"וידוי אישי"

"אשמתי"
על כל הפעמים שהאשמתי את עצמי בדברים שקרו,
והסתובבתי עם מועקה.. שהובילה לתועקה..שהובילה לאי
עשיה, כי "אני אשמה"

"בגדתי"
על כל הפעמים שבגדתי בעצמי ונתתי את כל כולי,
מבלי להותיר לעצמי חלקה קטנה משלי..

"גזלתי"
על הפעמים שגזלתי מעצמי את הרגעים הקטנים..
שנתנו לי כח לעשות את החיים יותר גדולים..

"דיברתי דופי"
על הפעמים שדיברתי דופי על עצמי,עם עצמי..
ושאלתי אותי "למה זה קרה לי"?
ועצמי ענה לי.."כי נתת בי דופי"..

"העויתי"
על הפעמים שעויתי עם עצמי, ושפטתי אותי לחומרה,
מבלי לתת לי כף אחת של זכות!!!!!!!!

"והרשעתי"
על הפעמים שהרשעתי את עצמי בלבוש היצר הטוב,
ולא הבנתי כי היצר הרע רוצה לדכאות אותי...

"זדתי"
על הפעמים שזדתי מההחלטות שקיבלתי.. בזדון..

"חמסתי"
על הפעמים שחמסתי בשרירות לב את ההנאות הקטנות.
כמו להביט בזריחה..
לשמוע את הציפורים..
או סתם לעצום עיניים ולשמוע מנגינה שקטה..

"טפלתי שקר"
על הפעמים שטפלתי שקר על עצמי, ורק בכדי שיהיה שקט..
השקט חזר.. והאמון שלי בי נשבר..

"יעצתי רע"
על הפעמים שיעצתי לעצמי עצות, כשידעתי כמה ארגיש רע
אחר כך, אבל מה לעשות.. ההרגל..

"כיזבתי"
על הפעמים שכיזבתי לעצמי, עצמתי עיניים וטחתי מלראות,
כי קשה להתמודד עם האמת...

"לצתי"
על הפעמים שצחקתי על עצמי רק כדי לא להתמודד על
הסיבות שגרמו לכולם לצחוק..(ובלב רציתי כ"כ לבכות)

,מרדתי"
על הפעמים שמרדתי בכל החלטה שקיבלתי.. ולא הסכמתי
להיכנע לדפוס מוכתב מראש שכתבתי בעצמי..

"ניאצתי"
על הפעמים שקיללתי את הרגע שנכנסתי לפקק..
למרות שאני עוברת בו שלוש מאות פעם בשנה,
באותה שעה, באותו פקק..
ההרגל...

"סררתי"
על הפעמים שסררתי מהמתכון שקיבלתי
ולא הבנתי "למה לא מצליח לי?!..

"עויתי"
על הפעמים שעויתי בדין עם עצמי, ולא הרפיתי לחשוב
כי יש עוד אנשים מסביבי..

"פשעתי"
על הפעמים שפשעתי כלפי עצמי..
ודרשתי ממני מעל ומעבר.
ושכחתי כי אני רק בשר ודם..

"צררתי"
על הפעמים שהכנסתי את עצמי לצרות..
מבלי שהתחשבתי אם יש לי באמת את הכוחות לצאת מהם...

"קישיתי עורף"
על הפעמים שהתעקשתי ,ולא השכלתי להבין,
כי ה"אגו" לא יישבר אם לפעמים אוותר...

"רשעתי"
על הפעמים שהרשעתי את עצמי,
כי עייפתי להגן על חפותי..

"שיחתתי"
על הפעמים ששיחתתי את עצמי בקרה ובצינה,
ומול עוגת קרם..

"תיעבתי"
על הפעמים שתיעבתי את עצמי אחרי ששיחתתי והבנתי כי

"תעיתי"
על הפעמים שהבנתי כי תעיתי כשה אובד..
אבל לא היה לי כח לחזור בי..

"תעתעתי"
על הפעמים שנדמה היה לי שלא טעיתי,
והפעמים שברור היה לי כי טעיתי
הנ"ל חברו יחדיו ותעתעו בי..
עד כי נפלתי..

ומה הוא אף אני,
ועל הכל סלחי לי, מחלי לי, כפרי לי,
כי מחר יום חדש.........

זה אקטואלי
הימים הנוראים בפתח

בין הערבים,יפה מאוד!

מזכיר לכולנו שגם היחסים שבין אדם לעצמו מחייבים חשבון נפש.
'גם' אמרנו, ואולי קודם כל!