אליעזר ורבקה - סיפורי מופת בעיתיים

בפרשת השבוע שלנו מופיע הסיפור של אליעזר ורבקה.
דרשנים מודרניים נוהגים להרבות בשבחה של רבקה על ידי הגדלת המעשה בכך שהם מתארים איך אליעזר החסון עומד לידה ומסתכל תוך שילוב ידיים איך הנערה הקטנה ממלאת עשרות דליים לו ולכל גמליו.

ככל שהתיאור הוא יותר חזק הוא מעורר אצלי באופן יותר חריף את השאלה - האמנם המעשה של רבקה היה מעשה נכון.

נראה לי באופן פשוט שאם אני אשמע שבתי עשתה מעשה דומה ונתנה חסד מאוד גדול וקשה לאדם שעמד לידה בשילוב ידיים ולא עשה לטובת עצמו דבר למרות שיכל - הייתי אומר לבתי היקרה שתלמד לעמוד על כבודה העצמי הבסיסי ולא תתן לאחרים לנצל אותה.

את הסיפור של אליעזר ורבקה אפשר למתן, ולהפוך אותו לחסד גדול, בגבולות הסביר.

אני מוטרד מדרשות כמו אלו שהבאתי. מעבר למסר החינוכי הבעייתי במקצת שמובע בהן, הם מהוות פתח לדרשות רבות או סיפורי חסידים או סיפורי גדולים שאנו מספרים לילדנו, כאשר אנחנו איננו מאמינים באמת שכך צריך לחיות. לדוגמא סיפורים על סגפנות מוגזמת וכדומה.

נדמה לי שהמסר שהילדים קולטים מסיפורים כאלו הוא שהסיפורים הללו הם סיפורים לילדים, וכשתבגרים יודעים שסיפורים לחוד ומציאות לחוד ולא נשאר דגם שלאורו ניתן לבנות את החיים. מעין סיפורי אגדות או דיסני שהם נחמדים ומביעים רעיונות תמימים לילדים אך לא יותר מזה.

זכורני מישהו זסיפר לי שהוא היה עם בתו בהצגה על דג הזהב ושלושת המשאלות, כאשר המסר של הסיפור הוא שלא טוב לבקש יותר מדי. תוך כדי ההצגה היו רמזים צינים מצד השחקנים להורים ששרמזו שזהו סיפור נחמד לילדים אבל כולנו יודעים שבאמת אנחנו רוצים להיות הכי עשירים בעולם.

האם סיפורי הגדולים הם לא דומים לכך?

אושר ע"י מואדיב

אולי אברהם לא רצה שהמחותנים יבאו לטשולנט בשבת

מודה ועוזב

אמשלום,

הרי סגרנו שהתורה 'מעדיפה' לכתוב בצורה הנוחה לה, לא?

זה שלא מצויין שאברהם מדבר עם בנו לא אומר שהוא לא דיבר עם בנו, אם זה יצחק, או אם זה ישמעאל.

ריב,

אני תמיד חשבתי שהוא לא ביקש זאת ישירות מבנו, כיוון שמן העקדה ועד מותו, אברהם אינו מדבר עוד עם בנו (או, שמא בנו אינו מדבר איתו...).

ובשולי הדברים, המשך חוכמה שואל למה לא צווה אברהם אבינו ישירות את בנו, שלא ישא אשה מבנות הכנעני, אלא מצא לנכון להטיל את המשימה הזו דווקא על אליעזר עבדו ובדרך של שבועה? והוא עונה:

'מה דלא צווה את יצחק בנו שלא ישא אשה מבנות הכנעני, מכאן ראיה לדברי מורנו ר' יוסף קארו הביאו הרמ"א, דהבן אינו חייב לשמוע להאב, אם מוחה בו מלישא אשה שהוא חפץ'

נכון ויותר מזה, איך זה שעשיו לא מצא לו אשה הגונה עד שהוציא להוריו את הקישקעס?

להחזיר בתשובה לא אומר שאברהם ושרה כרתו לאותם אנשים את יצרי הזימה אלה רק הלכו והתגברו כשלמדו מאורח חייהם של בני חת שהיו שקועים בזימה ובפריצות- ואילו אברהם ידע שמשפחתו, אלה שנשארו בחרן, ולא הלכו איתו בטח המשיכו בעבודת הטרפים - אך קיווה שלפחות לא נדבקו במנהגי ה'זימה'

איש ציפור אודה לך על הסבר דבריך. מה בדיוק אנו לא מבינים. זה שאנחנו קטנים מפורסם.-- אם הראשונים כבני אדם- אז אנחנו {בהתחשב בזמן שעבר מאז נאמרו הדברים}פחות ממיקרוב. ומה לעשות כולנו עמדנו בהר סיני. וכל אחד קיבל את התורה לפי הבנתו אפילו אם הוא חמור. דיברה תורה בלשון בני אדם. והתורה נצחית ונתנה גם לדור נחות. כך אנו הקטנים מבינים וגם קטנים צריכים הסבר. אברהם ושרה לפי דברי ח"זל גיירו אנשים. לפי דברי הרמב"ם מעל עשרת אלפים אנשים עלו אתו ארצה. והנפש אשר עשו בחרן.וגם בארץ כנען החזירו אנשים בתשובה.{ אגב בין כל אותם בעלי תשובה לא מצאה שידוך לבנו? האם גם את זה למדנו מאברהם לא להשתדך עם בעלי תשובה{ אברהם ושרה החזירו את כולם בתשובה. רק אצלם בבית לא יכלו להחזיר את ישמעל בתשובה. איאפשר היה לשלוח אותו לסמינר בערכין או אולי לישיבה של שם ועבר? { אגב אני מכיר את התוספתא{


מודה ועוזב

שומע,

המדרש מספר על רבקה (ב"ר ס'ה)

"כל הנשים יורדות וממלאות מן העין וזו כיוון שראו אותה המים מיד עלו" המים עלו לקראת רבקה - כל עניין השאיבה היה לה עניין של מה בכך - כשאדם עושה חסד הוא גם מקבל כוחות שלא ידע שטמונים בו.

מזכיר לי, בשנות השבעים היה להיט של הביג'יז (נדמה לי) והוא נקרא "הוא אינו כבד, הוא אחי"

הרקע לכתיבת השיר הוא שבמהלך מלחמה הפגיזו האמריקאים כפר נידח ביערות ויטנאם, ובבית קטן בו חיו משפחה בת עשרה נפשות, נותרו בחיים, ילדה כבת חמש ואחיה בן השלוש. היא פשוט וקל, סחבה אותו על גבה במשך שלושה ימים לאורך עשרות קילומטרים מיותר לספר בלי מזון ובלי מים.

כשהחיילים שאלו אותה, לא היה לך כבד? היא ענתה שלא, כי הוא אחיה



לא נראה לך שלספר את הסיפור הזה כסיפור מופת, ייראה קצת מוגזם?

בעיני הסיפור ממש לא בעייתי.
מה שבעייתי הוא קטנות הראיה של בני דורינו (כולל כאלו המתהדרים בנוצות של ת"ח) שלא מסוגלים להביט בטובים מהם ולנסות ללמוד מכך את הלקח המתאים להם.