הלכות ישיבה בממשלה

הבדל אחד שאני יכול לחשוב עליו בין כנסת לממשלה הוא בדעת הקהל: כשהכנסת מצביעה בנושא חשוב, הציבור זוכר בדרך-כלל מי הצביע בעד ומי הצביע נגד; אבל כשהממשלה מחליטה משהו, הציבור זוכר רק ש"הממשלה החליטה", ולכן, אם אחד מחברי הממשלה הוא שומר-תורה, עלול להיות בכך חילול ה'.

אבל אני לא בטוח שההבדל הוא משמעותי, או שצריך להתחשב בו.

תוקן על ידי - אראלסגל - 23/12/2005 9:00:13

אבהו, שוב אני אומר שאני רק מעלה צד.
ברור שהשיקול הכולל צריך לחת בחשבון גם את הטיעון שלך. הכל לפי הסיטואציה, ולפי האנשים והגישות המעורבות.
הלכות ציבור הן סבוכות.

מיכי

מיכי,

מדבריך יוצא שהישיבה בממשלה אסורה כי הממשלה, למרות התנגדותו של חבר בה, עלולה לפעול בניגוד לתורה. אבל הממשלה יכולה גם לעשות את הטוב, אולי יותר מכל גוף אחר, שהרי כוחה רב. האם תסמוך על החילונים (ואולי בעתיד על לא יהודים שיקחו חלק בממשלה) שהם ידעו מה טוב לעשות?

אתה חותר להסתגרות פוליטית, כמו החרדים*.










* לא אכחד שלטעמי היה עדיף לו היו "נציגַי" בכנסת בוחרים להסתגר באיזה חדר אטום או כולל ב 30 השנים האחרונות.

שאלה טובה מאד, ואינני בטוח שיש הבדל. התחושה שלי היא שלממשלה יש אחריות קולקטיבית, ומי שאינו מסכים שלא יישב עמהם. אולם על כנסת אין אחריות על כלום, ולו רק בגלל העובדה שאין בפני מי להיות אחראי. הכנסת היא הריבון, והממשלה אחראית בפני הכנסת. זהו ההבדל בין מחוקק למבצע, ובין ריבון לגוף כפוף (על אף שבפועל בד"כ נראה שהכנסת היא הכפופה לממשלה).


מיכי

בסדר, ואם הוא ישתתף בהצבעה ויהיה במיעוט - האם עדיין מוטלת עליו אחריות הלכתית למעשיהם של הרוב?

אם כך, אז לכאורה גם אסור לשבת בכנסת, כי גם הכנסת מחליטה החלטות נגד התורה, וגם מי שהצביע נגד אחראי להחלטת הרוב...

האם יש הבדל עקרוני, לעניין זה, בין הכנסת לבין הממשלה?

אראל,
אם יש אחריות, יש בצידה גם סמכות. אין אחריות ללא סמכות ולהיפך. לכן יש לכל שר סמכות להשפיע בהצבעות ובדיונים בממשלה. לכן מהותית הוא אחראי, וזו לא רק 'אות מתה'. ממילא יש גם אחריות הלכתית.


מיכי

אז ההבדל הוא שאצלנו כל השרים מתמנים יחד (כשהכנסת מצביעה אמון), ואפשר גם לפטר אותם יחד (כשהכנסת מצביעה אי-אמון), בעוד שאצלם השרים מתמנים ומפוטרים כל אחד לחוד, ע"י הנשיא. הבנתי נכון?

אם כך, יש לי שתי הערות:
א. גם אצלנו ראש הממשלה יכול לפטר שרים בודדים ולמנות שרים בודדים במקומם, כך שההבדל הוא חלקי בלבד.
ב. עדיין לא ברור לי, האם האחריות הקולקטיבית שיש לשרים כלפי הציבור, גוררת איתה גם אחריות הלכתית? (מעבר לאחריות של "כל ישראל ערבים זה בזה")?

תוקן על ידי - אראלסגל - 22/12/2005 13:46:38

אראל,

בישראל הבחירות הן לכנסת, וזו מאשרת את הממשלה. הכנסת יכולה להביע אי אמון בממשלה, נניח בגלל תאונות הדרכים, ואז תיפול הממשלה. שר התיירות אינו יכול לטעון שאין לו שום אחריות על תאונות הדרכים וזאת כי האחריות של השרים היא קולקטיבית, כלומר על כל ענייני המדינה ולא רק על תחומי משרדיהם.

בארה"ב יש בחירות נפרדות לנשיאות. הנשיא שואב את סמכותו מהעם ולא מבית הנבחרים. הוא זה שממנה את השרים והם אחראים בפניו כל אחד על תחום משרדו. לכן אם ג'ו ליברמן יהיה התובע הכללי (שר המשפטים) לא תהיה לו אחריות על החלטה של שר החינוך בדבר מימון בתי ספר נוצריים.

"בארה"ב אין אחריות קולקטיבית, והאחריות לפעולות הממשלה כולה היא על הנשיא. לכן, שר יהודי יהיה אחראי רק לפעולות המשרד שהוא ממונה עליו." - עדיין לא הבנתי מה המשמעות של אחריות זו - מה בדיוק יש כאן שאין שם?

האם מותר ללכת לכותל בשבת?
יש שמירה לאורך הרחובות המחברים את הכותל לשער שכם ולשער יפו שכנראה מוגברת עקב הנהירה הגדולה יותר בשבתות.
האם מותר ללכת בשבועות בבקר לוותיקין? אז השמירה מתוגברת בכפל כפלים.

תוקן על ידי - בעלבעמיו - 20/12/2005 18:51:25

לגבי שבת כבר היה דיון מפורט בנושא:
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1069950

האמת שגרוני כבר מתחיל להיות ניחר.
אז בפעם האחרונה אפנה את תשומת ליבכם להודעותיי החוזרות ונשנות דלעיל. אמרתי כבר שהשיקול של ניהול חיים תקינים הוא שיקול הלכתי נכבד וחשוב. טענתי היתה שהוא לא אוטומטי וגורף, ושיש הבדל בין ציבור ליחיד בעניין זה.
אכן אני חולק, ובתוקף, על כמה מהפסקים שצוטטו אצלכם, שכן לדעתי יש כאלה שעושים את החשבון ארוך הטווח עם אצבע קלה מדי על ההדק ההלכתי. וידועים גם הפסקים של מורי ההלכה שהיו קצינים בצבא שמתירים כמעט הכל, שלא בצדק לדעתי, ואכ"מ.
אחת התוצאות של הפסקים מן הסוג הזה היא הגישה שבאה לידי ביטוי באשכול זה, שאתם לא מצליחים אפילו לראות את הבעייתיות לפני שאתם מתקוממים נגדה.
תוצאה אחרת היא שהצבא אינו מוכן להתחשב בבעיות ההלכתיות, ונוצרת תחושה שהפוסקים הם עבדי הצבא, ותפקידם למצוא היתר לכל גחמה.


מיכי

וזאת למודעי, שאינני מוסמך לרבנות, למדתי שתי הלכות בכל יום, אבל הפסקתי למחרת, והידע שלי בהלכה מסתכם בטלפון של גיסי. יש לו סמיכה לרבנות.

עם זאת, אחווה דעתי הקטנה בשאלה ההלכתית הזו:

שיטת מיכי (בהקצנה), ולפיה כל גרימת חילול שבת אסורה, אכן תגרום לרב של גו"ג להשאר בבית. ולרמטכ"ל הדתי לארגן מנין פרטי בסלון. ולדעתי, לא רחוק היום וההחמרה תביא גם לסגירת כל המדינה בשבת, בשביל למעט חילול שבת של חייל אחד.

כשהיינו בצבא והתעניינו בדבר, עלו התשובות הקלאסיות. למיטב זכרוני, פיתח את השיטה הרב גורן. האם מותר לאבטח מטיילים בשבת? האם מותר לשבת בש"ג בקיבוץ לא דתי בשבת? וכו'. אני אישית הוטרדתי בשאלה, האם מותר לערוך סיורים וביקורות שונות במתקנים אזרחיים ערביים. למשל, ללוות פקיד משרד החינוך הירדני שבא לבקר בבית ספר דווקא בשבת.

התשובה הקלה היא, אל תעשה. שב בבית. בדוגמא דלעיל - אל תתגייס. מי יכול לערוב לחייל המגייס, שלא יעמוד בפני השאלה, האם חילול השבת הודאי יש לו קשר כלשהו אם פיקוח נפש? גם לעבוד בחברת החשמל לא מומלץ. ובמקורות גם. גם לא לשרת בשב"ס, להחזיק במניות של תדיראן או להיות שר התיירות. שר התיירות אחראי על הטיולים לכפר נחום, שזה עבודה זרה (גם פאות זה עבודה זרה, אבל אין לזה שר מיוחד).

א קיצר, זהו הרעיון החרדי בטהרתו - נסתגר, נתחפר, נתנתק מהכלל החילוני. נגור בין בארץ ובין בחו"ל, אבל רק בקרב אנ"ש, ושהשאר יקפצו.

הנימוק הוא הלכתי טהור, התוצאה השקפתית עכורה.

בשאלה האם לאבטח מטיילים, ענו רבני ההסדר השונים (לפי תשובה של הרב גורן, ככל שזכור לי) - "כן". האם לשבת בש"ג של הקיבוץ החילוני - "כן". לי, באופן אישי: האם מותר להשתתף בפעילות שאין בה כל צורך צבאי-בטחוני? תשובת הרב צפניה דרורי אלי - "כן".

התוצאה הרחוקה, הסופית, צריכה לעמוד לנגד עיני הפוסק. לא פחות מהשאלה לגבי חילול השבת המיידי. מה יקרה אם כל הדתיים יודרו ממגוון תפקידים בצבא, במשק, בשלטון? איך תראה המדינה, ואיך תראה החברה הדתית? לשאלות הללו לא ניתן להשיב מתוך דיני השבת, הכשרות ודומיהן בלבד.




נוהל שכן
זה כאן!

מיכי,
ביקרתי פעם במדינה רחוקה, שבה יש קהילה יהודית קטנה. הקהילה שלחה כמה צעירים לארץ. צעירים אלה עברו קורס אבטחה במסגרת השב"כ וחזרו לארץ מוצאם. בשבת, כאשר הרב המקומי צועד מביתו אל בית הכנסת ובחזרה (כשני ק"מ בכל כיוון) מלווה אותו מכונית ובה שניים מצעירים אלה. בהנחה שהדבר נחוץ כדי לשמור על בטחונו, האם, לדעתך, מותר לרב לכהן בתנאים כאלה? האם העובדה שללא רב תתפרק הקהילה לחלוטין משפיעה באופן כלשהו על התשובה?