| נשלח ב-2/12/2005 08:22 |
 |
| |
יוכי
מה אתה רוצה ממני שאתה סותר את עצמך !
פעם אחת אתה אומר "אני רק מצטט" ופעם אחרת אתה אומר "מה שאני מבין".
עזוב, תהיה בריא.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2005 07:48 |
|
| |
כדאי לך לעיין בספרה של Judith Hauptman:
" Rereading the Rabbis".
הרב ד"ר האופטמן היא תלמידתו של ליברמן ז"ל, וממשיכה את דרכו בחקר התוספתא.
הספר אינו עוסק רק בהשוואות בין משנה ותוספתא, אבל יש בו דוגמאות לא מעטות להבדלים ביניהן, בתחומים הנוגעים בנשים. באופן אישי, יש לי ביקורת על הספר (בעיקר על סוג הפמיניזם שהוא "בוחר" לעצמו), אבל אני לא חושבת שיש חולקים על רמתו הלמדנית.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 23:00 |
|
| |
מעניין.
אתה מכירה מאמר או ספר שעוסקים בנושא באופן שיטתי ?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 18:02 |
|
| |
באבא,
במיוחד בשבילך, שתי דוגמאות:
א.
המוצא תפילין מכניסן זוג זוג רבן גמליאל אומר שנים שנים במה דברים אמורים בישנות אבל בחדשות פטור מצאן צבתים או כריכות מחשיך עליהן ומביאן ובסכנה מכסן והולך לו.
[משנה עירובין פ"י מ"א]
...המוצא תפלין מכניסן זוג זוג ר' יהודה אומ' שנים שנים אחד האיש ואחד האשה אחד חדשות ואחד ישנות ר' יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות.
[תוספתא עירובין פ"ח הט"ו]
ב.
האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עליה בעלה ושחט עליה אביה תאכל משל בעלה הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה תאכל במקום שהיא רוצה...
[משנה פסחים פ"ח מ"א]
לא ישחוט אדם על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו אלא מדעת' אבל שוחט הו' ע"י בנו ובתו הקטנים וע"י עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן ובין שלא מדעתן וכולן ששחטו לעצמן או ששחט רבן עליהן אוכלין משל עצמן חוץ מן העבד שאוכל משל רבו.
[תוספתא פסחים פ"ז ה"ד]
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2005 10:26 |
|
| |
גישתו של הבאבא, לעומת זאת, היא גם סלקטיבית מידי. כוונתי, החשיבות שהוא מייחס ללימוד התורה מ"המקור" ועד אלינו לפי ההשתלשלות ההתפתחותית, באה במידה גדושה על חשבון הבנת האילוצים ההיסטוריים שעמדו עליהם כבר כמה מהכותבים כאן. על מנת להבין את מקורות ההלכה הוא מעוניין לכתחילה לוותר על כל ההתפתחות והקנוניזציה של התורה שבעל-פה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2005 09:36 |
|
| |
למיטב הבנתי, מיוצגות כאן באשכול שתי עמדות המנוגדות לעמדתו של הבאבא.
עמדתו של הרב מיכי היא שהעיסוק התורני נגזר כתוצאה מסלקציה היסטורית, ואע"פ שאין ביכולתנו לשפוט את מידת הגינותה, הרי שבעל כרחנו אנו שפוטים שלה. (סליחה על הניסוח הבוטה).
עמדתו של התלמיד היא, שהעיסוק התורני נגזר מרמת הרלוונטיות שלו לחיי המעשה שלנו.
לגבי הרב מיכי, הרי שאי אפשר לקבל את דבריו בשום פנים ואופן. מכיון שעלינו לקבל את ההנחה הקדומה של התלמיד שלא מוטל עלינו כלל לחפש את ה"אמת" האבסולוטית שבתורה, אלא להניח שה"אמת" הזאת מתעצבת לפי שר-ההיסטוריה.
ולגבי דברי התלמיד, מלבד ההנחה שכבר ציינתי, הרי ששיטתו לוקה בפאראדוכס פנימי. אף על פי שהכל כלול ב"והגית בו יומם ולילה" הרי שאנו לומדים תורה לא בגלל הציווי "והגית". זה כבר נשגב מבינתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2005 08:13 |
|
| |
טלי
לא הבנתי מה את רוצה לומר, הרי זה בדיוק מה שאני טוען שיש להכיר את הש"ס היטב לפני שפוסקים, וכדי להכיר את הש"ס היטב צריכים להיות בקיאים גם בתנ"ך וגם בתוספתא בירושלמי ובמדרשי ההלכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2005 23:50 |
|
| |
הבאבא תור
גם לפי השיטה של 'אליבא דהלכתא' נהוג להכיר את הש"ס היטב קודם הפסיקה ההלכתית.
ידועה תשובת הרא"ש שמי שאינו בקי בתלמוד ולומד את הרמב"ם בא להתיר את האסור לאסור את המותר וכו'.
וכך נוהגים גם אלו ההולכים לשיטתו של הגר"ע יוסף על-פי המטרה המוצהרת להכשיר כמה שיותר דיינים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2005 22:22 |
|
| |
אכן, באותם ע' 31-34 מובאת הבנה שונה - ש"מעשה ברוריא" איננו מעשיה אלא תקדים, וה"סיפור האמיתי" על פי הנוסח שבידו, הוא שרבי מאיר הוגלה מפני שלא היטא אוזן לדברי אשתו - על הדרישה שהלימוד יעשה בקול רם וכפי שכתבת שם בעירובין-
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2005 22:10 |
|
| |
ריב,
אותו רבי יהודה בן קלונימוס משפיירא, שכשפירש את "מעשה דברוריא" הנזכר בע"ז יח ע"ב, לא הזכיר ולו ברמז את הסיפור על תלמידו של ר' מאיר, המסופר אצל רש"י שם? (הוא טען שר' מאיר ערק בגלל המעשה בברוריא שבעטה בתלמיד בבית המדרש, הנזכר בעירובין נג ע"ב).
מעניין ביותר. תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2005 21:57 |
|
| |
אמשלום,
מצאתי !
בפירוש לתלמוד של רבי יהודה בן קלונימוס ע 31-34 (חכם שפעל קצת אחרי רש"י -
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2005 21:17 |
|
| |
ריב,
תודה.
נראה שאני זו שפספסתי, כי לא הכרתי את הפירוש הזה  ...
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2005 21:13 |
|
| |
אמשלום,
לא פיספסתי..היות והבבלי הוא זה שהתקבל במסורת ישראל כסמכותית. והקורא התמים מכיר את תולדותיו של חנינא בן תרדיוןל על פי מה שהוא לומד בבבלי וכל מילה מקודשת בה - אז איך זה יתכן שמופיע איזה בן משו מקום? לפי איזה פרשן *אוטודוכסי* ידוע שכרגע אינני זוכרת את שמו) השמועה היתה מפי אביה, ומפני כבודו של חכם בסדר גודל כשלו, בכאילו מביאים את השמועה הפחות טובה מבנו..
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2005 20:44 |
|
| |
ריב,
דומני כי "פספסת" משהו....
ההבנה כי ברוריא היתה בתו של חנינא בן תרדיון, היא של הבבלי בלבד. יש שני סיפורים שונים לחלוטים בתוספתא, משני זמנים שונים: השם "ברוריא" שייך (כנראה) לזמנו של ר' יהושע (או קדום לו); בתו של חנינא בן תרדיון שייכת לתקופה מאוחרת בהרבה. הבבלי "צירף" את שני המקורות מן התוספתא, על בסיס המשפט הדומה שבשניהם - "יפה אמרה", וקבע כי ברוריא היא בתו של חנינא בן תרדיון.
בכך "הרוויחו" פעמיים: פעם אחת - כשמצאו "שם" לדמות נטולת שם (בתו של בן תרדיון), ובפעם השניה - כשצימצמו את מספר הנשים ש"אמרו יפה" בחצי...
|
|
|
|
|
