השכרת דירות לעכו"ם

דברי הרב ליאור על פי NRG:

הרב נשאל: "האם מותר להשכיר בימינו לנוצרי דירה בבניין או בית פרטי בארץ ישראל? ומה הדין לגבי תאילנדים ושאר גויים מהמזרח הרחוק ששם רובם עובדי עבודה זרה? ". הוא השיב כי "מותר בזמננו להשכיר דירה לנוצרי, אבל אסור להשכיר דירה לתאילנדים, משום שהם מביאים את הצלמים שלהם איתם, ועובדים להם".

הרב הסביר כי אצל הנוצרים ה"' שתי וערב' (הצלב) זה לא ממש עבודה זרה לפי שיטת בעלי התוספות", אלא "זכר למה שהם מאמינים". לגבי התאילנדים אמר: "אבל תאילנדים, מה אנחנו יודעים אם אותו פסל שהם מכניסים בכיס זה לא עבודה זרה? יש להבחין בין עמים איזה שטויות יש להם באמונה".

http://www.nrg.co.il/online/11/ART/998/445.html

שאלתי היא האם נכון פסק הרב, ואם כן מה יעשו התאילנדים. הם הרי אינם יכולים לקנות דירות.

זהו מנהג שתפוצתו נדירה ביותר - לכן ציינתי "בכתות מסויימות". אבל מה זה משנה לענייננו? עדיין אנחנו צריכים להחליט איך להתייחס למנהגים מסוג זה ואיפה שמים את הגבול.

איסור השחיטה הכשרה בכמה ממדינות אירופה - אני יכול להתווכח איתם על חוסר-ההיגיון שבאיסור זה (מה נטפלתם לשניות בודדות של סבל בשחיטה, לעומת שנים של סבל במשקים תעשייתיים צפופים?!). אבל בסופו של דבר - אני חושב שיש להם זכות מלאה לחוקק חוקים מסוג זה במדינתם. ואם זה מקשה על חייהם של בני עמנו - הם יכולים תמיד לעלות לכאן, נקבל אותם בשמחה.

אין סדרי עדיפויות? - סדרי עדיפויות הם רלבנטיים כשצריך לבחור אחד מתוך שניים, למשל - אם חייבים להשכיר את הדירה, ויש רק שני מועמדים, שאחד מהם הוא גוי עובד אלילים, והשני הוא יהודי מחלל שבת. במקרה זה, באמת ייתכן שעדיף להשכיר לגוי, אבל אני לא בטוח.

אראל,

הדוגמאות שלך אינן מוצלחות.

1. שריפת האלמנות בהודו אינה מקובלת כפי שאתה טועה לחשוב. זהו מנהג שתפוצתו נדירה ביותר.
2. רצח על כבוד המשפחה בין המוסלמים בארץ מקובל אך אינו מצווה דתית. מוסלמים רבים מתנגדים למעשים אלה.

כדוגמה ל"מצוות בני נוח" שמופעלת כיום נגד יהודים אתה יכול להביא את איסור השחיטה הכשרה בכמה ממדינות אירופה (למשל שוודיה). האיסור הוא מטעם של צער בעלי חיים שיש בו מרכיב דתי. בגלל הרצון למנוע סבל מבעלי חיים מקשים על חייהם של בני עמנו ויש שרואים בכך אנטישמיות.

ועוד משהו: אין סדרי עדיפויות? לא מצליחים לגרום לכך שיהודים ישמרו שבת ויאכלו כשר כמו שנהגו אבותיהם בכל הדורות וכבר קופצים ומנסים להחיל על לא יהודים מצוות שאף פעם לא נהגו לפיהן ותחולתן היא יותר אידיאלית מאשר מעשית.

חבצל_ת: מדברייך נראה שניסחתי את הדברים שלי בצורה גרועה במיוחד - היו 3 אי-הבנות לפחות...:
* המרכאות אינן מציינות לעג אלא ציטוט של מושג מהתורה. אני ממש לא נוהג ללעוג, זה לא הסגנון שלי.
* הדוגמה על החתול והשטן היתה דמיונית, לצורך המחשה בלבד - חשבתי שזה מובן מאליו.
* לגבי יהודים בכת השטן כתבתי בפירוש בעמוד הקודם: "לפני זמן מה התפרסמה כאן כתבה על יהודים שחגגו את "חטא העגל" באילת; לפי דעתי, גם להם אסור להשכיר דירות, כי הם עובדי אלילים. כך גם לתומכי "כת השטן", בין אם הם יהודים ובין אם לא"

ועכשיו אנסה שוב:

מצוות "אהבת הגר" שבתורה מחייבת אותנו להתייחס בצורה חיובית למהגרים בני עמים אחרים שנמצאים כאן. השאלה היא, האם היחס הזה כולל גם סובלנות כלפי מנהגים אתניים שהם מביאים איתם? ואם כן - מה גבול הסובלנות הזאת?

נקח לדוגמה את מנהג שריפת האלמנות המקובל בכתות הודיות מסויימות - האם אנחנו צריכים להתיר למהגרים הודיים לבצע פולחן זה, רק משום שכתוב בתורה "ואהבתם את הגר"?

מה לגבי מנהג "רצח על כבוד המשפחה" המקובל בעדות מזרח-תיכוניות מסויימות?

כולם מסכימים שצריך להיות גבול לסובלנות; השאלה היא רק איפה לשים את הגבול.

יש כאלה שיגידו, שמצוות "לא תרצח" היא גבול מספיק, יש שיגידו, שהחוק הישראלי הנוכחי הוא גבול מספיק; לפי דעתי, הגבול צריך להיות מצוות בני נוח. המצוה "ואהבתם את הגר" הולכת יחד עם מצוה אחרת: "חוקה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם"; מה שמותר לנו - מותר גם להם, ומה שאסור לנו - אסור גם להם (במסגרת מצוות בני נוח).

לכן, לדעתי צריך לאסור עליהם לעבוד אלילים, בדיוק כמו שהדבר אסור ליהודים; ויש להימנע מהשכרת דירות למהגרים עובדי אלילים, בדיוק כמו ליהודים עובדי אלילים.

אם יש להם מנהגים שאינם אסורים ע"פ התורה (מנהגי לבוש, דיבור, מאכלים וכו'), כמובן יש להגן על זכותם לקיים מנהגים אלה, כחלק מהמצוה "ואהבתם את הגר".

תוקן על ידי - אראלסגל - 10/11/2005 15:58:55

אראל, אני מבינה ששאלתך לא הופנתה אלי, ובכל זאת מתפרצת... סליחה.

מה פירוש "בחירה לגיטימית" – האם אתה בחרת להיות יהודי? איני יודעת, אולם אני יודעת שאני, למשל, לא בחרתי, בדומה לרוב האנשים וחכמי הפורום. ככל שהיותי יהודיה הוא מרכיב דומיננטי באישיותי ובהשקפת עולמי, הוא בא ממקום בנאלי ומקרי לגמרי - נולדתי למשפחה יהודית. לו הייתי נולדת למשפחה הינדואיסטית בצפון הודו, והייתי הולכת עם הורי למקדש לתפילה, נמנעת מאכילת בשר ומתפללת לאלים השונים של דת זו – זה היה עולמי, ומוזר לי מה שאתה רומז שיש בזה חוסר לגיטימיות. רובם המכריע של האנשים נולדים לנסיבות חייהם ונשארים איתן, לטוב ולרע. לרובם אין אפילו כוח או יכולת לשנות את נסיבות חייהם.

אם כך, איני מבינה איך אתה רומז שיש חוסר לגיטימיות בכך שאדם הוא עכו"ם, אם לשם נולד, ואילו הם חייו. בודאי שזה לגיטימי.

השאלה שלך על הדת המזרח אסיאנית המקריבה חתולים לשטן מעידה על בורות במקרה הטוב, ומטען נכבד של דעות קדומות במקרה הרע. התפיסה של שטן היא יודו-נוצרית, ולא מזרח אסיאנית. בכל מקרה, אין דת כזאת, אז מה הבעיה? בוא נשאל שאלה אחרת – האם אתה חושב שהשכרת דירתך לעובד זר פיליפיני היא, ערכית, גרועה יותר מאשר השכרתה לנער יהודי תל-אביבי אשר נוהג, בערבים חשוכים, להשחית מצבות בבית הקברות הקרוב למקום מגוריו, מפני ש"משעמם לו", מפני שהוא מושפע ממוסיקת רוק מסוג מסויים, או מפני שהוא משחק בלהיות בכת שטן?

והערה אחרונה – אתה שם את אהבת הגר במרכאות, משל זהו ביטוי יפה נפש או ניו-אייג'י, אולם מדובר כמובן במצוה מפורשת ("כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ", "וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"). כיצד לנהוג במצוות הדורשות יחס נפשי של אהבה (בדומה, למשל, ל"ואהבת את ה' אלוקיך)? זוהי שאלה קשה המצריכה התעלות מסויימת, אולם מעשיותן של מצוות אלה אינה נופלת מאחרות קלות יותר לביצוע, מאחר שהן דורשות פעולה מכנית בלבד. הלעג הנרמז שלך אינו במקומו, כפי שאין מקומך לבחור במצוות הנראות לך והמתאימות להשקפת עולמך.

אבהו/אמשלום: שתי שאלות:
א. האם אתם רואים בבחירה לעבוד אלילים בחירה לגיטימית, כמו הבחירה לחבוש/לא לחבוש כובע? או שאתם רואים בה פשע חמור? או משהו באמצע? (מה בדיוק?)
ב. נניח שיש כת מזרח-אסייאתית מסויימת שאנשיה נוהגים לתפוס חתולים ברחוב ולזבוח אותם לשטן בביתם - האם אני רשאי לסרב להשכיר להם את דירתי? האם מותר לי לדרוש שלפחות לא יבצעו את טקסיהם בתוך הבית שלי? או שבשם "אהבת הגר" אני חייב לאפשר להם חופש מלא?

תוקן על ידי - אראלסגל - 08/11/2005 8:11:04

אבהו -

אראל,

עברו פחות מ 60 שנות עצמאות ואתה ממהר לשכוח את ההסטוריה היהודית העגומה בגולה. אולי נכון שספרד אינה ארצנו, אבל עבור האומללים שגורשו ב 1492 ספרד היתה ארצם והעקירה היתה נסיון קשה ביותר, שלא לומר טראגי.

אני לא גוזר גזירה שווה בין היהדות והאלילות אבל אני לא לבד בעולם ויש בו גם מיליארדי עובדי אלילים. כשהם כאן בארצי אני זוכר את אבותי שמצאו מקלט בארצות הגויים ולכן אני מחוייב לדאוג לשלומם. לא יעלה על דעתי לקפח אותם וכך מצווה עלי התורה. לא רק לפסק של הרב ליאור יש בסיס בתורה אלא גם לגישה שלי.

מצער שבישראל התפתחה תרבות של רדיפת המיעוט דווקא בין דתיים. בגולה היהודים דורשים (ומקבלים) שיוויון זכויות וסובלנות. בברוקלין ובאנטוורפן מצפים יהודים שיקבלו אותם עם הכובעים המצחיקים, המכנסיים בתוך הגרביים וההתעלמות מישו וחג המולד. בתמורה אפשר לצפות מיהודים שיואילו בטובם להעלים עין מהפולחן של אורחיהם מתאילנד. יפסידו את המצווה לעשות לגר את המוות ובתמורה ירוויחו מצווה אחרת.

אבהו.

<"עד כמה שהמקורות מוכרים לי, לא היה מעולם מצב שבו חיו יהודים בארץ שלא לצדם של גוים. עד תקופת המשנה היו גוים אלה עובדי אלילים">

הזכרת לי:

בסוף האנציקלופדיה התלמודית כרך ג, (מעמוד שצג ואילך), ישנו נספח לערך בן נח, ובו מצוות נוספות לשבעה הידועות– עד לשלושים מצוות, שהבני נח חייבים בהם.

אם יכולתי להבין, שלא היו יהודים שנהרגו ע"י ב"ד, שהרי הדרישות המשפטיות בדיני העדות וההתראה, הופכות פסק דין מוות לבלתי אפשרי, לא אוכל להבין איך לא היו בני נח שנהרגו על עברו על מצוותיהם, שהרי דרישות "היהודים" אינן מתייחסות לבני נח.

שאילתי:

מתי נהרג הגוי הראשון או האחרון, על שעבר על מצווה מהמצוות שנצטוו בהן בני נח?


שכחו מבני שכם.



עולם הפוך אני רואה

גֵר וְגֵרָה במקרא

"המילה גֵר נגזרת מן הפועל לגור ופירושה בלשון המקרא – לחיות מחוץ לארץ המולדת.

המילה גֵר נזכרת לראשונה בספר בראשית, כאשר אברהם מבקש לקנות את מערת המכפלה ולקבור בה את שרה אשתו. אברהם מסביר לבני חת, בעלי המערה: "גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחזת קבר" (בראשית פרק כג פס' ד). אברהם לא נולד בארץ ישראל אלא הגיע אליה מארץ אחרת – מארם נהריים, ולכן על-פי חוקי המזרח הקדום היה אברהם גר בארץ, ולא היו לו זכויות בעלות על הקרקע.

נכדו של אברהם, יעקב, נולד בארץ, אך הוא ו- 12 בניו נעשו גרים בארץ אחרת – בארץ מצרים.

הגרים שחיו בישראל בתקופת השופטים ואילך היו בעיקר בני עמים זרים שישבו בארץ לפני כיבוש הארץ בידי יהושע. רובם נהרגו או גורשו כשבני ישראל נכנסו לארץ והתנחלו בה, ואלה שנשארו – נעשו גֵרִים (בעיני בני ישראל).

בתנ"ך נזכרים גם גרים אחרים: מְהַגְרִים שהגיעו לישראל מן הארצות השכנות, ביחידים או בקבוצות, בדרך-כלל בעקבות מצוקה במקום מוצאם.

בתקופת המקרא שימש המונח גר גם להגדרת מעמדם של אנשים מסוימים מבני ישראל: כך נקרא בן אחד השבטים מישראל שחי מחוץ לשבטו או מי שנולד במקום כלשהו בארץ ישראל ועבר לגור במקום אחר בארץ.

מעמד הגרים בתקופת המקרא היה מעמד נחות: אסור היה להם להיות בעלי קרקע, ולכן חיו על אדמות של בעלי הקרקע הישראלים ונזקקו לחסותם. הם השתייכו לשכבת החלשים והנזקקים, ומשום כך דאגה התורה להגן עליהם ולמנוע את השפלתם או ניצולם: חוקי המקרא אוסרים לקפח את שכרו של הגר או לרמות אותו; חוקים אלה מחייבים את בעלי הקרקע הישראלים להעניק לגר מנוחה בשבת, לשתף אותו בשמחת החגים, להעניק לו מן היבול – וגם לדאוג לו למשפט צדק.

כל החובות האלה כלפי הגר מנומקות בתנ"ך על רקע ניסיון העבר של בני ישראל, שהיו פעם גרים במצרים וסבלו שם עינויים ושעבוד. והתורה חוזרת ומזכירה פעמים רבות את החובה לנהוג בגר כראוי – "כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות פרק כב פס' כ). ועוד קובעת התורה, כי מאחר שבני ישראל חוו על בשרם את התנאים המשפילים של חיי הגר – עליהם להבין לנפשו ולהזדהות עמו:

"ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות פרק כג פס' ט).

http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=3246
על-פי יצחק אריה זליגמן, "גר", בתוך: אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, תשל"ג – 1973, כרך ב עמ' 546.



עולם הפוך אני רואה

לגבי גירוש באופן כללי:

כל שנה בחג הפסח אנחנו חוגגים את העובדה שפרעה גירש אותנו ממצרים.

אף פעם לא היינו נגד גירוש כשלעצמו; השאלה היא לאן מוביל הגירוש.

רק כדי להדגיש שהדבר אינו קשור לגזע: לפני זמן מה התפרסמה כאן כתבה על יהודים שחגגו את "חטא העגל" באילת; לפי דעתי, גם להם אסור להשכיר דירות, כי הם עובדי אלילים.

כך גם לתומכי "כת השטן", בין אם הם יהודים ובין אם לא.

אבהו: האנלוגיה מוצדקת רק תחת ההנחה ש: יהדות = אלילות, כלומר מדובר בשתי דתות שהבחירה ביניהן היא עניינו הפרטי של כל אדם. זו אכן הדעה המקובלת בעולם המערבי של ימינו, אך היא מנוגדת לחלוטין לתורה.

אם לא מקבלים הנחה זו, אז ההשוואה שלך לגירוש ספרד היא בערך כמו להשוות מדינה ששמה בכלא את סוחרי-הסמים, לבין מדינה שמחליטה לשים בכלא את הרופאים, בטענה ש"גם הרופאים מחלקים סמים".

האם עבודת-אלילים נחשבת בעיניך לפשע חמור, או לבחירה לגיטימית?

---

בלי שום קשר לזה, באמת אין לנו סיבה להתלונן על גירוש ספרד, כי ספרד אינה ארצנו. תלונתנו על הגויים היא רק על כך שגזלנו מאיתנו את ארצנו, והכריחו אותנו להיות תלויים בחסדיהם של שליטים זרים.

אראל,

להזכירך, במציאות גם כשהיה בארץ שלטון יהודי (כגון בתקופת החשמונאים) גרו לא יהודים בארץ, ואלה היו עובדי אלילים.

לשיטתך מוצדק גירוש היהודים מספרד. על פי גישות מסויימות בנצרות החברה הנוצרית אינה יכולה להכיל יהודים ועל כן דינם גירוש. אין לנו עילה להתלונן שכן כאשר יהודים שולטים הם אמורים לנהוג בדרך דומה.

עוד סיבה לשמוח על כך שההלכה (אם אכן זו ההלכה) אינה חוק המדינה.

אני לא יודע למה התכוון הרב דב ליאור, אבל ברור שלפי התורה יש אפשרות לכל תאילנדי לגור בארץ - בתנאי שלא יעבוד אלילים. מבחינה זו אין שום אפליה - האיסור על עבודת אלילים אמור להיות חוק מדינה שחל על כל התושבים באופן שווה, בלי קשר לצבע עורם.

בארה"ב אסור להפלות שחורים - יפה מאד; אבל אני בטוח שמותר להפלות אנשים על-סמך מעשיהם, למשל - מותר לאסור על השכרת דירות לסוחרי-סמים, או למרגלים של מדינה זרה.

ע"פ התורה עבודת-אלילים חמורה לפחות כמו סחר בסמים, ולכן אין כל סתירה בין הפסוקים, ואין צורך להחליט איזה מהם עדיף...

תוקן על ידי - אראלסגל - 03/11/2005 3:42:42