על חובת החשיבה העצמאית [מיימוני בפורום שכן]

דברים שיש בהם טעם מאת מיימוני בפורום שכן



א. האם אדם צריך להתאים את דעותיו למה שאומרים לו בשם "גדולי ישראל" בלי לחשוב בעצמו.

והאם חשיבה כזו היא בגדר האפשר.

התשובה לדעתי היא שאדם חייב לחשוב בעצמו, שאדם חושב תמיד בעצמו, ושאדם סובל קשה מאד בשעה שהוא מלמד עצמו להאמין בדברים שדעתו דוחה מפני שהם מנוגדים לחייו, לידיעות פשוטות מהעולם שהוא משתמש בהן, או שהן מכילות סתירות פנימיות.

ב. האם גדולי ישראל אוחזים מהדעות שמוצגות כאן לפעמים בפורום, על ידך ועל ידי אחרים, בתור "פנימיות התורה" והאמת ואין בלתה.התשובה היא שלא. גוף האמונות הזה הוא כה מורכב ומכיל כה הרבה סתירות פנימיות, עד שניתן לגלות "הוכחה שמישהו אמר" לכל דעה ודעה. אחר כך באים אחרים וטוענים שהנה, "כל גדולי ישראל" בדעה אחת. וזה לא נכון. כי אפילו ביניהם יש מחלוקת בשאלות שעלו כאן לדיון, החל מביקור בקברים וכלה בשאלת הפנתאיזם, האם העולם הוא חלק מה' או לא.ג. בדורות האחרונים, בדור האחרון שלנו ממש, אין למעשה "גדולי ישראל" שבחנו את הנושא ובדקו אותו כדי להביע דעה. הגישה הרווחת, לפחות בעולם ה"ליטאי" שהצטיין בעבר בחשיבה עצמאית ולא בציטוט, היא ש"כבר דנו בזה". גישה זו מאופיינת לשם בכתבי הרב שך, ולפניו בכתבי הסטייפלער כגון ב"חיי עולם", שאין לנו לבדוק שום דבר אלא רק ללכת אחרי מה שכתוב בספרים ותו לא.

כך שכל האמירות האלו אינן אלא מעידות שמי שאומר אותן כלל אינו יודע לכאורה על מה הוא מעיד.

ד. בדור שלפני כן, אותן דעות שמוצגות כאן בתור הקונצנזוס לא היו מעולם כאלו. זו התפתחות היסטורית עצובה שהעמידה אותן במרכז. והיא מסוכנת, מפני שכפי שהנצרות להבדיל התמוטטה לאחר שהתברר כי השמש אינה מקיפה את כדור הארץ, והאפיפיור היה מסוגל לטעות, כך צפוי לנו ברגע שמישהו יבדוק ויפרוץ את ההסגר שאתה וחבריך כופים עליו בשם הדת ויתברר לו שהקונצנזוס שלך שגוי מיסודו.

זה עצוב מאד לחשוף את היהדות שלנו כיהדות שלא רק שנזהרת שלא לחשוב ולבדוק אלא מקדשת זאת כאידיאל, ואני יודע שזה נעשה לשם שמים. זה התפתח בעקבות המאבק עם ההשכלה, כאשר נדמה היה שאין תשובות טובות, ולכן צריך להתחמק בכל דרך אפשרית.

אך גישה זו למעשה סובלת מפסימיזם עמוק ולא מוצדק. התורה מציעה לנו אמונות וגם גישה שכל אדם חכם ישמח לאמץ מפני שהיא היא תורת ה', מאירת עינים ומקדשת את האדם. אבל צריך הזדמנות ללמוד אותה ולהבין מה נכלל בה, ומדוע אין היא סותרת לאותם דברים שיש כאלו שיסתמו פיות ולא ירשו לדון בהם מתוך הפחד שמא יגלו שזה בעצם אחרת, שיש בידם כלי ריק. אתה יכול להמשיך להאמין שכל דיון כזה הוא מסוכן ומרחיק מן האמת. וכיון שאתה אדם חכם ובקיא, תוכל לשכנע את עצמך שאתה צודק. תוכל להגיד משפט כזה גם עלי. אך שיטתך, לדעתי, מזיקה יותר ממה שהיא מועילה. מפני שכדי "להציל" את הדור מפני קושיות, אתה מחייב אותו להאמין בדברים בלתי אפשריים, להתרחק מכל הזדמנות ללמוד משהו חדש, ובסופו של דבר הסתירה הפנימית תפרוץ החוצה - מפני שאין אדם יכול להשתמש בטכנולוגיה המודרנית או לחפש מקצוע בלי להחשף לכך שהוא חי בבועה, ושהוא התרגל להציג את הגישה של לימוד עצמאי כסובלת ממידות רעות בזמן שהיא הדרך הפשוטה שהעניק ה' לאדם כדי ללמוד ולהתקדם.

אני קורא מה שכתבתי ונראה לי שכתבתי בתימצות גדול מדי דברים שראויים להסבר ארוך ואיטי יותר. אך גם דברים ארוכים הם גרועים, מפני שלמי יש זמן וסבלנות להשקיע בהם.

אסתפק איפוא במה שכתבתי, ויהיו הדברים לתועלת ולא להזיק. כפי שכתב הרמב"ם, אם הם אמת, יש לי שכר, ואם לא, גם יש לי שכר כיון שכוונתי להפיץ את התורה ואת האמת.

וכפי שאתה בוודאי מבקש להזהירני שלא להרחיק אחרים מן התורה על ידי שייחשפו לכך שיש שאלות שלא קל יהיה להם למצוא תשובה, כך אני בא בהזהרה:

א. אנו מרגילים את ילדינו, את חברינו ואת עצמנו, למנוע עצמנו מכל חשיבה, ואנו לוכדים את עצמנו בבועה שהולכת ומתפוצצת לנגד עינינו.

ב. אנו תובעים מחיר של רגשות אשמה ממי שמנסה לחשוב, ומשפילים את ערך האדם בכך שאנו טוענים שהוא אינו מסוגל לחשוב ולבדוק דברים שביסודם הם פשוטים ביותר.

ג. אנו מעקמים את המסורת היהודית שלנו ומשנים אותה לאור אוסף של ציטוטים שלא הובנו נכון, או שהם נאמרו על ידי אנשים שאולי היו גדולים, אך לא עמד לרשותם מידע מספיק והם העדיפו את החויה הנפשית של עצמם בתור גלוי לגבי העולם, בעוד שהעולם נראה אחרת לגמרי.

כל זה אינו תורה ואינו דרך התורה, אלא מסע של סתימת מחשבות שנעשה, אמנם, לשם שמים, אך כך נהגו גם באינקויזיציה, כי היו אינקויזיטורים ששרפו את אחיהם בלב טהור מתוך האמונה שכך הם באמת מעניקים להם עולם הבא.

אל נהיה אינקויזיטורים לעצמנו ולסובבים אותנו.

ובקריאה שלישית, אני מתנצל על הדברים החריפים מאד שיצאו ממקלדתי. אך לא מתוך מקלדתי בלבד הם יצאו, אלא מלב כואב ומעינים שמכירות את העולם שמסביב ורואות כיצד בשם יראת שמים אנו משעבדים את עצמנו לאמונות שגויות, שעתידות ולפעמים הן כבר טופחות על פנינו והורסות את מחננו.



שומר פיו ולשונו

שומר מצרות נפשו



******

הכותרת:

ד"ר הלפרין
קטונתי מלבקר את ר' שלמה זלמן, אבל אם אלו הקריטריונים מנין לי שמה ששמעתי או לא שמעתי הוא משיקולים עניניים או מפחד מפני קנאים?
היום באים קנאים וצועקים פריצות ומיד נעמדים הגדוילים וחותמים למען קווי מהדרין, פלאפון כשר וכו' וכו'.
מסקנה - הגדוילים גבורים על חלשים, אפילו על מנהלי בית יעקב הם לא מצליחים להטיל מרות ושמעתי שר' שלמה זלמן הודה שאין לו יותר מדי כח על יתד.

ד"ר הלפרין,

בלי לחלוק על דבריך, השאלה היא מה קורה שהפחד מפני הקנאים שישברו את החלונות כ"כ גדול, עד שלפני כל צעד הולכים אותם גדולים לשאול את הקנאים אם מותר או אסור.

ושאלה נוספת, קשורה: אני מכיר הרבה קנאים שהחתן שלהם זגג. לא סתם זגג, אלא זגג המומלץ על-ידי אותם גדולים שמפחדים שישברו את חלונותיהם, אבל מסכימים שלאחרים ישברו את החלונות פעמיים בשבוע. גם הזגג יהודי שזקוק לפרנסה.



<שגיאת כתיב>

נוהל שכן
זה כאן!



תוקן על ידי - השכן - 10/11/2005 8:16:16

מימוני,

כלל לא ניסיתי לקיים בך מצוות תוכחה.

כל מה שכתבתי הוא שנסיוני האישי, והקשר הישיר שזכיתי לו עם כמה וכמה מגדולי הדור, (ביניהם הגרי"ז גוסטמאן, הגרש"ז אויערבאך, הרב מפוניבז' ועוד) לימד אותי שהם אינם סוגרים את עיניהם, אלא מסתכלים על המציאות בעיניים פקוחות, ואינם חולקים על הרעיון המובע בציטוט מדברי ר' יהודה הלוי, אותו ציטוט שווטו העתיקו למעלה ממאמרי:

'כמו כן, דומני שקיימת סכנה אמיתית לזלזול בדברי חז"ל דווקא אם לא נקבל את דברי רבי יהודה הלוי:
"חלילה לא-ל מהיות דבר התורה סותר דבר הנראה עין בעין, או דבר שהוכח במופת שכל",
ודווקא התאמה בין המציאות לדבריהם הקדושים עשויה למנוע זלזול מסוכן'

כמו כן למדתי מהגרש"ז אויערבאך שלפעמים עדיף לשתוק ולהימנע מלומר דבר נכון, אם מתקיימים שני תנאים:
א. יש חשש שקנאים ישברו לאומר את חלונותיו,
ב. אין באותו הרגע חובה הלכתית לאומרו.

הגרש"ז עצמו נהג בעצמו על פי עיקרון זה והסביר לי ולאחרים מדוע.

הרושם שנוצר מדבריך הזועקים שלא זכית לכך, ובסביבת המיקרו שלך המצב באמת זועק לשמים.
ניסיתי באמירה שקטה לסנגר סינגור אמת בכך שברמת המקרו של גדולי ישראל המצב שונה.

אם פירשת את דברי כהתקפה על הרב מימוני שליט"א, קבל את התנצלותי הכנה. מחשבה כזו כלל לא עלתה על ליבי כאן.

גם וגם,

הגדולים שהכרתי לא חינכו לסגירות אלא לעמל תורה בעינים פקוחות ואופק רחב.

נכון הוא שהם בחרו בקפידה את התלמידים, והעבירו לכל תלמיד ככושר משאו.

בשיטה התעשיתית של התקשורת שלנו, הדברים קצת יותר יגעים. הסיפורים מרתקים ומדהימים (ערכתי וכתבתי את מדורי הרפואה והמדע בשנתו הראשונה של יתד), אבל חורגים ממסגרתנו.

הלבן,

עשית סלט אחד גדול מהדיונים על חמורבי, ביקורת המקרא ו"דעת אמת". בנוסף הטלת ספק [דופי] במטרת הפורום. בכן, לגבי מטרת הפורום אדגיש שהיא כרוח דברי ד"ר הלפרין שציטטתי למעלה וכמבואר בדברי מיימוני, להגיע לידי יראת שמים באמת שיהפך השכל לדעת השם ואכמ"ל ובפרט שנדוש הדבר, אלא שלא רציתי להשאיר את הודעתך בשתיקה כהודאה.

לעיסוק בחמורבי לא היה קשר לבקורת המקרא כי לא באו לטעון כאן שמשה העתיק מהם, אלא השוו בין החוקים. לו היה זמני איתי הייתי מראה בעליל איך שחמורבי הוא ספר חוקים יבישים ואילו סגנון תורתנו הק' "שמיים בו" להעביר את עומק המסר וככל שמהפכים בו מוצאים יותר ויותר טעם.

אם כי אישית אני נגד עיסוק בבקה"מ ברבים, בצורה שזה נעשה כאן, זה היה בדרך כבוד ואובייקטיביות שלמעשה יש להניח שלא נגרם נזק. [וחוץ מזה, אין ריווח ללא סיכון.]

באשר ל"דעת אמת" הרי אדרבה מנעו מהם במה רשמית וכאשר טענו את טענותיהם, דווקא הוכחה חולשתם. אדרבה, בפורום זה שפשוט בו הדברים שכתבת בהודעתך, ששונה המדע בימינו מהמדע שהיה בידי חז"ל, מצליח הדבר יותר.

חן חן לדגים על דבריו והם מפריכים את השוואתך אותנו למשכילים, כי כעת המלחמה היא להראות שהתורה לא יכולה לסתור את השכל ויש כאן רק עניין של דרגות דיון ולא ניתן לדרוש מאדם גדול כמיימוני שירד לדרגת דיון נמוכה. העיקר: "בלבד שיכוין לבו לשמים" וכמו שהאריך מיכי לאחרונה שלכל אחד ממוקם השמיים בגובה שונה.

*****

עקב לינק שבתי וראיתי את הודעתך ובה עוד משפט עליו אגיב:

שהרי בפורום הזה כבר קבע רוב המבקרים בו, נגד האמור בקבלה.

איך הגעת למסקנא שיש כאן "רוב" כזה? אולי "רב" מפני ההתייחסות למשקל הרב של מיימוני?

תוקן על ידי - עצכח - 20/11/2005 14:47:31

הלבן

אני מסכים רק עם חלק מדבריך.

אך על הצד שאתה צודק, מה טוב שאתה ועוד אישים כמוך כאן, כדי לתקן אותי ולהעמידני על הדרך הנכונה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

דגים

אתה ודאי צודק בדבריך, אמנם לא זו אף זו:

דבריו של מיימוני אלו כבר נידושו בפורום הזה עד אין סוף. ועד אשר נלאו המשיבים לדבריו.
ולא באתי בזה לחזור על הראשונים, כי אם לנסות לסכם את דבריו (אם הבנתים נכונה):

יש רבנים רבים שטועים ומטעים, והעדר הולך אחריו בעורון. הן בדורינו זה והן בכל הדורות. ולכן הגיע הזמן לא לפחד מלומר את האמת הנראית לעינינו.
ובכן, כל הדברים שבנויים על אי הבנת המציאות הנכונה, איננו יכולים להתחשב בהם עם דברי הפוסקים. כמו לדוגמה:
כל מאות פרטי הלכות הגעלה, בנויים על עובדות לא מדוייקות, ואין טעם ללכת בזה בעינים עוורות אחרי מה שנכתב בשו"ע ונו"כ.
כל מאות פרטי חימוץ בעת אפיית מצות, בנויים על עובדות לא מדוייקות, ואין טעם ללכת בזה בעינים עוורות אחרי מה שנכתב בשו"ע ונו"כ.
ועוד אלפי פרטים כאלו וכיו"ב.
כל מה שמבואר בענין מנהג שפשט, אינו קשור למנהגים שבנויים על אי הבנה מדעית של הפרטים.
עאכו"כ שכל מה שמובא בפוסקים (מגן אברהם ואילך) על יסוד המבואר בספרי הקבלה, אין שום טעם לנהוג כדבריהם, שהרי בפורום הזה כבר קבע רוב המבקרים בו, נגד האמור בקבלה.

עוד יש בזה פרטים רבים שכבר דנו בו למכביר, והוא ההתדרדרות לבקורת התלמוד ובקורת המקרא. ובתחלה היו מי שטענו שלא יגיעו לזה. אבל אח"כ נסחפו גם לנושאים אלו, כמו בנושא חמורבי וכיו"ב.

והי' מי שטען שהדיונים נסחפים לרמת "דעת אמת", ואשר יש מחברי דעת אמת שמטים את הדיונים לכיוון הרצוי להם.

והי' מי שטען, שכבר בתקופת המשכילים הי' זו עיקר טענתם הרשמית, נגד הנהגת הרבנים. אלא שאח"כ התדרדרו לרמות אחרות לגמרי.

ועוד יש להאריך הרבה בנושא מטרת הפורום.

מצדיע אני לפני הגישה העקבית של מיימוני. אמנם חוששני מאד מהמטרה והכיוון והתוצאות.

ישנה אמירה של החזו"א, שלפי הידוע לי נאמרה להרב יעקב משה קורלנסקי ז"ל, מייסד ומנהל ת"ת יבנה בירושלים. מעשה שהיה שהקימו ת"ת בעיר הקודש בני ברק, ששפת ההוראה והדבור בו הייתה עברית. באו קנאי ירושלים וערכו מחאות, ובין היתר פנו אל החזו"א, בטענות שזו פירצה, והרי בירושלים נלחמו כל כך שלא ילמדו שפה זרה [!] בתתי"ם.

אמר החזו"א, אספר לכם סיפור. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, גייסו לצבא מילואים וחיילים, בעלי דרגות שונות. היה ביניהם גנרל מפורסם, שהציבו אותו לבניית ביצורים. הלך אותו גנרל, תיכנן תכניות וערך הכנות רבות כדי להתחיל לבנות ביצורים במקומות אסטרטגיים שונים.

באו קצינים אחרים וטענו, האם נשתבשה דעתו של הגנרל, והלא המלחמה הצפוייה היא עם אוייב פלוני, וגבולות החזית עמו הן בצד אחר של המדינה. השיב הגנרל, שהוא בעל ניסיון רב ומוצלח בעבר, ותכניותיו בדוקות ומנוסות, והן מצויינות וכו' וכו'.

כך, המשיל החזו"א בענייננו. בעבר היתה חזית של לימוד עברית/אידיש, או אנגלית וכו', אולם כעת החזית היא במקום אחר, ואין טעם להמשיך להלחם מלחמות של העבר.

וזה לקח חשוב ביותר לכל העיונים הנידונים כאן. רבים וטובים אינם יודעים לזהות את החזית האמיתית שבה אנו מצויים, ואין יודעים איזו מלחמות יש לנהל. על מה יש להתעקש ועל מה לא.

חושבים שהרדיפה אחר חומרות הוא חידוש של זמננו, ולא היא. דכורני שעוד בילדותי היו מתלוצצים על צדיקים וחסידים בפולין שעיקר מאכלם היה אבנים מלובנות, מפני שבאבנים אין שום חשש לאיסור, ומלובנות מחשש מילבין...

בתקופה שמתלהטות מלחמות על ימין ושמאל, כנגד מחברים וחכמים שונים וללא הבחנה וללא התייחסות לצורך ולתועלת שיש בכך מצד ההגנה על על המסורת. כגון מה שעשו למו"ל פירושי ר"י החסיד עה"ת, ר"י אביבי, ר"נ קמינצקי, ר"נ סליפקין, משפחת אברמוב, ר"ל מינצברג, ר"י צוריאל, ועוד רבים רבים.

ידועה גם פרשת החרם נגד רי"מ פינס, שהגאון האדיר ר"ד פרידמן, חיבר ספר מיוחד (עמק ברכה) נגד החרם שהוטל בירושלים ונגד מטיליו. שם טען נגד מהרי"ל דיסקין, הרב מבריסק בירושלים שנוטל לעצמו זכות של גדול הדור [אכן מעטים מעטים ידעו שהגאון הזה היה גיסו של פינס]. וכבר היו דברים רבים כאלו לעולמים.

לעומת זאת יש דוגמאות של חכמים שניצלו מלהט החרב המתהפכת, והצליחו לצלוח את הים הסוער בשלווה יחסית.

סיפר לי ידיד גדול, ממקורבי החזו"א, שטען לפני החזו"א שהחורבן הגדול והשבר הגדול שאירע לשלומי אמוני ישראל בדורות האחרונים נגרמו באשמת הז'ארגון הקרוי אידיש, ולא באשמת העברית שהשפעתה הייתה מועטת ביותר. מי שיודע את מצב היהודים באירופה לפני מלחמת העולם האחרונה, תרבותם ואורחות חייהם, ומצב שומרי המצוות, יודע היטב את השפעת הספרות הנרחבת ביותר שהייתה באידיש (כולל חוברות פורנוגרפיות, בסגנון 'העוה"ז', שהמשרתות היהודיות היו קונות כל ע"ש).

לעדות ידידי, החזו"א הסכים עמו בטענה זו...!

עינא פקיחא ונהורא מעליא

ד"ר הלפרין,
אם הפתיחות אכן קיימת בקרב הגדולים, מדוע הם מחנכים את תלמידיהם לסגירות? קשה להכחיש שההשקפה הסגורה נהנית מתמיכתם (השקטה או הפעילה) של הגדולים.

בהערת אגב - גם בצבורים פתוחים בהרבה ניתן לראות פער כזה. ראשי ישיבות שהם בעלי תואר דוקטור, למשל, נוטים לעודד את הטובים שבתלמידיהם להשאר סגורים בישיבה ולא לצאת ללימודים אקדמיים (או לפחות לשלב אותם עם הלימודים הישיבתיים).

האם אפשר לומר כאן בריש גלי

גם רבנים טועים?

ואם כן אז מי אנחנו הקטנים שיש לנו אפשרות להבין זאת?

ד"ר הלפרין

כתבת:

עוצמת ההתפרצות כאן מוגזמת לענ"ד.

אשמח אם תבהיר את הביקורת הקצרצרה הזו, יען כי דבריך חשובים.

אני מסכים בהחלט שכתבתי מתוך רגשת ליבי ובלשון קצרה מדי, אולם כדאי היה לבחון את הדברים על הרקע שבו נאמרו.

אחד המאמרים הראשונים, אולי הראשון שבכולם, אשר פירסמתי בפורום הזה, עסק בחופש החשיבה ובבועה שאנו, הציבור החרדי, בונים סביב עצמנו. טענתי כי זו מורשת מימי המאבק בהשכלה, כי הבועה - חומת מגן של גטו אינטלקטואלי מרצון - פותחה כתשובה נגד ההשכלה, כיון שלממסד לא היתה תשובה להשכלה, וכי היום המצב הפוך. יש תשובות, ואילו הפחד וההסתגרות הם בעיה, שדוחפת את החושבים אל מחוץ למחנה. מעין הדילמה שצייר הרמב"ם בהקדמה למו"נ של מי שסובר שאי אפשר להאמין גם במדע וגם בתורה גם יחד. ואילו האמת היא הפוכה.

גישה זו הנחתה אותי בכל מה שכתבתי עד היום. אמנם, שמעתי פעמים רבות את הטענה כי לא כדאי לחשוף כל אחד לנושאים כאלו, אם הם אינם מטרידים אותו. ובכל זאת, סבור אני שכל מי שמשתמש באינטרנט חשוף ממילא לדברים אלו. וכמו כן סבור אני כפי שמציינים כאן משמך, כי המתאמץ לכבד את חז"ל ביחסו להם דעות שאינן נכונות אינו מועיל אלא מזיק.

כמובן, יש להפריד בין התוכן לבין הרגש שבו דברים נאמרים. עם זאת, אשמח על הבהרה מצידך, כאן או באישי, למען אדע מה לתקן.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

שלחתי חבר לעיין באותו אשכול מרתק, בפורום ששמו כולל שתי מלים שכולן מתחילות באותה אות חוץ מהמילה הראשונה.

התגובה שלו הייתה פחות נלהבת ממה שציפיתי. קיויתי לשמוע התפעלות מדברי הטעם המדודים של מיימוני, אבל קיבלתי את המסר הבא: "נו, שוב מיימוני מתכתש לו עם העזים והתנים".

אפשר לבטל את הביקורת הזו מטעמי חוסר ענייניות, שכן היא שופטת את רב השיח שם בפרמטרים בידוריים, לאמור "ראנו כבר סרטים כאלה לרוב, הב לנו משהו חדש". אלא שנשאלת השאלה אם במקום שבו מתפרסמים הדברים ובני השיח שבחר לעצמו מיימוני, יש בויכוח ההוא יותר מאשר בידור. ה"טובים" מאחוזת עצכח נהנים לראות את האביר נעים ההליכות וצח הלשון מסייף עם עשרים פראים ויכול להם. האם מישהו משתכנע בקרב הזה? האם סביר להניח שיש בין הצופים אי מי שניחן במוח צלול ואופקים רחבים, אבל לא ראה עד היום את מגרעות הסגירות המחשבתית?

ווטו,

אכן למשפט שציטטת התכוונתי.

לעניין לימוד התורה - הפתיחות קיימת בקרב הלומדים הגדולים, והסגירות מכוונת רק לאלו שלא הגיעו להוראה.

"קביעה" זו ידועה לי מתוך קשר אישי עם כמה וכמה מגדולי הדורות האחרונים.

דר"ה,

מאמרך המולנק עוסק יותר באיך להתייחס לידע המדעי של חז"ל וכמובן שזה נוגע לפן שבאשכול זה על "האם מותר לחשוב?" אך עם כל זה, רק ידובר בתחום המדע [יעוי' גם באשכולות מיוחדים לנושא] ולא בתחום הבנת התורה עצמה שלכך יש לייחס את ההתפרצות כאן.

אך עכ"פ את דבריך הנפלאים שם: "כמו כן, דומני שקיימת סכנה אמיתית לזלזול בדברי חז"ל דווקא אם לא נקבל את דברי רבי יהודה הלוי: "חלילה לא-ל מהיות דבר התורה סותר דבר הנראה עין בעין, או דבר שהוכח במופת שכל", ודווקא התאמה בין המציאות לדבריהם הקדושים עשויה למנוע זלזול מסוכן", יש להקיש גם לדברי מיימוני על ההבנה בתחום התורה עצמה.




מראה מקום למ"ש מיימוני על שנמצא דעות לכל הקצוות; שיטת אחד מבעלי התוספות שמי שאינו מאמין בהגשמת הבורא, הוא כופר,
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=924615