האם הציטוטים בתנ"ך הם "מדוייקים"?

במפגש הפורום אתמול (וכאן המקום להודות לשכן המארח, ולכל אנשי הפורום שהגיעו ששמחתי להכירם פנים אל פנים וכו'), העלה מרן הרה"ג הצדיק המלוב"ן אדמו"ר השכן (בין השאר) את נושא עגליו של ירבעם, כאשר מסופר עליו שהוא אמר: "הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". הזיקה לסיפור העגל (אלה אלהיך וגו') ברורה ומתבקשת, ומרן שליט"א אמר שירבעם רצה לרמוז בכך לעבודת העגל. כאן הערתי ואמרתי שייתכן שירבעם לא אמר מילים אלו בדיוק, אלא המקרא הוא שרצה לרמוז לנו על הקשר לעגל אשר עשה אהרן, בבחרו במילים האלה. לשמע דברי כפירה אלה (ר"ל) קמו כמה אנשים לבלעני חיים, ואמרו שאם אגיד כך כבר אי אפשר לדייק שום דבר, כי תמיד אוכל לומר שהמספר הוא זה שאמר זאת וכו'.

ולא הבנתי על מה המהומה. האומנם אסור למספר המקראי לכתוב במילים שלו ובצורה שלו את המתרחש? והאם כך כבר אי אפשר לדייק דברים? להיפך. הדבר רק אומר לנו שעלינו לדייק בסיפור כסיפור, וכך להבין את עמדתו של המקרא ולא של ירבעם (שבמחילה, היא פחות מעניינת אותי)?
שהרי אם נאמר שירבעם הוא זה שיצר את הזיקה, ניתקל בקושי מסויים, שהרי מעשה העגל אינו מתואר באופן חיובי בתורה, ומדוע שמישהו ירצה לקשר עצמו לדבר כזה? אחת משתיים: או שלירבעם הייתה פרשנות אחרת (או גרסה אחרת?) של הדברים המסופרים בתורה, או שלא הוא זה שעשה את הזיקה בצורה כה בוטה, והיה זה המספר המקראי שרצה לרמוז לנו על כך.

ועל כרחנו לומר שהמקרא אינו מצטט תמיד במדוייק. בולט הדבר, כמובן, בדברים שנאמרו מפיהם של נכרים, ושעל כן חייבים תרגום (ואז ברור שהעיצוב הוא של המספר). לדוגמה, האם נאמר שבדבריו של המן "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" הרומזים בצורה ברורה לנאמר בתורה על "ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו" - היה זה המן שעשה את הזיקה הזו? ברור שהזיקה נעשתה על ידי כותב(/ת) המגילה, שרצו להביע רעיון מסויים (נגיד, שכל הכבוד הזה אינו אלא יריקה בפרצוף).
אבל למעשה, את הדברים האלה כבר אמר ראב"ע (כמו עוד רבים וטובים). וכך הוא אומר (בפירושו לשמות כ, א):

אמר אברהם המחבר. משפט אנשי לשון הקודש פעם יבארו דיבורם באר היטיב, ופעם יאמרו הצורך במילות קצרות, שיוכל השומע להבין טעמם. ודע, כי המילות הם כגופות, והטעמים הם כנשמות, והגוף לנשמה הוא כמו כלי, על כן משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים, ואינם חוששים משינוי המילות, אחר שהם שוות בטעמן.
והנה אתן לך דמיונות. אמר השם לקין 'ארור אתה מן האדמה, כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך, נע ונד תהיה בארץ' (ברא' ד, יא-יב). וקין אמר 'הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה' (שם שם, יד). ומי הוא שאין לו לב שיחשוב כי הטעם אינו שוה בעבור שינוי המילות.
והנה אמר אליעזר 'הגמאיני נא' (שם כד, יז). והוא אמר: 'ואומר אליה השקיני נא' (שם שם, מה). אמר משה 'בכור השבי אשר בבית הבור' (שמות יב, כט), וכתוב: 'בכור השפחה אשר אחר הריחים' (שמות יא, ה). ומשה הזכיר התפלה במשנה תורה שהתפלל על ישראל בעבור העגל, ואינו דומה לתפלה הנזכרת בפ' כי תשא, למי שאין לו לב להבין. והכלל, כל דבר שנוי, כמו חלום פרעה, ונבוכדנצר, ואחריהם רבים, תמצא מילות שונות, רק הטעם שוה.
וכאשר אמרתי לך שפעם יאחזו דרך קצרה ופעם ארוכה, כך יעשו פעמים להוסיף אות משרת או לגרוע אותו, והדבר שוה. אמר השם 'ותכלת וארגמן' (שמות כה, ד), ומשה אמר 'תכלת וארגמן' (שמות כח, ו). אמר השם: 'אבני שהם' (שמות כה, ז), ומשה אמר: 'ואבני שהם' (שמות לה, ט). וכאלה רבים, ושניהם נכונים, כי הכתוב בלא וי"ו אחז דרך קצרה, ולא יזיק, גם הכתוב בוי"ו לא יזיק, בעבור שהוסיף לבאר. והנה הוי"ו שהיא נראית במבטא הפה אין אדם מבקש לו טעם למה נגרע, ולמה נכתב, ולמה נוסף, כי זה וזה נכון. והנה על הנראה שיבוטא בו לא יבקש עליו בכתב טעם, א"כ למה נבקש טעם בנח הנעלם שלא יבוטא בו, כמו מילת לעולם למה נכתב מלא או למה חסר. והנה בני הדור יבקשו טעם למלא גם לחסר, ואילו היו מבקשים טעם לאחד מהם, או שמנהג היה לכתוב הכל על דרך אחד, הייתי מחריש.
והנה אתן לך משל. אמר לי אחד כתוב לרעי, וזה כתוב, אני פלוני אוהבך לעולם. וכתבתי פלני בלא וי"ו, אהבך ג"כ בלא וי"ו, לעלם חסר. ובא ראובן ושאלני, למה כתבת חסרים? ואני אין לי צורך לכתוב רק מה שאמר לי, ואין לי חפץ להיותם מלאים או חסרים. אולי יבוא לוי ויודיעני איך אכתוב. ולא ארצה להאריך, רק המשכיל יבין.

וכן כתב הרשב"א (שו"ת הרשב"א ח"א סי' יב):
אבל שאר החילופים שתמצא שם בכתובים בין דברי הימים ונביאים הראשונים בדברים שאין העניינים מתחלפים אינה שאלה, [הדגש]לפי שאין הכתובים שומרים המילות רק הכוונות, וזה יקרה אפילו בגופי תורה[סדגש]... ולא הקפידה התורה רק בשמירת העניינים, גם בשמות בני אדם יקרה כן. לא הקפידה התורה בשמירת המילה כיוון שנשמרה הכוונה.

ובאמת כן הוא גם בתלמוד, כאשר נאמר "אמר רב: X", ואחר כך נאמר ש"לא בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר" (=לא בפירוש נאמר אלא מכלל נאמר). וכן בהרבה מקרים שהגמרא מנסחת דברי האמוראים בצורה אחידה (נגיד, "דברים שאמרתי לפניכם טעות הם בידי, ברם..." - וכי יעלה על הדעת שבכל מקום שנאמר כך, היו אלו המילים המדוייקות? וכן רבים).

ואם כן ברור, שאיננו מדייקים במציאות (וזה גם לא כל כך מעניין אותנו), אלא בסיפור כפי שהוא מסופר. האם נדייק דיוקים בקרב של אחאב בקרקר, מדוע עשה כך ומדוע לא עשה כך, אחרי שהוא כלל לא נכתב במקרא? ייתכן שנדייק, כהיסטוריונים, אבל מסתבר שלא יהיה זה לימוד תורה.
וכי נלמד את כתבי הרודוטוס באותה מידה שאנו לומדים את ספר עזרא? האם ההבדל היחיד בין ספרי המקרא לספרים החיצונים הוא שרק ספרי המקרא הם המדוייקים וכל האחרים שקרנים? ברור שלא זו הנקודה. לכל אירוע יש כמה וכמה נקודות מבט, ומתוך שלל אלפי האירועים והאמירות, כל מספר מסנן את מה שהוא רוצה, ומנסח זאת במילים שהוא רוצה להעביר. וזה מה שמעניין אותנו: הנראטיב (ה"סיפֵּר") של המקרא. כך נראה לי שיש ללמוד תנ"ך, ואינני מבין על מה יצא הקצף.

הפרעתוני,

תודה. אני מבינה מהר, כשמסבירים לי לאט.

אתה טוען שהגישה שהצגתי חתרנית, כיוון שהיא מנסה לגלות את המניע מאחורי העריכה, ולא מוכנה לקבל בתמימות את מה שלפניה. אבל, גישתך שלך אינה תמימה יותר, כי גם היא טוענת שיש מניע מאחורי העריכה וניסוחיה. הייתי מגדירה את שיטתך, כסוג של "תמימות שניה" - היא מודעת לכך שיש מגמת עריכה וכי יש לה השפעה על הדרך בה נראה ה"שלם" בסופו של דבר, אולם בוחרת שלא לעסוק בפירוק הגורמים לכך. באופן אישי, אין לי כל בעיה עם גישה זו, להיפך. מה שמפריע לי (מעט) הוא הצורך (האנושי?) של חתרנות המבקשת להתקבל על המיינסטרים, להציג כל חתרנות אחרת כאיומה ומאיימת... אבל זה שייך לדיון אחר.

הפרעתוני והשכן -
ראשית - ישר כח על העלאת הנושא.
אולם אם אכן נביט על הטקסט המקראי, כפי שצריך,כיחידה אחת - כי כך נמסר לנו ולא אחרת. אך כאשר מוסר הטקסט את אשר מוסר על ירבעם, טוען השכן כי יתכן וירבעם עשה א' והטקסט מוסר כי עשה ב'. (ויבוסי ממשיך נקודה זו ומנסה לשלול את ההיסטוריות של המקרא). ואולם אני מאמין כי פועל יוצא מטענה כזו הוא שהייתה אפשרות כי הטקסט ימסור ירבעם עשה א', ואילו הטקסט מוסר לנו כי ירבעם עשה ב'.
וכך אנו מקבלים כי לסופר הייתה בחירה בדבר - הוא ביצע החלטה מסוימת (ואין עניין דיוקה ההיסטורי מעניין העיון הטקסטואלי - אין לנו אלא את אשר רואות עיננו, וזהו הטקסט - איש מאיתנו לא האזין לדברים שנאמרו, ורשמקול לא היה בנמצא) ובחר בחירה מבין אפשרויות כמה שעמדו בפניו. להחלטה זו יש משמעות לגבי המערכת כולה (הלשונית, התרבותית, הספרותית וכדומה) אשר עומדת בבסיסו של הטקסט (השלם!) איזה שהוא אלמנט במערכת התרבותית המקראית מסור לנו על ידי בחירה זו - יהא אשר יהא.
הנקודות בהן בחר הסופר בבחירה -הן הנקודות בעלות המשמעות והן המרכיבות את המערכת התרבותית של הטקסט כפי שהוא בידינו. (על הטקסט והמסורת כפי שהייתה אז - אין לנו אלא לשער, וכל השערה יפה כראותה, וראייה חותכת וסופית להביא בדבר - אין).
כבר דברנו (מעט מאוד ובשיטחיות) בפורום זה אודות דה-סוסיר - היכן שיש בחירה בידי הכותב יש לבחירה זו ערך טקסטואלי, דהיינו משמעות. (וניתן לעיין גם אצל רולאן בארת' ב"מיתולוגיות", אני מאמין כי במאמר האחרון דווקא, לעניין כ-זה).
בעיון אותו מתחיל הפרעתוני הוא טוען הלכה למעשה כי לצורך העיון אין לאחיזת העובדות המתוארות בטקסט במציאות חשיבות כלל ועיקר - הטקסט הוא שלם ורק בו נעיין (ובדברי המעיינים שקדמו לנו וכיוצ"ב) - החשיבות של המעשים והדברים ואפילו דרך הצגתם - כולם כלי בידי הסופר כל עוד בחירה בידו איך לספרם - וזו נראית לי כדרך היחידה לעיון בטקסט בה ניתן אכן למדוד את אמיתות הטענות.
האמונה כי התורה נכתבה ע"י משה או לא, אין לה מעניינו כאן לגמרי - בין אם כך הדבר ובין אם לאו, אנו חייבים להביט על הטקסט כיחידה אחת קוהרנטית (ואני מודע לטענות בדבר הרבדים הלשוניים השונים בין הספרים השונים ואכמ"ל).

עבודת העגלים בישראל: http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hagigey/avodat-2.htm

ההבדל, אמשלום, הוא שהגישה שאת מציגה היא גישה "חתרנית", אשר טוענת שלמספר המקראי היו כוונות אחרות מאשר אלו הגלויות על פני השטח. כך, הוא ודאי רוצה שנקרא את סיפורו של ירבעם כסיפור מאוחר לחטא העגל, ולא שחטא העגל "הומצא" כדי לשרת את המלחמה בחטאו של ירבעם.

אני, בדרך כלל, מעדיף ללכת בתמימות בעקבות המקרא, וללמוד את הסיפור "כפי שהוא", כפי שהמקרא רוצה שאלמד, מבלי לנסות לגלות מגמות חתרניות שהמקרא לא רוצה שאגלה - יהיו נכונות או כוזבות.

קונקרטית, כאדם המאמין שהתורה נכתבה בידי משה, וכאדם המאמין שלרוב המקרא לא ממציא סיפורים, הכיוון שהצגתי הוא קביל בעיניי, והכיוון שהצגת את - לא.

כזה מסובך?

הפרעתוני,

ראשית - יישר כוחך על הטענות המרתקות ועל הבהירות בה אתה מעלה אותן.
שנית (וכהערה כללית) - זו לא הפעם הראשונה בפורום, שאני מוצאת את עצמי משתוממת מול החידוש שמוצאים אנשים, בדברים שעבורי הינם כמעט הנחת יסוד ברורה ולעיתים לעוסה. זה נכון בודאי גם בכיוון ההפוך (דברים שהם לחם חוקם של אחדים כאן, נתפסים בעיני כחידוש עצום ואפילו כחתרנות מול יסודות החשיבה שלי), ומבחינתי, זו אחת ממעלותיו הגדולות של המרחב הזה. גם על ניצולו הראוי של הפורום (מן הבחינה הזו), אני מודה לך.
שלישית (לעניין עצמו) - איני מבינה לגמרי, מדוע הטענה שהעליתי (מפי אחרים, שסיפור העגל סופר ונכתב - בדרכו המסויימת, או באופן עקרוני - כדי להטרים את הסיפור על ירובעם, שהיה ידוע לכותבי המקרא, וכדי לשים אותו בהקשר של חטא נורא) שונה מהותית מטענתך שלך. למען האמת, התגלגלותו של האשכול, מובילה אותי אל אותה הטענה, וגורמת לה להתחזק בתודעתי. אשמח אם תבהיר את הפער העמוק בין הטענות, אליו רמזת שם.
אגב, ישנן דוגמאות נוספות לקישור "סיפורי" במקרא, הבא להטרים ולהדגיש מסרים, למשל - סיפור פילגש בגבעה המטרים את סיפורי שאול (חטאו של שבט בנימין, ביתור הבהמה ל-12 ועוד), ויש בו כדי לבנות אצל הקוראים תחושה שלילית מקדמית כלפי שאול ומלכותו.

למה והאיך שינה משה מדברי הגבורה? [בוגיעלון]
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=275987

בברכה.

השכן,
אכן, אתה סתם קטנוני.

ירבעם לא יכול היה לקשר את דבריו לתורה, משום שהתורה מתנגדת לכך במקום ההוא, ואילו הוא תומך בו בספר מלכים.

המקרא יכול היה לקשר, משום שהוא מתנגד לכך גם שם וגם כאן.

עכשיו אני יותר מובן?

טוב פרעתוני, אני סתם קטנוני, אבל לפי דבריך (לעיל ובביאור לשאלותי) יוצא, שירבעם ידע את ספר מלכים, וידע ש"בשני המקומות" הסיפור מוצג באור שלילי.

אז זהו, עד כאן. האבות קיימו את כל התורה, ושלמה תיקן עירובין, ודוד דן בסוגיית קידושין במלווה. אבל שירבעם ידע את ספר מלכים??? זאת לא אבין.


נוהל שכן
זה כאן!



תוקן על ידי - השכן - 26/10/2005 12:29:10

אכן,היטבת לקרוא בין השיטין, פרעתוני. הטענה שלי, שמה שכתוב במקום מסוים תנ"ך אכן התרחש כלשון הכתוב, מייצגת את "נלהבותי לשלילת ההסטוריה של התנ"ך". באותה רוח, אני מסיק שהודעתך על כך שהתייאשת מלהבין אותי, נובעת מהרגשתך שאתה מבין לליבי ממש כאילו נגזרנו מאותו שורש נשמה.

השכן:

א. פולחן העגלים.
ב. בחטא העגל ואצל ירבעם.
ג. זיל קרי בי רב הוא. העם נענש קשות על פולחן העגל. הם עשו "עגל מסכה" כנגד הכתוב "אלהי מסכה לא תעשה לך" וכו' וכו'. כל פרשת כי תשא זועקת שמדובר בחטא נורא ואיום. אצל ירבעם - זה גם ברור, שההתייחסות לעגלים היא שלילית לאורך כל הדרך. צריך להביא ראיות לכך, או שמספיק שאפנה אותך לספר מלכים?

יבוסי - התייאשתי מלהבין אותך. יש לי תחושה שמרוב נלהבותך לשלילת ההיסטוריות של התנ"ך, אתה לא מתעמק די בדקויות של המניח שאכן המקרא הוא היסטורי בבסיסו, אלא שהוא נראטיב מסויים של ההיסטוריה.