שירה ותורה

נראה לי שסוף סוף מצאתי את הנוסחה ליחס הראוי לרובד הנסתר הקיים בתורה וגם בשאר מערכות החיים.

שירה ותורה
------------
בפרשת וילך, יש חילוף חוזר בין השירה, שעל-פי הפשט מדובר בשירת האזינו, ובתורה שהיא ספר תורה שנכתב והונח בארון ה'.
הטקסט מתחיל בהוראה לכתוב את התורה, ואחר כך עובר להוראה ללמוד את השירה בעל-פה, לכתוב אותה, ואחר כך לכתוב את התורה.
כלומר, במרכז יש את השירה ובצדדים את התורה.
התורה במובן זה היא ספר הלכות, ובמקרא כשכתוב המונח 'תורה' הכוונה לרוב היא לקובץ חוקים מקומי אלא אם כן הביטוי הוא "תורת משה" או "תורת ה'".
שירה בדרך כלל היא אמצעי ספרותי להעביר מסרים שלא באופן ישיר, אלא באופן מרומז. בשירה אף פעם אין משמעות ממשית לפשט, והיא נכתבה כדי שידרשו אותה באופן ספרותי ועל פי אמצעים אלו יבינו את כוונת המשורר.
אנשים הם מרדניים מטבעם וקשה עורף, ולכן לעתים הדרך היחידה לעורר אותם היא באמצעות שירה. אנשים נוטים לקבל הרבה מאד כוחות מהקשבה לשירה זו או אחרת , כמו למוסיקה שהיא גם סוג של שירה הקיימת בחוקי הפיסיקה.
את הסיפורים בתחילת התורה בספר בראשית כלל לא ניתן להבין על-פי הפשט, ואין לדבר כל משמעות באופן זה, אלא אם כן נבין שמדובר במשלים עם המון סמלים בעלי משמעות רלוונטית לשאלות הבסיסיות שיש לנו לגבי החיים. אני סבור שיש לכך מסר עצום לגבי היחס הראוי לשאר החומש, שלחלקים נרחבים שלו יש משמעות מעשית גם לפשוטו של מקרא.
אני חושב שהמבנה הספרותי שבפרשת וילך מרמז על כך שלא ניתן לדבוק בתורה/הלכה ללא השירה שהיא הלב, ומצויה בפנימיותה. צריך להשתמש בשירה כדי לגזור או לתקן את ההלכות. השירה שלנו כיום היא התורה שבכתב, ולכן שירה זו גם נקראת עדות (הלוחות, ספר התורה ושירת האזינו כולם נקראות עדות).
מפני שברגע שההלכה מתרחקת יותר מידי מהכוונה המקורית, אפשר תמיד להעזר בשירה שמעידה לנו על כך, ואז לתקן את ההלכה בהתאם.
זאת מפני השירה למעשה טעם המצווה (הכוונה שעומדת מאחורי אותה הלכה), וגם בה יש טעם פשוט ולעיתים טעמים ברובדים עמוקים יותר.


שירות במערכות חוקים אחרות
------------------------------
למרות התנגדותי לתושב"ע אני מזהה גם שירה גם בהלכה שהתגבשה במשך הדורות, אף על פי שהיא גלותית, משובשת ומייצגת חולי קשה ברוח העם. גם בהלכה עצמה אני מוצא הלכות שהתפתחו באופן מעוות מכיוון שלא הקשיבו לשירה של ההלכה שקדמה להם (ההלכה של הדור הקודם). לכן טענתי שבכל מערכות החיים יש שירה, גם בדתות אחרות ובמערכות חוקים שאינם כלל דתיות, אך השירה שיש בחומש היא השירה המעולה ביותר שיש לנו.

מה הנפקא מינה מכך? האם עלי לשמוע בקול השירות הללו? היכן כלי הביקורת שלי מול מערכות אלו? מה קורה כשלא מזהים את השירה ויודעים רק את התורה/הלכה? ומה לגבי החיוב להלכה שסביב השירה, מה עלי לקבל בהלכה ומה עלי לשלול כאשר אני מזהה שירה גבוהה בפנימיותה של הלכה שהיא למעשה עבודת אלילים???!!!


יישוב הסתירות בתיאוריה זו
----------------------------
ובכן נראה לי שהתשובה היא כזו:
ערכה של השירה הוא בכך שהיא מתקנת את ההלכה. כך לדוגמא חז"ל תיקנו שנקדש על גפן בערב שבת. אפשר לתת לזה הסבר רעיוני פשוט כמו שראוי לכבד את השבת בכך שנקדש את המשקה המובחר ביותר שלנו, ואם נומר שזו השירה, אז במצב שבו יש יין קידוש זול שמומתק עם סוכר, מיץ ענבים מובחר ושייק פירות עם טעם מדהים וגם בריא, אז על פי שירה זו ראוי יהיה לקדש על שייק הפירות. מצד שני בשירה אחרת אפשר לשמוע שהקידוש על הגפן נועד לתקן את חטא האדם הראשון שהתרחש בערב שבת בין השמשות. לפי חלק מפירושים של חז"ל פרי עץ הדעת הינו גפן, ואם הגפן אמורה לתת לאדם דעת, אז גפן שהותססה והפכה ליין עושה ההיפך ומוציאה את הדעת. כך לפי שירה זו נבחר ביין הזול, על פני המיץ ענבים המשובח ושיק פירות.

הבעיה הגדולה היא כיצד נדע שהשירה שאנו מזהים היא השירה הנכונה?
השירה מצויה כל הזמן ובכל מקום, גם במערכות מקולקלות שצריך לתקן אותם מהיסוד. אדם לא יכול לזרוק את כל מה שיש לו ולהתחיל מחדש, ולכן הקב"ה מטמין לו שירה נסתרת במקום שבו הוא נמצא ושהיא תמצא לו ברגע שיחפש אותה, ואם יש מספר פירושים לשירה, הוא יזהה את הפירוש שהוא אמור לזהות בה. אם לא יזהה שירה, אז ימשיך לחפש אחריה עד שימצא. באמצעות השירה הוא מתקן את המערכת המקולקלת , וכתוצאה מכך המערכת משתנה וגם שירתה משתנה, ואם ימשיך לחפש אחר השירה החדשה ויתקן את המערכת, התהליך ימשך עד שיגיע לנבואה.

הייחוד שבמה שכתבתי עכשיו בניגוד למה שחשבתי קודם הוא שלכל אחד יש שירה אחרת שנובעת מהמקום שהוא נמצא בו, ובה הוא צריך להעזר בה כדי לתקן את המערכת שבה הוא מוצב. כמובן שיש גם שירה משותפת לכולנו, והיא שירה במערכת המשותפת לאנשים השונים. במקרה של חברי הפורום הזה זו השירה של התורה.
אם אזהה שירה בפנימיותה של מערכת שאני מודע לכך שהיא מקולקלת מהיסוד, אז אין כל סיבה שאנסה לאמץ אותה גם אם שירתה יפה מאד. שירה זו נועדה לאנשים שחיים בתוך אותה מערכת, כדרך מפלט מהמקום המקולקל בו הם נמצאים

אריק: שאלה מצויינת. הייתי אומר שהם כמעט ולא היו שירתיים, אך היו הרבה יותר עדותיים מהרבנים. הבעיה היא שזה היה רק בתחילת הקראות, ולאחר מכן גם הם אמצו את אותם דפוסי התפתחות כמו הרבנים. נוצרה להם תושב"ע משלהם, שחלקה נבעה מהשירה וחלקה מדבקות בתורה.

כשאני אומר שהם היו הרבה יותר עדותיים מהרבנים, אני לא מתכוון בדיוק לעדות שכתבתי קודם, הכוללת גם את העדות של הרובד הפנימי. אצל הקראים רק העדות של רובד החיצוני שימשה לתיקון ההלכה.

האם הקראים היו יותר 'שירתיים' מהרבנים?

אני ממתין בקוצר רוח למחיאות הכפיים של בוגי