"עבירה לשם מצווה”

רבים הם "מנהגי הטעות" הממשיכים להתקיים, רק מפני שלאחר שנשתרשו בקרב הציבור, קשה לבטלם, אך לא כן רבים ממנהגי הטעות של שמחת תורה, שהפכו למנהגים "מותרים", מפני שהם נעשים לכבוד התורה.

הם נעשים לכבוד התורה שאסרה את עשייתם.

עבירה לשם מצווה.

אף שגישת "עבירה לשם מצווה", היא גישה מסוכנת ביותר, מפני שהיא יכולה להביא לאנרכיה מוחלטת בקיום המצוות, היא מופיעה כחיובית במסכת נזיר דף כג עמוד ב:

"אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:

מאי דכתיב: (הושע יד) כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם?

... משל ללוט ושתי בנותיו עמו, הן שנתכוונו לשם מצווה - וצדיקים ילכו בם,

הוא שנתכווין לשם עבירה - ופושעים ייכשלו בם".


מגמרא זו ניתן להבין, שכוונת המעשה היא הקובעת, אם מעשה שהוא רע כשלעצמו, הוא "למעשה" מעשה טוב או רע, שהרי גם בנות לוט וגם אביהם עשו את אותו המעשה של גילוי עריות, ואעפ"כ נחשב מעשה בנות לוט לחיובי- מעשה צדיקים, מפני שכוונותיהן היו "טובות", בעוד שמעשה לוט אביהם נחשב לשלילי- מעשה פושעים, מפני שמחשבתו היתה "רעה".

רעיון זה חוזר גם בהמשכה של אותה הסוגיה, המתייחסת גם להבזל במעשי הזנות של תמר ושל זמרי:

"אמר עולא:

תמר זינתה, זמרי זינה.

תמר זינתה - יצאו ממנה מלכים ונביאים,

זמרי זינה - נפלו עליו כמה רבבות מישראל".


אף שמעשי שניהם היו מעשי זנות, היה ביניהם הבדל בכוונת המעשה, תמר זינתה לשם שמים, ואילו זמרי נתכוון לשם זנות.

וכך הוא גם בהתיחסותה של הגמרא למעשיה של יעל:

"כתיב: (שופטים ה) ותבורך מנשים יעל אשת חבר הקני, מנשים באהל תבורך".


יעל שהיתה אשת איש, מסרה את עצמה לסיסרא בעבירה, אך כוונתה היתה לשם שמים- להתיש את כוחו, כדי שתוכל להורגו ועי"כ להושיע את ישראל.

אף שלא קשה להבין שהרעיון ש"עבירה לשם שמים" הוא מעשה "צדקות" הוא בעייתי, הן מהבחינה המעשית, מפני שהדבר עשוי להוביל לאנרכיה גמורה , שבה יהיו כאלה שיצדיקו כל מעשה עבירה, בטענה שהמעשה האסור נעשה לשם שמים, והן מהבחינה המחשבתית, שהרי מעיקרי הדת הוא, שעל האדם לקיים את כל המצוות שנצטווה לקיימם, ולהמנע מעשיית כל אותם המעשים שנאסרו עליו, ולא עליו להחליט מה יהיו המצוות שאותן הוא ישמור כפי שנצטווה, ומה יהיו המצוות שאותן הוא יקיים בצורה הפוכה מכפי שנצטווה, מפני שהוא "מבין יותר טוב", מצאנו שהגמרא הצדיקה (תרתי משמע), עשיית מעשים אסורים מסויימים, מפני שנעשו ל"שם שמים".

על פירושה של מימרא זו, ומי הוא זה שיכול לומר: "אף שמעשי הם מעשי עבירה, הרי כוונתי היא לשם שמים?" ראו במאמרו של צבי הבר:

"עבירה לשם שמים".

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/maaliyot/avera-2.htm




עולם הפוך אני רואה

גם וגם
מדוע לא הבאת את הביטוי של האדמו"ר ממונקאטש במלוא חריפותו (עוה"ב אם ישתמד)?

לא שהיו מצווים ועושים כך מצד הדין. דא"כ לא היו מעמידים ח"ו על דעתם והשגתם אף שהשיגו שלפי ענין שרש נשמת' ההכרח להם לעבור ולשנו' אף מקצת מאח' מכל מצות ה'. ולא היה יעקב אע"ה נושא ב' אחיות ולא היה עמרם נושא דודתו ח"ו. רק מצד נשגתם בטהר שכלם התקונים הנוראים הנעשים בכל מצוה בהעולמות וכחות העליוני' ותחתונים. והפגמים הגדולים והחורבן והריסה ח"ו שיגרמו בהם אם לא יקיימום. וכן נח הקריב דוקא מן הבהמה הטהורה כי ראה והשיג הכח והשרש העליון של כל בהמה וחיה. איזה מהם כח שורשו מצד הקדושה והקריבה. ואיזה מהם כח נפשם מצד הטומאה והס"א ולא בחר בה להקריבה לפניו ית' כי לא ירצה. וזהו ויתהלך חנוך את האלקים. את האלקים התהלך נח. האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו. שפי' אלקים בעל הכחות כולם. היינו שהשיגו ענייני הכחות העליונים ותחתונים וחקות שמים וארץ ומשטרם. וסדרי הנהגתם והתקשרותם והרכבתם ע,י כל ענייני מעשי האדם. וע,פ סדר וענין זה היה כל א' מהם מתהלך ומתנהג בכל עניניו. כפי שראה והשיג התקוני' העליוני' לפי שורש נשמתו:
לכן כשהשיג יעקב אבינו ע"ה. שלפי שורש נשמתו יגרום תקונים גדולים בכחות ועולמות העליונים אם ישא השתי אחיות אלו רחל ולאה. והמה יבנו שתיהן את בית ישראל. יגע כמה יגיעות ועבודות להשיגם שינשאו לו. וכן הענין בעמרם שנשא יוכבד דודתו שיצאו ממנה משה אהרן ומרים:
וזה ג"כ א' מהטעמים שלא ניתנה התורה לנח והאבות הקדושים. שאם היתה ניתנת להם לא היה יעקב רשאי לישא ב' אחיות. ולא עמרם דודתו. אף אם היו משיגים שכן ראוי להם לפי שרש נשמתם. ובאמת זה היה כל בניית בית ישראל עם סגולה. ותיקון כל העולמות עליוני' ותחתונים. כענין מאמרם ז"ל וא"ת קין נשא אחותו. עולם חסד יבנה:

נפש החיים א' כ"א.

איך זה שאף א' פה עוד לא ציטט?

אריק123:

נדמה לי שבמאמר שהמונקצ'ר מבקר את החבי"ף הוא כותב שם מה שכתבתי על ספר חמדת הימים.

chouteng
אשמח לקבל מקור מפורט.

אריק123:

אין טעם להכנס לויכוח מה נקרא סנגר ומה לא נקרא סנגר. מה שכן, החבי"ף אמר שחמדת הימים ראויה ללמוד דוקא בליל יום כיפור בגלל שהספר מתייחס לתלמיד שבתי צבי.

chouteng
הוא לא סנגר, מה שהוא אמר זה שיש קבלה על ש"ץ 'גם קב לא תקבנו, גם ברך לא תברכנו'.
יתכן והסבה היא לא להזכיר מי האמין בו ועד כמה האמונה בו התפשטה.

הרבי ממונקאץ' דווקא? מעניין. לפני שבוע הביא פרופ' שלום רוזנברג באחד ממאמריו מעשה (כמובן, אין לדעת אם היה באמת) בחסיד מונקאץ' שלמד רפואה, וגם לאחר שנעשה לרופא נשאר ירא ושלם, ומדי יום לאחר שפשט את החלוק הלבן היה יושב בבית המדרש ולומד מספר שעות בהתמדה והעמקה. אמר לו הרבי: מבטיח אני לך עולם הבא אם תצא לתרבות רעה, שכן אתה נותן דוגמה רעה לחסידים; אתה נשארת ירא שמים, אבל אחרים שיחשבו שניתן ללכת בדרך הזו עלולים ליפול. ולעניננו: האם קיימת סיטואציה שבה מותר או אף רצוי שאדם יחטא כדי שיזכו רבים?

יש להזכיר את הדרשה של חז"ל, בכל דרכיך דעהו, אפילו לדבר עבירה.

ובזה סינגר ר' חיים פלאג'י על השבתי צבי. ועל זה יצא נגדו הרבי ממונקץ' בחרב ובחנית.

etsyun

<"ייתכן שיש לראותם כמסלול בו חלק המצווה רצוי ומומלץ ביותר כי הוא "דרך המלך" ואילו חלק העבירה לא מומלץ, אלא הכרח לא יגונה כאשר נזקקים לו בשל הנסיבות המכריחות זאת">

לא הבנתי. מה היה דרך המלך במעשיהן של בנות לוט?

כל שבינן לבין אביהן היתה הכוונה ולא המעשה, ובפרט ששמבחינת המעשה והכוונה, ייתכן שלוט לא חטא, וכי איך ניתן להאשים אדם שחשב ועשה מעשה, כשהיה במצב של "ולא ידע בשכבה ובקומה"?




עולם הפוך אני רואה

לי נראה שאנו מבינים לא נכון את המונחים "מצווה" ו"עבירה".
ייתכן שיש לראותם לא כ-
מצווה=היתר גמור
עבירה=איסור גמור

אלא כמסלול בו חלק המצווה רצוי ומומלץ ביותר כי הוא "דרך המלך" ואילו חלק העבירה לא מומלץ, אלא הכרח לא יגונה כאשר נזקקים לו בשל הנסיבות המכריחות זאת.

(דומה הדבר למצב האוברדרפט.
לא מומלץ להיכנס לאובר, ואף אחד לא יכנס לאובר אם יש לו ברירה, אבל אין איסור להיכנס לאובר.
ומי נכנס לאובר? מי שבשל הנסיבות נאלץ לעשות זאת והוא לא יגונה בשל כך.

באופן זה אפשר להבין את האימרות: "גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה" והדוגמאות שהובאו לעיל.

ביד אשה ימכור ה' את סיסרא / הפטרת בשלח
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1262310

עשיתי כעין עבירה לשמה
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=994792

לימוד זכות על רב "דלי"
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=354927



בברכה.

נישטאיך,

השבתאי נהיית לנו?

וראה בענין ספר קנאת ה' צבאות לרמח"ל, המיועד כמעט כולו לבירור ענין זה ולהוציא מליבם של שבתאים, ושם גם התייחסות באריכות למעשה יעל.