התורה תובעת מאתנו- לחשוב.

חכם מיימוני כתב באשכול השקרים הקדושים ב28.6 את הדברים הבאים: "אין צורך להיות אפיקורוס כדי לחשוב. זה מה שהתורה תובעת מאיתנו". לע"ד, הזיהוי המתבטא בדברים אלו, וקבלתו כמובן מאליו ביום מן הימים, הוא אשר יחזיר עטרה ליושנה, ויוביל לגאולה השלמה.

התעוררתי לפתוח אשכול זה (בין היתר) בעקבות הדיון המרתק ביו מיימוני לההוא על נושא עין הרע שם הוזכר נושא החשיבה העצמאית במובלע ובברור.

הצורה הנכונה לעסוק בנושא זה תהיה בראש ובראשונה פילוסופית, דהיינו כזו שתגדיר את "טבעו ואמצעיו של הידע האנושי" [הגדרה מצוינת (לתחום בפילוסופיה הנקרא מסורתית תורת ההכרה) של עליזה רוזנבוים ז"ל]. שהלא לו יצויר שניתן להצביע במדויק ולהגדיר את טבעו ואמצעי רכישת ועיבוד הידע של האדם כפי שנטבע בבריאתנו, יתגלה סוד (יסוד) חשוב לעבודת השם.

אך ניתוח כזה- בהמשך.

בחרתי דוקא לפתוח ב"חטא" הציטוט, כדי להדגיש את ענין "החזר עטרה ליושנה".

כפי שמיימוני טען בציטוט מעלה, (וכפי דרך פורום זה), הוא אשר תובעת התורה מאיתנו: לעצור ולחשוב. ובלשון משלית: כל אדם יתבע על אמת שיכל לגלות ולא גילה, על תהליך מחשבתי שזומן לו ובחר לזנחו.

ומיד יקפצו אחינו בני ישראל, זרע קדושים, ויאמרו: נו... ומה עם היצר?

להם אענה: האין זה היצר שגורם לכם לקפוץ ולומר: נו... מה עם היצר? ואין לדבר סוף.

ועל הגטו הרוחני כבר האריכו כאן במקום אחר.

ולכן.... (סליחה על אריכות הדברים- למי שעוד קורא), אפתח במספר ציטוטים המוכנים במילוני שאני מלקט במהלך לימודי, מתקופות שונות, שהם מעט מזעיר ממה שקיים בעבודה אינטלקטואלית וישומית של גדולי עמנו (החושבים כמובן) מזה 4000 שנה.

----------------

נפתח בגאונים (ברס"ג זצ"ל , ורבי ניסים גאון זצ"ל):

1. "ואם יאמר אדם היאך נשליט עלינו את העיון (ר' קאפח: הכרעות השכל וההגיון) במדעים ודיוקן עד שנקבען לנו כדעה כפי שיתכוננו ויתאשרו, והרי בני אדם מכחישים מלאכה זו, ובעיניהם העיון מביא לידי כפירה ומוציא אל האפיקורסות.
אומר, אין זה אלא בעיני המוניהם (ר' קאפח: פשוטי העם ואשר אין חלק להם בחכמה ובבינה) [ומביא דוגמאות לאמונות שונות שנהגו בזמנו שמקביליהם העקרוניים ישנם אף היום]
ואם יאמר הרי גדולי ישראל הזהירו מזה, ובפרט העיון בראשית הזמן וראשית המקום, והוא אמרם, "כל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם מה למטה מה למעלה מה לפנים ומה לאחור" (חגיגה ב', א').

נאמר בעזרת הרחמן, כי העיון האמיתי לא יתכן שימנעונו ממנו, והרי בוראנו כבר ציוה עליו עם המסורת האמיתית, כאמרו "הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם הלא הבינותם מוסדות ארץ" (ישעיה מ', כ"א, ופירושו שם: האם לא ידעתם, ולא שמעתם ולא הוגד לכם מראש ולא התבוננתם על מוסדות הארץ?), [ומביא עוד דוגמאות מספר איוב]. [הרס"ג אמ' ודע', הקדמה ע"מ כ"ב]

[הארת הר' קאפח: וכבר העיר על כך הרמב"ם במו"נ ח"א, ל"ב: "ואין הכוונה בלשונות אלו שאמרום הנביאים והחכמים ז"ל נעילת שערי העיון לגמרי והשבתת השכל מלהשיג מה שהוא יכול להשיג כמו שמדמים הסכלים הכסילים המתנשאים לעשות חסרונם וטמטומם שלמות וחכמה. וחכמה ושלמות זולתם חסרון ויציאה מכלל הדת, שמים חשך לאור ואור לחושך]

2. "אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח [משלי כ'א ט'ז]. בעולם הזה כפי שאתה רואה מי שאין בו דעה יאבד, כי בלי תבונה ולא חוש הבחנה יפול באבדון, ולעולם הבא לא יגיע אל האושר, לפי שאין להשיגו אלא במשמעת לדבר השם ולא תתכן משמעת אלא בדעת" ואמרו חכמי ישראל במי שלא השלים עניני החכמה משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת [סנהדרין פח', ב', סוטה מז, ב'], למדונו דברים אלה שאם התלמידים השלימו לימודיהם לא תהא ביניהם מחלוקת ולא ויכוחים. [אמונות ודעות לרס"ג, הקדמה, פירושו במשלי].

3. "כל המצוות שהן תלויים בסברא, כבר הכל מתחייבים בהן מן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ" (ר' ניסים גאון בהקדמתו לש"ס)

4. "והדעה היא על שני פנים אמת ושקר, והדעה האמיתית הוא שידע את הדבר כפי שהוא: המרובה מרובה, והמועט מועט, והשחור שחור, והלבן לבן, והמצוי מצוי, והנעדר נעדר. והדעת השקר היא ידיעת הדבר שלא כפי שהוא: המרובה מועט, והמועט מרובה, והלובן שחור, והשחור לובן, והמצוי נעדר, והנעדר מצוי.

והחכם המשובח הוא מי ששם אמיתות הדברים ליסוד, ומשתית על כך את דעותיו ועם חכמתו הרי הוא מחזיק במה שראוי להחזיק ונשמר ממה שראוי להשמר. והסכל המגונה מי ששם דעותיו ליסוד ומדמה שאמיתות הדברים תהיינה כפי דעותיו ועם סכלותו הוא מחזיק במה שצריך להשמר ממנו ונשמר ממה שצריך להחזיק, וכמו שנאמר "חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח" [משלי י'ד, ט'ז] [ר' סעדיה גאון זצ'ל, הנבחר באמונות ובדעות, הקדמה, ע'מ י'ב]

5. "ראוי שנזכיר המובילים אל האמת והמביאים אל הנכון אשר הם מקור לכל מדע ומבוע לכל ידיעה" (הר' קאפח: כללים יסודיים המהווים קוי הדרכה כלליים לחוקר):

1. ידיעת הנראה: השגת החושים
2. ידיעת השכל: מה שמתחייב בשכל האדם בלבד (חשיבות האמת וגנות הכזב)
3. ידיעת דבר שההכרח מחייב אותו: שהכחשתו מחייבת הכחשת מושכל או מוחש. ומכיון שאין דרך לביטולו (דהיינו, אין משמעות להכחשת מושכל או מוחש), הרי מחייבו הדבר לאמת אותו הענין.

.....אבל אנחנו, קהל המייחדים, אנו מאמתים שלשה נקודות אלו כמובילי כל מדש (ידיעה), ומוסיפים להם יסוד רביעי –והוא אשר למדנוהו באותן השלשה ונעשה לנו יסוד, והוא נכונות המסורה האמיתית- שבנויה על ידיעת החוש וידיעת השכל כפי שיתבאר במאמר השלישי בספר." [ שוב, רס"ג זצ"ל]

קצת ראשונים:

1. "וכל אלו הדברים כדי לכוף את יצרו ולתקן דעותיו, ורוב דיני התורה אינם אלא עצות מרחוק מגדול העצה, לתקן את הדעות וליישר את כל המעשים" (רמב"ם הלכות תמורה, ד', י"ג)

2.. " אין להאמין בדבר רק בגלל אומרו דע כי אתה חייב לדעת, כל מי שירצה להעמיד דעת ידועה, ולישא פני אומרה, ולקבל דעתו בלי עיון והבנה לענין אותו דעת אם אמת איתה אם לא, שזה מן הדעות הרעות, והוא נאסר מדרך התורה וגם מדרך השכל" (ר' אברהם בן הרמב"ם)

3. "אם מצאנו אחת מהן (המצוות) מכחשת שיקול הדעת, אינו נכון שנאמין בו כי הוא כמשמעו (ר' אברהם אבן עזרא, פ' יתרו)

4. "היא התורה אשר בהשתמש בה השכל יחזק ויזוך ויזהיר וידחה מעל האדם הסכלות הגוברת על נפשו, המונעת אותו מראות הדברים על אמיתתם ומהניחם על מכוניהם"... "ההערה התורנית היא הקדמה ומבוא להארת השכל.... וכיון שאינו מקבל את התורה אינו מקבל חיובי השכליות, וכשאינו מקבל מה שמחייבו השכל יצא לו מתכונת "החי המדבר"..... כי מצוות התורה יש תכלית למספרן והן מגיעות עד סך ידוע והוא תרי"ג מצוות. אך מצוות השכל כמעט שאין להם תכלית, כי בכל יום יוסיף האדם דעת בהן" (חובות הלבבות שער ג', פרקים ב' וג')


מעט אחרונים לקינוח:

1. "עם החמס שגם השכל הפשוט של האדם מגנו ואוסרו, נהרס עוגן ההצלה האחרון שאפשר היה לצפות שיחזיר את האנושות למוטב: השכל". [דעת סופרים פרשת המבול]

2. והנה כל אדם הוא דיין, כי תמיד מוטל עליו לשפוט על צדק הנהגתו ואמיתת השקפותיו" (הר' דסלר מכתב מאליהו, א' 56.) (מה... גם מה שמקובל?)

3. "משכיל: הבוחר תמיד באמצעים טובים המובילים אל תכלית הנרצה ע'י שכלו ותבונתו נקרא משכיל [מלב'ים: יהושע א',ז]" " מצוות התורה הם מצוות שכליות מובילות אל מטרת האושר והשלמות... הם ילמדו ארח סלולה בכל דרכי בני אדם"

4. "ברם לאהבת האמת קודמת הכרת האמת, שכן כל אהבה נובעת רק מתוך הכרה, וכל הכרה אמיתית מביאה לידי אהבה אמיתית." [ר' הירש, עונות השנה ד', ע'מ סה]

5. "לשם ההבנה הפשוטה דרושה לא רק ידיעת השפה שבה נכתבו הדברים אלא מעל לכל גם שכל ישר, הרגשת קדושת הדברים, ידיעה בהקיפם ומטרתם. ומעל לכל אלו ידיעת פי מי המדבר את הדברים ויד מי הכותבת אותם. חיבורו של ילד קטן כתוב לפי הפשט ודברי אלוקים חיים כתובים בתורה גם לפי פשוטם. פתי גם הוא צריך לדעת, להבדיל בין פשט דבר אחד למשנהו וכל שכן שהחכם צריך להבין זאת". [ד"ס, הקדמה לפירוש התורה]

------------------



תוקן על ידי - אורבערפל on 8/15/2002 2:10:17 AM

תוקן על ידי - אורבערפל on 8/15/2002 2:16:31 AM

הערה אחת, הכלולה בדבריך, אור, אלא הראויה להדגשה להשלמת מאמרך.

מצות 'ולא תתורו', המורה לא להיכנס לדיון מחשבתי, טרם בשלה דעת האדם לכך. הקביעה מי ומתי בשל, יכולה לבוא רק מתוך האדם המכיר את עצמו תוך התייעצות עם מי שיכול להצביע לו על 'נגיעותיו'.

הבעיה היא שכל אדם 'המוני' מייחס את 'נגיעותיו' שלו לכל האנושות וחושב שכמו שהוא מנוע עדיין מלהתקדם במחשבתו, כך זולתו.

כתוצאה מכך, מתחיל החושב הרציני 'ירא השמים' לחשוש ולחשוד בעצמו ונכנס למעגל הרסני הנוגס ביכולת התקדמותו מ'בפנים'.

לכן אין עצה למתקדם, אלא לחיות את חיי מחשבתו בתחום מצומצם של חכמים מבקשי טובתו ולא בחוצות עויינות (אולי כולל פארקים וירטואליים, שם יש גישה לכל פתי וכל פונדמנטליסט אטום וכל טמא לנפש).

תוקן על ידי - קונילמל7 - 8/16/2002 2:23:23 AM