אתחלתא דגאולה

ע"פ הצעת מיימוני באשכול שכן, לפתוח אשכול זה, אעתיק כאן קטע ממכתב שכתב הרבי בנושא בט"ו סיון תשי"ב:

נבהלתי לקרות בתוכן נאומו שבמכתבו וז"ל - עכשיו שהגענו בעזה"י לאתחלתא דגאולה, אני מדגיש רק אתחלתא והגאולה שלמה תהי' בעת ביאת משיח צדקנו וכו' - וכנ"ל נבהלתי בקראי את זה, ולא כ"כ על מה שאמר כי מה שיאמר הנואם בעידנא דהתלהבות אין הוא אחראי כ"כ, אבל גדול תמהוני על מה שמעתיק זה במכתבו כדבר הפשוט, ולא חלי ולא מרגיש הענין דהעלם על האמונה ח"ו הכלול במשפט הנ"ל, ויתבונן אשר משנה תורה להרמב"ם מתחלת וז"ל: יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, ומסיימת באופן הגאולה ולא מקרה הוא, כי נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן ופסק הרמב"ם בפרט איך תהי' הגאולה, ובמילא גם התחלתה בכלל. וז"ל: " (הלכות מלכים פרק י"א הלכה ד') יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד וכו'"

הנה ברור פסק תורתנו בהגאולה והתחלתה, היינו שצ"ל איש כפשוטו ברמ"ח אברים והוגה בתורת ה' ולוחם מלחמת ה' והוא יתחיל בהפצת התורה והרמת קרנה ואח"כ יקבץ הגליות וכו' וכו', וזהו ע"פ תורת הנגלה ובנוגע לתורת החסידות, הנה בטח ראה בכמה וכמה דרושים ענין המשיח, האורות והגילוים הקשורים בזה, וכאשר נמצא הוא באה"ק ת"ו ורואה המצב על אתר, אשר שמים אור לחשך וחשך לאור וכו' ואחכ"ז יאמר שזהו אתחלתא דגאולה ויכריז ע"ז בקול רם, הנה תמי' אחר תמי'. אין ברצוני להאריך בזה, א) מפני שהענין פשוט לאחר התבוננות קלה ולשעה קלה ביותר, ב) כי כנ"ל תפקידנו היא תעמולה חיובית ולא שלילית וכאשר שמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר פתגם אדמו"ר הצמח צדק אנן פועלי דיממא אנן, מיר דארפן מאכען ליכטיק, ג) כי על אה"ק ת"ו בפרט אסור לדבר לה"ר, וידוע ג"כ אשר ע"פ דין הנה לה"ר הוא גם באמיר דבר אמת (וזהו החילוק בין לשון הרע למוציא שם רע). מובן הדבר שכנ"ל איננו מחויב לנהל תעמולה כל היום וכל הלילה בעניני השלילה דהמצב, אבל פשוט שעתיד לגרום לטעות ולהפוך ענין של גולה - חסר אל"ף - לענין של גאולה - מלא אל"ף - וד"ל.

הלבן,

כתבת: "הרבי האמין בכל לב שהקמת המדינה לא היתה שום אתחלתא דגאולה, אלא לאידך"

למה "לאידך"? מצד איזה טעם?

מיכי.

<"נזכרתי בעוד משהו שקשור לנשוא האשכול. כמדומני שבהוצאה כלשהי של 'אם הבנים שמחה'">

כנראה כוונתך למהדורת "מכון פרי הארץ" (תשמ"ג) , אלא שהדברים שם אינם בדיוק ככדבריך, והרי הם כפי שהם שם בעמוד 21:

"וכדברי קדשו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א אלי, כאשר זכיתי להכנס לקודש פנימה בשנת תש"מ, לאחר שהתעניין על כתבי אבא מרי זצוק"ל:

"כאשר יבוא לא"י ידפיס את כתבי אביו ויפרסם כי האבא היה יהודי ירא ושלם ורחוק מציונות".

בלשון האדמו"ר: "דער טאטע איז גיוועהן א ערליכער ייד און וייט פון ציונות".


עולם הפוך אני רואה

בכל האשכול ה'כבד' הזה אני רואה הודעה ענינית אחד והיא זו הקצרה של שלמה_ל המצביעה על מלחמת הסמנטיקה (סמנטיקאל?) הילדותית.

נניח שאנו יודעים מה היא הגאולה ושעובדת פתיחת שערי הארץ תורמת לכך או שתתברר כמי שתרמה לכך. נו, מילא, כבר אי אפשר להיות חסיד סטמר? מדובר שוב בחלוקת תואר סמנטי. הציוני יקרא לזה התחלת גאולה ומי שכנגדו יקרא לזה סוף הגלות. ככה גם אפשר לתאר את השואה ועוד המון צרות ושמחות.

אתה ודאי מתכוין לומר, שהפיגועים התקופים והגירושים של בני ישראל מישוביהן, הם חלק בלתי נפרד של חבלי משיח.
ובזה אני יכול להודות לך.

הלבן,
אני לא חסיד ולכן זכותי המלאה לחלוק.
כבודו במקומו מונח אבל הוא אכן טעה בזה כפי שהוא טעה בעידוד המשיחיות.
אני לא יכול להבין איך כינוס של כל כך הרבה יהודים לארץ ישראל, מלכות כלשהי (עם כל הביקורת) , חקלאות, צבא וכו' אינם נחשבים ככלום, אבל אימרה של אדמו"ר מוהריי"ץ לצחצח את הכפתורים שקולה כנגד כל זה.

הרבי האמין בכל לב שהקמת המדינה לא היתה שום אתחלתא דגאולה, אלא לאידך, הרחיקה את הגאולה.
ואתה כותב שאילו היה מתפשר על כך הי' חוסך מעצמו בעיות.

ראשית, קיימת בעייה בסיסית בדברי הרבי של ערבוב שיטת הרמב"ם בימות המשיח עם התפיסה הקבלית.
לפי הרמב"ם אין שום גילויים מיוחדים בימות המשיח והכל משל כידוע למעיין בדבריו, אין חבלי משיח ואין הסבר מדוע היתה הגלות הארוכה.
אילו הרבי היה מוכן לקבל את המדינה כאתחלתא דגאולה הוא לא היה נסחף למשיחיות הקיצונית ולא היינו עדים לתוצאותיה. מכיוון שהוא לא היה מוכן לקבל אתחלתא צנועה יחסית הוא נאלץ ללכת על כל הקופה.

ןלהבהרה.
דברים אלו אינם נאמרים בזלזול חלילה, אלא אדרבא בהערכה להסתכלותו ההיסטורית של הרבי בניגוד לאי ההתיחסות להיסטוריה של מגזרים חרדים אחרים.


תוקן על ידי - בעלבעמיו - 13/12/2005 9:56:15

.


מימוני, לא קשיא. כאן "בעתה" וכאן "אחישנה".

אם "בעתה" – דבר לא אמור לעצרה. ואם ב"אחישנה" עסקינן, שמא המהלך יכול להיות הפיך.


ומי קימא לן שניתן לטעות בכך, יותר מאשר רבי עקיבא והעשבים בלחייו?

נזכרתי בעוד משהו שקשור לנשוא האשכול. כמדומני שבהוצאה כלשהי של 'אם הבנים שמחה' (ספרו של הרב יששכר טייכטהל הי"ד, ש'ערק' מסטמר והפך לתומך בציונות בגוון כלשהו תוך כדי השואה. הספר נכתב במחבוא שלו בבודפשט, ללא כל ספרים ומקורות נגישים), כתוב בהקדמת המו"ל שהוא הלך לרבי והלה אמר לו שמאד חשוב להוציא את הספר כדי שיראו שהמחבר לא היה ציוני ח"ו.



מיכי

מיימוני

א) הרבי כותב ברור מילולו, כפי שכותב הרמב"ם, שהגאולה תהי' ע"י: מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה.

ב) משה ויהושע הביאו את בנ"י לארץ. עזרא הביא את בנ"י לארץ. וכך יהי' בביאה שלישית.

ג) אלו שעסקו ביסוד המדינה לא היו מסוג של משה ויהושע ולא מסוג עזרא. כוונתם לא היתה לחזק את בדק התורה שבכתב ושבעל פה.

ד) זה שהיו מלכי ישראל שלא נהגו כראוי לא שינה את העובדה שהעלי' לארץ היתה ע"י גדולי הדור בתורה וביראה.

ה) מכ"ש שכן הוא בגאולה העתידה ע"י משיח צדקנו בעצמו.

ו) למרות זאת, היתה כאן הצלה לעם היהודי, אחרי השואה הנוראה.


ריב

לא, אינך כותבת נכון.
אמנם לא זהו נושא האשכול שלפנינו, וגם אין הנושא שאת מעלה עומד בקריטוריונים של כללי הפורום. וכבר מחקו לי בעבר כמה הודעות שכתבתי בנושאים אלו וכיו"ב.

הלבן,

אז עצם קיום משא ומתן מדיני על שטחים תמורת שלום מבחינתו, נחשב אצלו לכניעה מראש, גם אם מדובר בניסיון למצוא פתרון לבעיית האבידות בנפש בקרב עם ישראל. ובכל אופן לא הבנתי למה הפעולה היא נגד ה' ותורתו - (מצוות ישוב הארץ נתונה במחלוקת הראשונים, והרמב"ם כידוע לא מונה אותה בין תרי"ג מצוות) -

בשורה התחתונה אני מבינה מדבריך, שלא "שלמות הארץ המובטחת" היוותה סיבה להתנגדות, אלא, שהרבי החזיק בדעה 'שבידוע עשיו שונא ליעקב'. ואין לתת אמון בערבי אפילו אחרי 40 שנה בקבר.




תוקן על ידי - riv - 13/12/2005 1:53:12

הלבן

יישר כוח על פתיחת האשכול.

כנגד ביאור עמדת הרבי מחב"ד, אנסה להבהיר את התפיסה שלמדתי מכתבי הגרי"ד סולוביצ'יק ואולי יהיה מקום גם למחשבותי שלי.

יש כאן באמת כמה שאלות יסוד.

א. איך מזהים "אתחלתא דגאולה"?

ב. גם אם נסכים שהקמת המדינה, ועוד באישור הגויים (טענת הגרי"ד) היא בבחינת איתות משמים, "קול דודי דופק", האם המשך ההיסטוריה מצדיק את ההערכה הזו?

ושאלה שלישית שאני מסתפק בה מזה שנים רבות:

ג. האם תהליך הגאולה יכול להתקלקל?

אני מקצר כי לא היה זמני בידי, ולכן אני כותב רק את ההשערה המרכזית, שטעונה פיתוח וכמובן בדיקה זהירה.

כפי שהמקדש הראשון חרב, חרב גם המקדש השני. האם בוני המקדש השני היו מודעים לכך שהוא עלול להחרב? האם מישהו סבר שהוא חייב להחרב?

זו ודאי היתה ההתפתחות ההיסטורית, פרי בחירתם של עם ישראל.

כך גם הגאולה השלישית, זכינו. זכינו לעלות לארץ בהמונינו. זכינו שהגויים יסכימו ש"מגיעה" לנו מדינה ריבונית. זכינו לשלטון עצמי.

(העובדה שהשלטון העצמי חילוני צריכה ביאור. בין בשיטת הרב קוק של גאולה הדרגתית, ובין אם נזכור שרוב שנות השלטון העצמי של עם ישראל, השלטון לא היה לפי ההלכה, והיו בעיות רבה, בהן עבודה זרה...).

לכן, אני חושש כפי שזכינו להתחלת הגאולה, אנו עלולים, אם לא ניזהר, לאבד אותה בידים...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

כי כל כניעה לאלו שצרים על ישראל (לא מדינת ישראל אלא עם ישראל) מגדילה את הטירור, ובלשון השלחן ערוך בסי' שכט: "אפילו אינן רוצים לבא אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת, שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".