אביב היקר
איני יודע מה ידוע לך על קידושין ומה לא. אפשר שכל מה שראית הוא טכס קידושין בחתונה, כאשר עומדים מתחת לחופה, מקריאים מתוך משהו במהירות דבר לא מובן, החתן עונד טבעת, ושוברים כוס. זה באמת לא נראה מובן ללא הכרת הרקע.
למעשה, כל מה שאנו עושים מתחת לחופה הוא פרי של התפתחות ארוכה, ויש לו טעמים מטעמים שונים.
כאן אנסה להסביר מה הרקע למצות קידושין מן התורה. שכן, קידושין אינם רק אופן מסויים שבו הבעל והאשה פותחים את חייהם החדשים, אלא גם מצוה שניתנה בתורה שקיבל משה בסיני.
אשתדל להסביר ממש מההתחלה. אם משהו לא ברור, אנא כתוב.
לא תמיד גברים ונשים היו מקימים בית כמו בימינו. התורה ניתנה בעולם שבו צורת ההתחלה של חיים משותפים היתה פשוט הסכמה בין שני בני הזוג. רוצים, מתחילים לגור יחד. רוצים, נפרדים.
הדרך הזו, עד כמה שהיא נראית פשוטה, אינה טובה. . מדוע? כאן צריך להבין משהו יסודי בקשר לנפש האדם.
יש לנו כל מיני רצונות והחלטות. הרצונות שלנו משתנים לפעמים על בסיס רגעי. התורה לימדה אותנו כי החלטה לבנות בית אינה מתקבלת בקלות, והחלטה לפרק את הבית על אחת כמה וכמה.
לכן יש לנו דרך מסויימת מאד כדי ששני בני הזוג יביעו את הסכמתם להתחלת החיים החדשים. ויש גם דרך לפירוק הבית, שבאה לוודאי כי החלטה כזו לא תתקבל בחיפזון וללא שיקול דעת, אלא רק לאחר מאמץ רב לשמור על הבית הקיים.
הדרך שהוגדרה לנו בתורה לביצוע הקידושין היא לעשות מעשה שמסמל את התחלת החיים החדשים.
ויש למעשה שלוש דרכים שונות ושלושה מעשים סמליים שונים שיכולים להוות סימן כזה.
המעשים האלו נהגו בתקופות שונות, אך כולם הוכרו על ידי התורה וחכמי התורה כשיטה לפתיחת החיים החדשים, המשותפים, וקבלת המחוייבות לזה.
כדי לקצר מעט, אצביע על המכנה המשותף לכולם. עשיית מעשה סמלי שמראה את השינוי. זה דומה למשהו שנעשה בהקשר אחר, כאשר אדם מוכר לחבירו איזה דבר. גם שם אנו זקוקים למעשה שיסמל את שינוי הבעלות.
המונח הטכני לזה הוא "קנין".
לכן, הבעל והאשה מראים את התחלת החיים המשותפים על ידי מעשה קנין שמתבצע לפני עדים, ובכך יש לו פירסום.
הקנין יכול להעשות על ידי נתינת כסף או על ידי נתינת שטר, כי שטר הוא ראיה לביצוע של קנין. (השטר הזה הוא שונה במקצת, כי נאמר בו שהבעל קונה את האשה, אבל הרעיון דומה למדי).
מה שיוצא מכל זה הוא שהבסיס לפעולת הקידושין הוא מעשה יומיומי של עשית קנין, וזה נראה מוזר למדי. האם זו הדרך להתחיל חיים חדשים של בנית בית משותף?
ובכן, אם נסתכל בדברים יותר לעומק נראה כי המעשה נועד להוות בסיס לפירסום, כדי שגם כל מי שמסביב וגם הבעל והאשה יכירו בכך שהשתנה כאן משהו במציאות. עד עתה היו כאן רווקה ורווק, שיכלו להתחתן עם כל מי שרצו. ומעתה הם בני זוג.
זה למעשה גם טכס עם משמעות משפטית, ולכן הוא די פורמלי.
לאחר הקדושין, מכניס הבעל את האשה לביתו ובכך נשלמים הנישואין. אך חכמים הסתפקו בכך שהבעל יציג את ההכנסה לבית באופן סמלי, על ידי העמידה מתחת לחופה. החופה הריהי כמין גג, ולכן היא מסמלת את הבית החדש של בני הזוג.
היום, נתינת הטבעת היא היא מעשה הקנין, כי הבעל נותן לאשה, במקום כסף, דבר ששוה כסף - את הטבעת.
לאחר הקידושין והנישואין, נפתח פרק חדש בחיי בני הזוג, וחלות עליהם הלכות רבות שנועדו לחנך אותם וללמד אותם כיצד ראוי להתנהג בבית היהודי, כדי שיחיו חיים מאושרים וימצו את הפוטנציאל שלהם להתקרב לה', להעמיד דור חדש של צאצאים טובים, וכמובן להפיק את מלוא השמחה והאושר מחייהם המשותפים. זה נושא שכדאי ללמוד אותו - אך כבר הארכתי יותר מדי.
פרטים רבים יותר על טכס הקידושין ועל ההיסטוריה שלו תוכל למצוא בספר של ניסן רובין, "שמחת החיים" טקסי אירוסים ונישואין במקורות חז"ל. וכן יש מחקר של נויבאור על התפתחות הקידושין.
וכמובן, אפשר וראוי ללמוד את מסכת קדושין בגמרא... ואת המקורות בתורה שבכתב.
אבל כל זה מחייב השקעה רבה בזמן, ואתה רוצה תשובה למחר בבוקר...
בהצלחה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
