| נשלח ב-2/11/2005 14:56 |
 |
| |
התפילה לשלום המדינה
בס"ד
האם עסקנו בנושא?-מה תוקפה של התפילה מה מקורותיה?-על מה היא נסמכת מי חיבר אותה?-אומרים או לא אומרים?-מדוע מתעלמים ממנה?
היש מקום לעסוק בנושא?
מחפשתשובה....
אני יודע שיש כרגע ויכוח עצום בצינות הדתית על התפילה הזו אבל האם רק שם היא נאמרת הרי התקנה מקורה ממועצת הרבנות הראשית בה היה חבר גם הרב צבי פסח פראנק..ומי עוד?
בהודעת הרבנות הראשית באותהתקופה כתוב שהיו שותפים בניסוחה מועצת הרבנות הראשית המורחבת ורבני הערים הגדולות חיפה ת"א ופתח תקוה?-במי מדובר?
האם מישהו כאן יכול לענות לי על זה?
או לעזור לי למצוא חומר בנושא?
תודה מראש.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2010 15:23 |
|
| |
נרפים אתם נירפים על כן אתם אומרים נלכה ונעבוד את עבודה זרה שלנו
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2010 15:23 |
|
| |
| aiwac כתב: |  | אני מבקש ברשותכם להסיט את הדיון בחזרה לנושא המרכזי של האשכול והוא - התפילה לשלום המדינה.
|
|
הדיון מוסט ועומד מעיקרו.
באמת, בדיוק בנקודת ה'צור ישראל וגואלו' מתחילה נקודת הויכוח?!
אם רוצים אפשר לפתוח אשכול (ואני מאמין שנפתחו בהיסטורית הפורום כמה אשכולות בנושא) על יחס החרדים למדינה , ראשיה, יועציה, וצמיחת גאולתה. ברור שהנושא לא מתחיל מאמירת התפילה, וממילא כל תשובה שתיגע ישירות בנושא הזה היא אינה נכונה.
(והרי חרדים שבהשקפת עולמם שוללים את המדינה, אין סיבה שיאמרו את התפילה למרות שבמדינות של גויים כן אמרו.
הרי"ש זילברמן זצ"ל- שכן רואה במדינה ראשית צמיחת גאולתינו- יש סיבה שיאמר. * ואגב- ראוי הוא האיש שיפתחו אשכול על שיטתו*).
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2010 15:15 |
|
| |
שוטה שבעולם, אטו בלי הכסף לא היו מחזיקים מעמד, ומה היו עושים אז? מתאבדים? חוזרים בשאלה? נניח שהיו יוצאים לעבוד, אבל עדין היו חרדים, כמו בכל מקום ובגלויות אחרות
הטעם היחיד שלא מתפללים לשלום המדינה משום שכבר טעו בו רבים וכבר תקנו אנשים כזה יה"ר ואין רוצים להיות בדעה אחת עמם ולהכשירם, וזה דוחה הענין של הכרת הטוב, בפרט שאין כאן הכרת הטוב אישית כמו פעם שהיה מלך או שר מסויים, וכאן אין אחד שבאמת רוצה לעזור לחרדים, אלא שכך נפיק מכל עניני הפוליטי שיש חכי"ם ובחירות וכולם דוחקים ורבים יוצא מבינייהו שנותנים קולם גם לכסף לישיבות, אבל אין מישהו מסויים להכיר לו טובה אל אלהיפך
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2010 15:08 |
|
| |
לית מען דפליג שבלי תקציבי המדינה החרדים לא היו מחזיקים מעמד. אז בשביל לקיים את מה שכתוב-כפויי טובה אתם- הם לא מתפללים לשלום המדינה. וכבר נכתב על זה בישעיהו א. א.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2010 15:03 |
|
| |
אני מבקש ברשותכם להסיט את הדיון בחזרה לנושא המרכזי של האשכול והוא - התפילה לשלום המדינה.
אני חייב להודות שנושא הסירוב של חרדים להגיד תפילה כלשהי למען המדינה מטריד אותי לא מעט. הרי הקרבנו קרבנות בבית המקדש למען שלום קיסרות רומי הפגאני! חוץ מזה, עד כמה שאני יודע, תפילות לשלום המלכות היו בכל תפוצות ישראל עד לעת החדשה כולל (לפחות חלקית), אפילו אם אותה ממלכה לא אהדה את היהודים בלשון המעטה.
מה הבעיה בלחבר תפילה חרדית אלטרנטיבית (ויש להניח נייטרלית) לשלום המדינה? לא אוהבים ייחוס קדושה או משמעות גאולית לה? בבקשה, תוציאו כל רמז לדבר. לא אוהבים את זה שהממשלה (ולמעשה רוב העם בישראל) מורכבת מיהודים שלא שומרים תורה ומצוות? אז תכניסו פסקאות בקשה שה' יסייע בידם לחזור למוטב או למצער שיביא את "היום הגדול והנורא" בה כולם יכירו בו.
אני מתקשה להאמין שאי אפשר לחבר משהו שיראה על דאגה לשלום המדינה ואזרחיה מבלי לוותר על ההשקפה החרדית.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2010 08:31 |
|
| |
האקדמיה מביאה אנשים גם לידי הרהורים על אספקטים שונים בדת ועל מהותה. מידיעה. אם לא יתכוננו לזה עלולה להווצר בעיה משמעותית
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2010 07:23 |
|
| |
ולמי שתהה מה אקדמיה עלולה לעולל - הנה התשובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2010 23:57 |
|
| |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2010 07:45 |
|
| |
לאמבין
שומרי שבת בחו"ל משלמים על כך במשכורת נמוכה יותר והם מממנים את שמירת השבת שלהם.
קולמו
לגבי הנקודה של נאמנות המפלגות החרדיות. המפלגה החרדית, כפי שציין תוהה, אינה נאמנה לבוחריה אבל גם אינה נאמנה לעם. לשיטתה, העם הוא תת קטגוריה בעולם התורני שכולל הכל. לשיטתם, נאמנותם נתונה לערך עליון יותר.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 20/09/2010 07:46:24
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2010 00:01 |
|
| |
אלנקם, הטיעון הזה פונה כלפי העמדה שלהם עצמה, וכאן לא נותר לי אלא להצטרף אליך. אבל הדיון כאן אינו עוסק בזה, אלא במוסריות של פעולתם בהנחה שהם עצמם לא מסכימים לטיעון הזה. החשש החרדי מכל דבר חיצוני הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, כמו שהם חוששים מחכמות חיצוניות, מהשכלה, ממקצוע ופרנסה, מקשר עם הסובב, מהצבא, משירה בציבור, מהופעות, מטיולים, מבילויים, מלבוש חריג, מנהיגת נשים, מנסיעה מעורבת באוטובוס ציבורי, מהמדינה, מציונות, מבית המשפט ומערכת המשפט, מעיתונות, מספרות ואמנות, וכו' וכו'. האם יש בכל זה חידוש? ללא כל ספק הם היסטריים מטורפים. אז מה? אני טוען שבהנחה שכך באמת הם מאמינים (ודומני שקשה מאד להכחיש שזו אכן תפיסתם), זה לגיטימי עבורם לפעול בהתאם. זה הכל.
צא וחשוב, אם אכן אתה שואל לשיטתם שלהם, אז למה לדעתך באמת הם לא לומדים לשאת נשק? מהו ההסבר שאתה מציע לכך? האם זו רשעות? האם נשיאת נשק על ידם תעזור למישהו פרט להם עצמם? אז אין בזה משום רשעות כפי הסביבה, אלא פגיעה בעצמם. אם כן, זהו דווקא חיזוק לטענתי שהדבר נובע מאמונה אמיתית בדרכם (המופרכת), גם כשזה בא על חשבונם הם.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2010 23:32 |
|
| |
הערה, עבור מצדדי הרב אברהם
אני בניגוד וכו' כן הצלחתי (לדעתי!) להבין את הטענה לגבי מוסריות/עקביות-פנימית של החרדים.
לכן, שאלה על מוסריות הפעולה מתוך הגישה (אולי בקרוב תתישב דעתי מספיק כדי לפרט יותר):
ניחא שהשיירות הצבאי עצמו נדחה בטענה שהשירות שהם מספקים לעניין עבודת ה'/עשיית טוב/שמירה על המדינה חשוב גם הוא ואף יותר (והראיה-שכנד מההיסטוריה-דלת הלומדים של עמנו חשובה פה נראה לי)
אבל, מה עם החשיבות של הכשרת הציבור החרדי (כמה-עשרה אחוזים מכל שנתון של מועמדים לגיוס, ועולה) להפעיל נשק ולהגיש סיוע בעת חירום (הסדר מרכז או משהו כזה)?
רוצה לומר, אולי שירות של יומיום נדחה, אבל בעת חירום גם לשיטתם, עד כמה שאני מכיר (הרב מיכי שים לב, לשיטתם הם, הפנימית והלגיטימית{?}) חובה עליהם, "להשתדל" גם הם אל מול הסכנה, ורק אח"כ לפנות לרחמי שמיים.
אומנם יאמרו שגם היום מצמצמים מילואים, ולא כל מי שיכול יש לו יחידה שתקלוט אותו, אבל עדיין נראה לי שיש חשיבות לכך שאם יהיה צורך, יוכלו לפעול להגנת עצמם וסביבתם.
לילה טוב.
נ.ב: אולי טיעון זה או דומה עלה באשכולות אחרים, אבל באשכול זה שנפתח לעניין אחר, והוסב לכך, לא ראיתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2010 23:25 |
|
| |
| mdabraham כתב: | | חדד, גם בלי עוד כמה חיילים זה לא קודח חור בספינה. כשאני אומר שזוהי קדיחת חור, כוונתי לומר שגם זה חשוב לביטחון (חזי לאיצטרופי). שאלת המינון היא שאלה משנית, בפרט כשאני דן במוסריות של התנהלותם לשיטתם, ולא
בשיטתם עצמה. |
|
אני מסכים שאפילו פרק תהילים אחד חשוב לבטחון ודווקא בגלל זה זהו לא טיעון מוצלח כי אין לדבר סוף. לא באתי אלא לצאת נגד התחושה שעל זה עומד עולם הישיבות.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2010 22:50 |
|
| |
קולמו,
"כאשר קבוצה גדולה של אנשים בוחרת כשיטה לחיות על חשבון מדינת הרווחה זהו ניצול ציני ומכוער של מפעל זה"
מה דעתך לגבי יהודים שומרי שבת בחו"ל הבוחרים כשיטה לעבוד כ 20% פחות מהציבור הכללי במדינה (מדינות בהם נהוג שבוע עבודה של 6 ימים כאשר יהודים שובתים בנוסף בשבתות וחגים)?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2010 22:08 |
|
| |
אמנון רובינשטיין, היום.
ביושבי בבית המשפט העליון באחד מימים אלה, שמעתי כיצד נציגי פרקליטות המדינה נוקטים עמדה פרו-חרדית קיצונית, גם בענייני לימודי הליבה, גם בענייני גיור. עמדה זו מנוגדת הן לעקרונות הגלומים בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, והן, לפחות בענייני לימודי הליבה, לעמדות הפרקליטות לפני שנים מספר. למעשה, נציגי הפרקליטות כפרו באתוס הציוני ובעקרונות הכרזת העצמאות: הם פקפקו בתוקף הגיורים בצה"ל (ועוררו עקב כך אצל השופט עוזי פוגלמן "חלחלה"), ולא היתה להם שום מילה המביעה התנגדות לשערוריית הביטול הרטרואקטיבי של גיורים.
******* type="text/">
drawBanners(g.almond.site,180,180,0,1,0);
* id="flashad" codebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab#version=6,0,0,0" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" width="180" height="180">
<*
כמו כן, נציגי הפרקליטות שיבחו את החינוך החרדי נטול הליבה כחינוך שמטרותיו "אהבת אדם, לימוד תורת ישראל, תולדות העם היהודי, כיבוד מורשת ישראל, טיפוח סקרנות אינטלקטואלית, חינוך לעזרה הדדית ותרומה לקהילה" - כאילו קיימת סתירה בין ערכים אלה ללימוד מתמטיקה, אנגלית ומחשבים, ולא היתה להם הסתייגות מהיעדר כיבוד הדמוקרטיה בתוכניות אלה. בעוד אני מאזין לדברים קיצוניים אלה, שהפכו את פרקליטות המדינה לפרקליטות ה"אגודה", עלו בי שתי פליאות: ראשית, שאלתי את עצמי מה מניע משפטנים עצמאים וחילונים לנקוט עמדה כה קיצונית (בניגוד לעמדה שקולה של נציגת הכנסת)? הרי, בניגוד לפוליטיקאים, אין הפרקליטות ממונה על שלמות הקואליציה ושיקולים של לשונות מאזניים אינם מעניינה. בנוסף, עלתה בי השאלה מתי חלה התפנית בעמדת הפרקליטות? מה גרם לה ומי החליט בעניין זה? פרקליט המדינה? היועץ המשפטי לממשלה? האם שר המשפטים היה מעורב בכך? ומה היו הנימוקים לתפנית? האם יש נוהג מסודר לגבי נקיטת עמדות בעניינים כה עקרוניים הנוגעים לזכויות אדם? או שמא הפרקליט המסוים המופיע בבג"ץ הוא המחליט מה היא עמדת המדינה? ולבסוף, מי זו המדינה לצורך זה? האם היא אינה כוללת אזרח כמוני, הנאמן לעקרונות הציונות, לכבוד האדם וחירותו ולהכרזת העצמאות? כשנציגת המדינה מפקפקת בתוקף הגיורים שנעשו בצה"ל, בשם איזו מדינה היא מדברת? בשם מדינה שצה"ל הוא צבאה, או בשם אלה שאין להם חלק ונחלה בצה"ל? ובכלל מי הוא ה"לקוח" פרקליטות המדינה? האם קיים לקוח כזה? הגעתי בעל כורחי למסקנה כי בפרקליטות זו, הלקוח והפרקליט - חד הם. בקיצור, המדינה זה אני, הפרקליט. לא הרוב. לא ערכי המדינה היהודית והדמוקרטית כאמור בחוקי היסוד. לא העקרונות של "אדם בן-חורין" שעליהם מכריז חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אלא מה שאני, הפרקליט, מחליט ברגע מסוים. אגב שתי פליאות אלה, עלתה במוחי פליאה נוספת: המפלגות החילוניות השותפות בקואליציה נוקטות קו של כניעה מוחלטת לתכתיבי החרדים (מפלגת העבודה מרחיקה לכת בעניין זה: כל חבריה בכנסת הקודמת, למעט ח"כ אופיר פינס-פז, הצביעו בעד ביטול חובת לימודי הליבה בישיבות הקטנות של החינוך החרדי). הפליאה היא על כך שמפלגות אלה בועטות במי שאמור להצביע עבורן. הרי ברור שחלק גדול של המצביעים אינם רוצים בקו אנטי-ציוני, אנטי-צה"לי, אנטי-ליברלי, והעובדה שרבע מיליון ישראלים חתמו תוך כמה ימים על עצומה נגד הקדמת שעון החורף, מעידה על כך שיש התעוררות של הציבור בנושא של חופש דת. אם כך, מה פשר כשל שוק זה? איך מסבירים את העובדה שמפלגות הצמאות לתמיכת בוחרים בועטות בתמיכה זו? האם תופעה זו נובעת מכך ששיקולי ביטחון מאפילים על הכול, ושמנהיגי המפלגות יודעים שביום הבחירות נושא זה ייבלע בנושא הגדול של ביטחון ישראל, מלחמה ושלום, גורל ההתנחלויות וכיו"ב? האם ראשי המפלגות למדו מניסיונם לזלזל בגילויי התנגדות של הציבור החופשי? או שמא יש כאן משהו עמוק יותר והיחס אל החרדים אינו מגלם רק תלות בלשון מאזניים - אלא גם אמונה בכך שהחרדים הם-הם הליבה היהודית האמיתית, ושהאמונה ביהדות הציונית, זו של הרצל, בן-גוריון וז'בוטינסקי, מתערערת והולכת? אין לי תשובה לשאלות אלה, אך יודע אני שחובה להעמידן בראש סדר היום הפוליטי שלנו. הכותב הוא מרצה למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה, שר החינוך וחבר כנסת לשעבר, חתן פרס ישראל לחקר המשפט (2006
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2010 22:01 |
|
| |
חדד, גם בלי עוד כמה חיילים זה לא קודח חור בספינה. כשאני אומר שזוהי קדיחת חור, כוונתי לומר שגם זה חשוב לביטחון (חזי לאיצטרופי). שאלת המינון היא שאלה משנית, בפרט כשאני דן במוסריות של התנהלותם לשיטתם, ולא בשיטתם עצמה.
יוחנן,
אני לא רואה מה הבעייה בזה? כל מפלגה מוכנה לוותר בנושאים שלא חשובים לה, כדי לקדם נושאים שכן חשובים לה. הדבר דומה למצב בו המפד"ל תהיה מוכנה לתמוך בנושאי תרבות שונים כדי לקדם את ההתנחלות, או הליכוד/מערך יסכים לממן את הישיבות כדי לקדם את מדיניותו. אין בזה שום בעייה מוסרית, שהרי באמת הנושאים הללו למיטב שיפוטם לא חשובים, אז למה שלא ישתמשו בהם כדי לקדם את מה שכן חשוב?
בשיטתם עצמה.
|
|
|
|
|
