| נשלח ב-14/9/2012 16:41 |
 |
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2012 11:10 |
|
| |
ראה גם כאן
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2012 05:01 |
|
| |
מדובר בספרו של המקובל בעל "משנת חסידים", ר' רפאל עמנואל חי ריקי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2010 16:06 |
|
| |
השאלות מתחילות כבר קודם. בספר כתבי יד עבריים מצויירים, בצלאל נרקיס, יש בלוח 39 אשה טובלת במקוה, מסידור מגנצא כ"י המבורג שנכתב על ידי אחד מתלמידי מהרי"ל, וגם בכ"י לונדון שהובא ממנו לוח 23 שם, שהכותב שמע מר' יחיאל מפריס, יש במקום אחר ציור קלאסי של אדם וחוה בגן עדן.
אמנם לא ברורה חלוקת העבודה בין הסופרים והציירים, אבל אין סימני מחיקה בכתבי היד, ובכתב יד המבורג בעמוד הקודם לאותו שצולם שם הציור והטקסט מעורבים, ונראה שתחילה קיבל הצייר הוראות לצייר את מה שיהיה כתוב, ואחרי שצייר כתב הסופר בכל השטח שנשאר פנוי בין המגדלים, ולא הפריעו לו הציורים.
ויש לציין לזה את הגמרא בסנהדרין מה., שהאשה מכסין אותה שני פרקים מלפניה ומאחריה דברי ר' יהודה (וחכמים נותנים לה חלוק משום בזיוני). ובגמרא שם הקשו מסוטה שאמר ר' יהודה אם היה שערה נאה לא היה סותרו, ותירצו: התם היינו טעמא שמא תצא מב"ד זכאה ויתגרו בה פרחי כהונה, הכא הא מיקטלא. וכי תימא אתי לאיגרויי באחרנייתא, אמר רבה גמירי אין יצר הרע שולט אלא במי שעיניו רואות.
ולפי זה בכל ציור דמיוני יש להתיר, וה"ה בכל מקום שהאשה כבר מתה, וכשהיא מייצגת דמות דמיונית אין ראיה.
ושמא גם לפי הראב"ע שאין הכפרי חומד בת מלך יש להקל בעוד מקרים.
ויש לחלק בין אלו לבין דבר שמיועד מתחילתו לגרות יצר הרע, שהרי מגרה יצר הרע בעצמו הוא איסור כמבואר בריש פ"ב דנידה. (ולפי הרי"ד שם, שפירש שמה שאומר שהדבר אסור הוא המגרה יצר הרע, יש להסתפק אם יש ראייה).
_________________
תלמיד חכמים ז"ל (די שטחי, חוששני)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2006 14:27 |
|
| |
אם כן, אין ספק שהוא התיחס לציור המכוון ליצור אשליית מציאות.
שיא העיסוק והשכלול של הציור הפיגורטיבי הוא באירופה מלקראת המאה ה-16 ועד סוף ה-19, עד המאה ה-17 הטכניקות הפיגורטיביות של הציור כבר היו מפותחות באופן מקסימלי וידועות בכל ערי אירופה המרכזית והמערבית (לא רק באיטליה). זה זמנו ומקומו של העיון יעקב.
[אגב, גם האילוסטרציות של הדפוס השתכללו באותה תקופה מבחינת הטכניקה הפיגורטיבית - אך פעמים רבות נשארה יצוגית בשפתה ולאו דוקא מכוונת ליצירת אשליה של מציאות.]
תוקן על ידי - לבהעיברי - 09/06/2006 14:38:40
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2006 01:07 |
|
| |
רבי יעקב בן יוסף רישר נולד בשנת ה"א ת"ל (1670) בערך, בפראג, ולמד שם בצעירותו. הוא כיהן
ברבנות בקהילות שונות: פראג, אנסבך (בווריה), ורמייזא (גרמניה) ומץ (צרפת). תשובותיו, שנדפסו
בספרו שבות יעקב, זכו לתפוצה מרובה. הוא נפטר בשנת ה"א תצ"ג (1733).
הוא כותב את דבריו על ציורים משנת ב"א תפ"ח, אבל יתכן והוא דן את התקופה ההיא לפי מושגי
תקופתו. בכל מקרה דומה וגם בתקופתו לא היו הציורים משוכללים...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2006 23:53 |
|
| |
צ'וטנג,
לא התכוונתי לציירי הרנסנס האיטלקי כמו רפאל וכדו', אלא לתחריטי העץ במאות ה-15 וה-16 בעיקר במדינות גרמניה - שהם הסגנון השולט בדפוסים היהודיים. אני חושב ששפה אומנותית זו בדומה לאיור כתבי היד של ימי הבינים היא אומנות של קודים יצוגיים - או הכלאה בין יצוגיות ופיגורטביות ולא נסיון כושל לצייר ציור פיגורטיבי.
לגבי פיקאסו, אע"פ שאינו פיגורטיבי הוא גם אינו יצוגי - כמו הרבה מהמודרניסטים (איש על מחנהו ואיש על דגלו) הוא חווייתי - מעביר לנו חויה מסויימת שלו (המשותף לרוב הסגנונות המודרניסטיים שהם מעבירים חויה - בין אם התרשמותית או רגשית או מבנית וכו'). כמי שמעביר חויה יש לדון מה מעוררת חויה זו ואנו חוזרים לשאלת בגדי הצבעונין.
גם אם פיקאסו היה יצוגי - יש מהציורים המאוחרים שלו שעצם האמירה שלהם היא בוטה - לכן היתי אומר שכשם שאין לכתוב ולקרוא ניבול פה - כך אין ליצג ניבול פה.
בן איש אחד,
תודה על מראה המקום.
מתי חי העיון יעקב?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2006 22:45 |
|
| |
לב העברי,
יש מקום לכאורה לדבריך לפי מש"כ בעיון יעקב תענית ה: והביאוהו הפוסקים לדינא (ראה לדוג' מנח"י
ח"ג סי' יא) שהאיסור בראיית תמונה של אשה הוא משום המבואר בגמרא שם על הזכרת רחב רחב שמיד
ניקרי וכו', אלא שמשם ראיה להיפך שכן הציורים בזמן העיון יעקב הם אלו שבשערי ספרים אלו, ואם
כן עדות יש לנו מאותו זמן שגם הם הביאו לידי כו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2006 22:36 |
|
| |
לבהעיברי:
למה אתה אומר שציורים מהרניסנס הן ייצוגיות (כפי איך שהגדרת ייצוגיות)? איזה אומן של הרניסנס לא שאף לתאר את המציאות כמות שהוא? אפילו ציירים שלפני הרניסנס ניסו לתאר המציאות כמות שהוא. הסיבה למה הציורים נראים לא מציאותיים הוא בעיקר משום שעוד לא הבינו איך להציג את הפרספקטיבה בצורה הנכונה.
ולדבריך האם אתה חושב שציורי פיקאסו אינם פורנוגרפיים ומותר להנות מהם על פי הלכה?
ולמשל: (אזהרה, אלו שלא נחשפו לאומנות מסוג זה, אולי עדיף שלא יסתכלו.)
http://image.www.rakuten.co.jp/grace-art/img1028319912.jpeg
או
http://www.artchive.com/artchive/p/picasso/tellier.jpg
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2006 21:41 |
|
| |
תוקן על ידי - לבהעיברי - 08/06/2006 22:08:33
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2006 21:22 |
|
| |
עלה בדעתי לחלק בין ציור יצוגי לציור פיגורטיבי:
1. ציור יצוגי דומה ברעיון לכתב. הוא אינו מנסה (או לא מצליח) לצור אשליה של קיום ריאלי של הדמות אלא להעמיד יצוג פשוט יחסי של הדמות. חלק גדול מהאילוסטרציות של ימי הבינים ואף הרנסנס הן יצוגיות. כיום אפשר למצוא סגנון בקומיקס: נורה דולקת מיצגת רעיון חדש, כוכבים סביב הדמות הוא אובדן הכרה זמני בעקבות אגרוף, וכן על זה הדרך (אהה... יצא לי פעם לראות איזה חוברת קומיקס... אה... באוטובוס... <---- דמות יצוגית)
2. ציור פיגורטיבי דומה ברעיון לצילום. מנסה ליצור אשליה של קיום הגוף לפנינו.
היות ו"דין ערוה" לא קיים כלל בתמונות, אפילו בצילומים, וכל הנדון הוא רק מצד הגירוי בדומה לבגדי צבעונין וכיו"ב, נדמה לי שהחילוק הנ"ל יכול להיות תקף הלכתית.
הלכה למעשה: כשם שמותר לכתוב "עירום ועריה" מותר לצייר דמות יצוגית כנ"ל, וכשם שאסור לקרוא בספרי עמנואל אסור לנסות לצייר דמות פיגורטיבית המביאה לידי הרהור.
זה פוטר אותנו מהחילוק המוזר של "עירום אומנותי" מול "עירום זול".
מה דעתכם?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2005 09:17 |
|
| |
אריק,
בשיר שכתב אורי אורבך (כמדומני), הוא נתקל בבעיה דומה. אצלו, בעקבות גיור הספרים, לפו הדב יש כיפה וציצית.
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2005 09:10 |
|
| |
ומה השאלה? כשם שמי שגזר על השמן שידלוק יכול לגזור על הקרח שידלוק, כן יכול הוא לגזור על החצאית שתימשך למעלה ולא למטה. וממילא איננו חוששים לדעותיהם הפסולות של המדענים הכופרים, שאם היום נודה להם בקיומו של אותו כוח הנקרא "גראוויטאציע" (ולא נזכר בגמרא ובספרי גאונינו וראשונינו הק'!) יבואו מחר ויטענו שמוצא האדם מן הקוף ר"ל, ומחרתיים יטענו שאין להבין מאמרי חז"ל ופסוקי תורה כפשוטם ממש.
|
|
|
|
|
