מעיין ת"א יפו פר' נח, סיכום אירועי סוכות

מאמר פותח על הפרשה, מהרב אהרן סימן טוב שליט"א ראש כולל באר מים חיים שכונת קרית שלום תל אביב


קלקול החטא

"וירא אלוקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" ובבראשית רבה: הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול, הכלב היה הולך אצל הזאב, התרנגול היה מהלך אצל הטווס, וכן הוא מבואר בגמ' סנהדרין ק"ח: שאפי' בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן (וכמובא ברש"י כאן) הדא הוא דכתיב "כי השחית כל בשר" (והדיוק הוא ממה שלא נאמר כי השחית "כל אדם" אלא "כל בשר"). ויש אומרים שאף הארץ זינתה, היו זורעים חיטים והיא מוציאה זונין (פי' מין גרעינים שחורים בין החיטים).
ומבואר מן המדרש שמה שגרם להביא את המבול ולהשחית כל בשר ואף הארץ נשחתה וכמבואר במדרש שאפי' הארץ נשחתה מן המבול, הוא משום השחיתות שהשחיתו הבעלי חיים את דרכם על הארץ, וזה גרם להם להביא את המבול, אלא שצריך להבין מה שייך להעניש בעלי חיים בעבירה, הרי הבעלי חיים אינם בני בחירה כלל, וגדולה מזו צריך להבין מה שייך שהארץ עצמה תחטא הרי זה גוש דומם ואיך שייך לומר שגם הארץ זינתה ומה שייך לקבל את עונשה?
בית חולי – חולה
אמנם הגה"צ ר' אליהו לאופיין זצוק"ל כתב בספרו "לב אליהו" להבין זאת ע"י מעשה שהיה: בעיר לומזה היה בית חולים בנוי מעצים עבים, ובית חולים זה היה ישן נושן מכמה דורות, עד כדי כך שאפי' האנשים הזקנים לא ידעו מתי נבנה בית החולים, ואירע כמה פעמים שחולים שכבו שם זמן ארוך היו חולים במחלות אחרות אשר לא חלו בהם מעולם. והדבר היה פלא מהיכן נחלו החולים במחלות אחרות שלא חלו בהן מעולם, והרופאים לא ידעו מאין באו המחלות, והביאו כמה פרופסורים גדולים וישבו בעיר במשך זמן וחקרו ודרשו עד שבאו לידי מסקנא שבהיות שבית חולים זה ישן מאוד ולא שיפצוהו זמן רב, נבלעו בקירות הבנין חיידקים מכמה סוגי מחלות מדבקות מחולים ששכבו שם משך דורות, וזהו מקור המחלות שחלו בהן החולים וע"כ הרסו את הבניין והוציאו את כל העצים ואבנים והעפר אל מחוץ לעיר ושרפום עד שלא נשאר בהם זכר מכל הבניין. ובנו את הבית חולים מחדש.
חיידקי הטומאה
ומכאן מעיר הרב "לב אליהו" אם במחלות הגוף אנו רואים שהחידקים נשארו ונכנסו בכותלי הבית ויצאו והזיקו לאחר עשרות שנים, קל וחומר להרעיל את האויר בטומאה וזוהמא לאין שיעור. וע"כ מסיק הרב שם שיש לדעת שבבית שגרה שם משפחה שלא שמרה על טהרת המשפחה או שחיללו את השבת וכדומה נולדים בבית נגעים טמאים ונבלעים בקירותיו מחלות רוחניות, והנכנס לבית כזה יש לו להזהר שלא ידבקו בו ח"ו ממחלות הנפש האלו בהרבה או במעט. (ויתכן מאוד שזהו היסוד והמנהג שנוהגים לעשות חנוכת הבית בהיכנס לדירה חדשה, חוץ מעצם הדבר הפשוט שכאשר באים לגור בבית בפעם הראשונה יש לחנוך אותו ולהתחילו בדברי תורה וקדושה. עוד יש בזה תועלת שאפי' אם בבית זה היו גרים אנשים שלא שומרים טהרת המשפחה ושמירת שבת וכו' וכו', ע"י חנוכת הבית אנו מוציאים את כל חיידקי הטומאה ומטהרים את הבית לבית של תורה וקדושה).
אוי לרשע ואוי לשכנו
והיסוד לדברים הנ"ל הוא במשנה במס' נגעים (פי"ב מ"ו) נגע שנמצא בקיר של שני שותפים, שניהם צריכים לחלוץ ושניהם מביאים את האבנים, וכו', ומכאן למדו אוי לרשע אוי לשכנו, אף שהשכן אין לו שום מגע ומשא ומתן עם בעה"ב המנוגע, בכל זאת כיון שיש להם קיר אחד משותף יתכן מאוד שהשפעת השכן המנוגע הכניסה טומאה לשכנו הצדיק ונעשה גם הוא מנוגע. וע"כ אמר התנא באבות (פ"א מ"ז) הרחק משכן רע, ואין הכונה שרק יתרחק ממנו בדיבורים ובמעשים כי זה נכלל במש"כ "ואל תתחבר לרשע", אלא הכונה להתרחק ממש כפשוטו אפי' כגון קיר של שותפות, והדברים מבהילים.
תפקידנו ויעודנו בעת כזאת אשר הכפירה משתוללת ונמצאת בעולם, ורוח ההפקרות והפריצות וההוללות נמצאים בכל פינה ומפלת חללים חללים מנער ועד זקן טף ונשים לשאול תחתית, רחמנא ליצלן. יש לנו אנו שומרי התורה והמצוות לפחד שבל ישפיעו עלינו הרוחות הנ"ל, ומוטל עלינו לעמוד בפרץ ולהרבות יותר בשיעורי תורה כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. ובעיקר להתפלל עלינו ועל יוצאי חלצינו שלא יושפעו מן הרחוב ובזה נזכה לאחרית טובה.

חבל
מסיבה אישית לא יצא לי ליהיות באירועים של החג...
שכוייאח הרב תל אביב על העלון ליפני כולם

מצורף קובץ

ר' מנשה עובדיה
מנהל הפעולות המחלקה לתרבות תורנית
בעיריית תל אביב יפו

מהנעשה בתל אביב יפו


המחלקה לתרבות תורנית בעיריית תל אביב - יפו

הצלחת ענק בקנה מידה ארצי בהקפות שניות ושמחת בית השואבה תשס"ו
45 אירועים יותר מ – 20,000 משתתפים – מדהים!

תל אביב – יפו לבשה חג וכמו תמיד את האירועים סיפקה המחלקה לתרבות תורנית ע"י מנהל הפעולות מנשה עובדיה.
45 אירועים התקיימו ברחבי העיר בכל השכונות: יפו העתיקה, מרכז יפו, יפו ג', יפו ד', תל כביר, קרית שלום, שפירא, תקוה, ליבנה, מחניים, כפר שלם, עזרא, כפיר, יד אליהו, רמת ישראל, ביצרון, הדר יוסף, נוה שרת, רמת החייל, נוה צדק ומרכז ת"א.
יש לציין שכל האירועים עבדו כמו שעון שויצרי. 30 אירועי הקפות שניות התקיימו בעת ובעונה אחת! (כפול אירועים מבכל גוש דן!)
יותר מ – 250 תיאומים עשו את האירועים, תקליטייה, הגברה, הכיסאות, המחסומים, מודעות, מנחים, גבאים וכד'.
1. אירועים בולטים במיוחד - הקפות שניות:
כ – 1500 איש השתתפו בשכ' תל כביר בביה"כ אלי כהן כאשר מנחה את האירוע מנשה עובדיה, התקליטן עמי מימון עשה את האירוע לססגוני במיוחד. כ"כ – כ – 1000 איש השתתפו בשכונה זו באירוע לעדה הבוכרית. ביפו ד' – השתתפו יותר מ – 1000 איש. כ"כ בקרית שלום – עם התקליטן שרון מלול וביד אליהו עם התקליטן אלי מעודה, יש לציין לדוגמא את שכ' התקוה והסביבה שלמרות שהיו מספר אירועים קרובים אחד לשני השתתפו מאות איש בכל מקום כך ששמחת תורה חוצה גבולות של האוכלוסייה: דתיים, ולא דתיים, מסורתיים עדות וכד'.
שכ' תל חיים שהינה שכונה לא גדולה במיוחד השתתפו ציבור רב כאשר התקליטן יוסי עטר מלהיב את הקהל, בשכ' נוה צדק הגובלת בים גם שם המחלקה לתרבות תורנית לא פסחה על השכונה ובאירוע זה ראינו את התלהבות הציבור בערב ריקודים שמח לכבודה של תורה, בשכונת שפירא התקיימו 2 אירועים האחד במתנ"ס שפירא והשני בביה"כ מאור הגולה הציבור בשכונה זו פשוט לא רצו ללכת הביתה ונשארו עד לשעה 1 בלילה בשירים חסידיים ומזרחיים עם תקליטיית הללויה וקול רינה. יש לציין שבכל האירועים השנה השתתפו כ – 50% יותר ציבור מבשנה שעברה!
2. שמחת בית השואבה סה"כ 15 אירועים:
אירועים מרכזים התקיימו בעיר כאשר את האירוע הענק של השנה פתח בדברי תורה הרה"ג ישראל מאיר לאו הרב הראשי לתל אביב – יפו שהתפעל מאלפי האנשים שהשתתפו וצפו ע"ג 2 מסכי ענק בערב ריקודים סוחף עם הזמר זאב וינדיש ולהקת לב שמח, האירוע התקיים בביה"כ יוסף חיים בשכ' התקוה בראשותו של המרא דאתרא הרה"ג עזרא טראב שליט"א. בשכ' שפירא- מאות דחסו את אולם המתנ"ס ומחוצה לה וצפו בתוכנית מיוחדת עם הזמר דוד יצחק, מופע ענק של השמן והרזה, מופע להטוטים מדהים ובינגו נושא פרסים, נוה עופר – כמידי שנה גם השנה התקיימה מסיבת ענק שבה השתתפו כ- 1000 איש ברחבת ביה"כ רש"י' המופע של חסידי שטאנץ ומופע הלהטוטים של במבינו שמחו את הקהל, שקיות מכל טוב חולקו לכל המשתתפים ע"י הנהלת ביה"ס רש"י. ברחבת ביה"כ הרמב"ם וגיבורי ישראל ביד אליהו השתתפו מאות גברים ונשים כאשר כהרגלו בקודש הרב מיכאל לסרי מלהיב את הקהל, מופע ריקוד חסידי קיבל תשואות רבות מהציבור. ביצרון, בפעם הראשונה בשכונה, באור ביצרון התקיים שמחת בית השואבה, ציבור רב נאלץ לשמוע את הזמר יוסי עטר מחוץ למקום עקב שהמקום היה צר מלהכיל את כולם, ובכוונת המארגנים לשנה הבאה בע"ה לקיים את האירוע במקום גדול יותר. כ"כ התקיימה שמחת בית השואבה בנוה שרת בביה"כ אהבה ואחוה. בביה"כ המרכזי בקרית שלום, בביה"כ אהבת ציון בכפר שלם, בביה"כ מקור הברכה בשכ' ליבנה ועוד'.
הרב נתן אלנתן חבר מועצת העיר אשר השתתף במספר אירועים בירך את הקהל והתפעל מכמות המשתתפים השנה ומאיכות האירועים ובירך בכל אירוע את הנפשות הפועלות בארגון האירועים עובדי המחלקה לתרבות תורנית בעיריית תל אביב – יפו מנשה עובדיה, גב' מאיה יגודייב וגב' מירי חדד.

פרפראות בפרשה


"נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוקים התהלך נח" (ו, ט)

הנה גם אצל אברהם אבינו נאמר לשון: "התהלך", שכן כתוב באברהם (בראשית יז, א): "התהלך לפני והיה תמים".
אולם קשה מדוע אצל אברהם נאמר: "התהלך לפני", ואילו בנח נאמר: "את האלוקים התהלך נח", והכוונה עם אלוקים.
במדרש רבה מובא משל לאבא שהיה מהלך עם שני בניו בדרך. אמר האב לבנו הקטן – תן לי יד ואלך עמך, ואילו לבנו הגדול אמר – לך לפני!
שאל בנו הגדול: אבא, מדוע אין אתה נותן ידך גם לי?
אמר לו אביו, אחיך קטן הוא, ועלול להכשל וליפול בכל מכשול בדרך, ואילו אתה גדול ויודע להיזהר.
כן הוא הנמשל. נח –אף שהיה צדיק, היה צריך שמירה, שלא יכשל באמונתו ויפול, משום כך נאמר בו: "את האלוקים התהלך נח", ה' הלך עמו בכל דרכיו, ושמר אותו מכל מכשול.
אולם אברהם אבינו שהיה חזק באמונתו נאמר בו: "התהלך לפני"- אין אתה צריך לחשוש ממכשול.
וכן הוא לשון רש"י הקדוש: "נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו".


"ותמלא הארץ חמס" (ו, יא)

מבאר רש"י: חמס – גזל.
כל ימיו נזהר היה הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, רבה של ירושלים, זהירות רבה בממון שאינו שלו כדי שלא להכשל, חס ושלום, ולו במשהו מאיסור גזל…
רבי יוסף חיים היה ממונה על קופה מיוחדת- אשר ממנה היו מסייעים לבני ירושלים להשיא את ילדיהם.
כל אדם אשר היה זקוק לסכום כסף בכדי להשיא את ילדיו, קיבל מן הקופה, סך של ארבעה זהובים – סכום גדול מאוד באותם הימים.
פעם אחת, עמד רבי חיים עצמו להשיא את בתו, אולם לא רצה לקחת בעצמו מקופת העזרה. המתין רבי יוסף חיים, אולי שאר הגבאים הממונים יזכרו לתת לו את ארבעת הזהובים, אולם הדבר נשכח מליבם.
משראה רבי יוסף חיים, שאינו מקבל עזרה, הלך וביקש הלוואה מאחד מעשירי ירושלים. העשיר שמח על שהזדמן לו לעזור לרב הנערץ, והלווה מיד את הסכום המבוקש.
לאחר זמן נערכה החתונה ברוב עם.
למחרת החתונה, נזכר אחד הגבאים בבהלה, כי שכחו לתת לרב את ארבעת הזהובים. רץ מיד הגבאי לבית הרב בקש את מחילתו, והגיש לו את הכסף.
איני יכול לקחת סכום זה – אמר רבי יוסף חיים – מטרת הקופה היא כדי לעזור לחתן ילדים, ולא כדי להחזיר הלואות…


"צהר תעשה לתיבה" (ו, טז)

פסוק זה – אמר הצדיק רבי יהודה לייב אלתר מגור בעל ה"שפת אמת"- אפשר לדורשו גם כך: "תיבה" פירושה גם: "מילה". כאשר אדם עומד בתפילה לפני בורא העולם, עליו לדאוג שכל מילה היוצאת מפיו, תצא בשלמות ובבירור כאור בצהריים.
זהו שאמר הכתוב: "צהר" – מלשון צהריים, "תעשה לתיבה" – אמור כל תיבה ותיבה בבירור.

זית טרף בפיה

סיפור לשבת


המת החי

המעשה קרה בעת ביקורו של השר משה מונטיפיורי ז"ל בארץ ישראל. הישוב היהודי בירושלים היה קטן, והתרכז בעיר העתיקה בתוך חומות ירושלים. אנשי החברה קדישא, אנשי גמילות חסד של אמת, היו מוציאים את הנפטרים דרך שער הקטן של החומה שהוא שער האשפתות בדרך לבית העלמין שבהר הזיתים, בדרך היו הערבים מתנפלים עליהם ורוגמים אבנים וסוחבים מהם את כובעיהם וזורקים אותם, ובקוראם להם בלעג היהודים הם עבדינו.
יום אחד יצאו אנשי החברה קדישא שהם נושאים לוויה על כתפיהם והם קוראים פרקי תהילים, וכאשר אך יצאו מהשער הקטן שבחומה והגיעו למורד המוביל אל בית העלמין שבהר הזיתים התנפלו עליהם הערבים ורגמו אותם באבנים, המלווים וגם אנשי החברה קדישא היו בכי רע, במקרה באותה שעה עברו משם השר משה מונטיפיורי ובני לויתו. בראות השר את המחזה המחפיר והמעציב התעוררה בו אש הקדושה על הצער והעלבון של הנפטר, הוא מיהר לפחה וסיפר לו כל מה שראו עיניו.
דברי השר השפיעו על הפחה ותיכף שלח חייליו ותחת משמר חזק הובא המת למנוחות עולמים, אך עזרה זו של הפחה היתה חד פעמית בלבד, ולא מנעה מהערבים לחזור ממנהגם הרע מלרגום באבנים על כל לוויה שעברה משם, זמן רב חיפשו החברה קדישא מוצא להיחלץ מהמצב הקשה הזה ולא מצאו, הערבים הגבירו את השתוללותם הפרועה יום יום, וביום שהיה בו לווית מת, הפך ליהודים ליום של חרפה ובזיון למת.
אולם באחד הימים באה להם תשועה ממקום שלא שיערו מראש. אנשי החברה קדישא ישבו ותכסו עצה ביניהם מה לעשות, עד מתי נהיה ללעג ולקלס לערבים הארורים האלה פראי המדבר, עד מתי יתעללו בנו פריצי חיות המדבר, גדול היה רגש הצער והעלבון שהצטברו בלב, באותם הרגעים פנה אל חבריו רבי הרשל שעמד מן הצד כולו שקוע במחשבות, פתח ואמר: שמעוני אחי וישמעכם האלוקים, אני אעשה עצמי כמת אלבש תכריכים אשכב באלונקה ותוציאוני מהחומה כמנהגיכם, וכשיתנפלו עליכם אעשה בהם שפטים.
עמדו חברי חברה קדישא והתפעלו מרעיון חברם הרב הרשל על עוז רוחו ואומץ לבו, וכן היה, למחרת התעטף רבי הרשל בתכריכים שכב באלונקה וחבריו הוציאוהו מהשער הקטן שהוא שער האשפות, כשהגיעו אל המורד התנפלו עליהם הערבים ורגמו אותם באבנים, הם הניחו את האלונקה בשדה וברחו.
רבי הרשל נשאר שוכב רגעים מספר כפסל דומם, הערבים התקרבו אליו ולפתע רבי הרשל קם בתכריכיו הלבנים המבהיקים והחל להרביץ באגרופיו על ימין ועל שמאל, לזה עקר שיניו ולזה אפו שבר ולזה שבר ידו ולזה הלם בעניו, הערביים שהם מטבעם בעלי דמיונות נבהלו מאוד מהמת היהודי שקם לתחיה, נשאו רגליהם מיד וברחו ונמלטו על נפשם.
אך רבי הרשל לא הרפה מהם הוא המשיך לרדוף אחריהם, כשהם בורחים מנוסת אימה ביללם "אללה ואקבאר, אללאה ואקבאר".
בשמחה והתלהבות נתקבל רבי הרשל על ידי חבריו מהחברה קדישא שחבקוהו ונשקוהו על אומץ רוחו ועל המעשה הגדול שעשה.
למחרתו באו הערבים אל ראש העדה היהודית בירושלים לבקש סליחת היהודים והבטיחו להם שלא יפגעו עוד באנשי החברה קדישא, ובקשו שיהודים יעתירו בעדם ושהאלוקים יסלח להם על עוונותיהם, ושהמת היהודי לא יגע בהם עוד לרעה.
ולאחר אותו מאורע באה הגאולה לאנשי חברה קדישא, ובהובילם לוויה אל בית העלמין שבהר הזיתים למנוחתו האחרונה לא הוסיפו עוד הערבים לפגוע בהם לרעה, כן יאבדו כל אויביך ה', אמן.

חידודין בפרשה

חידה לפרשת נח

איזה סוג פירות משבעת המינים מוזכר בפרשה?


את התשובות יש לשלוח לפקס: 5216455 בין הפותרים נכונה יוגרל פרס

דבר המערכת

אחרי החגים.
מושג שהשתרש בציבור, כמושג להתחלה של דברים חדשים, או שינויים של מצבים קיימים.
גם אנחנו אחרי החגים. התחלנו את התורה מחדש, ואנחנו מתכננים לעשות קצת שינויים ושיפורים בעלון לטובת ציבור הקוראים.
הדבר הראשון שהתחלנו בו, לאור פניות של קוראים הוא מדור של חידודין בפרשה, כפי שאתם יכולים לראות כבר בעלון זה. בכל שבוע תפורסם חידה על הפרשה, ובין הפותרים יוגרל פרס.
כ"כ אנו פונים אליכם לשלוח אלינו הצעות לשיפורים ושיכלולים כדי להפוך את העלון ליותר מעניין.
את הצעותיכם אתם יכולים לשלוח אלינו לת.ד. 49132 תל אביב, או למספר פקס: 03-5216455.
כל הצעה תתקבל בברכה.

בברכת שבת שלום
הרב נתן אלנתן

דור דור ודורשיו

מהרב אלקנה אליאסי
רב איגוד בני תורה ת"א יפו



המקבל השמיני: אליהו הנביא

קיבל מאחיה השילוני, קרוב לסוף מלכות שלמה, בשנת 2962.
והכי איתא בירושלמי מסכת עירובין (פרק ה' ה"א) על הפסוק (במלכים א פרק יז') וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי. ר' חלבו ר' חונה בשם רב כתיב ויאמר אליהו התשבי וגו' והלא אליהו טירונין לנביאים היה (הפני משה פירש שלא מגדולי הנביאים היה וכיצד קורא על עצמו שעמד לפני ה', ובשיירי הקרבן (וכן משמע בקרבן העדה וכן נראה מפירוש הערוך) כתב לפרש טירונין מלשון שררה שהיה אליהו גדול בנביאים ולא יאה לגדול שבנביאים לקרא על עצמו שעמד לפני ה') אלא מלמד שכל עמידות שעמד לפני אחיה השילוני רבו כאילו עמד לפני השכינה.
איש שלא טעם טעם מיתה וקבורה
הנה במדרש רבה בראשית (פכ"א אות ה') אמרו שאליהו לא טעם טעם מיתה.
והכי איתא בילקוט שמעוני יחזקאל (רמז שסז') שלשה עשר הם שלא טעמו טעם מיתה, אלו הם חנוך, ואליעזר עבד אברהם, ומתושלח, וחירם מלך צור, ועבד מלך הכושי, ובתיה בת פרעה, וסרח בת אשר, ושלשה בני קרח, ואליהו ז"ל, ומשיח, ור' יהושע בן לוי. תשעה נכנסו בחיים לגן עדן חנוך, אליהו זכור לטוב, ומשיח, ואליעזר, ועבד מלך הכושי, וחירם מלך צור, ויעבץ בן בנו של ר' יהודה הנשיא, וסרח בת אשר, ובתיה בת פרעה, ויש אומרים הוצא חירם והכנס תחתיו ר' יהושע בן לוי:
(ואמנם במסכת כלה רבתי פ"ג הכ"ג לא הוזכר אליהו בין הנכנסים חיים לגן עדן אלא רק סרח בת אשר, ובתיה בת פרעה, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, אליעזר עבד אברהם, ובן בנו של ר' יהודה הנשיא, ויעבץ, ויש אומרים אף ר' יהושע בן לוי).
ועדיין אליהו הנביא חי וקיים כדאיתא במסכת בבא בתרא (דף קכא' ע"ב) תנו רבנן, שבעה קפלו את כל העולם כולו: מתושלח ראה אדם, שם ראה מתושלח, יעקב ראה את שם, עמרם ראה את יעקב, אחיה השילוני ראה את עמרם, אליהו ראה את אחיה השילוני ועדיין קיים. וכתב הריטב"א (שם) שאליהו קיים ומתראה לראויים לכך.
והנה האבודרהם (סדר מוצאי שבת ד"ה אליהו הנביא) כתב לבאר המאמר איש שלא טעם מיתה וקבורה של מת, שאין הכוונה שלא מת ממש אלא הכוונה היא שלא מת כמות כל האדם, אלא שהעלתהו רוח סערה מן הארץ עד גלגל האש ושם כלה בשרו ושב כל יסודו אל יסודו והרוח שבה אל האלהים אשר נתנה.
ואמנם בספר תורת המנחה (לרבי יעקב ב"ר חננאל סקילי מתלמידי הרשב"א). פרשת פינחס (דרשה סג') כתב שלא טעם טעם מיתה שפנחס הוא אליהו ז"ל שהוא חי עד היום דכתיב (מלכים ב ב יא) ויעל אליהו בסערה השמימה. ולדבריו לא טעם טעם מיתה היינו שחי בגוף ממש שלא מת.
וכן כתב בספר העיקרים (מאמר רביעי פרק נא') שאליהו עדיין חי וקיים בגוף ונפש ממש, וזה פשט הפסוק (מלאכי ג' כג') הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, לפי שחי בגוף ונפש ממש. (ולקמן נאריך האם באמת פנחס הוא אליהו).

שהחיינו העלון חוזר!

עכשיו נקווה שיחזרו גם העידכונים מעונג שבת!

הליכות עולם

מהרב אלקנה אליאסי
רב איגוד בני תורה ת"א יפו
עפ"י פסיקותיו של מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א


האם מותר לכהן להכנס לבית קברות של גויים

במה שאמר אליהו לרבה בר אבוה (עיין בטור הסמוך: דור דור ודורשיו) שקברי גויים אינם מטמאים, הנה התוס' (שם ד"ה מהו) כתבו בשם ר"ת שאין הלכה כר"ש שגוים אינם מטמאים באהל ופוסק ר"ת כרשב"ג דמטמאים באוהל, והא דאליהו השיב לרבה בר אבוה כרשב"י דחויי קא מדחי, ועיקר טעמו היה משום דרוב ארונות יש בהם פותח טפח, ואף שבדרך כלל אסרו להיטמא לארונות מחשש טומאה, מ"מ יש מקומות שלא גזרו בארונות איסור כגון לצאת לקראת מלכים וכדומה, ולכן גם כאן היה מותר לו לאליהו למאיזו סיבה להמצא שם. וכן מצינו (במדרש משלי פרק ט') שכשהיה אליהו קובר את ר"ע, דחה את רבי יהושע הגרסי בתירוץ שונה שאמר לו רבי יהושע הגרסי וכי אינך כהן אמר ליה צדיקים אין מטמאין ודחה אותו בתשובה זו משום כבודו דר"ע ועיקר טעמו היה לפי שהיה מת מצוה לפי שהיו יראים לקברו שהיה מהרוגי מלכות. ולפ"ז מוכח שלא תמיד היה עונה להם תשובה מדוייקת מסיבה שהיתה עימו, ומימלא מה שאמר אליהו שאין הגויים מטמאים באהל אינה ראיה לומר דהכי הלכתא. וכ"כ התשב"ץ קטן (סי' תקעה') שהר"ם ז"ל אסר לכהנים לרחוץ בבית מרחץ שהיה שם מת גוי, כי ר"ת פסק שאין הלכה כר' שמעון ב"י דאמר קברי עכו"ם אינם מטמאים באהל. כי רשב"ג פליג עליה במשנה דאהלות וקיימא לן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה.
אולם בחידושי הרמב"ן (למסכת יבמות דף סא' ע"א) הביא דברי התוספות שאליהו רק התכווין לדחות את רבה בר אבוה, וכתב על זה הרמב"ן שחס ושלום לומר כן, שאם כן היה נותן מכשול לפני עור, ומורה בתורה שלא כהלכה, ועוד שהיה פורץ גדרן של חכמים שגזרו על ארונות, ועוד שבית הקברות של עכו"ם אינן בארונות שלא נהגו בארונות ולא בפותח טפח אלא ישראל ומשום טהרות. ופסק בזה כדעת רשב"י שאין מטמאין באהל.
גם הרמב"ם בהלכות טומאת מת (פ"א הלכה יב' והלכה יג') כתב שאמנם גוי מטמא במגע ומשא, אולם אין העכו"ם מטמא באהל ודבר זה קבלה הוא. וכתב הכסף משנה שמה שכתב הרמב"ם שגוי מטמא במגע ומשא, כן היא מסקנת רבינא אפילו לרשב"י בפרק הבא על יבמתו (דף ס"א), ובמה שפסק שגוי אינו מטמא באהל, כתב הכסף משנה: שפסק בזה הרמב"ם כרשב"י ואע"ג דרבנן פליגי עליה פסק כמותו משום דמשמע שם דרבינא סבר כוותיה ועוד דבס"פ המקבל (דף קי"ד ע"ב) אמרינן דא"ל רבה לאליהו לאו כהן הוא מר מ"ט קאי בבית הקברות א"ל לא מתני מר טהרות דתניא רשב"י אומר קברי עכו"ם אינם מטמאין.
ועיין עוד בחידושי הרשב"א והריטב"א (יבמות סא) שדחו דברי ר"ת שפוסק דעכו"ם מטמאין באהל, והם פסקו כר"ש. ע"ש. וכ"כ המאירי (שם). וכ"כ האשכול ח"ב (עמוד קפ). ע"ש. וכ"כ בהגהות מיימוניות (פ"ג מה' אבל אות ב') בשם הר"א ממיץ וראבי"ה. ובספר החינוך (סי' ש"צ) והרשב"ץ בתשובה (ח"ג סימן שכ"ג) ובבית יוסף (יו"ד סי' שע"ב) דקי"ל כר"ש דקברי עכו"ם אינם מטמאים באהל.
ובב"י יו"ד (שם) הביא בשם היראים שסובר שמת עכו"ם גם במגע ומשא אינו מטמא ושלא כדעת הרמב"ם, ועיין בשו"ת עטרת פז ח"א חיו"ד (סי' ג עמוד קנח) שכתב באורך על דברי היראים הללו, דיש מבארים בדבריו דלעולם גוי מטמא במגע ובמשא אלא רק שאין הכהן מוזהר על זה, ודלא כמו שהביאו רבים בדעתו דס"ל דגוי אינו מטמא במגע ומשא כלל. יעו"ש. ואכמ"ל.
ובשו"ע (יו"ד סי' שעב ס"ב) כתב: קברי גוים נכון לכהן ליזהר מלילך עליהם. ובהגה כתב: שאע"פ שיש מקילין נכון להחמיר. ע"כ. משמע דמעיקר הדין אין איסור לכהן להכנס לבית קברות של גויים אלא שנכון להזהר בדבר. (אלא דמ"מ אסור לכהן לגעת או לשאת מת גוי).


תוקן על ידי - תלאביבי60 - 03/11/2005 20:17:40