האם גדול או צדיק יכולים לטעות?

הנחה זו שאדם גדול אינו יכול לטעות, גרמה לכך ש"גדולים" רבים נמחקו. שהרי אם הוא טעה כנראה שאינו גדול.
כל אחד יכול לטעות, וגם אחרי שטעה נשאר הוא בגדלותו.

לכאורה אבי אבות המציינים בראש משנה מפורשת את הטועים בהבנת והסברת ספר שלם בכ"ד הוא רבי יהודה הנשיא:

משנה מסכת סוטה פרק ה משנה ה
"בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן הֻרְקָנוֹס, לֹא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מֵאַהֲבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יג) הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל. וַעֲדַיִן הַדָּבָר שָׁקוּל, לוֹ אֲנִי מְצַפֶּה אוֹ אֵינִי מְצַפֶּה, תַּלְמוד לוֹמַר (שם כז) עַד אֶגְוָע לֹא אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי, מְלַמֵד שֶׁמֵאַהֲבָה עָשָׂה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיִיתִָ דוֹרֵשׁ כָּל יָמֶיךָ שֶׁלֹּא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַמָּקוֹם אֶלָּא מִיִּרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם א) אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע, וַהֲלֹא יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִיד תַּלְמִידְךָ לִמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה":

פסיקת הלכה דלא כוותיה מראה על טעות?
אולי לפחות מצידנו שפסקנו דלא כוותיה.

אנא לא חיליק ידענא ולא ביליק ידענא, אנא גמרא ערוכה ידענא.

אמר רב אחא דבר זה שאלית כל גדולי הדור, ואמרו לי ניר הרי זה חזקה. (ב"ב, ל"ו ע"ב).
ועי"ש בהמשך הגמ' ובשו"ע ח"מ סי' ק"מ, סעי' ה' וסעי' ט'.
דפסקינן דניר לא הוי חזקה.
הרי דטעו כל גדולי הדור ההוא.
ולא יהיו מותנן של גדולי דורינו כציפורנן של אמוראים.

בעוברי על אשכול זה, נתקלתי באמירה מעליבה כלפי הרב וורהפטיג, כאילו היה סתם בעל בית.

ובכן, בהשוואה לר' חיים עוזר מן הסתם שהוא לא נחשב גדול הדור, אבל בהחלט היה ת"ח ויש גם סדרת ספרים של חידושיו לכמה מסכתות בש"ס בשם "זריחת השני"

בקשר עם חנוכה, ובקשר עם נושא האשכול, ובקשר לשאלה על חכמים שיודעים לומר איני יודע, ושמסוגלים לומר טעיתי, הרי דוגמא.

בספרו טהרת הבית (ראיתי מהדורה שיצאה לאור בשנת תש"ן, לפני יותר מחמש עשרה שנים), חלק שני, הלכות נדה, עמ' רעג, כתב:


ומה שכתב בספר שבט הלוי(עמוד רפב אות ג') שלפי שיטת החזון איש, בין השמשות נמשך מארבעים עד חמשים דקות, הוא תמוה. ובתולדות החזון איש בספר פאר הדור חלק ד' (עמוד קצה) כתוב שהרב רד"צ הילמן העיד שהחזון איש הדליק נרות חנוכה במוצאי שבת עשרים דקות אחרי שקיעת החמה על פי מנהג הגר"א, הרי שעשה מעשה להקל במוצאי שבת, ולא חשש לומר שבין השמשות הוא.


והנה מלבד שהדברים מופרכים מצד עצמם, הם גם אינם נכונים. במקור שהובא לא כתוב כפי שהובא כאן, וכמובן מדובר שם על ימות השבוע, ולא במוצאי שבת...!

אף על פי שהעירו על כך כמה פעמים, וגם בכתב, לא תוקן הדבר, ולא פורסם תיקון...

בינתיים בדקתי, ע"פ פרוייקט השו"ת, ובכל ספרי יביע אומר ויחווה דעת לא נמצאת המלה 'טעיתי'! וגם לא 'חוזרני' (פרט לפעם שזהו ציטוט מדברי החת"ס!).


אם את/ה לא חלק מהפתרון, את/ה חלק מהבעיה !!!

"טעיתי" (נוסח ירות"ו?) טרם שמענו ממנו.

חושב, שמא (או ודאי) עשה תשובה.

אחד מגדולי המגידי שיעורים של דף היומי בבורא פארק דיבר פעם אודות הרבנות הראשית ובי"ד הגדול. כמובן שלא חסך שבטו מהם ומהמונם, היותם ציונים וכו' ושכל פסקיהם הם לא עפ"י תורה, וכל הרבנים שם הם משוחדים, יותר גרועים מרבני מטעם שבדור העבר וכו' וכו'.
וכמה דקות אחרי זה הזביר את ה"פוסק הדור - שר התורה הרב אלישיב".....

ומוזר שלא זכר שהרב אלישיב עבד שם עשיריות בשנים.

הכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה שבהיכל. (וכ"ש להיות גדול)

תוקן על ידי - חושבשחושב - 20/12/2005 19:27:19

שבו"ד יכול לטעות וגם נביא בזמן שנגזר שרוה"ק תסור ממנו, הרי אין ספק לרגע, ומוזר וזר לטעון אחרת. ומי לנו נביא גדול ממשה שגם טעה, ברי לכל כי מידת "וה' העלים ממני" והסתר פנים קיימת בחשיבה התורנית.

אך שאלה אחרת לי,
האם הקב"ה יכול להיות בגדר "טועה" ולהופיע ככזה במקורותינו? כמובן באופן רצוני.

ואם תימא שאי אפשר, מה משמעות הפסוקים כגון "וינחם ה'" "ניחמתי כי המלכתיו" או מאמחז"ל כגון "ניצחוני בני"
"הקב"ה גוזר צדיק מבטל" וכדו'.

ואף אם תאמר בשעתו רצה ולא טעה ובהגיע הזמן ניחם ושוב אינו טועה (כי בחירה נתן ביד האדם ועתה המצב דורש) וצפה מראש כשרצה שינחם לעתיד ואינו סתירה, קשה לתרץ כן כי א"כ אינו חרטה אלא אופציה בתכנית ולא שייך לשון "ניחם". וכן א"ת "ניצחוני" וכדומה, כך רצונו מלכתחילה שיגזור כך וחכמים או צדיק יבטלו בבחינת מאמחז"ל עה"פ "לא-ל גומר עלי", גם זה קשה, כי א"כ אינו מתאים הלשון כמנוצח כביכול וכגוזר, כי הרי ידע ורצה שלא יגזר לבסוף ורצה שינוצח ממילא אינו מנוצח ולא גזר באמת.

אך אולי י"ל שדיברה תורה בלשון בני אדם וכך הדבר מזווית ראיה אנושית בה "כן" סותר "לא" אבל הוא יתברך "א-ל דעות ה'" ונושא הופכים. רוצה ומתנחם בהשוואה ואין הדבר סתירה לפניו. ואין בכח שכל אנושי החי בפרספקטיבות של יחס לתפוס מצב של נמנע הנמנעות לאמיתו.בדומה לזה - מצב בו כשר וטרף אלו ואלו דברי אלוקים חיים. ושבעים פנים לתורה.