'טעימה' מהתמונות של הקומיקס המצולם

מצורף קובץ

צפון_אלעד ביקש - אז הנה לך ולכולם מספר תמונות שצולמו לקומיקס המצולם שיהיה בעיתון החדש בע"ה.

התמונות כמובן עדיין לא מעובדות ומי שצילם זה אני שאין לי מושג בצילום... אבל הנה.

זה הילד הראשון:

משה רבינו תודה.

לא נהוג לשים תמונות בסיפור בהמשכים. אפילו לא בספר (אלו שעושים מזה ספר אחר כך). אבל בהחלט חשבתי על מה שאתה אומר לפני כן וכדי לא להעיק יותר מידי, לא למרוח כל פרק על שני עמודים אלא רק על אחד. אני לא רגיל לפורמט עיתון מקומון, אני יותר מכיר את הסגנון של "מפתח העיר" ז"ל. נראה כמה זה יצא.

בכל מקרה, הסיפור בהמשכים הראשון הוא לא שלי. אני רק מנסה את כוחי לסיפור שאחרי.

וצפון, אני לא פוטוגני ולא הציעו לי חוזה דוגמנות ב"רנואר". אפילו לא ב"סריגי עזה"... תוסיף לזה שחיפשתי חולצה דהויה וניסיתי להיראות כמה שיותר זרוק...

תאר לך איזה מזל שהשתדלתי להסתיר את הפנים (זה הכי גלוי שיהיה), בגלל שהשחקן החובבן שהיה אמור לעשות את זה השתפן ברגע האחרון...

הילדים לא חמודים? המממ... אז כנראה שאין לי טעם. לטעמי הם בסדר גמור. פשוט עשינו הגרלה באחת הכיתות ובחרנו שניים (אחד אשכנזי ואחד תימני. אגב, התימני הוא חצי אשכנזי גם). וגם הבחירה הזאת הייתה בעייתית. אני לא מלמד בתלמוד תורה או בחיידר אלא בבית ספר של ש"ס בפרברים, רוב הילדים נראים רחוק מחרדים אז האפשרויות בהתחשב בשכבת הגיל הרצויה, שרציתי אחד שנראה אשכנזי ואחד שנראה ספרדי, שיהיו להם פיאות, ש.. וש.. אז זה מה שיצא.

בכל אופן, הבטחתי להם שאחרי תקופה שהעיתון יצא נביא אותם לעיר ונראה אם יזהו אותם.

הערבי עם הכפיה לא נראה משהו...
אגב, לא מצאת ילדים יותר חמודים קצת?
בכו"א סחטיין





גם באלעד יש צפונים...

סחתיין על הכשרון ,אתה מפתיע אותנו מחדש כל פעם.
דרך אגב אולי כדאי לשלב קצת מלל ביחד עם תמונה או שתיים בין פסקה לפסקה ,מעין קומיקס משודרג?
אודה ולא אבוש שאין לי סבלנות לקרוא את הסיפורים הארוכים בעיתונים מתחרים למה לא שמים קצת תמונות בשביל להרגיע את העיניים ולתת הפסקה לראש שלא מתחשק לו להתעמק מידי אחרי ארוחת שבת דשנה???

אה כן. ועוד משהו. אני מנסה את כוחי (לראשונה), גם בכתיבת סיפור בהמשכים. הנה ההתחלה. ביקורות יתקבלו בשמחה. האם זה בנאלי מידיי כמו שאחותי למשל טוענת..?

חוד העיפרון חרץ עמוקות בדף המחברת הדהוי וקול שבירתו נשמע היטב בחלל הכיתה השקט. למרות החורף האפור והקור הכבד ששררו בחוץ הוא חש היטב בזיעה המצטברת אגלים אגלים בחיבור שבין שיער ראשו לתחילת המצח.
הוא החל לרעוד. פחדן הוא לא ויעידו עשרות רבות של מעשי המשובה בהם היה מעורב, מעשים שזיכו אותו בתואר 'המלך של שיכון ד'' בעירו באר שבע. אולם המחשבה על העומד לקרות גרמה לרעד, ואולי הציפייה לעימות הבלתי נמנע שיגיע עוד רגע קט גרמה לכך.
המורה קמה מכיסאה החורק ונעצה בו את המבט. הוא השתדל לא לראות אותה. 'היא שקופה לגמרי ואני לא פה' הספיק להרהר שנייה לפני שקולה הצורמני סנט בו: "עיפרון של שני שקל" הטיחה ישר בפרצופו, "אולי הגיע הזמן שתתחיל להפנים שפה זה לא מוסד מצוקה". את השקט מילאו הגיחוכים, הם סגרו עליו מימין ומשמאל והוא היה מוכן להישבע שהם באו גם מלמעלה ולמטה.
'אני לא אבכה' עברה בו המחשבה אבל כוחו לא עמד לו מול ההמשך: "אולי תרצה שנארגן לך מגבית? אולי זהו הפתרון המושלם כדי שלא יהיו אצלי בכיתה הפרעות ורעשים באמצע המבחן!"
לא היה לו עיפרון נוסף ולא היה לו הכוח הנפשי להרים את ידו ולבקש לגשת אל הפח לחדד. דף המבחן שלו נשאר ריק גם הפעם.



לבקר בעדינות... זו רק טיוטה.

קצת פרטים על השחקנים-ילדים:

אין להם שום רקע במשחק מצד אחד, אבל מצד שני בסך הכול היינו צריכים לצלם מצבים, לא משהו מסובך אז זה בסדר.

מה שלא עשה הטבע יעשה הצבע, אז ישנה עבודה רבה לגרפיקאיות מן הסתם...

שניהם תלמידים שלי מבית הספר. החלטתי בסופו של דבר לקחת ילדים מחוץ לעיר כדי שלא יהיו מיני-סלבריטאים ויציקו להם ברחוב.

אני מקווה שזה יהיה נחמד.

מצורף קובץ

זה לקראת הסוף השמח של הסיפור:

מצורף קובץ

עוד אחד "אבא" של אחד הילדים:

מצורף קובץ

ה"נווד" בחורשה: