ככל שזכור לי, טרם נדונה בפורום דמותו של הרב עובדיה יוסף, מחשובי הפוסקים בדורנו אם לא החשוב שבהם.
הרושם שלי הוא שהרב עובדיה אינו זוכה בכבוד שהוא ראוי לו בקרב חלקים נרחבים של ציבור בני התורה לגווניו. יתכן שהדבר הוא פועל יוצא של ביקורת 'למדנית', פוליטיקה, ביקורת על היבטים מסויימים באישיות או אולי סתם גזענות.
התופעה רווחת במיוחד בקרב חוגי הישיבות הליטאיות, ואולי גם בחסידות גדולה מסויימת שבעבר נאסר להזכיר את שמה בפורום. זכיתי בימי חיי לשמוע כמה וכמה ביטויים די קשים כנגד הרב עובדיה מפי בחורים בישיבות אלו (מאידך, התחושה שלי שברוב החסידויות מתייחסים אליו ביראת כבוד). היחס המסתייג חדר גם לישיבות ספרדיות שהוקמו ע"י ת"ח ספרדיים בוגרי ישיבות ליטאיות המנסים להציב את דמות הגדול הליטאי כמודל לחיקוי (אם כי מטבע הדברים, בישיבות כאלו לא יעזו להתייחס בזלזול לרב עובדיה אלא לכל היותר לא יראו בו מודל מרכזי לחיקוי, וגם זה רק אצל חלק קטן מהתלמידים).
ואולם, טרם זכיתי לשמוע טענות עקרוניות כנגד פסיקות ספציפיות או מהלכים שהביאו לגיבושן. האם העובדה שהרב מרבה לצטט מקורות מעידה בהכרח על שטחיות? אם לא, מה בדיוק שטחי אצל הרב עובדיה? במה עולה כוחו של פסק הלכה של פוסק פלוני מאשר אלו של הרב עובדיה? כיצד אפשר להאשים את מחבר היביע אומר בשטחיות, ובד בבד פתח תעשייה שלימה של רסיסי פסקים של גדולי תורה שהם לא יותר מציטוט רסיסי משפטים שהללו אמרו בהזדמנויות שונות?
באם למי מלמדני הפורום טענות עקרוניות שכאלו לגופה של פסיקה - זוהי השעה וזהו המקום להעלותן (איני מתכוון למשפטים סתומים בסגנון:"קראתי פעם תשובה שלו והוא לא למדן", אלא לדוגמאות והסברים).
בשלב זה אני מבקש לדון ברב עובדיה אך ורק כפוסק הלכה, ולא כמנהיג ציבור דתי (לכך בכוונתי להקדיש דיון אחר). טענות בדבר אופי דרשות מוצ"ש בביה"כ היזדים, ביקורת פילולוגית על הביטוי 'תצא בחוץ', מחאה על תמיכת שס בהסכמי אוסלו א' או קובלנה על הליך בחירת הרב הראשי לישראל נא לשמור לאשכול האחר ו/או לפורום השכן. מן הסתם הם יתקבלו בו בברכה ואולי אף יצוטטו באיזו פינה לענייני חרדים באחד מעיתוני סוף השבוע.
נשלח ב-4/7/2012 14:47
יש ע"כ אשכול לתפארת בפורום ספרים וסופרים אשר טפחתי ורביתי עם קרוב למאתיים תגובות ואלפי צפיות.
נשלח ב-15/5/2012 00:33
הגר"ע יוסף הסביר את דרך פסיקתו בדברי הפתיחה ליביע אומר.
להלן תמצית דבריו על-פי קטנות הבנתי:
א. הורונו רבותינו בירושלמי כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה. והשמיעונו כי אין להורות הלכה למעשה אלא עפ"י יסודות נאמנים בתלמוד.
ב. אף שעיקר ויסוד ההלכה בתלמוד, אין בכחנו להוציא דין מן הגמרא בלא עיון בפוסקים ראשונים ואחרונים. והשיב רבינו מהר"י בן מיגאש שאותם שמדמים בלבם להורות מחוזק עיונם בתלמוד הם שראוי למנעם מזה, לפי שאין בזמנינו זה מי שיהיה ראוי לכך, אבל המורה מתשובות הגאונים אע"פ שאינו יכול להבין בתלמוד הוא יותר הגון ומשובח מאותו שחושב שיודע בתלמוד וסומך על עצמו, שאע"פ שהוא מורה מסברא בלתי אמתית מראיות הגאונים ז"ל מ"מ אינו טועה בזה שהוא עושה ע"פ ב"ד גדול מומחה לרבים. אשר על כן ראוי להתבסס בעיקר על פסקי הראשונים אשר מפיהם אנו חיים, עם חקירת וידיעת טעמן ונימוקן ע"פ התלמוד, והא בלא הא לא סגיא.
ג. ידוע מה שאמרו רז"ל טובה צפורנם של ראשונים מכרסם של אחרונים, ולכן ברור שאין להקל ראש כנגדם לסמוך על הכרעתנו מן התלמוד, כי מה נדע ולא ידעו הם, אא"כ בראיה ברורה ובהסכמת חכמי הדור.
ד. לאפוקי ממה שראיתי לכמה ממחברי זמנינו אשר לא ייראו ולא יחתו מאימת רבותינו הראשונים אשר מימיהם אנו שותים, וגדולת חכמתם לא תבעיתמו, לכתוב עליהם כאשר ידבר איש אל רעהו. ופני זקנים לא נהדרו.
ה. הנה דרכי ההוראה ונתיבותיה, על ידי ההיקש והגיון הברור לדמות מילתא למילתא, ולהבין ולהשכיל אחרית דבר מראשיתו ועל פי המדות שהתורה נדרשת בהן, וכללי הגמרא והפוסקים. וגם כשיש מקום לחילוקים, הסברה הישרה מכרעת הפסק על פי דרכי העיון המקובלים. רמב"ן: נשים כל מאודינו ודעתינו בכל מחלוקת להרחיק אחת מן הדעות בסברות מכריעות, ונדחוק עליה השמועות, ונשים יתרון הכשר לבעל דינה משפטי ההלכות והוגן הסוגיות עם הסכמת השכל הנכון, וזאת תכלית יכולתנו וכונת על חכם ירא אלוקים בחכמת הגמרא. מהר"י מברונא: אין לפסוק הדין ואין להתיר האיסור אלא בדעות ברורות ומלובנות ומחוורות מתוך פשטי הסוגיה דשמעתא, ולא מתוך דקדוק כהאי גוונא (למשקל ולמטרח בדקדוקים וחילוקים דקים כמיעל פילא בחוטא דמחטא).
(סעיפים ו-ט עוסקים בדרכי הלימוד הראויים לישיבות)
י. והנה הרוצה לזכות לכוון לאמתה של תורה, להורות הלכה למעשה, בודאי שעליו לחפש היטב בספרי האחרונים ואחרוני האחרונים, אשר הם לנו לעינים ויהיה זריז ונשכר לדפוק על דלתות ספריהם הקדושים, כי הם רבותינו המראים לנו דרך הישר בנתיב ההוראה, ותשועה ברוב יועץ.
יא. וביותר יש להזהיר את הדן בדיני ממונות לחפש ולבדוק הרבה בספרי האחרונים, שהרי על פי סברת שני פוסקים המזכין את הנתבע לומר קים לי כסברתם, אפילו ישנם מאה פוסקים המחייבים.
יב. מהרא"י: אם ההוראות ברורות קצת כדברי התלמיד, והכי אזלא צורתא דשמעתא, למה לא יחלוק על רבו, והלא כך היתה דרכה של תורה מימי התנאים. ירושלמי: אם שמעת דבר מפי קטן מישראל והנייך, לא יהא בעיניך כשומעו מפי קטן אלא וכו' כשומעו מפי נביא. ולא כשומעו מפי נביא אלא כשומעו מפי הגבורה.
יג. ובאמת שאף על פי שהורשנו לחלוק על דברי הפוסקים האחרונים, כשיש לנו ראיות נכונות, והכרעות מיוסדות על אדני פז, מכל מקום צריכים לשלוט ברוחנו לדבר בענוה טהורה, בחרדת קודש ובהכנעה יתירה. ירושלמי: כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה כאילו עומד כנגדו. אם אנו משערים גודל וערך הראשונים כמלאכים אז אנחנו באמת בני אדם, שסימן יפה הוא לנו שידענו להוקיר רוב ערכם ותפארת גדולתם. אבל אם אנו משערים בדעתינו שהם גם כן כבני אדם, כבשר ודם הצפוי לשגיאות כמונו כמוהם, סימן שאנו חמורים ונבערים משכל (רב פעלים והגאון מהר"י עטייא בשם רבני אשכנז).
תוקן על ידי מ80 ב- 15/05/2012 00:47:01
תוקן על ידי מ80 ב- 15/05/2012 00:48:15
נשלח ב-14/5/2012 22:39
הגרש"י זויין:
הגר"ע שילב את הבקיאות, העיון והחריפות בצורה מופלאה, קולחת ומסודרת [עפ"י הסכמתו לשו"ת חזו"ע].
נשלח ב-11/5/2012 17:49
ל' ר' מיכי שהובאה באשכול בפורום סו"ס באחת ההודעות למעלה כתבתי שהרב עובדיה אינו 'מלקט' כמו שמאשימים אותו. אני קצת חוזר בי. ישנה אצלי תחושה שהרב עובדיה מצוי בין שני הסוגים הללו. התשובות שלו הן כמעט ספרי ליקוט (כל תשובה היא ספר ליקוט בפני עצמה). הן אמנם מסודרות מאד, וכמות ספקי הליקוט שלו היא עצומה (כאמור, כל תשובה היא ספר ליקוט שעבר סידור ועריכה). ולכן ברור שהחומר מצוי אצלו כמונח בקופסא, מה שכל מלקט אחר טורח עליו שנים. ובכל זאת, יש כאן כעין ספר ליקוט. ההבדל העיקרי הוא בעיקר בכך שהרב עובדיה מכריע, ובהחלט לא תמיד לחומרא. אבל ההכרעה נעשית מכוח כללים, או שיקול של חשיבות המקורות, ולאו דווקא מסברא. במובן זה הוא פועל בדומה למלקט. כמובן יש לא מעט מקרים יוצאים מן הכלל, שבהם הרב עובדיה מכריע מסברתו, ועדיין דומני כי זהו מאפיין נכון של תשובותיו.
עכ"ל.
תגובת זיהוי:
ספר יביע אומר כעת אמ"א. אבל ח"א כן מצוי בידי.
ולכן לתשובה הספציפית לא אוכל להתייחס.
אם כי אני מניח קו יסוד כיצד בניות תשובותיו של הגר"ע עפ"י הרוב:
בדר"כ השאלות הם דברים המתחשים ובאים בעקבות הקידמה והטכנולוגיה.
הנה יש בידי ח"א ופתחתי את הסימן הראשון.
השאלה היא על ג'לטין בתפילין. הגר"ע נצרך לדמויי מילתא למילתא. האם לפסול מששום הא דתני רב יוסף לא הוכשרו וכו' אלא עור בהמה טהורה. וכן פסקו כמה ראשונים. והטש"ע. הוא מביא את תמיהה העולת תמיד [לא אכנס כי אכמ"ל. אבל על צורת הבניה]. כותב תירוץ אפשרי מדידיה. אך שוב דוחה אותו מגמרא מפורשת בקידושין. מביא כמה אחרוני' שכתבו בפשיטות כהמהלך האחרון. אך שוב מתרץ ע"פ הר"ן בנדרים. מביא סיעתא לד' הר"ן בבקיאות עצומה במרחבי הש"ס. מקשה קושייא על הר"ן. מתרצה ע"פ ד' כמה אחרוני' במקו"א. חוזר לקושיית העו"ת. מביא ד' המאמר מרדכי שתמה על קושיית העו"ת. מקשה עליו מכמה סוגיות מפורשות בש"ס. ושוב מקשה מדנפשיה על העו"ת רק לפי' א' בסוגייא במנחות. מיישב. ובא לדון בשאלה: מדמה את הנושא בהשקפה ראשונה לצד א'. ושוב דוחה בטוט"ד. ושוב מפלפל בראייתו. ומביא לה בקיאות מדהימה ראשוני' ואחרוני' מסוגיות אחרות לגמרי. אך כותב דלענ"ד כו"ז לכתחילה. ועפי"ז מיישב כמה הדורים בסוגיות הנ"ל. וכו"ז עפי חילוק מקורי. מביא סמוכות לדבריו תוך בקיאות מדהימה ופלפול במקורות שהביא בהערות קצרות וארוכות. מביא צד נוסף להכשיר ע"פ ד' החת"ס. חוזר ומפלפל בד' החת"ס ובסוגייא דשם. מביא עשרות אחרוני' שכותבים כדבריו. תוך שהוא מעיר הערות בתוכן דבריהם. מביא ס' שנשאל בנ"ד. ומביא תוכן תשובתו. משיג עליו מפשט לשון הגמרא. וכן מד' כמה ראשונים. מעיר על המ"ב. ומפלפל בכוונת דבריו בבקיאות ובעיון. שב ודן בדבר משום חציציה. דן בסוגייא. ומה מסקנתה. מביא פסק הראשוני'. תוך בקיאות בראשוני' מסוגיות אחרות. שב ומביא סניף להקל מדעתם של כמה ראשוני'. מקשה עליהם. מיישבם. מביא ארבעה סיבות מפורטות להקל ומפלפל בזה. מוכיח לא כך מד' ראשון אחד. מקשה על דבריו. מביא תירוץ הפר"ח. מביא מי שתמה על הפר"ח ודוחה דבריו. מתרץ עפ"י יסוד שמביא לו סמוכות. אך דוחה סמוכות אלו ע"פ ד' אחרוני' בסוגייא אחרת. ומיישב. מסקנא.
טול קורה מבין עיניך!
לזה אתה קורה ספר ליקוט מרשים ומסודר?????????????
ואגב. אזכיר ואומר כי הגרשז"א העריך את הגר"ע ואמר למור אבי הי"ו על הגר"ע שאין אדם ששולט בתורה כמוהו. לבד היותו מעיין גדול".
אם היה יחיד נגד רבים, הולכים אחר רבים בכל מקום (רשב"א סימן ר"ג /רנ"ג/), ואפילו אין הרבים מסכימים מטעם אחד, אלא כל אחד יש לו טעם בפני עצמו, הואיל והם מסכימים לענין הדין נקראו רבים ואזלינן בתרייהו (מהרי"ק שורש מ"א /צ"ד/)
נשלח ב-29/6/2011 16:29
רבות דובר באשכול זה אודות שתי שיטות פסיקה עיקריים: הכרעה לפי רוב; והכרעה על פי שיקול הדעת. מה קורה כאשר אמנם בחשבון הסופי - לדוגמה - רוב פוסקים להיתר ומיעוט לאיסור, אולם המתירים מתחלקים בטעמיהם, חלק מתירים מטעם זה, וחלק מטעם אחר, כל אחד משני החלקים קטן מהצד האוסר. במקרה כזה המכריע הרדיקלי לפי רוב פוסקים, גם הוא חייב לכאורה להידרש לטעמי הצדדים.
נשלח ב-27/6/2011 23:16
החלוקה בין הלמדנות לבין הפסק נראה לי שמקורה במה שגם הלומדים הגדולים מבינים שאי אפשר לפסוק הלכות מתוך סברות כאלו שאומרים בלימוד. לכן תחת לקרוא ליישם את הלמדנות בפסק צריכים ליישם את הפסק בלמדנות
נשלח ב-2/2/2011 12:14
הגר"ע יוסף באמת לא מבין את השטיקים של הליטאים.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-2/2/2011 00:07
"שהגר"ע יוסף איננו מבין."
מה הוא לא מבין?
נשלח ב-2/2/2011 00:04
אינני בקי בעניין אבל לגוף היחס של העולם הליטאי לגר"ע יוסף שנחשב כסגירות והתנשאות (מה שמן הסתם יש בו מן האמת כי ההמון תמיד מקצין). בלמדי בישיבת חברון אמר הגרמ"מ פרבשטיין אדם מוערך מאד בעולם הדיינות (כולל הגר"ע יוסף) ופתוח בחשיבתו שהגר"ע יוסף איננו מבין.
נשלח ב-25/1/2011 13:44
ממללא כתב:
ככל שזכור לי, טרם נדונה בפורום דמותו של הרב עובדיה יוסף, מחשובי הפוסקים בדורנו אם לא החשוב שבהם. הרושם שלי הוא שהרב עובדיה אינו זוכה בכבוד שהוא ראוי לו בקרב חלקים נרחבים של ציבור בני התורה לגווניו. יתכן שהדבר הוא פועל יוצא של ביקורת 'למדנית', פוליטיקה, ביקורת על היבטים מסויימים באישיות או אולי סתם גזענות. התופעה רווחת במיוחד בקרב חוגי הישיבות הליטאיות, ואולי גם בחסידות גדולה מסויימת שבעבר נאסר להזכיר את שמה בפורום. זכיתי בימי חיי לשמוע כמה וכמה ביטויים די קשים כנגד הרב עובדיה מפי בחורים בישיבות אלו (מאידך, התחושה שלי שברוב החסידויות מתייחסים אליו ביראת כבוד). היחס המסתייג חדר גם לישיבות ספרדיות שהוקמו ע"י ת"ח ספרדיים בוגרי ישיבות ליטאיות המנסים להציב את דמות הגדול הליטאי כמודל לחיקוי (אם כי מטבע הדברים, בישיבות כאלו לא יעזו להתייחס בזלזול לרב עובדיה אלא לכל היותר לא יראו בו מודל מרכזי לחיקוי, וגם זה רק אצל חלק קטן מהתלמידים). ואולם, טרם זכיתי לשמוע טענות עקרוניות כנגד פסיקות ספציפיות או מהלכים שהביאו לגיבושן. האם העובדה שהרב מרבה לצטט מקורות מעידה בהכרח על שטחיות? אם לא, מה בדיוק שטחי אצל הרב עובדיה? במה עולה כוחו של פסק הלכה של פוסק פלוני מאשר אלו של הרב עובדיה? כיצד אפשר להאשים את מחבר היביע אומר בשטחיות, ובד בבד פתח תעשייה שלימה של רסיסי פסקים של גדולי תורה שהם לא יותר מציטוט רסיסי משפטים שהללו אמרו בהזדמנויות שונות? באם למי מלמדני הפורום טענות עקרוניות שכאלו לגופה של פסיקה - זוהי השעה וזהו המקום להעלותן (איני מתכוון למשפטים סתומים בסגנון:"קראתי פעם תשובה שלו והוא לא למדן", אלא לדוגמאות והסברים). בשלב זה אני מבקש לדון ברב עובדיה אך ורק כפוסק הלכה, ולא כמנהיג ציבור דתי (לכך בכוונתי להקדיש דיון אחר). טענות בדבר אופי דרשות מוצ"ש בביה"כ היזדים, ביקורת פילולוגית על הביטוי 'תצא בחוץ', מחאה על תמיכת שס בהסכמי אוסלו א' או קובלנה על הליך בחירת הרב הראשי לישראל נא לשמור לאשכול האחר ו/או לפורום השכן. מן הסתם הם יתקבלו בו בברכה ואולי אף יצוטטו באיזו פינה לענייני חרדים באחד מעיתוני סוף השבוע.
מבלי להכנס לעובי הקורה תדע לך שאי אפשר להפריד בין אישיות לבין השקפה, כשמחברים ביניהם אפשר להבין המון תגובות למיניהם, על אף שאין להסכים עם אותם תגובות, בקיצור צריך לעשות שעורי בית כדי להבין את הסיבה לכל ההשתלשלות הזו, ולא בכדי קורה מה שקורה, על אף שיש הרבה עסקנים וגאוותנים שמקשקשים מה שמקשקשים על כל פנים עליהם אני בכלל לא דן, ולא מדבר כי אין צורך בכך.
