על כוחה של האמנות

אפלטון, בתקופה הראשונה של הפילוסופיה שלו, האמין שהמשוררים והמחזאים (אז לא היו סופרים) נחנו ברוח מיוחד ממרום, שמאפשר להם לגלות לבני אדם דברים נשגבים. השקפה אינטואיטיבית זו משותפת עד היום לרובנו.
אי אפשר להתכחש לכך שספרים רבים תורמים למי שקורא אותם, מעניקים לו תובנות, ערכים, דגמי התנהגות. לעתים לטובה, לעתים לרעה. ספרים מסויימים גרמו ממש לשינויים היסטוריים. לפי המסופר, "אוליבר טוויסט" של צ'רלס דיקנס היה הסיבה המכרעת לשינוי בחוקי אנגליה כלפי ילדים, חינוכם וניצולם בעבודות.

מדוע אני מביא את ההסבר הספרותי-היסטורי הזה? מפני שיש רעיונות שאפשר להסביר באריכות במלים מלומדות, אך אפשר להאיר בצורה מעניינת, קולעת ולעתים גם קצרה יותר באמצעות סיפור או משל. אני עצמי השתמשתי, לדוגמא, בציטוטים מקזנצקיס (זורבה היווני), פרל באק (האדמה הטובה) ועוד כדי להמחיש גישות בפסיכולוגיה.
לעתים הצבעה על מקור ספרותי יכולה למלא תפקיד נוסף. היא יכולה להראות כיצד ספר יצר זרם מחשבתי, שהשפעותיו ניכרות עד היום, והנחות היסוד הסמויות שלו פועלות ביסוד החשיבה שלנו, לטוב – ולרע.

אשכול זו נועד להביא מדגמית דוגמאות מן הספרות שיש בהם כדי להציג רעיונות חשובים לטיעונים שאני מבקש להעלות. אני משער שאיני היחיד שיכול להביא מקורות ספרותיים שנראים לו ממצים או מציגים רעיונות חשובים עבור הפורום שלנו, וכולם מוזמנים להשתתף.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אליעזר

התגלגלנו לקפקא ולקירקגור, האם יש קונים לתיאוריה שלי שיש קווים מקבילים בין חכמת הקבלה ובין האמנות המודרנית?

הבה ונשמע את דעתם של גולשים אחרים.

רדף,

אני פשוט לא מבין אותך. כל אדם יכול ללמוד ולהבין, ואף להנות מחכמתם של קפקא ושל שלום. ודבר זה אתה לא יכול לומר על המ.ו.ל.ם או על ה'אמנים' הבורים והחצופים בני ימינו.

בעל, אבל התמונות יפות. לא כן?

רדף
אני לא רק שמרן וחשוך אלא גם בור שמתעצל לקרוא באנגלית כאלו מאמרים ארוכים.

בעל, אני אתך.