לפני מספר ימים הזדמן לידי בנכר 'מוסף' (מי אחראי על שידוך המושג הזה לפיסת עיתון?) 'שבע ימים' של 'ידיעות אחרונות' מסוף השבוע שעבר, ובו מעין ראיון של יובל ניב עם הזמרת אתי אנקרי (בת 42, נשואה+3).
אנקרי לטעמי אחת הזמרות האיכותיות שפועלות בארץ (הוציאה ששה דיסקים עד היום), אם כי ודאי שאינה הבולטת בהן. לשבחה יאמר שאת רוב השירים שהיא מבצעת היא כותבת ומלחינה בעצמה ולרוב מדובר בשירים עם אמירה בלבוש פשוט ולא מתחכם.
בראיון מספרת אנקרי כי בחמש-שש השנים האחרונות היא "שומרת שבת ומגדירה את עצמי יותר ויותר כאשה דתייה. יותר ויותר אני שמה את ה' במרכז חיי. זה תהליך שהולך איתי מאז שאני ילדה. זה לא פשוט לחיות את התהליך הזה ביום-יום, כי האמונה זה משהו שמשתכח מטבעו. כמו שאי אפשר להיות מוזיקאי רק בזכות כישרון מוזיקאלי, אי אפשר להיות אדם מאמין רק מאמונה. צריך לעבוד על זה...אנחנו קיבלנו מצוות מה', והרבה מהן קשות לעשייה. הדרך שאני בחרתי היא לעשות עכשיו מה שאני יכולה ולקוות שבעתיד אני אוכל לעשות את כל השאר.
מה שהכי קשה לי היום זה התפילה".
מי שמכיר שירים של אנקרי מהעבר והווה, לא נפל מהכסא לשמע הגילוי החושפני. בכל זאת, אומרת אנקרי:"השירים שכתבתי בעבר שונים לגמרי מאלה שאני כותבת היום, אבל אני לא מתכוונת להפסיק להופיע איתם. הם חלק ממני. אני גם לא מתכוונת להפסיק להופיע לפני גברים".
מה יש ליהדות ההלכה להציע לאתי אנקרי?
האם הדגם שמוכר אולי לחלק מהמשתתפים מזמרת מצליחה שחזרה בתשובה בשנות השבעים, עברה לשיר שירים חסידיים בלבד בהופעות סגורות בפני נשים הוא היחיד האפשרי בגבולות ההלכה? (אגב, אותה זמרת נשברה לאחר כעשרים שנה, זנחה את אורח החיים ההלכתי וחזרה ולקריירה הראשונה, אם כי קהל זעיר שומר לה עדיין אמונים).
אני בעוונותי מקוה שאתי אנקרי תמשיך ליצור ולשיר לפני כולם, ולא רק פסוקים מתהילים. אני מקוה שהכוחות הרעננים בעולם הרבני ימצאו את הדרך לתת לכך לגיטימציה במציאות שבה אנו חיים. אני חושב שהדת והדתיות, במובן ההלכתי שלהם, יצאו נשכרים מכך. איך זה בדיוק יקרה? הלואי וידעתי.
שמעתי פעם מרופא בן-תורה שלפני כמה עשרות שנים כשפנה לקבל חוות דעת רבניות בענייני רפואה והלכה, נותר לעתים קרובות ללא מענה. כששאל פעם את אחד מגדולי הפוסקים מתי יזכה לקבל תשובות ברורות, ענה לו הגדול שכאשר בני תורה רבים יפנו ללימודי רפואה (כביכול בניגוד להמלצות הרבנים) ו'יפציצו' את הרבנים בשאלות, לא ניתן יהיה להתחמק ממתן התשובות. בראייה היסטורית אפשר לומר שהגדול צדק.
בדומה לכך קראתי פעם בשם אחד הרבנים הצעירים הדומיננטיים בדורנו שנשאל על הקמת ערוץ טלויזיה דתי, שאין לא כל דרך להתיר אותו, אבל בגלל חשיבות העניין הוא מקוה שלא יבואו לשאול אותו.
בשני ההתייחסויות אני מוצא הכרה בצורך בשינוי וציפייה מהציבור שיניע אותו מלמטה.
לכן, אני גם מקוה שאתי אנקרי תמשיך ליצור ולשיר (ולא רק פסוקים מתהלים) לפני בני אדם באשר הם.
אגלה לך סוד- ביהדות הונגריה החסידית -כגון חסידות סאטמר למשל-. הקפידו פחות הרבה פחות ,
הראש הכחול התחיל כשנחשפו לעיתונות וכיב'
נשלח ב-15/11/2012 10:51
לירוחם- אכן היתה לי מורה בתיכון שהיתה נגעלת מחיבוקים בין נשים וצעקה עלינו קשות כשהתחבקנו משמחה עת זכינו במקום הראשון בתחרות ריקודים. התחבקנו על הבמה, חברתי ואני, ובעיניה זה היה ממש "גועל נפש". בעיניי היא סתם ראש כחול ומתוסכל. אצל יהדות ספרד היו מנהגים של פחות איסור נגיעה כמו רב שמברך את כלותיו ומניח ידיו על ראשיהן או לחיצת ידיים, אבל לא חיבוק. ועם אחוז ההטרדות המיניות בציבור החילוני נראה לי נכון שחיבוק ונשיקה על כל פנים יהיו מחוץ לתחום, גם אם לוחצים ידיים.
נשלח ב-7/11/2012 12:38
קסת
לא בכל חיבוק של גבר לאשה ולהפך- מסתתר פן מיני.
אם מחפשים פן מיני בכל דבר, יש היום גם לאסור חיבוקים ונגיעה בין נשים לנשים וגברים לגברים
צריכה להיות גם איזה הגיון באיסורי הצניעות הגורפת.
אשה מסכנה ואומללה נכנסה לרבי- לבקש ישועה. החלה לשפוך את ליבה ופירטה את צרותיה ,
היא רצתה שהרבי ישמע היטב את דבריה, התקרבה אליו קרוב. -הרבי התרחק. -היא התקרבה- הרבי התרחק.
או וי צעקה האשה. אני ליבי שותת דם, ואתה רבי- שטויות יש לך בראש!
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 07/11/2012 12:45:16
נשלח ב-7/11/2012 12:30
קסת איך אמור איש ההלכה, הרואה את חזות הכל בדקדוק הדין, להגיב על תופעה כזו?
נשלח ב-7/11/2012 11:59
זה תופעה שמאוד מתרחבת, ונראה לי שיכול להוות נושא למחקר עמוק ומקיף.
יש כאן סוג חדש של יהדות, זה לא שייך לדתי ליט הרגיל, שאצלו בהרבה פעמים יש ריחוק מהרוחניות, מהקשר לדת, זה שייך לתפיסה שנותנת מקום יותר לחיבור פנימי בין האדם לאלוקיו, מקום למצוות שבין אדם לחבירו, ופחות מתחבר לדקדוק הלכתי נטו.
בקשר לנושא הפרטי של חיבוק גברים, יתכן שזה קשור גם לשינוי תפיסה בכל היחס לקשר בין גברים לנשים, ובכלל בכל היחס לתשוקה הגברית, מתפיסה שרואה בזה דבר פסול, לתפיסה שרואה בזה דבר לגיטימי, ואף דבר נאצל.
תוקן על ידי קסת ב- 07/11/2012 11:59:35
נשלח ב-5/11/2012 10:44
יש כמה וכמה בעלי תשובה שלא מרגישים מחויבות כלפי ההלכה- למשל, איה קרמרמן סיפרה בראיון ב"מוצ"ש" שכאשר היא פוגשת גברים מכרים חילונים היא מחבקת אותם כמו פעם כי אחרת הם ירגישו דחויים ולא נעים. מדובר באישה נשואה דתיה עם מטפחת וחצאית שמחבקת גברים, גם דתיים לייט לא מבינים זאת, זה משהו של בעלי תשובה שלא יכולים לשנות הכל וכנראה גם לא רוצים.
אז במקום "כל אישה היא רוגעלע" (ר' אשכול) יש לומר/לחשוב: "כל אשה היא שזיף"?
נשלח ב-14/11/2005 03:53
קומר מלא החופן
נשלח ב-14/11/2005 03:02
השמש זרחה, הרוח הזמינה, נענה האדון ויצא לטייל במטע האפרסקים. והנה הם גדולים בשלים, סמוקי לחיים, ומאירי פנים. רקמת קטיפה רכה להם, והם כולם מטיפים עסיס. חמדה לעין, תאווה לחיך. החיש צעדיו למטע השזיפים, והנה גם הם גדולים, בשלים, סגלגלים, ומגרים. מתפקעים ממתיקות. כמעט נגסו בו. ברח משם מהר לכרמים ורק מהצבעוניות התחילה דעתו משתבשת. אשכולות צפופים של ענבים אדמדמים מסתרגים על ענבים בירוק בהיר, עלים כתומים חומים צהובים ירוקים יבשים. התחילו העלים ללטף את שערו נעו ברוח הענבים המחובקים הנה והנה. הסתחרר ראשו עליו, ברח כל עוד נפשו בו.
עם שחר יצא כרוז בכל העמק לחנוט את כל המטעים החיים באדמה ולגדל אותם מהיום ישר בתוך קופסת שימורים.
.
