/2005 15:43:06

ידידי המלומד והיקר

גם על הפונטים יש דיון

האם האות פה כוללת בתוכה אות בית או שמא היא אות סיבובית מרבעת ותו לא, גם על קוץ של ר"ת יש דיון, וגם על הא מלבר שהמציאו המקובלים בשם ה' יש דיון.

גם על הקוף הדבוקה לגג נפתח דיון.
וגם על האותיות הלפופות והמשונות נפתח דיון.

כמו שאומרים, לא נשקוט ולא ננוח עד שנגלה את מעשה אבותינו בצורה מדוייקת.
ואז נחליט במה אנחנו ממשיכים לאחוז, ובמה אנחנו משנים.

בא ניפרד כידידים, נראה לי שאין בינינו ויכוח, וכל אחד שם דגש על משהו, כיצד היא ההלכה, או איך עשו הקדמונים, ובדבר שהוא מהותי ולא סתם שטויות.

אתה מסכים שכך עשו אבל אתה לא קורא לזה מסורת, ואני כן קורא לזה מסורת, וכי בשביל זה נלך לרב???



תוקן על ידי - דרום_חוקר - 16/10/2005 11:56:16

עכשיו אני בכלל לא מבין.

ברור שמהפן המחקרי היסטורי לא עשו שי"ן עם תגים בפונט האריז"ל, אלא קמטים בעלמא. איפה יש כאן מסורת שנשתכחה בכלל?