בנות השרות הלאומי.

הוא חתם על פס"ד שאוסר את בשר שור הזבו.

הוא אסר את הפאות הנוכריות מהודו.

היום קראתי במעריב, שהוא קרא להפגנה נגד העסקת בנות השרות הלאומי בבתי ספר או גנים לחינוך מיוחד.

http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/001/026.html

מה הוא רוצה?

שהם לא יעסיקו בנות אלו במוסדות הזקוקים להם, רק מפני שהחזון איש נלחם נגד השירות הלאומי?

חשבתי על פתרון לבעיה:

לארגן את בוגרות בית יעקב, לפעולות התנדבות.

אלא שבנות בית יעקב אינן פראייריות,

הן אינן יכולות להתנדב, מפני שעליהן להתחתן, להוליד ילדים, ולצאת לעבודה המשלמת משכורת מלאה,

הן צריכות לפרנס את בעליהן הבני תיירע.

על מה יחתימוהו בעתיד?

------------

מסמך רקע בנושא:

שירות לאומי לבנות דתיות: מסגרת השירות, תקציבים, גיוס והשמה

http://www.knesset.gov.il/mmm/data/docs/m00793.doc




תוקן על ידי - נישטאיך - 31/10/2005 4:31:13

למרות האיסור הגורף של גדולי ישראל

http://masoret.hevre.co.il/hydepark/item.asp?id=328&cat_id=10


'טף לטף' מקרית ספר ממשיך להעסיק בנות 'שירות לאומי'

http://masoret.hevre.co.il/hydepark/item.asp?id=421&cat_id=1


עולם הפוך אני רואה

תוקן על ידי - נישטאיך - 15/11/2005 11:59:39

השכן,
גדול.

מצורף קובץ

קיבלתי כעת במייל:



נוהל שכן
זה כאן!

צריך להכנע ללחצים או שזו יוזמה אישית?

אנשיל

<"ראשית, מי שהגה וקבע את רעיון הליכת הבנות המזרוחניקיות לשירות לאומי לא עשה זאת בגלל הצורך הדחוף בעשיית מעשי חסד">

גם מטרותיו של מי שהסכים לשחרורם של בני הישיבות משירות צבאי, לא היו "טהורות", ועי"כ גרם להתפוצצות לימוד התורה בעולם גם מטרותיה של הממשלה בהזרמת כספים לישיבות, האם יהיו שימליצו לסגור את הישיבות, או שיחזירו לממשלה את כל הכספים שקיבלו מהממשלה, מפני שמחשבתם היתה "מחשבת פיגול"?

אין לשכוח שלא רק מי שהגה את רעיון הליכת הבנות המזרוחניקיות לשירות לאומי, לא עשה זאת בגלל הצורך הדחוף בעשיית מעשי חסד, גם הבנות המזרוחניקיות של אותו הזמן, לא רצו לעשות מעשי חסד, אלא שבנות השירות הלאומי של היום, אינן בנות המזרחי של פעם.
וכך הם מנהיגיהם.

העולם לא עצר, ואתו גם לא האנשים.

איני יודע למה תתפלא שמושג הגמ"חים החל להשתרש בקרב הציבור הדת"ל רק בשנים האחרונות, ייתכן שהיה זה בהשפעת תרבות ה"כוללים" שהחלה להיות חלק מאורח חייהם.

לימוד התורה הגיע לישיבות חב"ד, תודעת האחריות הדתית לאחרים הגיעה לליטאים, ותודעת הגמ"חים הגיעה ליהדות הדת"ל.

אני עדיין זוכר כיצד גדולי הליטאים יצאו נגד "ופרצת" של חב"ד, ואילו גידולי הליטאים המציאו את ה"קירוב".

אותה גברת בשינוי אדרת.

מיהו מנהיג?

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1037368

לכל דבר לוקח זמן להגיע, אבל לבסוף הוא מגיע.

רק פוחלצים שאין בהם חיים, לא לומדים מהטוב שבאחרים.


שאלת:

<"מה יקרה למשל לבת שירות שלא תגיע יום אחד לבית הספר או למעון?">

התשובה היא פשוטה:

בדיוק מה שיקרה לבחור ישיבה שלא יופיע יום אחד או יותר ב"סדר".

באם יש עליו פיקוח, ובאם לאחראי שעליו ישנה הרגשת אחריות, הוא ינקוט באמצעים המתאימים.

נוכחת, שמעת, קראת וראית, שברוב המקרים בת השירות הלאומי משמשת ככוח עזר, ולא ככוח המבצע עצמו.

מהו הוא כח עזר ומהו כוח מבצע?

להבנתי המוגבלת, גם כח עזר הוא כח מבצע, אלא שהוא מבצע תפקידים "נחותים" יותר, אף ביצועיו חשובים לא פחות

כיצד היה מתפקד חדר ניתוח ללא פועלי נקיון?


<"השירות הלאומי אינו צבא ו"בת השירות" הממוצעת אינה יכולה לעשות את מה שיכולה לעשות החיילת הממוצעת">

השאלה אינה אם היא יכולה או אינה יכולה למלא את אותו התפקיד, אלא אם היא ממלאה את תפקידה, צבא צריך לוחמי סיירת וגם טבחים שתפקידם חשוב למערכת הצבאית הכללית, לא פחות מהלוחם.

כמה זמן אתה חושב יכול צבא לוחמים להתקיים על מנות קרב?


<"כדאי לשאול את עצמנו מה ראה הרב אלישיב לאסור מלחמה זו דווקא עכשיו, הרי העסקת בנות שירות במוסדות חרדיים לא החלה אתמול, ואני מניח שיש כמה פרצות דחופות אחרות לגדור ברשימת ה TO DO שלו, אז מה פתאום?">

ידידי:

אתה מייחס לחתימה "מחשבה" עמוקה, בעוד שהוא כלל לא חשב, לא הרבה ולא מעט, אותה ה"סיבה" שהביאה אותו להצהיר את ההצהרות שלו אודות שור הזבו, (שנשחט -מאז מכתבו של החזון איש, עד לימי ההצהרה האומללה אפילו ע"י "שארית ישראל" וממשיך להיות נשחט מאז החתימה), הביאה אותו להצהיר את הצהרת הפאות הנוכריות מהודו, מבלי לדעת מה היתה המציאות או ההלכה,

http://www.famousrabbis.com/seforim/seforim/teshuva_bedin_hapeyos_hanachriyos_hamagiyos_memedinas_hodu.pdf

ואותה הסיבה הביאה אותו גם לחתום נגד עיסוקם של בנות השירות הלאומי במוסדות חרדיים.


התיאוריה שלי היא לסיבה:

היה מי ששיכנע את איש סודו של הרב אלישיב ש"יש לעשות משהו", מפני שאין להם יותר את האדמו"ר מליובאוויטש שבישל אותם בסיר לחץ על אש קטנה, גם הסלולרים כבר הפכו לכשרים.

והרב אלישיב נכנע ללחצים וחתם.

הצגה קצרה בשתי מערכות קצרות עוד יותר.

לא תככים בין לאומיים, ולא מחשבה תחילה.



עולם הפוך אני רואה

תוקן על ידי - נישטאיך - 07/11/2005 9:28:48

אנשיל,
כמה שנות התנדבות בפרויקט חסד כלשהו שקולים לשירות קרבי של שלוש שנים?

נושא החסד שנהיה כ"כ פופולרי בצבור החרדי נובע גם מחוסר ההסתמכות על מוסדות המדינה, הציוני הדתי רגיל יותר לסמוך עליהם במיוחד בערים הגדולות, אם תגיע למקומות קטנים תתקל באותם תופעות כמו הצבור החרדי ומאותם סבות.
ובסופו של חשבון, ארגוני החסד יכולים להוות השלמה לשרותים הצבוריים, כל הגבירים של סאטמר אינם מסוגלים לנהל מדינת רווחה אפילו ממדים המצטמצים כיום.

אנשיל,

על חלק מדבריך כבר ענה במקומי מואדיב, ואני אוסיף משלי:

א. כיון שאיני היסטוריון ו/או סוציולוג של החברה הדתית, שאלת הסיבה להקמתה של מסגרת השירות הלאומי אינה מעלה ואינה מורידה מבחינתי. אני בוחן את המסגרת כפי שהיא בפועל ולא לאור הצורך שהיא לטענתך נוצרה על מנת למלאותו.

ב. אם אתה חושב שמול דקדוק העניות של הקבה"ד אני מציב דקדוק מסוג אחר, לפיו כל חיילת היא פקידה וכל בת שירות היא מאמא תרזה, אתה טועה. מול אותו דקדוק עניות אני מציב כל מקרה לגופו. אם בחורה מתגייסת לתפקיד מסויים שבו היא מפיקה תועלת אז כמובן שאין לי כל בעיה עם זה, ברמת העיקרון (ראה ההסתייגות בהמשך).

מאידך, לא מקובלת עלי באותה מידה הפסילה והזלזול הגורף במסגרת של שירות לאומי. באופן אישי יצא לי לטעום 'משני העולמות', גם של שירות צבאי קרבי וגם, מעט מאוד מאוד, במסגרות התנדבותיות-חברתיות, ואני חושב שבאחרונות אפשר לעתים להציל חיי אדם או לעזור לאדם לצקת תוכן כלשהו בחייו, וזה לא נופל בעיני ממארבים בלבנון.

בקיצור, מול הגישה שלך ושל הקבה"ד שמבכרת שירות צבאי כלשהו על-פני שירות לאומי כלשהו, אני מציע לדון בכל מקרה ועניין לגופו (אגב, זה כולל בעיני גם את זירת הגברים ולכן איני דוגל בפיתרון אחיד: לאחד מתאים לשרת שלוש שונים פלוס ולשני יכול להיות שלא מתאים לשרת בכלל, גם מבחינת האינטרס של החברה כפי שאני רואה אותו).

ג. ההסתייגות: כשהייתי חייל עדיין לא שולבו בנות בתפקידי לחימה (אם כי היו כבר מדריכות חי"ר וכיו"ב). כיום אני מבין שהצבא עבר מהפך. בכל מקרה, ממה שידוע לי מאנשים מתוך המערכת הצבאית, התועלת שהצבא מפיק מכך לא בהכרח מצדיקה את המהלך ולמעשה המהלך הוא מדיניות פוליטית שכפוה על הדרג הצבאי (ולמען האיזון, זה המצב גם ביחס למסלול ישיבות ההסדר). אני לא בטוח שהשיקול של 'בטחון המדינה' מוביל להחלטת חיילת לבחור בקריירה צבאית (אם כי אני שוב מסכים שזה רלבנטי באותה מידה לחיילי ההסדר).

ד. טענת 'החממה' לא ברורה לי. הרי מדובר בשנה אחת מתוך חיים שלמים. לפחות בציבור הסרוג, יש מספיק אופציות אחרות להתחכך ב'עולם' (אוניברסיטה, חו"ל, עבודה, מגורים בסביבה לא דתית וכו' וכו'). גם אם המערכת הדתית מיתממת לחשוב שמניעת שירות צבאי והחלפתו בש"ל היא מה שתשמור על הנפש התמימה, הרי שהעובדה שזה לא כך אינה צריכה למנוע מבעדנו מלבחון את המסגרת לגופה כדברי לעיל, ותו לא.

.


חוששני, לאחר שנים ארוכות בצבא, בסדיר, בקבע ובמילואים, שתפישתך את המערכת הצבאית נאיבית-רומנטית.


קאל אלמואדיב:

ככל שגוף גדול ומורכב יותר, כך יפשו בו יותר הייתור, הסרבול והסיאוב. הדבר נכון לגבי תאגידי ענק, לגבי משרדי ממשלה, וכן, גם לגבי הצבאות. אין צורך להיות ירוסלב האשק (בעל המחבר של יצירת המופת החייל האמיץ שוויק) או ג'וזף הלר (בעה"מ מלכוד 22), מספיק להיות כמה שנים בצה"ל.

אפילו ביחידה שהיא חוד החנית ושפיץ המחט, יש מיותרים.


חידה:
מה דרגתו של הקצין האחראי על ניפוק אישורי כניסה למחנה המטכ"ל לקצינים ואזרחים המוזמנים אליו?












תשובה:
אלוף משנה.

מישהו רוצה לנסות ולהסביר לי מדוע צריך לשלם משכורת לאל"מ על ניפוק כמה אישורי כניסה ביום?

מואדיב,

חבל שבחרת להתייחס רק לחלק אחד מתוך ההודעה ולא למה שהוא עיקרה בעיני, אבל כמו שאמרה ג'ולי אנדריוס:
"As long as they spell my name right"


לא סוציולוג ולא בן סוציולוג אני. לא גדלתי בקרית ויז'ניץ או בקיבוץ חולתה, אבל אני בהחלט מעורה בציבור הדתי לאומי בו עשיתי את רוב שנותיי עד כה ורשמיי הרבים בקשר לשירות הצבאי לבנים ולשירות הלאומי לבנות, וגם בקשר למידת שכיחות הגמ"חים והעזרה ההדדית, לקוחים משם.

התלבטתי אם להגיב בעניין תרומת בנות השירות הלאומי, אבל כיוון שנשפכו המים ונהיתה שלולית אנסה גם אני את המגפיים:

מה לעשות, שחלק מכוחו ויכולתו של צבא בנויים על ארגון, משמעת, כפיפות לשרשרת פיקוד, ו (סליחה על המלים הגבוהות) הבנתו של החייל (בחלק מן התפקידים) שהוא אחראי לחיי אדם והסכמתו במקרה קיצוני לסכן את חייו שלו למען הכלל.

כאבחנה קטנה בין שני המקרים, לבת השירות (ברוב רובם של המקרים) אין מפקד והיא אינה חיה בתוך מסגרת צבאית המחייבת ציות לפקודות ועמידת לשירות הצבא בכל עת בה יראה לנכון.
מה יקרה למשל לבת שירות שלא תגיע יום אחד לבית הספר או למעון? מה יקרה למקבילתה החיילת המשרתת בשטחים או בבסיס מודיעין?

ומצד רצינות הממונים: האם מישהו חושב ברצינות להשוות בין רמת ואופן הניהול של המטכ"ל ובין אלה של האגודה להתנדבות בעם? נו באמת.

כפי שנוכחתי, שמעתי, קראתי וראיתי, ברוב המקרים (ושוב, יש חריגים) בת השירות הלאומי משמשת ככוח עזר ולא ככוח המבצע עצמו, לא כמי שאינו לו תחליף אלא כתוספת מועילה. אז יסלחו לי כל הנעלבים, בשורה תחתונה, ברוב המקרים זה משחק בנדמה לי.


שלא אובן לא נכון: נוכחתי בעיני בהרבה מקרים בהן בנות השירות תורמות תרומה חשובה בחינוך, בסעד לנזקקים, בעזרה לחולים ועוד הרבה, אבל אסור לשכוח שהקמת השירות הלאומי נועדה להראות כי בציבור הדתי הלאומי, כאשר הבנים משרתים (פרק זמן כזה או אחר) בצבא גם הבנות נותנות את תרומתן. אין לכחד שהדבר משרת גם מטרה רעיונית ואולי (רחמנא ליצלן) גם פוליטית. זה עדיין יפה מאד לעומת בנות בית יעקב שאין עיתותיהן בידן לעשות אפילו את זה, אבל ברוב המקרים, בעיני, זה לא זה.

.


אנשיל, לעתים, מרוב רצון להיות סוציולוג, זורקים השערות כאילו הן עובדות, ואולי אף השמצות כעובדות.


אני מבין שגם מד-מעשי-חסד בידך, ואתה יודע גם את כל מה שנעשה בסתר, כך שאתה יכול לקבוע את מידת הצטיינותו של ציבור שלם, בערי ובכפרי ישראל, בעשיית מעשי חסד. ועד כדי כך בקיאותך מגעת, שאת ידיעתך אתה יכול לתרגם לראיה, ולקבוע כי יסודו של השרות הלאומי היה במציאת "תחליף" לשרות הצבאי.


"מושג הגמ"חים החל להשתרש בקרבו רק בשנים האחרונות..."

ציטוט זה היה ראוי להחקק בזהב, לא בירוק, אלא שיכולותי מוגבלות.


אלא שחילך לאוריתא, והודעתך מתקדמת מחיל אל חיל.
"השירות הלאומי אינו צבא ו"בת השירות" הממוצעת אינה יכולה לעשות את מה שיכולה לעשות החיילת הממוצעת. ממללא - כמובן שקל מאד לקחת את הדיון לדוגמאות שבקצה הסקאלה, מקום שבו קשה להתמיד בטיעון. מה לעשות, בת שירות לאומי בתפקידה האחראי ביותר יכולה להגיש תחבושות לאחות בחדר ניתוח. חיילת צה"ל שמשרתת כלוחמת מג"ב, מוכמ"ת קשת בגבול או בקרית הגנה אווירית אחראית בעצמה לשנתנו הבטוחה בלילות, פשוטו כמשמעו. ..."


אינני יודע מהיכן שואב אתה את ידיעותיך על עיסוקי בנות הש"ל, או על עיסוקי החיילות בצבא. החיילת הממוצעת בצבא אינה מוכמת, וגם איננה לוחמת, במג"ב (השייך למשטרה), או בכל מקום אחר.
באותה הטעות בה האשמת אחרים, נפלת בעצמך. לקחת עיסוק קיצוני מכאן, ומכאן. סהדי במרומים, אינני יודע מי תורמת יותר לעם ישראל ולבטחונו, מוכמת על הגבול או נערה המטפלת בחולי סי.פי. במוסד טיפולי. אם אקצין כמוך, רק לכיוון ההפוך, אומר כי אינני יודע מי תורמת יותר, החיילת שעיסוקה בהכנת קפה לסא"ל מיותר בבסיס עורפי, או מפעילת מעונית לנוער ממשפחות הרוסות בעיירת פיתוח.

מייציץ,



כרגיל, ניחמתנו.

וללא קשר לנושא האשכול , סיפור הזן הזכיר לי סיפור חסידי :

שני חסידי גור, אברך צעיר והקומנדאנט הזקן שלו, הלכו בדרך, והנה הגיעו לנחל בוצי. על גדת הנחל עמדה בחורה יפה ולא יכלה לעבור אותו. מבלי להסס העמיס אותה הקומנדאנט הזקן על כתפו, העביר אותה את הנחל והוריד אותה בצד השני.

במשך כמה שעות לא הוציא האברך הצעיר הגה מפיו, עד שאזר אומץ ופנה אליו: "מורי, איך יכולת? איך יכולת לשאת את הבחורה היפה על גבך, כשהיא נוגעת בך, מבלי לחשוש לפריצות ולמחשבות זרות?"

סטרו הזקן על פניו וענה לו "וכי מנין לך שבחורה היתה זו?!"

וד"ל ואכמ"ל.