לאן נעלמו אברהם משה ודוד

בראשית רבה מט (לא הספקתי לבדוק במהדורות טובות)
אמר ר' שמואל בר נחמן שמותם של רשעים דומים לכלי קורייים. מה כלי קוריים כל מה שאתה משתמש בהם הם עומדים הנחתם הם מתרפים, כך שמעת מימך אדם קורא שם בנו: פרעה סיסרא סנחריב? אלא אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון
מ

דרום חוקר

לא הגבתי אל רעיונך מייד כיון שרציתי זמן לחשוב עליו.
ניסתי לומר את הסברך לכמה אנשים והדבר די ערב לחיכם.
אך צריך להוסיף תוספת קטנה שתסביר את הקשר בין יסוד דרך לתקופת חז"ל בדווקא.
ונראה שניתן לדרוש ולומר שתקופת חז"ל עיקרה תושבע"פ הוספה על תורה שבכתב ולא יצרה ראשונית.

משא"כ בתקופת הגאונים שכבר אין צורך להדגיש שהם רק המשך ולא יצירה חדשה ניתן כבר לתת שמות של מייסדי הדרכים. (חלש צריך לומר בקול רם...).
אם יש לך או לכל אדם אחר רעיון יותר טוב אשמח לשמוע.

כמו כן אין לי תשובה לשאלתו של הבבא_תור.

שכחתי לומר אני הוא חסד_ומשפט החלטתי לשנות לשמי האמיתי.

תוקן על ידי - מרובקה - 21/11/2005 23:44:50

במשפחת הרמב"ם מצאנו גם את השם דוד, אחיו ונכדו.

שובקש

<"פסול מצאו על שום הזוהר, ולא על שום אותה גמרא דכלב רע">

כתבת ש ל"איסור" הוא אם המקור הוא בזוהר, איני יודע עליו, ולא מפני שאני בקי בזוהר.

גם מי שכתב את ההערות לשיחת האדמו"ר, העוסקת ב"זהירות מלהראות לתינוק צורות טמאות", ("שערי הלכה ומנהג", ח"ג עמוד רכ"ג), לא ידע מזוהר זה, או ממקור אחר, והדברים מוצגים שם כמקוריים לאדמו"ר, אמנם יש שם ציונים להלכת השו"ע, (יו"ד סו"ס קצ"ח), שיש לנשים היוצאות מן הטבילה, שלא יפגע בה תחילה דבר טמא, ("כגון כלב או חמור", ש"ך שם), שברור שהוא "דין" מיוחד, וכי למה רק אשה היוצאת מהטבילה "אסור" לה לראות כלב או חמור, (תמיד שאלתי את עצמי: מה בא ש"ך זה לשלול, ומהו ה"כגון"), ולא לכל אשה, באותם הזמנים שבהם היא יכולה להתעבר?

מי שערך את ההערות ציין להוכחה, שהראיה משפיעה, את דברי החיד"א, שכתב, (מדבר קדמות, ערך ציור):

"כאשר יצייר האדם בדעתו צורה קדושה, הנה הצורה הקדושה שידמה בדעתו, ישלים שכלו".

כאשר ברור שלא הצורה היא שמשפיעה עליו, אלא מחשבתו, ומחשבה זו המשפיעה עליו, אינה שונה בהרבה מההשפעה הטובה שיש על ילד המשחק עם כלב, והגורמת לו רגיעה.

לא הדבר שרואים, הוא הדבר המשפיע, אלא המחשבה שגורמת ראיה זו.



עולם הפוך אני רואה

נישט

פסול מצאו על שום הזוהר, ולא על שום אותה גמרא דכלב רע.

הדיון על הז'בו והג'ירפה ומסורת באכילת חיות הועבר לכאן:
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1660258

אריק:

<:הבעי'ה אינה בשם, אלא במה שמאחוריו">

אם לדבר עצמו, (שם או חיה) אין משמעות, מה פסול מצאו בדובי חמוד?

לדברי הגמרא, אסור לגדל בבית כלב, רק אם הגדרתו היא "כלב רע", אך אין כל איסור לגדל כלב טוב בבית שיש בו ילדים.
___________

ברצוני להוסיף שמלבד הג'ירפה, הופיעו חיות ועופות טמאים בפסיפסי בתי הכנסת העתיקים ראו: "עדויות מקוטעות לשימוש בביצי יענים כמצג עיטורי-סמלי בבתי כנסת
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/shemesh-1.htm





עולם הפוך אני רואה

אור השאנטי.

<"ג'ירפה היא חיה כשרה?">

בהחלט, הסיפור על שלא יודעים היכן מקום השחיטה, הוא שטותי מפני שכל הצוואר כשר לשחיטה, הבעיה אינה אלא, שהיא חיה מוגנת.

להולכים בשיטת החזון איש, אכילת הג'ירפה והזבו אסורים מפני שלא היו גירפות בליטא, אך אין הם בהמות טמאות.

הם גורמים פחד רק להרב אלישיב.

ישנו מאמר שלם ב"תחומין" על הג'ירפה, כשאחזור אי"ה אציין למקור.


הערה:

בעלי חיים כשרים ולא כשרים, מופיעים בפסיפסי בתי הכנסת העתיקים, הג'ירפה מופיעה בפסיפס בית הכנסת בעזה, (ראו צ' אילן, בתי כנסת קדומים בארץ-ישראל, משרד הבטחון 1991, עמ' 290).



עולם הפוך אני רואה

תוקן על ידי - נישטאיך - 07/11/2005 2:49:31

מכיון שהחב"דניקים אינם "מהדרים" לפסוק כהחיי אדם הרי הם יאכלו זבו בשקט.

שתי הערות על הנכתב באתר שציין נישטאיך.

"החב"דניק הסביר לו שעל פי קבלה חיות לא טהורות (חיות טהורות זה כל מה שמותר ליהודי לאכול: כבשים תרנגול גירפה יונה דג ברווז) מטמאות את הנפש וגורמות לפחדים אצל ילדים. "

ג'יפה היא חיה כשרה?

מה דין של הז'בו?

ב"ה.


אריק123,

בנבואת יחזקאל יש לחי'ה הטמאה ארי'ה תפקיד בכיר.

ממתי התחילו לתת שמות של חיות טמאות אינני יודע, אך מן הסתם זה (גם) בהשראת הדימויים החיוביים של יעקב אבינו ומשה רבנו: "גור ארי'ה יהודה", "בנימין זאב יטרף", "דן גור ארי'ה".


נישטאיך,

הבעי'ה אינה בשם, אלא במה שמאחוריו.
אם מאחורי השם דובער עומד אדם גדול צדיק וישר וכו', הרי שיש בהחלט להראותו לילד. לו מאחורי השם דוד, למשל, היתה עומדת חיית טרף, לא כדאי הי'ה להראותה לילד.

תוקן על ידי - yirmiahu - 07/11/2005 0:43:04

http://www.chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=1669


"להשתדל להראות לתינוקות דמויות של חיות טהורות בלבד".

לתת לילדים שמות חיות טמאות, כמו דובער, לייב, בסדר.


עולם הפוך אני רואה

ומאימתי התחילו לתת לילדים שמות חיות טמאות, אריה, דב, זאב?
לרמב"ם קראו משה כנראה ישירות ע"ש משה רבנו כי בשושלת היחס שלו השם משה אינו מופיע, והוא קרא לבנו אברהם ישירות ע"ש אברהם אבינו (כנראה שהוא האמין שאברהם הוא דמות היסטורית).
מכאן ואילך השם משה נפוץ ביותר, לדוגמא הרמב"ן שאינו רחוק בזמן מהרמב"ם אף הוא משה. ורבו של בעל המאור (שאולי הוא קצל קדום יותר) הוא ר' משה בן יוסף.

הבבא_תור:
למיטב הבנתי מדובר במחלוקת בחז"ל. ומותר לגרוס כדיעה מסוימת.

ישנם מקורות חז"ל רבים מאוד שדורשים שמות. אבל בתנחומא מופיע דבר זה בתור שיטה של אמוראים מסוימים.
מדרש תנחומא (בובר) פרשת נשא סימן לג

[לג] [ד"א ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד], ר' מאיר ור' יהושע בן קרחה היו דורשין את השמות, אלישמע אלי שמע, ולאדונותו לא שמע, בן עמיהוד עמי היה אבל עמה לא היה, וכן גמליאל בן פדהצור (במדבר ז נט), אמר יוסף [גמליאל] גמל אל עמי גמולים טובים, בן פדהצור פדה אותו צור, ומי גרם לו, יגמלני ה' כצדקי, (כבורי) [כבור ידי] וגו' (תהלים יח כא), אמר ר' שמואל בר אבא מהו (כבורי) [כבור ידי], כברירות ידי, שהייתי ברור במצות, יגמלני ה', כיצד אדם כשהוא עני בוטח בהקב"ה, וכשהוא עשיר בוטח בעשרו, ואין עליו יראה, אבל יוסף כשהיה עבד היה ירא את ה', שאדונותו משדלתו בדברים, והוא אומר לה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים (בראשית לט ט), וכשנעשה מלך הוסיף יראה, שנאמר את האלהים אני ירא (שם /בראשית/ מב יח), וכשירדו אחיו אצלו שנייה, וירא יוסף אתם וגו', וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים (שם /בראשית/ מג טז), והלא אין דרך מלכים (לאכול) [להכין] מיום לחבירו, א"ר יוחנן שבת היתה, ואין הכן אלא יום השבת, שנאמר והכינו את אשר יביאו (שמות טז ה), א"ל הקב"ה אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה, חייך לבן בנך אני עושה שיקריב ביום השבת, שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים.

אולם מנגד ישנו מקור מפורסם הפוך שמחלק בין שמות שונים ואומר שיש שמת נאים עם מעשים נאים או עם מעשים כעורין וכן להפך, ובמילים אחרות אין קשר בין שם לצדקות:
בראשית רבה (וילנא) פרשה עא ד"ה ג ותהר לאה

א"ר יוסי בר חנינא ארבע מדות נאמרו בשמות, יש ששמותם נאים ומעשיהם נאים, יש ששמותם כעורים ומעשיהם כעורים, יש ששמותיהן כעורים ומעשיהם נאים, ויש ששמותן נאים ומעשיהם כעורים, שמותיהן נאים ומעשיהם כעורים עשו שמו עשו ואינו עושה, ישמעאל שמו שומע ואינו שומע, שמותן כעורים ומעשיהם נאים, אלו בני הגולה (עזרא ב) בני בקבוק בני חקופא בני חרחור וזכו ועלו ובנו בית המקדש, שמותיהן כעורים ומעשיהן כעורים, אלו המרגלים סתור בן סתורים גדי גרדים ומרדין, א"ר יוסי בר חנינא שמותיהן נאים ומעשיהן נאים אלו השבטים ראובן ראו בן בין הבנים, שמעון שומע בקול אביו /שבשמים/ שבשמום, א"ר יוסי בר חנינא אין שמותם של שבטים עכור להם אלא חפות להם.