| נשלח ב-27/10/2005 12:41 |
|
| |
גיור. מה הנדרש בפועל לעומת הנדרש באמת
קרובת משפחה שלי מעוניינת להתחתן עם אדם המעוניין להתחתן איתה.
הוא איש אמת שלא מעוניין שידחפו לו כל דבר, אך יחד עם זאת מעוניין להתקרב אל השם ויודע מתוך ניסיונו שיש משהו מיוחד בישראלים שהוא לא מצא בשום עם אחר.
בימים הקרובים הוא אמור להתחיל הליך של גיור.
אם יש לינקים לאשכולות קודמים אשמח לקבלם ואם יש למישהו מה לכתוב לי כאן על מהות הגיור ועל דרישת המוסדות והדרך בה כדאי להתמודד איתם אז תודה רבה מראש.
או במילים אחרות:
1)מה הוא גיור אמיתי שאם אדם עובר אותו אז הוא הופך להיות יהודי?
2)מה הן [אם יש] דרישות מערכת הגיור הקיימות שמהוות תוספת על ההכרח וגם אם האדם לא יתאחד איתן עדיין גיורו יהיה גיור אמיתי?
3) מה היא הדרך הטובה ביותר להתמודד עם דרישות אלו?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2014 10:56 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2012 12:10 |
|
| |
ענין הלפנ"ע בגיור נידון באשכול זה בארוכה ביני לבין יצחק יונתן ואחרים.
אני מקווה שאינני חוזר על דברי, אבל בכל זאת עלתה אצלי פתאום איזו נקודה שגם אם אינה קשורה למו"מ ההלכתי היא קשורה לשאלות החברתיות ש"עוטפות" את הדיון הזה.
פתאום קצת מצחיק אותי, שחלק מאלו הצווחים על לפנ"ע בגיור של גוי שלא ישמור מצוות, הם אותם אלו שנאבקים בכל כוחם כדי שהמדינה תכפה על זוגות חילוניים להתחתן כדת משה וישראל. הרי לשיטתם גם את זה היה ראוי למנוע משום לפנ"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2011 13:27 |
|
| |
כאן http://www.bhol-forums.co.il/topic.asp?topic_id=2881265&forum_id=771 מאמר ארוך מהג"ר יעקב בן הרב יהודה עדס, בענייו הגיור. והבאתי כאן קטע רוונטי ל"ענייני דיומא". (עוד בטרם עיינתי בכל האשכול כאן)
סימן ח. בענין המעשה שבקובץ תשובות חלק א' סימן קל"ט
ענף א.
א. עיין היטב בשו"ת קובץ תשובות מהגרי"ש אלישיב חלק א' סימן קל"ט בענין מעשה של גר שנשא אשה ואחר כך עזבתו אשתו בלא גט ונשאה לאחר ונולדו ילדים ואם נכשיר גירותו הילדים מהבעל השני הם ממזרים ואם נפסול גירותו הילדים מהבעל השני הם כשרים והיה שם המעשה שהבעל טען שגירותו היתה אמיתית וכשרה והבנים מהשני ממזרים והאשה טענה שגירותו של הבעל היתה שקר ופסולה והבנים מהשני כשרים
ב. והנה לפי המבואר שם בשאלה הכתובה בשו"ת הנ"ל אף לדבריו של הבעל שרצה להכשיר הגירות מכל מקום מודה שכבר שנה לפני שהתגייר הוא התחתן עם היהודיה בנישואין כמנהג הגוים ואחרי הגירות גרו אצל חמיו היהודי וזה סיבה לחשוב מאוד שהיה כאן סיבות צדדיות לגירות כדי שיהיה יותר נח עבורו האישות בלא מריבות עם חמיו וגם ענין דממון במגורים אצל חמיו שהם סיבות עבורו להסכים להתגייר גם בלי להאמין בתנאים שכתב בזה החזו"א הנ"ל בסימן ד' וכמבואר לעיל בסימן ז' ענף ו'
ג. ובפרט שיש להוסיף על זה שכמבואר שם בקובץ תשובות כששאלוהו על אופן הנחת תפילין וענה כדי להוכיח כדבריו שהוא יהודי אמר שמניחים של ראש לפני של יד וכשאמרו לו תחילת הפסוק של קריאת שמע ובקשוהו להמשיך המשיך ה' אלקינו מלך העולם דהיינו שלא ידע להמשיך נכון עד סופו שזה סיבה אולי לפקפק באמיתות הקבלת מצוות ואולי גם סיבה לדון עד כמה נתקיימו התנאים המבוארים בדברי החזון איש
ד. ורק שמאידך הביא שם המתגייר ראיה שכן כוונתו היה לגירות אמיתית מזה שעלה מפולין לארץ ישראל עיי"ש והמדובר היה בעליה בערך בשנת תרצ"ד שאז לא היה סיבה בדרך כלל לגוי לעלות לארץ ישראל אך צ"ב בפרטי המעשה שאולי שם היה כן איזה סיבה לעלות כדי להתפרנס על ידי חמיו או מפני שאשתו היהודיה נתעקשה לעלות
ענף ב.
א. והנה בעובדא ששם בקובץ תשובות ידוע שהרבה רבנים אסרוהו ונלחמו על זה מלחמה עצומה מאוד וצ"ב אם יש ללמוד מדבריהם שלא להתחשב בכל הטענות הנ"ל בסימן זה [ובעיקר בענפים ג' וה'] ואפילו לענין כשרות הילדים שהוא יותר קל מלהתיר האשה כמבואר לעיל בסוף סימן ד' עיין שם
ב. ואת"ל כהנ"ל בענף קודם יש לדון אם ביאור הענין הוא דאותם הרבנים לא סבירא להו שיטת החזון איש הנ"ל בסימן ד' על כל פנים לא לענין לסמוך על פסול זה של הגירות לקולא להכשיר הילדים מנישואין שניים בלא גט
ג. או דילמא מודו לדברי החזון איש אך סבירא להו שאף באופן כזה המבואר שם בקובץ תשובות בסימן הנ"ל בענף א' אין זה מספיק בסיס להכריע בבירור המציאות שלא נתקיימו בעובדא דהתם דברי החזון איש בתנאי הגירות
ד. אך יתכן אולי שיש הרבה לחלק שכמבואר שם המדובר בשעת הבירור היה אחרי יותר מארבעים שנה מהגירות ויתכן שלכן לא היה ניתן בשום אופן בעולם לברר באופן ברור מה באמת היה סוג הגירות בזמן הגירות בין לענין קבלת המצוות ובין לענין התנאים שכתב החזו"א וביותר שכפי המבואר שם אחרי כעשר שנים מהגירות שינה דירתו מהעירה בפולין לארץ ישראל בעיר תל אביב ושינוי זה יתכן שגרם שינוי בכללות חייו על ידי חילוף בסוג התנהגות היהודים הנמצאים בסמוך אליו והקרובים אליו ועוד שכפי המבואר שם מי שהחזיק הענינים ביותר בתקופת הגירות ועוד כמה שנים שלאחרי זה היה חמיו ואחרי כמה שנים חמיו נפטר ובשעת הבירור היה זה כבר הרבה מאוד שנים אחרי פטירת חמיו וכל זה מוסיף בקושי לברר למפרע מה היה איכות הגירות ומה היה ההתנהגות בשנים הסמוכות לאחרי הגירות ולכן היה צריך ללכת בעיקר רק לפי כללי הוחזק לן איך הוחזק בציבור אם כישראל או כגוי ובזה כנראה הכריעו שם שלפי כללי הוחזק לן צריך להחשיבו כיהודי ועכ"פ שאי אפשר להכריע כנגד זה לקולא
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2011 04:34 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2011 18:39 |
|
| |
באשכול סמוך ( http://bhol-forums.co.il/topic.asp?whichpage=14&topic_id=2416633&forum_id=1364), כתב nocheiner כמה דברינו הנוגעים לאשכולינו:
ואם בהצעות לפתרון בעית הגיור עסקינן, לי הקטן נראה לחשוב בכיוון אחר, יתכן מאד שכבר קדמוני בזה, ובכל זאת לא אמנע מלפרוש כאן את הרעיון, ואשמח להתייחסותכם:
לצורך הדיון נצא מתוך הנחה שהצדק עם הטוענים שקבלת עול מצוות מעבכת את הגיור בדיעבד. כמו כן נניח שבאמת רוב מוחלט של המתגיירים במערכות מסוימות אכן אינם שומרים מצוות בפועל כלל, ולכן [ומעוד סיבות] אנו יוצאים מנקודת הנחה שהם לא התכוונו לכך מלכתחילה, וכל הצהרתם היתה לצורך קבלת התעודה ותו לא. איך בכל זאת זה להגיע לגיור אמיתי?
ברשותכם אני ארחיב קצת בדבריי ולכן אתפרס על כמה הודעות.
ראשית ברצוני לדון מהו תפקידה של קבלת מצוות ומדוע היא מעכבת.
א. מה היינו אומרים על אשה, שבאה להתקדש לבעלה, אולם היא מצהירה מראש כי אין לקידושין אלו כל משמעות בעיניה, וכי היא מתכוונת לחיות חיי הפקר לאחריהן כמו מקודם לכן, ואין בדעתה להיות נאמנת לבעלה כלל ועיקר? נדמה כי כל אחד ואחד מאיתנו יבטל את הקידושין על הסף, שהרי אשה זו אינה רוצה להתקדש כלל, כי משמעות הקידושין היא להיות מקודשת לבעלה, ובלי זה אין כאן אלא טקס נתינת טבעת, אך לא מעבר לכך.
אך נראה כי הדבר אינו פשוט כל כך, אלא יש להבחין בין שני אופנים שונים: ישנו אופן אחד שבו האשה מודיעה לבעלה כי אין היא מתחייבת לו להיות נאמנת אליו כלל, ואין היא מסכימה לקבל על עצמה את האיסור שאמור לחול עליה מכח הקידושין שלא לקיים יחסים עם אחר; אך ישנו אופן אחר, שהאשה מודיעה לבעלה כי אין לו לפתח 'ציפיות מוגזמות' ממנה, ואל לו להיות מופתע אם יתברר לו, שהוא אוכל מקדירה משותפת עם עוד כמה וכמה אנשים..
ההבדל בין שני האופנים הוא שמים וארץ. בעוד שבאופן הראשון האשה באה לעקור מהקידושין את תוכנם, שהרי הקידושין הם מקדשים את האשה ומייחדים אותה לבעלה ואילו היא אינה רוצה להתקדש ולהתייחד לו - באופן השני אין לאשה התנגדות להתקדש לבעלה, אלא שהיא מודיעה כי לקידושין אלו לא תהיה השפעה מעשית על התנהגותה. ולכן, באופן הראשון - שהאשה אינה רוצה בחלות הקידושין, אכן אין הם חלים כלל. ואילו באופן השני - שהאשה אינה רוצה ליישם את הקידושין למעשה, אין זה מונע מהם לחול כלל ועיקר.
ב. ואיך זה נוגע לגירות? אנו יודעים כי ישנה עמדה שניתן לגייר ללא קבלת מצוות. הנימוק שלה הוא, שעיקר הגירות היא להפוך מגוי לישראל, וזה לא מותנה בקבלת מצוות. אך יש לחקור מה טוען הצד השני? האם הוא חולק על עיקר ההנחה כי עיקרה של הגירות הוא להפוך מגוי לישראל, וסובר כי העיקר הוא לקבל על עצמו את המצוות? או שגם הוא מודה, שעיקר הגירות היא להפוך לישראל, ולמרות זאת קבלת המצוות מעכבת בו? ואם כן, מדוע?
[גם האפשרות הראשונה טעונה הסבר. מדוע שקבלת המצוות תהיה עיקר הגירות? הלא המצוות הם חוב שהוטל על עם ישראל, וכאן אנו הופכים את התהליך? התשובה לענ"ד כפי ששמעתי, ויש לה בסיס בדברי הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק יג) שהמצוות הם ברית שהקב"ה כרת עם ישראל - לפני מתן תורה הוא אומר 'ועתה אם שמוע תשמעו בקולי... והייתם לי סגולה מכל העמים... ממלכת כהנים וגוי קדוש'. והגירות, נועדה לאפשר לשאר העמים גם הם להכנס בברית זו, לקבל על עצמם את המצוות ו'בתמורה' להיות חלק מ'עם סגולה'].
ההסבר לענ"ד מדוע קבלת המצוות היא תנאי בגירות הוא, שקבלת המצוות היא כמו הסכמת האשה להיות אסורה על אחרים כתוצאה מהקידושין. את לא יכולה להיות אשתו של מישהו, בלי להיאסר כתוצאה מכך על אחרים. וכמו כן, אתה לא יכול להיות ישראל, בלי להתחייב בתרי"ג מצוות. אין חיה כזו. אמור מעתה: קבלת המצוות אינה תנאי חיצוני בגירות כמו מילה וטבילה, אלא היא תוצאה מחויבת שלה.
דוגמא נוספת להבהרת הדברים: יהודי רוצה למכור את החמץ לגוי לפסח, אך הוא מפחד שהגוי יאכל לו את החמץ. האם הוא יכול להתנות עמו שהמכירה אינה כוללת את זכות האכילה? לא! ולמה? כי מכירה הכוונה שזה שלי, ואם זה שלי אז מותר לי לאכול את זה.
ג. ומה יוצא לנו מכל זה? נחזור לדוגמא שהבאתי בתחילת הדברים, על שני אופנים שבהם האשה אינה מתכוונת להתחשב בקידושין. ביארתי שם, שיש חילוק יסודי אם האשה אינה מעונינת בחלות הקידושין, שאז הם אינם חלים, או שאין היא רוצה למנוע את חלות הקידושין, ורק שאינה מתכוונת להתייחס אליהם.
וכעת, אם אכן גירות וקידושין דומים זה לזה, ששניהם אינם יכולים לחול אם האדם אינו חפץ שהם יגבילו אותו - בקידושין להיות נאמנת לבעל, ובגירות להיות חייב במצוות - נמצא, שכל מה שמבטל את הגירות זהו רק אם המתגייר אינו חפץ בחלות הגירות, כלומר, הוא אינו מעונין להיות חייב במצוות כתוצאה מהגירות. בכזה אופן, הוא בעצם עוקר את הגיור משרשו; אך אם הוא אינו מתנגד לחלות החיוב שלו לשמור מצוות, אלא שאין הוא מתכוון להתייחס לחיוב זה - באופן זה אין כאן עקירה של הגירות! הגר מקבל עליו את חלות הגירות להיות חייב בשמירת המצוות, ורק אינו מתכוון לחיות על פי זה! באופן זה - נראה לומר שאין בו חסרון כלל.
ד. כעת יש לנו לעיין היטב בהגדרת המצב של הגיורים היום. האם המתגייר אינו מוכן להתחייב במצוות, או שרק אינו מתכוון לשמור בפועל? בשאלה זו הדברים מסתבכים מעט. ראשית עלינו לברר, על סמך מה אנו קובעים את דעתו של המתגייר בשעת הגיור? נראה כי לרשותינו עומדים שני פרמטרים - א', נתונים סטטיסטיים מהתנהגות המתגיירים לאחר הגיור, ב', התרשמות מהלך הרוח הכללי אצל המתגיירים.
ומעתה: אם נלך לפי ההתנהגות שלאחר הגיור - ממנה לא ניתן לפשוט את הספק הנ"ל. אנו רואים שהמתגיירים אינם מקיימים מצוות, אך איננו יודעים האם זה מתוך שאין הם רואים עצמם כמחויבים לכך - או כי הם מתעלמים מחובתם. יש לציין כי נדמה שבקרב הציבור היהודי - חילוני קיימים רבים רבים אשר מסכימים עם חובתם אך מתעלמים ממנה, ולכן לא ניתן לקבוע כי המתגיירים שונים מהם, על סמך אורח חייהם החילוני.
מה שנותר הוא לדון בהתרשמות מהלך הרוח הכללי - ואין בידי נתונים על כך. נדמה כי חלק נכבד אם לא רוב המתגיירים אינם מזלזלים בתהליך הגיור עצמו - כלומר הם 'מתחברים' ליסודות האמונה היהודית, מאמינים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה. אבל עדיין לא ידוע לי מה מעבר לכך, והאם ניתן לומר - לכל הפחות בשביל שלא יהיה 'אומדנא דמוכח' הפוך - שיש הכרה בחובת היהודי כלפי הקב"ה לשמור תרי"ג מצוות? אם אכן ההתרשמות מהמצב מאפשרת הנחה כזאת, אזי ניתן לומר כי יש ממש בגיורים.
כמו כן, ניתן אולי לכוון את המכון לגיור, שבמקום להתמקד בדיני אשר יצר וסדר נטילת ידים, יחדיר לתלמידים את האמונה באופן שהם יכירו בה - הכרה דומה לזו של החילוניים המסורתיים. מעבר לכך שיעשו מה שהם רוצים, אותנו זה כבר לא מעניין. האם זה אפשרי?
<><><>
תגובתי:
לעצם דבריך, כבר נתבאר באשכול זה (כולל בפאשקויל הנ"ל), שהפוסקים האחרונים לא קיבלו את הרעיון כתחליף לקבלת מצוות בפועל, אך מקצתם קיבלו את הרעיון כתחליף לדין "חוץ ממצוה אחת". כלומר: לדעת כולם גר צריך לקבל על עצמו לקיים מצוות בפועל (וזה מעכב בגרותו), אך אם הוא לא קיבל על עצמו לקיים חלק מהמצוות לתאבון ומוכן לקבל שיתחייב בכל המצוות - יש מי שאומר שגרותו חלה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2011 18:19 |
|
| |
לינק למכתב הגרע"י - http://my.ynet.co.il/pic/alex/11.pdfעל אף ההבהרות והשכחת המחלוקת אני מוצא לנכון לצטט פאשקויל שפורסם בהר נוף, נזרק ברחובות והתהדף ברוח כדרך כל הפאשקוילים, ומ"מ אני מוצא בו ענין. (הוספתי סימני פיסוק, מלבד סימני שאלה וקריאה והדגשות שהם במקור). <><><> "תורת אמת"
מול קול הערער שיצא לאחרונה נוכח הכשרת הגיורים, כל זאת בלי בירור מעמיק עם דייני הגיור, אלא על סמך אומדנות, השערות, וכתבות תחקיר, הננו מציעים מספר תמיהות לפני הציבור - כתלמיד הדן בפני רבותיו. וזאת למודעי, כי אין דברינו מכוונים כלל לראשי הישיבות שליט"א אלא לאותם השקועים בד' אמות של הלכה, פוסקי הלכה ויושבי על מדין. א. בקובץ תשובות להגרי"ש אלישיב ח"ב סי' נו כתב וז"ל ואחיעזר כתב "מי שמקבל עליו כל המצוות רק שבדעתו לעבור לתאבון - אין זה חסרון בקבלת המצוות". וביאר הגרי"ש: בדבריו משמע שאפשר להסתפח לקהל ה' אף שאין בדעתו להיגמל מאכילת נבלות וטריפות, עם כי באופן דלא שביק היתרא ואכל איסורא, או גם ברוצה להמשיך לחיות עם אשתו הנוכרית גם כן יהיה גר, שהרי הוא מומר לתאבון עכ"ל. מדוע בנידון דידן, שמתוך עשרים אלף שבקשו להתגייר והתקבלו רק כארבעת אלפים, שלא הייתה שום אומדנא דמוכח שאינם שאינם חפצים לשמור תורה ומצוות, ועכ"פ שאינם עוברים לתאבון, ופוסלים אותם בפשטות? ב. הא דמספקא ליה להגרי"ש אלישיב בהבנת האחיעזר פשיטא ליה לבעל הדבר אברהם (ח"ב סי' כח) שכ' וז"ל אח"ז ראיתי שגם הדר"ג (בעל האחיעזר) עמד ע"ז, אלא שיצא לדון בכוחא דהיתרא, דדין זה שאם אינו מקבל אפי' דקדוק אחד מד"ס אין מקבלין אותו - הוא רק במתנה שלא לקבל ושיה' מותר לו דבר זה, דאין שיור ותנאי בגיור, אבל כשמקבל עליו כל המצוות אלא שבדעתם לעבור לתאבון אין זה חסרון בקבלה, ואני חוכך בזה, כיוון שבשעת הקבלה הוא חושב לעבור אפי' לתאבון אין זו קבלה, והן תרתי דסתרי, אלא שיש לומר שרק לכתחילה אין מקבלין אותו בשביל זה אבל בדיעבד אין זה מעכב, לכן אני נבוך למעשה בענין זה, אבל יודע אני כשלפעמים הנחיצות גדולה מאד מטעמים שונים וכוחא דהיתרא עדיף. ג. בספר 'אוצר פסקי גרים', להגרמ"פ ממקסיקו סי' נב, הביא עובדה שאירעה שם, בישראלית שרצתה לשאת כהן, ובמהלך חזרת בתשובה נודע לרב המחזיר בתשובה שהסבתא גיורת, ולפי הראיות התגיירה בבית דין חשוב, שהגרי"ש אלישיב הכירו וסמך עליו, אלא שיש שמועות שהסבתא לא שמרה תורה ומצוות כלל לאחר הגרות, וא"כ אית לן ספק אם הגרות - גרות, שמא לא קבלה עליה תורה ומצוות, ובבי"ד בניו יורק גיירו את הנכדה הרוצה להנשא לכהן מחדש, וא"כ היא אסורה לכהן. והגישה את דינה להגרי"ש אלישיב בטענה שהיא גיורת ושגיורה מחדש שלא כדת של תורה, וממילא מותרת לכהן, והעמידו בי"ד חשוב ומובהק ופסק שמותרת לכהן, ונישאה לכהן ויש לה ילדים??? ד. זכורה לכל פרשת הממזרים שהסעירה בזמנו את הציבור החרדי, ומדובר היה בגר אברהם ברקובסקי , שלא התכוון לקבל עול תורה ומצוות באמת, והצהיר שאכל בשר דבר אחר ביוה"כ ושלא התגייר אלא לרצות את חמיו היהודי, וממילא ביקשו להפקיע את הנישואין שלו לאשתו חוה, ועל כן ילדיה מהבעל השני אינם ממזרים. (ראה בהרחבת כל הפרשה בשו"ת אשר לשלמה סי' ז). אך הגרי"ש אלישיב עורר סערה רבתי באומרו: כיוון שהצהיר בבי"ד שהוא מקבל עליו עול תורה ומצוות - אין לנו אחר כוונותיו כלום!! ודינו כישראל, וממילא אשתו חוה - אשת איש, וילדיה ממזרים. - ומה נשתנה אלו מאלו??? ולא עוד אלא שנשתנו גיורי צה"ל למעליותא, ובתי הדין נבדקו על ידי ג' דיינים גדולי תורה והתברר שמלבד המילה הטבילה שנעשית בפני בי"ד של שלושה כדת וכהלכה, גם כל גר מקבל עליו עול תורה ועול מצוות בפני בי"ד של שלושה, וזאת אחר שמלמדים אותם עיקרי המצוות כידוע, ונבחנים על כך, וגם נמצאים אצל משפחות שומרי תורה ומצוות, שגם המליצו עליהם, בתהליך הגיור ולאחריו. וכמה מגוחך הדבר לצאת בהצהרות פומביות חסרות שחר ולהוציא לעז גמור שאינם שומרי תורה ומצוות, כאשר בבירור גמור יש הרבה מהם ומרי תורה ומצוות. <><><> "ונצדק קודש"
היות וקמו אנשי בליעל מקצה המחנה, מהמוקצים והמאוסים בני בלי שם, אשר ככלב שב אל קיאו חוזרים ושונים באולתם לשלוח יד בקדשי שמים, ולא יראו אלקים לדבר תורה על גדולי ישראל: מרן פוסק הדור רשכבה"ג שליט"א ותלמידו העומד על ימינו מגדולי פוסקי הדור הגרש"מ עמאר שליט"א, ושלחו ברעה לשונם תרמית המדברת גדולות בגאוה ובוז, אמרו שפתינו אתנו מי אדון לנו, וכוננו קשתם לירות במו אופל לישרי לב, רבותינו המוסרים נפשם על תקנת ישראל. ושומו שמים על זאת, כי נבלה נעשתה בישראל, להשפיל האמת ארצה, ולרומם כתר השקר, כמנהג הצבועים, העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. ויען כי יראנו לנפשינו, שלא נתפס בעוונם, כמאמרם ז"ל (שבת לג.), זעוּם ה' יפול שם, והשומע ואינו מוחה - גם הוא תלכדו הרעה ונספה בעוונם. על כן אמרנו למחות על כבוד התורה, שהיה למרמס על ידי אנשים דלא מעלי, פושעי ישראל, וקוראים אנו בקול גדול אל אחינו הנאמנים לה' ולתורתו, הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת, סוו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה החטאים בנפשותם. והנה עתה הושעו בדברי שקר את רבותיהם, וכבר אמר בעל "שבט הלוי", הגאון שליט"א, להגרא"י רבה של חולון, שהחתימו אותו דרך הטלפון על חזוק הגיור באופן כללי, ובמציאות נכתבו דברים אחרים לגמרי רח"ל, ועל סמך חתימו חתמו האחרים, וצווחו בקל קרנא משרוקיתא כאילו שרינן ערבא, והן אמת, כי אין זה תפקידינו להצדיק דברי מרן פוסק דורנו שליט"א, אשר כל דבריו דברי אלקים חיים, ובודאי חזקה שיוציא דבר מתון מתחת ידו, ואם פסק מה שפסק, כבר נודע שעשה כן אחרי בירור היטב מפי תלמידי חכמים, מהנעשה בענייני הגיור אשר תחת אחריות הרבנות הראשית והרבנות הצבאית. ובדבריהם הביאו מדברי הגאון האחיעזר (ח"ג סימן כו), "שכל שידוע בודאי שיעבור אחר כך על איסורי תורה, הוי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו עול המצות לאו כלום הוא". וכאילו לדעת מרן רבינו הגדול שליט"א אין הדבר כן. ונעלם מהם מה שכתב בזה בעצמו בשו"ת יביע אומר חלק עשירי (סימן כו), ככל דברי הגאון אחיעזר הנ"ל, ואף על פי כן ידוע ידע מרן גדול דורינו שליט"א, כי אין המציאות כן בבתי הדין של הרבנות הצבאית, כי לא נתברר שם כלל ועיקר שלא הייתה קבלת המצוות אלא מן השפה ולחוץ. (וכבר פורסם, כי מתוך עשרים אלף בקשות לגיור בבתי הדין של צה"ל, לא נתקבלו בפועל אלא ארבעת אלפים בלבד, וזאת מחמת חוסר נאמנותם לתורה ולמצוות של אותם ששה עשר אלף שנדחו). גם תמוה מה שהעלימו מה שכתב עוד הגאון אחיעזר (ח"ג סי' כח), בעניין גרים שיש אומדנא דמוכח שלבם בל עמם, ויתנהגו בחילול שבת ואכילת נבלות וטריפות וכו', שבודאי אין לבית דין כשר להזדקק בענייני גירות כאלה, "אך אין אני מוצא לנכון שירעישו על זה רבני הדור ולצאת במחאה גלויה נגד הגירות, כי בעיני עמי הארץ זהו כחילול ה'" עכ"ד. ואם כן אפילו לשיטתם, שיש כאן אומדנא כזו, מדוע מיהרו כל כך להוציא קול מחאה, כאשר גאון הדור שלפנינו, בעל האחיעזר, כתב בתשובתו שאינו מוצא לנכון שינהגו כן? ולמפורסמות אין צריך ראיה, כי דווקא באיזה בתי דין המגיירים בעיר בני ברק, פשתה המספחת, וגוירו גרים כאשר יעלה המזלג באופן שאין ספק שאין בדעת המתגיירות לקבל מצות כלל ועיקר, וכל מטרת הגיור אינה אלא לשם קבלת אשרת שהייה בארץ הקודש, ואילו הייתה כוונה לשם שמים בנפשם של העסקנים יוצרי המחאה הנזכרת, ודאי היה להם לעורר על הגיורים הללו, אשר למשמע אוזן לא יאומן כי יסופר מן הנעשה אצלם. ואלו המגיירים בעיר בני ברק, הם הם המעוררים אצל גדולי רבני האשכנזים קול זעקה כנגד פסק מרן שליט"א, אחר שידוע כבר במשך שנים רבות, כי כל גדולי הרבנים בארץ הקודש קיימו וקיבלו, כי הגיורים שנעשו בבתי הדין, הן של הרבנות הראשית, והן של הרבנות הצבאית, דרך כלל, הגיור הוא גיור אמיתי, ואין לפקפק בו. ורק עתה נתעוררו בלא טעם וריח, על כארבע מאות גיורים שאושרו על ידי מרן שליט"א, אחר שבמשך שנים רבות היו אלפי גיורים כגון אלה מתקבלים בקול דממה דקה, ואין פוצה פה ומצפצף. ומדוע לא חסו על כבוד התורה, ושמא על ידי אי זהירותם בכבודו וזעקתם כנגדו, יבאו אנשי דלא מעלי לחוקק חוק השומט את כל סמכויות הגיור ורישום הנישואין מתחת ידי הרבנות הראשית, אשר על ידי כן בודאי יוכנסו אלפי אלפים גרים של שקר וייטמעו בתוך המון בית ישראל, ואחריתה מי ישורינה. ונודע עניין מלחמת החורמה, שניהלו כל גדולי רבותינו, ובראשם מרן רבנו שליט"א, כנגד היתר הממזרים הידוע של איזה רב לפני כארבעים שנה. וגופא דעובדא הכי הוה: אשה אחת עוברת על דת, נשאה בפולין לאיזה גוי נוצרי, בולק בורקובסקי שמו, ואחר כך, עקב התנגדות הוריה לנישואים עם גוי, נתגייר לשם אישות בפולין. אחר שעלו לארץ ישראל, הלכה אותה האשה, ובעודה נשואה לבעלה הראשון, "התחתנה" עם איש אחר, וילדה ממנו בן ובת. ואמר אותו רב, שמכיון שהגר לא שמר מצות כלל ועיקר, ובבית הדין לא ידע לומר כיצד מניחים תפילין, ואפילו פסוק שמע ישראל לא ידע לומר, ממילא אין הגירות שלו שווה לכלום, אף על פי שקיבל עליו המצות כדת קודם הטבילה, ועל כן אין האשה הניצבת לפנינו נחשבת לאשתו, כי גוי הוא, וממילא אין בניה ממזרים. ומרן רבינו שליט"א, ועמו כל גדולי הרבנים, ובהם הגרי"ש אלישיב, חיוו דעתם שהגיור הוא גיור גמור, והחשיבו האשה לאשת איש, ובניה ממזרים. ועל זאת עוררו מחאת עולם כנגד אותו רב, ובעיר בני ברק, תחת חסות גדולי הרבנים שם, הופיע אותו גר בכנס מחאה נגד אותו רב, וחלקו לו שם כבוד מלכים, שהרי גר צדק הוא. ועתה הפכו הקערה לומר, שאין הגיורים שווים לכלום, כאילו בנידון דידן הייתה אומדנא גדולה יותר מזו שהייתה לפני כארבעים שנה. וכי הלכו הם וחקרו הגרים מי קיבל מצות ומי לא? ובודאי אין זו דרך נכונה שנבוא אנו בדברי זלזול ומחלוקת כנגד אלה הרבנים, ולה' המלוכה, ובודאי לא ישקוט על כבוד רבן של ישראל, אשר הוציא דבש ממר ואש ממים, והרים את קרן הדת באופן נפלא ביותר, אשר לא היה כמוהו מאות בשנים, במה שזכה וזיכה את הרבים, וקבע יתדות ומסמרות ליסד אור ההלכה, להכניס בתורה שלימה את כל בני ישראל. הלא הוא רבינו הגאון המופלא, אור העולם, אשר העיד עליו מרן ראש הישיבה רבנו עזרא עטייה זצוק"ל, בהיותו צעיר לימים, שעתיד להיות בתוך עשר שנים כמרן הגאון רבינו יוסף חיים בעל הבן איש חי, וכל הפורש ממנו כפורש מן החיים, ויקח לנפשו אשם לפני אלקים חיים. אוי להם מיום הדין אוי להם מיום התוכחה. כמה תגדל התרעומת על העוול הגדול הזה בנגיעה כל שהיא בכבוד תורתו של זה, אשר שקד בתורה כל הימים והלילות למעלה משמונים שנה, באופן מבהיל אשר בפז לא יסולא, בעמל ויגיעה, עד כי לא פסיק פומיה מגירסא רגע כמימריה, מתוך קדושה וטהרה ושימוש חכמי הדור שלפנינו. וכמה שהיה מכתת רגליו ממקום למקום ללמד את בני ישראל דעת בכל מקומות מושבותם, והיה נחשב כבר בצעירותו לגאון בעיני גדולי הדור, הגאון רבי צבי פסח פראנק, הגאון מטשעבין, הגר"ח נאה, הרב גרשון לפידות, הגרז"ר בענגיס, הגאון רבי ראובן כץ, ועוד רבים ועצומים, ורבים השיב מעוון, וכמעט שנשתכה תורה מישראל, כי כבר היו נוטים כל בני ספרד מדרך אבותיהם, לולי ה' עזרתה לנו בשומו עלינו את הרב הזה. ואיכה היה לנו ככה, שבימי זקנתו יקומו זדים ארורים לחרף ולגדף מערכות אלקים חיים. לא יאבה ה' סלח להם. וסוף האמת לנצח. ולאחינו יראי השם נאמר, חזקו ואמצו, אשרינו שיש לנו אב זקן, הנוטל על גבו משא העם הזה ללא מורא ופחד. ובפרט עלינו לשנן, כמה עלינו להשמר מן המחלוקת כמאש, ולא לדרוך בדרכם של אוהבי המחלוקות המתרגשים עלינו מפעם לפעם, והאלקים יבקש את הנרדף.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2011 02:12 |
|
| |
ישנה דעה ידועה שבן לאם שפרשה מהיהדות לגמרי, ילדיה אינם יהודים מדאוריתא,
(מתי נחשב פרישה לחלוטין יש מהאחרונים שכתבו בעניין זה על בני האנוסים שאינם גויים) זו שיעה מענינת וחשובה ונראה שכדאי לדון בה. זו שיטת חלק מהראשונים למשל המהריב"ל וכך דעתו בדברי רס"ג המובא תשו' הגאונים , וכנראה המהרש"ל ותוס' ביבמות, ואף בדורינו המנחת יצחק ועוד דנו בשיטה זו, אף הרבי מצאנז ז"ל בספרו דברי יציב דן רבות בכך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2011 15:21 |
|
| |
זה קרוב מאד למה שכתבתי. ולגבי גטו וידו, אייקון מריע.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2011 15:16 |
|
| |
איני יודע מה כתבת אבל איך שאני מבין את הסיפור המפורסם , הטיעון של רלוי״צ היה אחר מהמסופר בפולקלור העממי . ״ גם יהודי כזה שתפילה במנין ובכוונה חשובה אצלו פחות מפרנסה אבל לא להתפלל אינו יכול ואפילו פסוקי דרחמי שלאחר התפילה ישלים עד תומם". (בהשאלה למבט של הגרים ישנו מבט ליטאי מחמיר וחשדני ולפיו הבחור יצא מהתפילה בזלזול ועדיף שלא יתפלל וכו׳, וישנו מבט רחב יותר ומאיר יותר ולפעמים , אולי גם בנושא הגיור, צודק יותר). בסיפור של החברותות לא הבנתי האם הם קבעו ארוחה משותפת או לימוד משותף? . והערת כוכבית שפספסתי לעיל. *הניסיון של העדה החרדית למחוק את גרותם של הגיורים הצבאיים יועיל גם למנוע מהם את אונאתו של הגר משום גיטו וידו באין כאחד ....
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2011 15:02 |
|
| |
פי, הבאתי את הסיפור הזה לא בגלל שהזדהיתי איתו אלא כי הוא משקף את אותו אבסורד שהיא תיארה. טענתי היתה שהפסק שניתן בשתי צורות נראה נכון תיאורטית (כי באמת התשובות היו נכונות לכל אחת משתי השאלות), אבל בכל זאת בשורה התחתונה זהו פסק שגוי, כי ההוראה מה לעשות צריכה להיות אחת, ובודאי לא תלויה בצורת הצגת הדברים אלא במציאות עצמה. ולגבי עצם הסיפור של הברדיטשובר, תתפלא, אבל אחרי זמן רב שגם אני גיחכתי להנאתי, מצאתי (בעזרתו של נדב שנרב) שדווקא יש בו הרבה אמת. וכבר כתבתי זאת בעבר כאן בפורום לגבי הרמב"ם התמוה בהל' ע"ז פ"ג ה"ו. לינקי?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2011 13:33 |
|
| |
מיכי . הסיפור שהבאת הוא רק הוכחה לזווית ההסתכלות של אמשלום. הרי כל דרדק ששומע את סיפור לימוד הזכות של הברדיטשובער על עגלון זה , שואל את עצמו , בבית משפט זה לא היה מתקבל, אז מה הבדיחה . איפה הלימוד זכות במשחק מילים הזה? היהודי יוצא באמצע התפילה עם תפילין בראשו - כשכבר לא היה מקובל ללכת עטור בתפילין אלא בתפילה- הוא מושח שמן בגלגלי עגלתו ותוך כדי משלים בחיפזון את סוף התפילה . האין זה זלזול באדונו? ור׳ לוי יצחק מברדיטשוב עוד מלמד זכות?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2011 13:18 |
|
| |
Mcahn.ברור שהיה כאן ויכוח והוא די ברור ]הליטאים והמערכת החרדית בכללותה חשדניים יותר ומחמירים יותר - בבין אדם למקום כמובן לא באונאת גר*- ואילו הרבנות הספרדית ברובה מקילה יותר אולם לא היה כאן ויכוח הלכתי אלא פרשנות שונה למה קורה בשטח , באומדן הדעת אצל המתגיירים[ אולי אף ניסיון קטן מצד העסקונה הליטאית להשתלט על עוד ממסד כח של ש״ס כלומר שלא רק הרב האשכנזי יהא נתון למרותה אלא אף הרב עמאר. אולם לאחר שהרב עמאר לא הוציא עבורם את הערמונים מהאש והוועדה בראשותו שמבחינתם נוצרה לתקוע את חק הגיור הצבאי אולם בעקבות הלחצים הקואליציוניים ועוד עירב את רבו הרב יוסף ובעצם ברח מהכרעה אישית ,ולאור הכרעתו הרשמית והפסקנית של הרב עובדיה הוועדה אישרה את הגיור (המעט בעייתי לאור הרושם הציבורי שיצרו הגרים בעצמם באורח החיים של רוב רובם של המתגיירים). כל בר דעת מבין שלא היה סיכוי שהרב עובדיה יוסף יחזור בו . השאלה שלהם היתה האם יצליחו להוריד את ערכו וסמכותו של הרב עובדיה אצל כלל הציבור על ידי שגדולי/ ענקי/ מנהיגי הדור האשכנזים יצאו נגדו. כמובן שש״ס וביתו של הרב יוסף לא ששו למעמד משפיל ומבזה כזה וניסו למנוע אותו בכל מחיר . לאחר איומים כבדים, על העדה החרדית בפגיעה כלכלית ועל העסקונה הליטאית בהפסקת השת״פ עם (ביזוי כבוד הרבנות ובהשנאתה על הציבור הכללי, ו)חלוקת השררה והמשרות לרבנויות עיר החל בירושלים רבתי וכלה במועצות הדתיות, חזרו בהם המעורבים מהמסע המשפיל להורדת כבודו של הרב עובדיה יוסף.
תוקן על ידי pi_haton ב- 22/02/2011 13:25:44
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2011 10:57 |
|
| |
אמשלום, אכן אם בשתי הצורות הללו מתקבלות שתי תשובות שונות, אז חשוב מאד לוודא ששאלו אותך נכון. זה מזכיר את הסיפור על ר' לוי יצחק מברדיטשוב שראה יהודי מתקן את העגלה עם תפילין באמצע התפילה, ואמר לרבש"ע: ראה כמה צדיקים עמך, מתפללים גם בשעה שהם מתקנים את העגלות שלהם. זה ממש אותו דבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2011 09:08 |
|
| |
פי האתון,
אם על זה היה הוויכוח והעסקנות, יש פה תמיהה טובא. ומה הם חשבו, שהרב עובדיה לא מצריך קבלת תו"מ? אני בטוח שאם הם חשדו בו בזה, הוא היה מפרסם מיד שהוא לא אמר שלא צריך. משהו כאן מוזר. זה מזכיר לי את הוויכוח בין הרב משה ליכטנשטיין לרב חיים אירם, התווכחו והתווכחו על דיוני הרב דרוקמן ובסוף הרב אירם הכחיש את הטענה שיש כאן גיורים סיטונאיים ואמר שלהד"ם. הרב ליכטנשטיין שאל אותו בעדינות, שאני מאמין לך, אבל אם כן - על מה הוויכוח? צא והכרז ברבים שאנחנו בודקים כל גר לגופו, וחסל.
[אמשלום,
בוודאי שזה עיקרו של שו"ת. אלא שבפסיקה ציבורית, אני רוצה לדעת שאם הרב עובדיה/אלישיב/שפירא בעד סירוב פקודה או נגד, הוא יודע את כל הנתונים. כלומר, שמה שמובא לידיעת האדם הסביר, מובא גם לידיעתו. הרב אלישיב משנה פסיקה על כל שינוי הכי קטן, ואם כן אם סבור שגיורים אלה אינם גיור, שיאמר: בדקתי כך וכך מכוני גיור, התברר לי שאחוז ניכר מהדיינים מסתפק בקבלת תשובה חיובית על קבלת מצוות ותו לא וכו'. כיוון שרק דעתו הסופית מובאת, לדעתי יש בעיה עקרונית בקבלת פסקיו הציבוריים, כל זמן שאין נתונים מה היו הנתונים לפניו. זה כן שונה לענ"ד מפוסקים אחרים. אצל הרב גורן, סתם בתור דוגמא, כשהתחלת לדון בשאלה יכולה היית לדעת מיד מה תהיה התשובה שלו, וכל הדיון ההלכתי היה רק אמצעי להגיע לתשובה. שם לעובדות יש פחות משקל, שכן הוא מחליט בסוגיה מה הוא רוצה לפסוק ופחות או יותר יגיע לאותו פסק אא"כ ישתנה משהו מהותי. אצל הרב אלישיב זה ממש הפוך, ולכן יש בעיה לקבל את דבריו כדא"ח כשהוא לא מוסר לך מה הנתונים. ]
 |
|
|
|
|
|