הרפואה המודרנית מאפשרת לשאוב זרע מגופו של מת ולהשתמש בו להפריית אישה. נשים שאיבדו את בעליהן באופן טראגי (למשל בעל צעיר שנהרג בקרב ולא השאיר ילדים), מעוניינות להשתמש באפשרות זו על-מנת להיכנס להריון מזרעו של הבעל המנוח. האם מותר/ראוי להיענות לבקשתן?
הרב יגאל שפרן דן בשאלה זו ב"תחומין" כ, ופוסק לאיסור, משלוש סיבות:
א. איסור הנאה מגופו של מת
ב. איסור ניוול המת
ג. בעיות הלכתיות ומעשיות שעלולות להיווצר כתוצאה מכך שהתינוק יהיה חסר-אב ולכן חסר-ייחוס.
מבלי לבטל את נימוקיו של הרב שפרן, רציתי להעלות נימוק לכיוון ההפוך, והוא מצוות ייבום. עיקרה של מצוות ייבום הוא זכותו של כל אדם מישראל להמשכיות - "ולא יימחה שמו מישראל" - בין אם הכוונה להמשכיות של המטען הגנטי (http://www.tora.us.fm/tnk1/tora/gene.html ) או להמשכיות רוחנית (כדברי רמב"ן בפירושו לפרשת ייבום), או לשילוב של שתיהן. הדרך המדוייקת ביותר לממש עיקרון זה היא ע"י הפרייה מזרעו של הנפטר, אולם אפשרות זו לא הייתה קיימת בזמן התורה, ולכן נקבע שיש לקיים מצווה זו ע"י האח.
עיקרון ההמשכיות הוא כל-כך חשוב, עד שה' התיר להפר למענו את אחד מאיסורי העריות - איסור אשת-אח.
אם כך, אם בימינו יש אפשרות לקיים את רעיון ההמשכיות באופן שלא ידרוש לבטל איסורי תורה חמורים, אלא רק איסורים מדרבנן (האיסורים שנזכרו בדברי הרב שפרן) - לכאורה נראה שזה וודאי מותר ואף מצווה, בכל מצב שבו האב נפטר ללא ילדים.
אני מצרף מאמר שפורסם לאחרונה, המסכם את צדדי הסוגיה ההלכתית של נטילת זרע ממת להפריה חוץ גופית. מאמר זה פורסם בשנתון "עלוני ממרא" מס' 120, היו"ל ע"י ישיבת ההסדר קרית ארבע, תשס"ז.
מאמר זה זכה (בחודש אייר ש.ז.) בתחרות מאמרים ע"ש הרב שאול ישראלי.
אני מכיר זוג שהם בטיפולי הפריה והרב קנייבסקי הוא אמר להם שאסור לבעל להוציא הזרע בידיים לבדיקות אני לא בטוח אם להפריה עצמה גם אסר או רק לבדיקות שלפני . אז יש כל מיני צורות משונות וקשות להם כדי שיבדקו הזרע של הבעל. ואני שואל אולי זה לא המקום המתאים אם זה נקרא זרע לבטולה. הרי זה זרע לשם פרו ורבו. ושאלתי את זה דוקא כאן כי דנים בכל מיני פנים לגבי זרע ממת ולגבי זרע מחי מקשים עליהם כל כך שרחמנות. וסליחה אם כתבתי לא יפה או לא בעברית טובה כי אני ממש חדש בזה. וכל טוב.
אם דברי הרב יגאל בצלאל שפרן הם בעיניך "רמיזה בעלמא", כיצד תתאר "מראה באצבע"?
נאמנים עלי דבריך, ללא צורך בעדות מסייעת.
נשלח ב-27/11/2005 18:33
שאלה דומה באותו עניין: האם אפשר לקיים מצוות ייבום ע"י שאיבת זרע מהאח (החי) והפריית האלמנה?
השאלה רלבנטית לגבי יבם ויבמה שרוצים לקיים מצוות ייבום אך לא רוצים לקיים יחסי אישות, למשל בגלל מעצורים נפשיים.
ועוד: עד כמה שזכור לי, אחת הסיבות לכך שפוסקים אשכנזים מעדיפים את מצוות חליצה ע"פ מצוות ייבום היא, החשש שהיבם לא יכוון לשם מצוה אלא לשם הנאה, ויעבור על איסור אשת אח. אם אפשר לקיים מצווה זו בדרך של הפרייה מלאכותית, הרי שאין מקום להסתייגות זו, ופתוחה הדרך להשבת עטרת מצוות ייבום ליושנה.
נשלח ב-25/11/2005 10:34
נישטאייך,
חבל שעיתותיך לא בידיך ולא סיימת את הקריאה בהודעתי הראשונה כאן.
כדי לחסוך מזמנך, אשוב ואעתיק כאן את הערה שהקדמתי שם:
[הערה:
למרות רמיזות מסויימות במאמר בתחומין, חשוב לדעת כי הגרז"נ גולדברג פסק כך הלכה למעשה לחברי הועדה הממשלתית לאישור הסכמים לנשיאת עוברים (= ועדת הפונדקאות), הייתי שם ושמעתי.
הגרז"נ גולדברג גם אישר מראש לפרסם באסיא את פסקו כלשונו.
בביקורי בביתו אחרי פירסום המאמר בתחומין חזר ואישר בפני את הסכמתו זו, ואת עמידתו האיתנה מאחוריו.]
כדי לא להשאר עד-אחד, אוסיף שגם הרב שמואל רבינוביץ, שמע (לפני הפרסום) מהגרז"נ גולדברג בפירוש שהוא מסכים לפירסום דבריו באסיא בנוסח שהודפס, נוסח שאותו הוא אישר עוד קודם לכן למסירה לחברי ועדת הפונדקאות.
תוקן על ידי - דר_הלפרין - 25/11/2005 10:37:02
נשלח ב-25/11/2005 09:13
דר_הלפרין
<"להסכמת הנפטר בעודו בחיים יש ערך משפטי לגבי היתר או איסור לפגוע בגופו או בכבודו לאחר מותו''>
ראיתי שכתב כן באנציקולפדיה הלכתית רפואית, כרך ד עמוד 574 הערה 245, לגבי נתינת רשות לניתוחים לאחר המוות, אך לא עיינתי במקורות המצויינים שם.
לדעתו של הרזנ"ג:
ראה את דברי הרב יגאל בצלאל שפרן "אבהות לאחר מיתה", תחומין כרך כ עמודים 347-353, הערה 30:
"בחוברת אסיא סה-סו (אלול תשנ"ט עמ' 47) פורסם בשמו של הרב זלמן נחמיה גולדברג, שאם ניתנה מראש הסכמה של הנפטר, אין איסור לשאוב זרע מכיס האשכים של גבר מת על מנת להפרות את אשתו. בעקבות פרסום זה, שלחתי את מאמרי זה לרז"נ גולדברג, בבקשה לשמוע את דעתו. הרב שליט"א הסתייג במכתב תשובתו אלי מההיתר שפורסם בשמו".
נשלח ב-23/11/2005 22:12
שאלתי השניה היתה פשוט , אם הדין במעוברת הוא שהיבמה נשארת בזיקתה עד שהוולד יצא לאויר העולם , מה הדין בכי האי גוונא שאין כאן מעוברת אלא זרע שניתן להפרותו . ועל כך שאלתי אם ניתן ללמוד מדברי התוספות לכאן ואני שמח שכיוונתי לדעת גדולים ממני.
נשלח ב-23/11/2005 21:58
מציץ ונפגע,
לשאלתך הראשונה:
"חליצת מעוברת לא שמה חליצה" (יבמות, לו, א).
לשאלתך השניה:
לא הבנתי אותה. (גם לקרוא אותה לא הצלחתי, האם "בכה"ג" פירושו "בכהן גדול" או "בכהאי גוונא"?)
לשאלתך השלישית:
גם אם יש זרע קפוא של הנפטר, בכל זאת היבמה נשארת בזיקתה ומחוייבת בייבום לא רק עד שיוולד מהזרע הקפוא בן/ת, אלא גם אחרי שייולד. העיקרון הוא: כל שההפרייה היתה לאחר מיתה, חובת ייבום לא זזה ממקומה גם אם יוולד אח"כ בן/ת מהפרייה שלאחר המוות.
הגרי"ש ישראלי הוכיח זאת (תושבע"פ – מוסד הרב קוק – כרך לג) מסוגיית דרכיה דרכי נועם. וגם הגרש"ז אויערבאך (בנועם כרך א) למד זאת כדבר פשוט, שחובת ייבום או פטור מייבום נקבעת בזמן המיתה ואינה משתנה אחר כך (פרט למעוברת שהחובה תלויה ועומדת עד שיוולד בר קיימא או נפל).
תוקן על ידי - דר_הלפרין - 23/11/2005 21:58:11
נשלח ב-23/11/2005 21:42
נישטאיך,
את שאלתך ראוי להפנות לגרזנ"ג.
דעתי האישית פחות חשובה, אך הרי היא לפניך:
להסכמת הנפטר בעודו בחיים יש ערך משפטי לגבי היתר או איסור לפגוע בגופו או בכבודו לאחר מותו.
ראייתי היא מהמשנה בשקלים, בה מובאת מחלוקת תנאים מה לעשות ב"מותר המת", דהיינו יתרת כספי צדקה שנאספו לצרכי קבורת מת מסויים. האם "בונים לו נפש על קברו" או "ינתן ליורשיו".
והגמרא בסנהדרין מסבירה את מחלוקת התנאים בשאלה הפסיכולוגית המעניינת, מה היא העדפתו של אדם סביר לגבי השימוש בכספים שנאספו תוך כדי פגיעה בכבודו של הנפטר. מצבה יפה יותר או תוספת ירושה ליורשיו.
עכ"פ, הרי שהבעלים המוסמכים להחליט מה יעשה בכספים שנגבו תוך כדי פגיעה בכבוד הנפטר, הוא הנפטר עצמו לפי דעתו בחייו.
נשלח ב-23/11/2005 15:18
האם במעוברת היבמה מותרת לשוק בחליצה עד שיצא הוולד לאויר העולם? ואם לא מה הדין בכה"ג? אם יש זרע שניתן להפרותו האם תישאר בזיקתה עד שיצא לאויר העולם? ואולי ניתן ללמוד מדין אשת אחיו שלא היה בעולמו , שלדעת התוספות יכול היה להילמד מדרכיה דרכי נועם?
נשלח ב-23/11/2005 14:43
ד"ר הלפרין
<"תשובת הגרז"נ גולדברג: ללא הסכמה של הנפטר, כמובן שהדבר אסור. אך אם קיימת הסכמה מפורשת או אפילו אומדן ברור שזה רצונו, אז אין בכך איסור">
התוכל להסביר את ערכה של הסכמה זו, האם היא משפטית או מוסרית?
