"חברא קדישא- חסד של אמת" באמת?
לי היה יותר מזל מאברהם אבינו.
כשאברהם אבינו הגיש בקשה ל"רשיון קבורה" לבני חת, הוא הציג את עצמו כעולה חדש:
"גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה את מתי מלפני" (בראשית כג, ד).
והם ענו לו:
תפאדאל, "אין בעיות".
"נשיא אלקים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר את מתך, איש ממנו לא יכלה ממך מקבר מתך" (בראשית כג, ו).
אין אנו רוצים ממך כל תשלום, רק תבוא, כל השירותים על חשבוננו.
הדיבורים על נחלת חינם, לא היו אלא תכסיס מכירה של סוחרי קסבה, וכל אותה ה"נדיבות" והרעפת השבחים, לא היתה אלא פתח למשא ומתן מסחרי, קשוח וממולח, ואכן בסופו של דבר, נאלץ אברהם לרכוש את אחוזת הקבר במחיר מופרז ומופקע:
"ויען עפרן את אברהם לאמר: אדני שמעני, ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הִוא".
בני חת אמרו לו:
המחיר שאנו דורשים ממך, הוא ממש מחיר מציאה, תאמין לנו שאנחנו יכולים לקבל עבור חלקת האדמה הרבה יותר בשוק הנדל"ן, המחיר הוא בזיל הזול מיוחד רק עבורך.
סכום "מציאה" זה נתבע אברהם לשלם במטבע "קשה":
"ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר" (בראשית כג, טז).
רש"י מפרש את הדגשת התורה שהכסף יהיה "עובר לסוחר":
"לפי שאמר /עפרון/ הרבה, ואפילו מעט לא עשה. שנטל ממנו שקלים גדולים, קנטרין". (מקור ב"מ דף פ"ז עמוד א, בכורות דף נ עמוד א).
בערוך ערך קנטר: "פירוש קינטרין בלשון רומי, שם כללי לכל דבר שמניינו מאה".
לי היה יותר מזל מאברהם אבינו.
אם שאברהם הציג את עצמו כעולה חדש, שרצה לקבור את מתו, הם התחילו באפס תשלום ומשם הם הרקיעו שחקים, הרי אצלי הם ידעו שהגעתי מחו"ל, והם התחילו מיד במחיר גובה שחקים, שממנו הם צנחו מהר מאוד.
כשאבי נפטר, החלטנו לקוברו בהר הזיתים.
למה הר הזיתים?
כי הר הזיתים היה באותה עת "ה"מקום לקבורה.
ידוע שהקבורים בו יקומו ראשונים, בתחיית המתים.
http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=7815&kwd=4217
ואחרי שכיבה קבורה באדמה, מי לא מת לקום מה שיותר מהר.
הנהלת הח"ק שגם היא ידעה על הערך הטמון בקרקע שבשליטתם, (ואולי אף היתה זו חברא קדישא שהמציאה את סיפור הקדימה לקבורי הר הזיתים), דרשה מחיר עצום, עבור חלקת הקבר.
את המחיר שדרשו לא הייתי מסוגל לשלם, אפילו אם רציתי, ובפרט כשלא רציתי.
וכי למה אשלם כסף רב, רק מפני שגרתי מספר שנים בחו"ל.
כמובן, הייתי יכול לקוברו ב"סתם" בית קברות עירוני, על חשבון הביטוח הלאומי, אך דבר זה אפילו לא עלה על דעתי, רציתי לקבור אותו ליד אנשים שאותם הוא הכיר, חסידים וקשורים.
בלית ברירה נזכרתי בר"מ שהיה לי, שהפך לרב עיר מכובד, ובחבר מכיתתי, שאביו היה מנהל חברא קדישא (מתחרה), ופניתי אליהם בבקשת "עזרה", ואכן הם הושיטו לי עזרה מהירה, ותוך מספר דקות נקבע מחיר חדש, שלא היה אפילו "מעין" המחיר שנדרש ממני בתחילה, וקניתי חלקת קבר גם עבור אימי.
בישראל קיים חוק, (חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 10), התשס"א-2001), הקובע תעריפים מרביים לרוכשי חלקת קבר מחיים, וכמו כן קובע החוק שכל אדם שנפטר בישראל, או תושב ישראל שנפטר בחו"ל, זכאי לחלקת קבר חינם בבית עלמין באזור מגוריו, לא אם קרובי הנפטר מבקשים לקברו ב"בית עלמין סגור" או ב"חלקה חריגה". הורי לא גרו באיזור ירושלים, והר הזיתים מוגדר כ"בית עלמין סגור".
כך שלא כאברהם אבינו, יצאתי בזול.
יתברך שמם.
________
חברא קדישא-חברה קדושה?
השם "חברא" כקשור לחברת קבורה, מקורו במסכת מועד קטן דף כו ע"ב:
"רב המנונא איקלע לדרומתא. שמע קול שיפורא דשכבא. חזא הנך אינשי דקא עבדי עבידתא. אמר להו: ליהוו הנך אינשי בשמתא. לא שכבא איכא במתא?! אמרו ליה: חברותא איכא במתא. אמר להו: אי הכי שריא לכו".
(רב המנונא נקלע לדרומתא. שמע קול שופר מכריז שנפטר אדם, וראה אנשים ממשיכים במלאכתם. אמר להם: יהיו אנשים אלה בנידוי, וכי אין מת בעיר? /שצריכים להפסיק מכל מלאכה ולטפל בצרכיו/ אמרו לו: חברה יש בעיר. אמר להם: אם כן, מותר לכם /להמשיך במלאכתכם/).
"החבורות" היו קבוצות מתנדבים למטרות צדקה שונות, שחברת הקבורה היתה אחת מהן:
"אמר רבי אלעזר ברבי צדוק כך היו *חבורות* שבירושלים נוהגין אלו לבית המשתה ואלו לבית האבל אלו לסעודת אירוסין ואלו לסעודת נשואין אלו לשבוע [בן] ואלו לליקוט עצמות שבוע הבן וליקוט עצמות שבוע הבן קודם לליקוט עצמות בית המשתה ובית האבל בית המשתה קודם לבית האבל רבי ישמעאל היה מקדים בית האבל לכולם". (תוספתא מגילה פרק ג, הלכה ח).
"כך היו *חבורות* עושין בירושלם אלו לבית האבל ואלו לבית המשתה אלו לשבוע הבן ואלו ללקט עצמות לבית האבל ולבית המשתה בית המשתה קודם לשבוע [הבן] וללקט עצמות לשבוע הבן קודם אבל חסידים הראשונים היו מקדימין לבית האבל מלבית המשתה...". (מסכת אבל רבתי (שמחות) פרק שנים עשר).
מחבורה כשאר החבורות, הם הפכו לחבורה מיוחדת-"חבורה קדושה".
מה קדושה יש בהם?
לדברי הרב י.מ. טיקוצ'ינסקי (גשר החיים ח"א עמוד שמח):
"חבורה זו נקראת "חברא קדישא", בשביל שהיא עוסקת עם הקדושים אשר עליהם נאמר "לקדושים אשר בארץ המה".
לא מפני שהחבורה היא קדושה, אלא כדי להזכיר להם.
ה"זכרון מאיר", (עמוד 507) הערה 4, מביא בשם ספר "הדרת קודש", מכתב לג:
"או אפשר שנקראו ח"ק שידברו תמיד את השם הניתן להם, כי ידוע שההרגל נעשה טבע...".
נסיונות סחיטת כספים ע"י החברא קדישא.
נסיונות סחיטת כספים על ידי הח"ק אינן מיוחדת לירושלים, ואינה "מודה חדשה", הן היו בכל המקומות ובכל הזמנים, עליהן אנו מוצאים בתקנות קהילות ובספרי תשובות.
רבי אליעזר אשכנזי שהגיע לפראג מפוסטאט (קהיר העתיקה) שבמצרים בשנת בשנת 1561, הקים בה בשנת 1564 "חברה קדושה גמילות חסדים", בדוגמת החברה שאותה הקים הרדב"ז במצרים בשנת 1520, והוא פנה למהר"ל כדי שיחבר את תקנות החברה.
בין התקנות שאותן חיבר המהר"ל, היתה תקנה שנועדה להבטיח שכל יהודי יוכל להיקבר בבית העלמין בלא תשלום:
''יען נודע כשמת אחד אשר היה חוץ מהחברה /מי שלא נמנה עם חברי ה"חברה קדישא"/, הם מבקשים עבור קברו מעות הרבה, ואומרים: הב, הב! וכמעט ששגור בפי האנשים שאי אפשר לפתיחת הקבר בלי דמים...
על כן, להודיע. לעם שלא בעוולה הם עושים, וקדושים הם, וכל המשתתף עמהם, לכן קראו להם "חברה קדישא".
ולא רק בפראג היה כן, גם במקומות רבים אחרים, היו אנשי הח"ק סוחטים כספים מקרובי הנפטרים, והיה באם הקרובים לא נכנעו והמשיכו לשלם את הסכומים המוגזמים, המתים לא היו נקברים.
(ראו שו"ת חתם סופר חיו"ד סימנים שכ"ט-ש"ל).
בספרו "חיים וברכה למשמרת שלום", חידושי דינים ליו"ד אות לא, כותב המחבר, שהיה עדיין חי בשנות ה'תר"ס:
"והנה כעת רבה המכשלה בהרבה מקומות, ולרוב בעיירות הקטנות נעשה הענין אצל הח"ק כמכס בלי קצבה וכמכס העומד מאליו, ולוקחין ממעות הנפטר או ממעות בניו סך רב עד בלי די... והרבה אנשים כשירים יש אשר הם בתוך החברא קדישא, והם ג"כ נלכדים בזה להחזיק ביד הח"ק לעכב קבורת המת עבור שרוצים ממון רב, ונעשה להם הדבר כהיתר, וזה כמעשה שטן המרקד ומצליח בזנ בהסיתולהם דמצווה הוא לעמוד נגד יורשיו, לגבות ממון לצורך העיר, בטענה וכי הנפטר עשה טוב כל ימי היותו, איה צדקותו ופזרונו לעניים, וזכות יהיה לנפטר אם יקחו כעת מעותיו לתקן בדקי העיר... וכל מי שבידו למחות ואינו מוחה עתיד ליתן את הדין, והירא דבר השם ישמור את נפשו, וירחיק א"ע ואת בניו לבל להתערב להיות תוך ח"ק כזו...".
אלא שהוא גם מספר על תעריפים שונים:
"והנה הן אמת באם הח"ק רוצים לקבור את המת בסך מועט, רק שבניו רוצים מקום גבוה וחשוב וסמוך לקברי צדיקים, או חשובי העיר יראי ה' ואנשי מעשה, כבר הסכים עמהם החת"ס (יו"ד סימן ש"ל) דהרשות בידם".
אף שהנוף הוא אותו הנוף, ישנם אנשים המוכנים לשלם עבור השכנות של הצדיקים.
באותו סימן מתלונן החתם סופר על שקוברים "סתם" אנשים ליד צדיקים, רק מפני שקרוביהם מוכנים לשלם כסף רב עבור המקום.
ואם חשבתם ש"מנהג" זה היה רק שם, אתם טועים.
גם החכמת אדם (כלל קנח אות ה), מתלונן על מנהגם של הח"ק:
"ולכן שלא כדין עושין הח"ק שקוברין עשיר שנותן ממון הרבה אף שלא היה אדם כשר אצל צדיק מפורסם".
גם המהרש"ל מתלונן על תופעה זו, שכתב, (ים של שלמה, יבמות פרק שלישי סוף אות ט"ז):
"ומה שנוהגין העשירים לקנות מקום חשוב לקברו, כדי להיות שוכבים אצל צדיק, לפי הסברא יוצא שכרם בהפסדם, כי אולי אינם ראוים לכך ויענשו, כי צר ורע לצדיק שישכב רשע או שאינו הגון אצלו, דמעשה דאלישע יוכיח ע"כ צרי' ראו' היטב, אם לא שידי בעלי כיסים תקפה עלינו".
איני מבין מה רע אם קוברים את העשירים ליד הצדיקים, מפני שהם משלמים כסף?
האם בחייהם לא היו הצדיקים מקרבים את העשירים בגלל הכסף שלהם?
כמה מהיושבים ליד שולחן הצדיק עניים, וכמה מהם הם עשירים?
גם בחייהם וגם במותם הם לא נפרדו.
את האנשים שאינם צדיקים או עשירים הם היו קוברים ע"י הכותל. (חיים וברכה למשמרת שלום בשם "בית יצחק" ח"ב יו"ד סוס"י קנו).
_____
אחרי הטהרה לפני הקבורה, בא אלי ראש הדגל ודרש את הסכום שהוחלט עליו במזומן ובלי קבלות.
הם המציאו הסבר הלכתי:
יש לשלם לפני הקבורה כדי ש"לא יהיה צדיק קבור בקבר שאינו שלו".
אף שבד' מינים נאמר "ולקחתם לכם", ודרשו חז"ל שצריך להיות "משלכם", אין צורך לשלם עבורם לפני סוכות, אך עבור הקבר יש לשלם מראש, כדי ש"לא יהיה צדיק קבור בקבר שאינו שלו".
הם הפכו את כולם כולם לצדיקים.
כמובן שההסבר האמיתי הוא הרבה יותר פשוט:
מה תעשה הח"ק באם הם קברו גופה, אך הקרובים מסרבים לשלם, וכבר היה לעולמים, האם יוציאו את הגופה מקברה?
אנשי הח"ק, מצאו סיבה לכל סחיטה:
"מעשה היה ברבי עקיבא זקני ז"ל, שמת בפוזנא עשיר גדול אחד, שהיה מלווה בריבית, ולא רצו אנשי החברא קדישא לקברו, עד כי יתנו יורשיו סך אלף ר"ט מעות קבורה, ויחר להם מאוד וילכו בקובלנא אל הנסיך, ויצו לקרוא את זקני ז"ל שהיה רב המדינה , וידבר אליו קשות:
"מדוע אתם מבקשים סך גדול כזה בעד ד' אמות קרקע?
ויען זקיני אליו:
בתלמוד שלנו איתא, המלוה בריבית אינו קם לתחיית המתים, והנה האיש הזה כל פרנסתו ועשרו היה רק מריבית, והנה כאשר מת איש אנו לוקחים ממנו מעות קבורה, רק דבר מועט, כי מחכים אנו לתחיית המתים בקרוב, ואז יחזרו לנו הקרקע, לא כן האיש הזה שאינו עומד בתחיית המתים, הרי מוכרים לו הקרקע לעולמים, לכן הקרקע שווה כל הכסף שמבקשים, והוטב הדבר בעיני הנסיך וציווה ליתן בלי מגרעת". (זכרון מאיר על אבילות (לעווין) עמוד 455 סוף הערה 5, בשם ספר "חוט המשולש החדש" עמוד ריב).
עוד סיפור על אנשי ח"ק שהיתה להם הזדמנות לסחוט כסף מעשיר, ועל רב "חכם" ונסיך גוי מטומטם.
אילו אני הייתי הנסיך הייתי אומר לרב:
"רבי הקדוש, היכן הוא תלמוד זה שהזכרת"?
בתלמוד שלפני אין "הלכה" שמלווי בריבית לא יקומו בתחיית המתים, אלא שמלוים בריבית פסולים לעדות, (משנה סנהדרין פ"ג משנה ג, עירובין דף פב עמוד א).
איני מפקפק בעצם סיפורו של מחבר ספר "חוט המשולש החדש", ידעתי שאנשי ח"ק אוהבים לסחוט כספים, ידעתי שהרבנים של פעם היו כולם חכמים, ואף ידעתי שהגויים, הם כולם טפשים.
אך איני יודע מיהו מחבר זה.
עולם הפוך אני רואה 
תוקן על ידי - נישטאיך - 01/11/2005 9:51:34
 |
|
|
