הרב עובדיה מספר על יצפאן...

אלי יצפאן ככיב השבוע בסיפור חדש של הרב עובדיה יוסף, היישר מדרשתו האחרונה בבית המדרש ''יחווה דעת'' בירושלים. הרב עובדיה סיפר על צרותיו של רב עיר בגרמניה, שעל פי הנוהג ניגש להתפלל בחזן תפילת מוסף ביום כיפור, ביקש לחקות את החזן המדופלם שהתפלל לפניו, אך כשל בעיקר בסלסול המורכב בקטע התפילה: ''מכלכל חיים בחסד''.

הרב עובדיה הסביר כי לרב המדובר ''לא היה קול נעים, היה לו קול ככה דק. אם היה מנגן בכיכר העיר, כולם היו פורצים בצחוק. לא יודע, מסכן. וכי הרב חייב לדעת חזנות? לא חייב. אם כן, היו צוחקים בלבם''.

המשך הסיפור עסק בעני אחד, שהיה הולך ממסעדה למסעדה. ''בשעה שאוכלים מבקש מהם צדקה. והיה עומד ומחקה את הרב בשביל שיצחקו והיו כולם צוחקים, עושים צחוק ונותנים לו כסף. זה היה הפרנסה שלו, המחיה שלו''. העסק של העני, שהשוס הגדול ברפרטואר שלו היה חיקוי מלגלג על הרב המסלסל את ''מכלכל חיים בחסד'' נתקל בהתנגדות מצד הפרנסים (ראשי העסקנים בקהילות היהודיות בגולה) של הקהילה, שכעסו על פגיעת העני החקיין בכבוד הרב.

או כלשונו המדויקת של הרב עובדיה בדרשה: ''מחקה את הרב, כמו שעושה זה, מה שמו? ההוא שמחקה את מובארק? זה, זה, אתם יודעים מי זה''. מהספסלים בבית המדרש נשמעו קריאות לא מעטות: ''יצאפן, יצאפן, יצפאן''. והרב עובדיה אישר: ''אה, זה, זה, יצפאן. היה עושה ככה, כמו היצפאן הזה''.

פרנסי הרב איימו על העני: ''קראו אותו: 'בוא הנה, א תעשה עוד פעם ככה, אנחנו נכניס אותך בבית האסורים'. הוא מסכן, לא היה לו פרנסה, היה עני. הלך אצל הרב: 'אדוני הרב, כך וכך המעשה לא כוונתי בשביל לצחוק על הרב, אלא כוונתי בשביל שיהיה לי פרנסה'''.

''טוב, מה אתה רוצה?'', שאל הרב. ''אני רוצה שתגיד שאתה מרשה לי'', השיב העני. ''טוב, אני מרשה לך'', נעתר הרב והגיש לעני מכתב בחתימתו: ''אני החתום מטה מרשה לנושא כתב זה שיכלכל חיים שלו ויקלקל חיים שלי''