| נשלח ב-16/11/2005 22:33 |
 |
| |
הדרך לגהינום וכו'. הייתכן?
יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר, לִפְנֵי-אִישׁ; וְאַחֲרִיתָהּ, דַּרְכֵי-מָוֶת.
(משלי ט"ז כ"ה ועוד).
אמנם חולי הנפש, אשר לא ירגישו בחוליים, וידמוהו בריאות; או ירגישו בו ולא יתרפאו, אחריתם - אחרית החולה כשנמשך אחר הנאותיו ולא יתרפא, שהוא יאבד בלי ספק.
אבל אלה שמרגישים ונמשכים אחר הנאותיהם, אמרה בהם תורת אמת, כשהיא מוסרת דבריהם:
כי בשרירות לבי אלך וגו' (דברים כ"ט, י"ח).
רצתה לומר, שהוא מכוון לרוות צמאו, והוא מוסיף לעצמו צמא.
אך אלה שאינם מרגישים בדבר, כבר תיארם שלמה הרבה. אמר:
דרך אויל ישר בעיניו, ושומע לעצה חכם (משלי י"ב, ט"ו).
רצה לומר: ששומע לעצת החכם, והודיעו הדרך שהוא ישר באמת, לא אשר יחשבהו שהוא ישר.
ואמר: יש דרך ישר לפני איש, ואחריתה דרכי מות (שם י"ד, י"ב).
ואמר עוד בחולי-הנפש האלה, היותם בלתי יודעים מה יזיקם ומה יועילם:
דרך רשעים כאפלה, לא ידעו במה יכשלו (שם ד', י"ט).
(שמונה פרקים לרמב"ם)
לפי הבנתי הרמב"ם מדבר באדם שמתנהג בדרך רעה שנראית לו טובה מתוך רשלנותו והמשכותו אחר תאוותיו. העצה עבורו היא לשמוע לעצת החכמים.
אבל יש פרוש אחר שאומר שכוונת הפסוק כזו: יש אדם שחושב שדרכו טובה בעיני ה' ורצויה לפניו- מתוך כוונות טובות ותמימות ולא רשלנות. הוא באמת מאמין בכך בכל מאודו- אבל דרכו דרך מות היא.
האם זה ייתכן?
אם לחדד: האם ייתכן שאדם שבאמת מאמין בתום לב שהוא "בסדר", למעשה שנאוי ומשוקץ ומתועב בעיני ה'?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2011 08:51 |
|
| |
הפסוק במשלי "יש דרך ישר לפני איש, ואחריתה דרכי מוות" אינו מדבר בהכרח על מצוות ועבירות. הוא מדבר על אופן פעולה שאדם מציע, ובתחילתו הוא נראה ישר ומוצלח, אך בטווח הארוך הוא מוביל להרס. כך למשל, חלק גדול מהפתרונות שמציעים אנשים בימינו לבעיות החברתיות והכלכליות, נראות טובות וישרות אך מובילות להרס הכלכלה.
מטרת הפסוק אינה לשפוט מי צדיק ומי רשע, אלא רק לעורר אותנו לחשוב לטווח ארוך, לא להסתפק במה שנראה לנו בתחילת המחשבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2009 10:28 |
|
| |
דער_זאגער: יגאל עמיר לשיטתו היש לו דין רוצח
מבלי לסור ימין ושמאל בענין המצב בארץ ישראל בזמננו, אביעה מחשבותי ואבקש מאחי שיאמרו מה דעתם בזה הענין, הנה הסיבה שהרג יגאל עמיר את יצחק רבין הוא מאחר שדימה [ואולי הוא אמת ואין כאן המקום] שיש לו דין רודף והותר דמו, וכיון שכן אין אילולא היו בי"ד נזקקים לזה הענין, היו דנים אם יש לו דין רודף אם לאו, וגם אם אין לו, הרי יגאל הנ"ל שוגג הוא מאחר שדימה שיצחק הנ"ל רודפו, והוא כמו שאחד רודף אחר חברו ודימה חברו שרוצה להרגו ועמד עליו והרגו שהוא נידון כשוגג.
המשך ההודעה הועברה לאשכול אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2006 21:44 |
|
| |
כבר היה מי שקבע
"צדק": המצאת החלש
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2005 20:48 |
|
| |
אם זה נשאר בגדר דעות, אז באמת רק האלוהים יודע, רק הוא בוחן כליות ולב, וכל אדם ראשי להחזיק בדעה שנראת לו, או כפי שהרמב"ם כותב בפירוש למשנה, "כשאין תכליתה מעשה מן המעשים". אך כשזה בא לידי מעשים יש לנו הוראות יצרן, המצוות מאת האלוהים, והם גלויים לכל - לא צריך להיות אלוהים כדי לדעת שהיטלר פושע ויש להאשים אותו - ובכלל, כל המסחרה הזו אם מקבלים או לא שכר על הכוונה עושה צחוק מהתורה ומהמצוות, לכל היותר השכר נמדד לפי הצער שבמאמץ לשאוף ל'טוב ולישר' -
כדי לעשות מעשה פנחס ואליהו, צריך להיות במעלתם של פנחס ואליהו.
תוקן על ידי - riv - 20/11/2005 21:04:27
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2005 19:35 |
|
| |
גו"ג, את כל זה יודע רק א-ל דעות. אבל אם באמת הם היו משוכנעים בכנות ולא פשעו בחוסר בירור או חטאו בגלל יצרים ואכזריות אז בהחלט ייתכן שאתה צודק.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2005 12:38 |
|
| |
מיכי,
לפי דבריך גם היטלר אינו ראוי, אולי, לשכר על מעשיו, אבל אין להאשים אותו; הוא בסך הכל עשה מה שהוא חשב שנכון לעשות, ה-"אנוס בדעות" המסכן. גם פרעה לא חטא; הוא סבר שבני ישראל מסכנים את מצרים. טורקוומדה היה בטוח שכדי להעמיד את האמונה הנכונה על תילה יש לתלות, לשרוף ולענות את הכופרים, וכן הלאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2005 10:58 |
|
| |
מיכי,
צדקת, דמגוגיה זולה, עומרי שרון אינו אדם שומר תורה ומצוות, איך יכולתי ליפול לבור הזה של ההשוואה הטיפשית.
בכל אופן, איך מתפרשים ה"רשעים" "והצדיקים" עליהם מדברים חז"ל בבראשית רבה?
שלמה אעלה על פי דבריו של הרמב"ם את הסברא שיש דרך ישרה בפני איש והיא דרך המצוות, דרך האמצע - שהיא דרך הישר.ולפי דעתו אין למושג "אנוס" מקום בסוגיא זו - דעתו של הרמב"ם היא שיש בחלק השכלי מצווה ועברה (סוף פרק ב' בשמונה פרקים)- ומי שחושב שמה שהוא חושב כנכון,והוא צריך לפעול בעניין, ובמיוחד כאשר מדובר בשפיכות דמים, שהוא "מדרך הקצוות" והוא לאו מן התורה,ישאל בעצת החכמים ויהא בטוח במעשהו ואז ימסור את נפשו וכו'
"אך אלה שאינם מרגישים בדבר, כבר תיארם שלמה הרבה. אמר:
דרך אויל ישר בעיניו, ושומע לעצה חכם (משלי י"ב, ט"ו).
רצה לומר: ששומע לעצת החכם, והודיעו הדרך שהוא ישר באמת, לא אשר יחשבהו שהוא ישר"
יגאל עמיר קיבל אישור מהרבנים לרצוח את יצחק רבין? איפה שמים את הגבול בין מסירות נפש לבין מעשה נפשע?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2005 02:04 |
|
| |
ריב,
אני מקווה שאת לא מצפה לתגובה על הדמגוגיה הזולה הזו.
מחשש המדרון החלקלק לא אמשיך ללבן את השוואתך.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2005 21:52 |
|
| |
עיינו בסיפור על מותו של רבן יוחנן בן זכאי, שבכה כיון שאינו יודע אם מוליכים אותו לגן עדן או לגיהנום. ולכאורה תמוה, איך אדם כמו ריב"ז יש הוא אמינא שילך לגיהנם חלילה. ושמעתי מר' יעקב מדן, שכנראה שעד סוף ימיו ריב"ז לא היה בטוח שפעל נכון כשביקש את יבנה וחכמיה ולא את ירושלים. על הפעולה הזו קרא עליו רב יוסף (ולפי לישנא אחרת ר' עקיבא) את הפסוק "משיב חכמים אחור". למרות שריב"ז בודאי פעל לשם שמים, הוא חשש ששגה, ועל טעות קריטית כל כך הוא עלול להענש בחומרה.
שבוע טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2005 21:34 |
|
| |
מיכי,
איך אמר המשורר? היום כבר לא מתים מאהבה...גם לאמירות מהסוג של "יש להעריך את מסירות הנפש של יגאל עמיר התרגלנו...
ובכלל, האם חז"ל באומרם "רשעים"(בבראשית רבה "הרשעים ברשות לבן...אבל הצדיקים לבן ברשותם") אינם מתכוונים לאלה שמאמינים באמת ובתמים שמעשיהם נכונים? למה לא נאמר על עומרי שרון שיש להעריך את מסירות הנפש שלו? כוונתו היתה נהדרת הוא מילא בדבקות אחר המצווה "כבד את אביך ואת אמך" מה גם שהנזקים שהוא חולל אינם מגיעים לקצה קצהו לנזק שהרוצח המתועב חולל.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2005 19:35 |
|
| |
מיכי שאל: "ומה באשר למי שאינו חושב שיש חובה כלשהי להעמיק? אז הוא 'אויל', אז מה? האם הוא בהכרח גם 'רשע'?"
כמה שעות אחרי ששאלת אותי, הגעתי "במקרה" בלימוד ספר משלי לפרק כא, ומצאתי בדברי מצודת-דוד ראיה לכך שהתשובה היא "לא":http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-21-10.html
תוקן על ידי - אראלסגל - 19/11/2005 19:36:30
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2005 15:13 |
|
| |
שלמה,
סליחה שאני חוזר על עצמי בכל פעם, אך זוהי שאלה הלכתית טהורה. כמובן שניתן גם לעסוק בה גם מהיבטים אחרים.
הרדב"ז בתשובה כותב שאנוס בדעות גם הוא אנוס, ולכן אין עליו חטא. אמנם לשכר הוא כנראה לא יזכה על מעשים שלא עשה (אונסא לאו כמאן דעבד).
בכל אופן, אדם שפועל מתוך תחושה שמה שהוא עושה זה הדבר הנכון, ודאי אינו חוטא, ובודאי לא משוקץ ומתועב. הוא לכל היותר אנוס. כך אומרת ההלכה וכך אומר גם ההגיון (למרבה הפלא).
אמנם יש לדון לגבי הפעולות שהוא כן עושה, האם הן נחשבות כטובות בגלל כוונתו. נראה שטוב של פעולה מוגדר לפי האמת ולא לפי המחשבות. אמנם טוב של מעשה כן משקלל את הכוונות (דהרי דקי"ל בזה כהגר"ע קאנט).
על כן נראה שפעולותיו לא יזכו אותו בשכר, אם הן פעולות רעות. ייתכן שהוא יקבל שכר על הכוונה הטובה, שהקב"ה מצרפה למעשה (לפחות אצל המאמינים).
אוסיף שזה גם צריך להיות היחס ליגאל עמיר. אם הוא האמין באמת ובתמים שמעשהו נכון, אז ברור שהוא אינו חוטא. להיפך, יש להעריך את מסירות הנפש לו. כמובן שאין זה סותר את הגינוי למעשה כשלעצמו או את הערכת הנזקים שהוא מחולל (שבעיניי הם לא נוראים כל כך, לפחות לא יותר מאשר כל רוצח אחר. אייקון מתחבא).
עצוב ודורש אמת,
אני לא יודע מה זה 'החסידות' עונה, מקשה, אומרת?
ובאשר לתוכן דברי דו"א, מה עם מי שאינו ושב שכל פעולה צריכה להיעשות מתוך התייעצות עם ה'ארש' (כמו הליטווק למשל. הכוונה לליטווק המקורי, לא לחסידות ליטא של ימינו)?
אראל,
ומה באשר למי שאינו חושב שיש חובה כלשהי להעמיק? אז הוא 'אויל', אז מה? האם הוא בהכרח גם 'רשע'?
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2005 13:08 |
|
| |
אמשלום
עניתי את זה ככלל והתיחסתי לרצח כפרט לענין של יגאל עמיר.
להלכה אם אני רואה פלוני שטעון באקדח ואני בטוח שאם אני לא יהרוג את פלוני , פלוני יהרוג את אלמוני , מותר לי להרוג את הפלוני.
קבל את האמת ממי שאומרו.
ניכרים דברי אמת
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2005 11:16 |
|
| |
אמשלום,
התחיל ברמב"ם והגיעו ליגאל עמיר.
בכל אופן בכל מה שקשור ברמב"ם הדחף הוא המתפרש כשרירות הלב והוא אשר עליו אמור האדם להתגבר - זו העבודה על המידות האמורה בתורה.
על כל פשעים יכסה אדם שמסקנתו נובעת מאופיו והשרץ כשר למהדרים. לא שמעת על מצווה הבאה בעבירה? ואפילו אחת משלוש עבירות שאין לאדם בהם חלק לעולם הבא
|
|
|
|
|
