עצה לחכמים נרדפים: סבלנותו של הרמב"ם

כיצד צומחים אנשים גדולים? ילדים קטנים סבורים שהם נולדים היישר בדרגת מלאכים. מי שקצת חושב יודע אחרת: מתוך הרבה עמל, הרבה קשיים, וגם הרבה כשלונות אישיים צורבים.
כשלונות? כן. כפי שהסביר ר' נחמן מברסלב, "שבע יפול צדיק וקם". ראשית, הנפילה היא חלק בלתי נפרד מתהליך הצמיחה, ואין מסלול עליה חלק כלפי מעלה בלי ירידות שבאמצע. אבל זה עדיין לא ההסבר המלא. הענין הוא שהנפילה עצמה משמשת כבסיס לעליה המחודשת. אותו מקום, שבו נכשל הצדיק, משמש לו מקור התבוננות כדי להעפיל ממנו ולמעלה. (צריך להבהיר, אולי, שאין הכוונה לכשלונות בחטאים שכל נפש יודעת להישמר מהן, או שיש חלילה לרדוף אחרי נפילות, כשיטת השבתאים. יש כאן פסיכולוגיה עמוקה, לא התר לעבירות).
ההתמודדויות הן קשות מאד. ר' נחמן עצמו, למשל, התמודד עם שאלות אפיקורסיות ומצא להן תשובות עמוקות. זה לא היה תהליך קל. היה עליו להתמודד עם מבקרים שנחשבו אדמו"רים גדולים מבחוץ ועם ביקורת עצמית נוקבת, שאותה ידע לזהות פעמים רבות כ"מעשה יצר הרע".
רבי יצחק הוטנר, בעל ה"פחד יצחק", כתב בנושא זה: יש טעות רווחת, שאין יודעים כי כל גדולי ישראל צמחו מתוך התמודדות. אין אנו מכירים את יצר הרע של החפץ חיים, אך הוא התמודד כל ימיו עד שהפך למה שהיה. (זו פרפרזה. למרבה הצער, אין לי כאן את המקור, ואשמח על מי שיביאנו. מופיע, בין השאר, בהקדמה ל"שפתי חיים ח"א).
אמנם, אנו יודעים מעט מאד על גדולינו. עד למאתיים השנים האחרונות, לא נכתבו ביוגרפיות. מה שכן נכתב, בדרך כלל שטחי או אפילו מגמתי, ואיני חפץ להזכיר את אוספי הסיפורים המפוקפקים וחסרי האמינות. ההתמודדויות המעניינות, שמהן ניתן לשאוב וללמוד ולהתחזק, אינן מוזכרות כלל.
יוצא דופן הוא הרמב"ם, שמהלך חייו מוכר פחות או יותר. גם הקשיים שאיתם התמודד.

"ובהיות האדם בלתי שלם בתכלית השלמות ומורגז ביצר הרע לא יחדל מלהיות רחמני ולהתרשל בשעה שמצוה לעשות דין ואז ניתן לו להשתמש גם בהערת טבעת נקמה תחת פיקוח הדעת שאין הערתו בזה רק לזירוז הדין וזהו בכל לבבך בשני יצריך."    

עוד יש להוסיף על הדברים הנ"ל, שמטרת הענישה על פי התורה היא ההרתעה ולא הנקימה - אז נשאלת השאלה למה יהיה מותר להשתמש בהערת טבעת נקמה?

כנראה שהכוונה שבכל אדם טמונה מידה זו או אחרת של כעס וקוצר רוח בדברים הנוגעים לדעתו ליושר וצדק - החכם היושב בדין, פועל 'תחת פיקוח הדעת', והוא לחוץ להוציא את הצדק לאור, ולזרז את התהליכים, ועל אף נטייתו, מתאמץ ועושה כמיטב יכולתו להתחשב ולהיות רחמן כשהוא חותך את הדין. מכאן, שמן הראוי לקבל ולא ליטור על גזר הדין גם אם הוא חמור ומריח ריח נקמה. בכל זאת מידת החומרא נגזרה בגבול הלגיטימי, ובשל גורמים שאינם ניתנים לשליטה מוחלטת של האדם באשר הוא אדם.
תוקן על ידי - riv - 28/03/2006 21:19:12

מאיר,


היות שמדובר בהסתמכות החזו"א על הרמב"ם, אסתכן בסיפוק סקרנותך-

ה'מעניש' הוא החכם שהגיע למעלה בה מלווה אותו 'המלאך הטוב' אלא, שלא יכול ככל שהדבר תלוי בו, להגיע לתכלית השלמות, מכיוון שהחומר אותו הוא אמור לזכך לכתחילה קשה לו, [וזהו היצר הרע איתו האדם נולד המתפרש במו"נ חלק שני פכ"ב], מפני שהדבר תלוי בנטיות הגנטיות איתן נולד ונקודת הפתיחה מקשה עליו להגיע למידה המאוזנת הרצויה - היות וחכם זה מתקיים בו בכל לבבך בשני יצריך אין לנקום בו על שהעניש בלב המורתח

"..יודע אתה מה מפורסמת דעה זאת בתורתנו, כלומר, יצר טוב ויצר רע, ודברם בשני יצריךואמרו שיצר הרע נוצר באדם עם לידתו: לפתח חטאת רֹבץ (שם, ד', 7), וככתוב בתורה: מנעֻריו (שם, ח', 21), ואילו יצר טוב נמצא לו רק לאחר ששׂכלו מגיע לשלמות. לכן אמרו: יצר הרע נקרא מלך גדול (קהלת ט', 14) ויצר טוב נקרא ילד מסכן וחכם (שם, ד', 13) במשל הנמשל לגוף האדם וכוחותיו השונים בדברו עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו' (שם, ט'

וכמו שמאפיינים באבות ארבעה מצבים לתכונות נפשיות  : ארבע מידות בדעות : נוח לכעוס ונוח לרצות, יצא הפסדו בשכרו - קשה לכעוס וקשה לרצות, יצא שכרו בהפסדו - קשה לכעוס ונוח לרצות, חסיד, - נוח לכעוס וקשה לרצות, רשע.

כדאי להוסיף מפרשנותו של הרב קוק:
הנעלבים ואינם עולבים - לא נאמר שלא נעלבו, אלא אע"פ שנעלבו, (וזו תגובה אנושית נורמלית, ואולי אפילו בריאה - כמתעסק) - לא העליבו!

ואני שמעתי את זה בשם בן נינו של הנצי"ב, הרי"ד מבוסטון!

ממללא ,

הפירוש מופיע כבר בשו"ת "משיב דבר" להג' הנצי"ב , רבו של הראי"ה קוק .

צ'אוטנג,

אשריך שזכית לידידים כה נכבדים כהראי"ה קוק.

מן הראוי לצרף פה ד"ת ששמעתי מאחד מידידי. הלה העיר על מה שאמרו בברכות שכיון שהיו צריכים להוסיף ברכה על המינים נתנו עיניהם בשמואל הקטן. ולמה דוקא בשמואל הקטן? אלא ששמואל הקטן אומר באבות בנפול איבך אל תשמו ובכשלו אל תגל לבך וכו'. והנה רק אחד שעבד על עצמו שיהיה פטור מכל מיני נגיעות לאויביו רק אחד כזה יכול לתקן ברכה ולמלשינים אל תהי תקוה וכו' ומכל מקום אפשר להיות בטוחים שהברכה נתיסדה ללא פניות כלל.

מיימוני
תודה, מאלף.

להלן קטע מדהים מתוך חזון איש שבת סימן נו אות ד

ומדרך התורה להחזיק שלום עם כל אדם ולהעביר על המידה וכמו שכתב הר"מ פ"י מהלכות מלכים הי"ב, וכשם שאין ראוי לחכם לכעוס ולנקום במריע לו מתוך חולי רוח כן אין ראוי לנקום ולשנוא את המריע מתוך חולי נפש המשכלת וחסר משקל המידות ואין בין בליעל למטורף הדעת ולא כלום, וכל העונשים הוא להיות חכמת החכמים מוגבלה מאוד ובלתי מספקת ליתן לפתאים ערמה ההכרח להשתמש בעונשים להקים גדרי עולם שלא יהיה העולם טרף לשני בריאי הגוף וחלושי השכל, אבל העונש צריך להעשות מתוך יגון עמוק נקי מרגש צרות עין בשל אחרים, ובהיות האדם בלתי שלם בתכלית השלמות ומורגז ביצר הרע לא יחדל מלהיות רחמני ולהתרשל בשעה שמצוה לעשות דין ואז ניתן לו להשתמש גם בהערת טבעת נקמה תחת פיקוח הדעת שאין הערתו בזה רק לזירוז הדין וזהו בכל לבבך בשני יצריך.    

הסימן עוסק בהלכות חליבה בשבת היאך, האם להתיר לתוך הקדירה או דווקא לאיבוד וכו' , פרשה ידועה שהחזון איש יצא בתוקף נגד הרבנים שרצו להתיר למשקים שומרי שבת לחלוב על אורז כדי לא לאבד את החלב.
מה שמסקרן אותי עד מאוד, ההקשר של הדברים שניכר בהם שיצאו מלב מורתח עד שהשתרבבו לתוך הדיון ההלכתי,
מי התקיף את מי עד שהיה צורך להבליג ולא לנקום ?
על איזו ענישה הוא מדבר, מיהו אותו מעניש שלא הגיע לתכלית השלמות והחזו"א מתיר לו להשתמש ביצר הרע ? 

אולי יש בקיאים בהסטוריה שיאירו פרשה מרתקת זו .
(עד כמה שהפרטים יכולים להחכימנו כיום, לא חיטוט לשמו אני מבקש)

מאיר תוקן על ידי - ymy33655 - 27/03/2006 20:28:29

באראפארקער חביבי,

הסיפור שהבאת נאה, אבל דומה בצורה מחשידה לאגדות על אמונתו של הרמב"ם בקבלה, או על ליבוביץ שאמר לפני מותו שכל דבריו היו טעות

א. מענין לקרוא , ישר כח .
ב. השאלה היא אם כל ה"חכמים הנרדפים" מסוגלים להתאחד , באשר מן הסתם לכל אחד מהם דעות יחודיות משל עצמו .(אחרת לא היה נרדף)
שבת שלום .