מצעד האיוולת האורתודוקסי - חנה ספראי

כותבת פרופסור חנה ספראי ב NRG.

ניתן לערוך רשימה עצובה של מצעד איוולת אורתודוכסי. החלטות עקרוניות בשם ה' ומשיחו, שגררו את עם ישראל לאובדן, רוחני ופיסי כאחד. אחד המאפיינים של ההחלטה האורתודוכסית הוא הניסיון למנוע כל שינוי ולקדם כל שינוי בשלילה מוחצת...

רבנים בעיקר אשכנזים פסלו מכל וכל את האפשרות של מודרנה והשכלה. איימו על אובדן היהדות, ועם ישראל אכן הצביע ברגליו ונטש ...

צעד איוולת נלווה הוא כמובן ההתנגדות הסוחפת לכל התרבות המערבית, להשכלה ודחיקתם של משכילים מעבר לחומות הלגיטימציה. איוולת שעלתה שוב ברבבות נוטשים והתמוטטות רבתי בקהילות ישראל.

יש עוד הרבה כאן
http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/007/040.html

בחרתי מתוך הדברים את מה שמציק גם לי.

לדעתי האיוולת היא גם של ה"חדשנים/ות" למינהם שלא השכילו/רצו להבין ו/או להתמודד עם היהדות באופן יסודי והעדיפו דרכים כאלו או אחרות של התבוללות תרבותית ולעיתים גם מעשית, על מאבק לגלות את מציאות ה' והדרך הנכונה שהותוותה לנו מאיתו לילך בה.
מה שגרם בחלקים מסוימים בציבור ובהנהגה הדתית לעמדה אפולגטית שמטרתה העיקרית לשרוד, מתוך הבנה (די מוצדקת לטעמי) שרק אם הוא יאבק על דרכו ואמונתו ישאר עתיד לעם ישראל הן במובן המעשי מציאותי וכ"ש במובן הרוחני-תרבותי.

בדיעבד אפשר לומר לומר שאולי זה היה מוגזם, מאידך מאוד לא ברור איך המציאות היתה נראית אם לא היו נוקטים בדרכים כאלו כבר אז...

אמשלום -

שוב. אני לא אומר שזה פיתרון טוב, אני אומר שזה פיתרון גרוע, אבל במקומות מסויימים זה כל מה שהיה. ואני רק אומר שאלו הם עובדות היסטוריות, שבמקומות מסויימים פתרון זה עבד ולא פתרונות אחרים.
למה הם הועילו? לזה שאחרי חמישים שנה תהיה עדיין קהילה אורתודוכסית שעומדת, ולזה שכאשר העניינים יירגעו יהיה אפשר להגיע לפתרון אמיתי יותר.

ספרן -

הרב קוק בוודאי פיתח שיטה עיונית מסויימת שמתמודדת עם המודרנה. אולם, אני לא חושב שהוא פתח דרך של חיים יהודיים, וזו היא השאלה היותר משמעותית. אני לא מתרשם שתלמידיו הצליחו לבסס תנועה המתאימה לשיטה העיונית אותה הוא הציג. הדיבורים של הרב קוק על תחיית התרבות, הספרות, וכן הלאה, לא התממשו. במקום זה בונים יישובים, שזה אולי מועיל, אבל זה לא השיטה הדתית עליה מדובר.
אם זאת, הנוכחות של הרב קוק ועוד עשרות ומאות הוגי דעות דתיים ומודרניים, בארון הספרים היהודי, בהחלט הם בסיס טוב להתמודד עם המודרנה. בסיס זה לא היה לפני מאתיים, ולכן ההתמודדות במקרים מסויימים הייתה צריכה להיות אחרת.

עצוב,

האם אותה שיטה מקיפה , לא נוצרה כבר על ידי הרב קוק?

והאם אין היא מתאימה בינתיים , בעיקר , לרחבי אופקים שכמותו?

עצוב,

כשאתה אומר: "שלפעמים קנאות דתית, צרות מוחין ואפילו בורות וטמטום, הם הדברים הכי מועילים... בנסיבות הסטוריות מסויימות, אלו היו הדברים היחידים שעבדו" - למה אתה מתכוון? מה ז"א "עבדו"? במה נמדדת ההצלחה שלהם? האם זו הצלחה רק לשיטתם, או שמא גם לשיטתך? האם זו הצלחה מקומית לזמנה, או שמא הצלחה מופלאה של העם היהודי לדורות? מכיוון שאתה טוען (ואני נוטה להאמין לך) שאינך דוגל בשיטות האלה באופן כללי וכדרך חיים, נראה לי שיש מקום להסבר - מהי אותה הצלחה שאתה מדבר עליה, וכיצד הובילו אליה דוקא הקנאות, צרות המוחין, הבורות והטמטום (הגדרותיך שלך! אני הייתי מנסחת את הדברים אחרת לגמרי).




איד"ג,

מן המשל שלך על החתול/כלב אני מבינה, שע"פ דעתך, מרכיבי היסוד של האורתודוכסיה, אשר בלעדיהם אין לה זכות קיום (כ"מיאו" לחתול, אם תרצה) הם: קנאות והתנהלות היסטרית מול תופעות של שינוי, נהיה עיוורת אחר מנהיגים ודיכוי האפשרות לחלוק עליהם ולחשוב לבד ועוד כהנה...
אתה בטוח שאינך רפורמי?

אני לא חושב שההחרמה היא הטקטיקה הטובה להילחם בהשכלה. אני לא חושב שיש בכלל מושג כזה של "הטקטיקה הטובה ביותר", משום שלא ההשכלה של גרמניה כזו של הונגריה, ולא ההשכלה של המאה ה-18 כזו של המאה ה-19, וככזו של המאה ה-21. ובכלל, זה לא רק שאלה של תנועת ההשכלה אלא שאלה מורכבת יותר, של המצב החברתי והדתי עם כל מורכבותו.
אני חושב גם שבשום מקרה החרמה היא לא יותר מאשר פתרון ארעי, ולאורך זמן יש צורך בפתרון יסודי יותר.

מה שמציק לי הוא שמשכילי הפורום פה לא מוכנים לקבל שלפעמים קנאות דתית, צרות מוחין ואפילו בורות וטמטום, הם הדברים הכי מועילים.
אני לא דוגל בדברים אלו, אני רק אומר שבנסיבות הסטוריות מסויימות, אלו היו הדברים היחידים שעבדו. ואלו הם דברים שבגדר של עובדות היסטוריות.

ולעניין עצמו -
התמודדות אמיתית עם ההשכלה דורשת שיטה דתית ותורנית שלימה שמקיפה גם את ההשכלה. כלומר -זה דורש עולם שלם של הגות שעוסק בדברים הללו, ושמצליח לא רק לעסוק בנושאים, אלא גם להכניס אותם לתוך היהדות. וזה דורש שיטה שלימה של יהדות שתוכל להכיל בתוכה את הדברים הללו. זה בתחום של עולם הרוח. ובתחום של עולם המעשה - צריך שורה שלימה של אישי ציבור שיפעלו מתוך ראיה מקיפה זו של היהדות, וצריך דרך שלימה של הכשרה של אנשים להגיע לראיה זו של היהדות, ולחיים יהודיים מסוג זה. וצריך שיטה חינוכית שלימה, שתעסוק באפשרות לחנך אנשים פשוטים ברוח זו.
דבר כזה הוא לא דבר שיכול להיוולד ברגע, זה דבר שיכול לקחת דור או שניים, או אפילו יותר. זה צריך גם אנשים יוצאים מן הכלל, שיכולים להקיף בתוכם תחומים רבים.
לעומת הבנייה ההדרגתית של שיטה זו של יהדות, שהייתה לוקחת זמן, ההשכלה עצמה הגיע לעולם היהודי מהר מאוד, ובהפתעה. במקומות רבים הבנייה של שיטה מקיפה יותר של יהדות לא הייתה אפשרית, והפתרון הכי טוב במקרה כזה היה החרם.
עם הזמן, הייתה האפשרות לגשת להשכלה בדרכים אחרות. הבעיה היא שבמקום להגיע לפתרון אמיתי ומקיף יותר, נאחזו בפיתרון הזמני, וראו בו כפתרון היחיד.
אני מסכים שצריך לדעת מתי להרפות מפתרון זמני, אבל צריך גם לדעת מתי לאחוז בו. ובתקופה הראשונה של ההשכלה, במקומות מסויימים היה אכן צריך לאחוז בו.

עצוב, אתה חוזר על הכשלים שכבר נדונו למעלה. העובדה שההשכלה הפילה הרבה חללים היא ברורה. אך לא רק שהחרמה אינה בהכרח הטקטיקה הנכונה לנקוט בה, אלא שההחרמה הזו עצמה היתה אחת הסיבות לאותם חללים.


מיכי

חברים,

אני מתנצל על התגובה המאוחרת - עיתותי אינן בידיי לאחרונה - אבל אני רואה צורך להשיב למשיביי מן העמוד הקודם (וסליחה אם יש בכך קטיעה של רצף הדיון שהתפתח מאז).

אינני בא להיות סלקטור של האורתודוקסיה, ולכן לא מדובר כאן במידת הלגיטימיות שאני נותן או לא נותן לדעתה של פלונית או אלמוני במסגרת הגבולות האורתודוקסיים. ספראי עצמה היא שטענה כי דרכה של האורתודוקסיה מעוותת מן היסוד (ואני מדגיש: מן היסוד), ולכן לא ברור מה היא מחפשת בבית המשוגעים הזה.

מי שרוצה לשנות פרט זה או אחר של קבוצתו - מוזמן לעשות זאת; אך מי שחושב שעקרון היסוד של דרכה פסול ומעוות - הגיוני יותר שפשוט יעזוב אותה. בני אדם ששינו דברים מבפנים בתרבות שבה הם חיו - פעלו כך או מתוך אמונה בדרכה היסודית, או מחוסר אפשרות לצאת ממנה.

ואגב, תופעות שהיו מעוותות מיסודן באמת - נפלו מעצמן, משום שהתנגשו עם המציאות (וזה מה שהוריד מן הבמה את חוקי חמורבי; לא מאבקם של אלה שהיו כפופים להם).

ואם במשלים אתם באים עלי, הרי שספראי דומה בעיניי לאדם שנכנס לחנות בעלי חיים ואומר למוכר שהוא רוצה לקנות חתול. המוכר מציג לו שורה מגוונת של חתולים, מחתולי רחוב פושטיים ועד סיאמיים יקרים. "לא", אומר הקונה, "מה שאתה מראה לי זה מצעד האיוולת של החתולים: אני רוצה חתול אינטליגנטי, שאפשר ללמד אותו 'שב' ו'ארצה'; חתול שיוכל לשמור על הבית ולהתנפל על גנבים; ומעל לכל - חתול שעושה האו-האו ולא מיאו-מיאו". "אדוני", יאמר לו המוכר, "מה שאתה מחפש זה כלב, לא חתול". "כלב?" משיב הקונה - "מה פתאום; אני רוצה להיות חבר במועדון של בעלי חתולים; אני רוצה חתול, אבל חתול כזה, כמו שתיארתי".

אז מה הפתרון? אילו הייתי המוכר, הייתי מנסה בסבלנות להסביר לו, אבל אם לא הייתי משכנע אותו (ויש להניח שזה מה שהיה קורה) - הייתי אומר לו: "אתה יודע מה? הנה חתול מהסוג שאתה רוצה", ונותן לו אחר כבוד כלב.

ולנדון דידן: אם נורא חשוב לספראי לקרוא לעצמה אורתודוקסית - שתקרא לעצמה, ושיהיה לה לבריאות. את המציאות זה לא ישנה.

אידך גיסא




תוקן על ידי - אידך_גיסא - 17/11/2005 23:24:23

מיימוני -

אתה דן בשאלה של היחס בין היהדות וההשכלה בצורה מופשטת, כיחס בין רעיונות שונים. ביחס לניתוח הזה שלך אני בסך הכל מוכן לקבל אותו. אולם אני חושב כשאנו מדברים על היסטוריה, ועל תנועות חברתיות, הדברים צריכים להיבחן כתנועות היסטוריות וחברתיות, ולא כמושגים מופשטים.
חלק מהמציאות החברתית בפרוץ תנועת ההשכלה, ובהתפשטותה במאה ה-19, הייתה, ואלו הם עובדות היסטוריות, שתנועת ההשכלה גררה באופן ישיר יציאה מהאורתודוכסיה וחילון. אני לא אומר שזה קרה לכל אחד, ואני לא אומר שזה קרה בכל מקום, אבל הייתה זו תופעה ברורה וחדה. לכן, אין זה משנה מה היו הרעיונות של ההשכלה, או האם היא סותרת אפריורית את היהדות, בעולם המעשה ההשפעה שלה הייתה הרסנית. וגם אם בעולם המופשט הרעיוני היה אפשר לפתור את היחס אליה, הרי שבעולם המעשה היה צריך למצוא פתרונות אחרים.
אני לא אומר שהפתרון של ההחרמה של ההשכלה היה פתרון טוב, אבל במקומות מסויימים הוא היה הפתרון היחיד.

אבהו -

חטאתי קצת בהכללה, אבל: לא עשיתי את זה בצורה מגוחכת, אחר כך סייגתי את עצמי, ובסופו של דבר גם לא פרסמתי את זה כמאמר. בכל מקרה, אני אנסה להבהיר את כוונתי.
כשאני אומר ש"העולם החילוני הוא במידה רבה עולם מאוד ריק", אני לא מתכוון להגיד שכל מה שמעניין את חילונים זה דיסקוטקים. אין כמעט אנשים שטחיים שלא עוסקים בדברים רוחניים, ולא שואלים את עצמם שאלות משמעותיות, ואם יש כאלו, משום מה אני חושד שיש יותר כאלו בקרב הדתיים. העולם החילוני הישראלי הוא עולם תרבותי מפותח, שיש בו מגוון של זרמים, של חידושים ושל עניין. ושיש בו גם עיסוק בשאלות חשובות ובנושאים חשובים.
אולם, את כל הדברים הללו אי אפשר להשוות לתנועות שעברו על העולם היהודי בפרק הזמן ההיסטורי שבו אנו דנים. תנועות כמו ההשכלה, עם כל צדדיה השונים, ואחר כך הקומוניזם והציונות, היו תנועות שהלהיבו אנשים ושהיוו עולם חילוני חדש ושלם. אני לא אומר שא.ב. יהושע ועמוס עוז זה שטחי, אני רק אומר שאתה לא מוצא אנשים שקוראים דברים אלו בהתלהבות. והשאלה של האם יש בזה התלהבות זו היא שאלה משמעותית. העולם החילוני היום הוא לא מציג איזה תיקון עולם או אילו אידיאות גדולות, אלא הוא עוד תרבות. חלק מהעולם החילוני הוא מעניין, חלק לא מעניין, בכל מקרה, הוא לא איום גדול על העולם היהודי.

עוד יש להוססיף שאין דיון תיאורטי ללא הכללות. השאלה אינה אם משתמשים בהכללות או לא, ואפילו לא האם הן מדויקות (כי בד"כ הן לא. יש כמעט תמיד יוצאים מן הכלל). השאלה היא האם יש בהן משהו מועיל, שתופס לפחות אספקט מסוים של המציאות.


מיכי

עצוב,

כתבת (בקשר ליחס להשכלה)אי אפשר לדון בכזאת הכללה, ולהעביר ביקורת על מקומות ועולמות אחרים בכזו שיטחיות

כמה שורות קודם חטאת בחטא זה של הכללה בדבריך על החילוניות של זמננו. לדעתי תתקשה מאד להגן על הצהרתך שמעידה, לדעתי, על שטחיות.

עצוב

ברוך הבא אל הפורום!

ההכללות שכתבת נראות על פניהן מאד נכונות, אולם כל עוד הן
כלליות, קשה להתייחס אליהן. צריך לפרט.

***

וארשה לעצמי שאלת תם, שהיא אולי ביסוד הדברים:

מה רע בהשכלה?

כן, אני יודע שמכאן יצאו דברים רעים לעם ישראל. אך מדוע זה קרה? הבה ננתח את התהליכים, ואז אולי נבין ממה באה הסכנה.

החשד שלי הוא שההשכלה, בתור תנועה להרחבת הידע ואפילו סילוק הבערות ואמונות טפלות, היתה דבר חיובי.

מה שיצא ממנה הוא דבר רע. נטלנו מן הגויים את שנאתם לדת בתור דבר המדכא את החשיבה. והמשכנו לעבר חלום על עולם חילוני שבו האדם יגשים את מאוויו ולא יוציא זמן שיכול להיות מוקדש לרדיפת המאויים, במיוחד בתחום היחסים בין שני המיני - על תורה ומצוות. וראו "מנהג חדש בא למדינה" של ביאליק.

(אולי בעצם צריך לכתוב "הם" ולא לשון של "אנחנו")

אבל שני חסרונות אלו, עד כמה שאני מבין, אינם שייכים לטבעה של ההשכלה. או שמא אני טועה? ואם כן, מדוע שההשכלה לא תהיה בת ברית? אדרבה, היא מציעה לנו כלים חשובים במילוי משימותינו בעולם הזה.

למשל, האם ההשכלה, בבחינה זו, אינה מה שרואה הרב סולוביצ'יק כחלק מפעלו של "איש ההדר"?

כל מה שאני יכול לומר הוא שלמונח "השכלה", בניגוד לתוכנו במובן המצומצם אך המדוייק של הרחבת הידע, יש קונוטציות שליליות. כמו, למשל, ב"ריח ההשכלה החדשה" (שם אשכול בפורום שהוזכר אפילו בויקיפדיה עלינו). ניחא. אז אנו נרתעים מן השם בגלל הקונוטציה, וגם זה משהו. אבל מי שמסתכל מעבר לשמות אל התוכן - מה חסרון הוא יראה בהשכלה?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו