פרצופה האמיתי של רחל יחימוביץ

תזכורת: בפברואר 1997 פירסם כותב שורות אלה פרויקט מיוחד שעסק בהסתה החרדית הפרועה נגד התקשורת. בין השאר דיווחתי אז שקמה יורשת ליו"ר מרצ לשעבר, שולמית אלוני, כאשה השנואה ביותר בציבור החרדי. ליורשת הזאת קראו שלי יחימוביץ', אז המגישה רבת העוצמה של תוכנית הרדיו "הכל דיבורים". בעיתונות החרדית התנהל נגדה מסע הסתה חריף. בעיתונים המתונים יחסית ההתקפות כוונו אליה בשמה המלא, ואילו העיתונים הקיצוניים שאינם משתמשים בשמות נשים כתבו "ש. יחימוביץ'" או "שדרנית ידועה". כך למשל באחד המאמרים בביטאון אגודת ישראל, "המודיע", היא כונתה "עלוקה... שמאלנית חצופה שבכל שידור משחררת את חרצובות לשונה המורעל".

אחד הגורמים למעמד הבכיר שבו זכתה יחימוביץ' בתודעה החרדית היה אשפוזו של יו"ר ש"ס אז, אריה דרעי, בגלל שבץ מוחי קל שלקה בו לאחר ראיון אצלה. "המודיע" כתב שהדרך המהירה ביותר לאיש ציבור חרדי להגיע לבית חולים היא "להתראיין בקול ישראל בין השעות 10 ל-12, להקשיב לשאלות המראיינת ולנסות להתגונן. כך קרה לדרעי" (יחימוביץ' למאיר: "זה לא קשור לחרדיותו או לדתיותו של דרעי. זה קשור למעשי שחיתות"). עוד סיבה לעוינותם של החרדים כלפיה היתה החלטתה למחזר את פינתו הסאטירית של גיל קופטש, "פרשת השבוע", ששודרה בטלוויזיה בלילות שבת, גם בימי ראשון ברדיו ב"הכל דיבורים". כך איפשרה לדתיים להיחשף לדברים.

סגן שר הרווחה, אברהם רביץ, אמר אז ל"הארץ" ש"היא בוודאי אנטי-דתית. הרושם הכללי הוא שכשהיא מטפלת בנושא הדתי, אתה יכול לראות את חד-צדדיותה באופן קיצוני ביותר". יחימוביץ' טענה בתגובה שהיא שואלת שאלות קשות את כולם.