האם אלכסנדר מוקדון פגש את שמעון הצדיק?

אלכסנדר מוקדון לא יכל לפגוש את שמעון הצדיק מסיבה פשוטה , אלכסנדר מוקדון מת בשנת 323 לפני הספירה ואילו שמעון הצדיק חי 130 שנה מאוחר יותר.

את דברינו להלן כתבנו מתוך חוברת הקורס "מגלות לקוממיות" של האונ' הפתוחה, פרופ' אוריאל רפפורט:

נציג את דברי התלמוד ועדות דומה מההיסטוריון היהודי יוסף בן מתיתיהו, ולאחר מכן את דברי ההיסטוריון אורי רפפורט:

תלמוד בבלי:
בעשרים וחמשה בטבת יום שבקשו השומרונים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם. באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי כהונה, ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עמו, ואבוקות של אור בידיהן, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר אמר להם: מי הללו? אמרו לו: יהודים שמרדו בך. כיון שהגיע לאנטיפטרס [סמוכה לראש העין של ימינו] זרחה חמה, ופגעו זה בזה. כיון שראה לשמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו. אמרו לו: מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה? אמר להם: דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי. (יומא סט ע"א).

יוסף בן מתיתיהו:
וכשכבש אלכסנדרוס את עזה מיהר לעלות על ירושלים העיר. שמע הכהן הגדול ידוע על כך והיה שרוי באימה... יצא עם הכהנים והמון אזרחים וערך את קבלת הפנים [לאלכסנדר מוקדון] ...כי כשראה אלכסנדרוס מרחוק את ההמון בבגדים הלבנים....כרע והשתחווה לפני השם והקדים בשלומו של הכהן הגדול" (קדמוניות היהודים, יא)

סיפור בואו של אלכסנדר מוקדון לירושלים מסופר בתלמוד ואצל יוסף בן מתיתיהו אלא שאצל יוסף, הכהן גדול שמו היה "ידוע" ואצל חז"ל שמעון הצדיק.
ומה אומר המחקר על סיפור זה? כך כותב פרופ' אורי רפפורט:
"אין ספק שכמה מפרטי הסיפור הנידון, בגירסאותיו השונות, אינם נכונים עובדתית. מקצתם משקפים מציאות מאוחרת לימי אלכסנדר, והם מכונים אנכרוניזים [ייחוס מאורע או מנהג לתקופה שאינה הולמת אותם] , שכן העיר אנטיפטריס הוקמה בידי הורדוס המלך, ולא הייתה קיימת בימי אלכסנדר...שמעון הצדיק , והכוונה כנראה לכוהן הגדול שמעון השני, שעמד בראש האומה כ- 130 שנה מאוחר יותר [לשלטון אלכסנדר מוקדון, לכן סיפור מיפגש שמעון עם אלכסנדר לא התקיים]....אשר לביקור בירושלים, אין לנו עדות מסייעת ממקורות אחרים מלבד האגדה עצמה.

[בע"ב,

מה הקשר לפוסטמודרניזם?
הם גם לא היו מודרניים, במובן שמחפש "מדעיוּת". לכן, למה להניח שהם התייחסו למקרא כאל היסטורי (במובן המודרני-מדעי*)? 

---------------
* אני משתמשת במילה "מדעי" כאן מטעמי כשל לשוני שלי - לא מצאתי מילה מתאימה יותר. הכוונה היא לשיטות מחקר ומעבר לכך, לחשיבה "מחקרית" שמחפשת אמיתות אובייקטיביות וראיות ומתייחסת בספקנות לכל מה שאינו כזה.]

[בע"ב,

כתבת - "האם חז"ל היו מוכנים לקבל שהכרונולוגיה המקראית מטרתה חינוכית ולא היסטורית?"

האם זו שאלה רטורית? לענ"ד התשובה עליה חיובית בהחלט. חז"ל קראו את המקרא כ"מפה" לפיה יש להלך בעולם ומתוכה יש לשאוב הנחיות למציאות הנוכחית. כיוון שהמציאות משתנה כל הזמן, בעוד ה"מפה" נשארת כשהייתה, יש צורך לשנות את אופן קריאתה בכל דור ובכל מקום (לשם כך יש מדרש). ה"היסטוריה" שמתאר או לא מתאר המקרא אינה רלוונטית לקריאה, הדבר היחיד שרלוונטי הוא ה"היסטוריה" הנוכחית בה חי הפרשן (בהנחה שהוא מחוייב ל"מפה" ומקבל שהיא משקפת את המציאות).]
 

מאמר חשוב ומעניין של ברויאר.

תוקן על ידי מקרא ב- 17/05/2012 09:26:54

בע"ב,

ראה ביאור רחב לדברי מהר"ל ועוד דברים של טעם בנושא במאמרו של ברויאר כאן:

http://www.daat.co.il/daat/kitveyet/shmaatin/horaat-2.htm

הבאתי לפני מספר ימים באשכול אחר את דברי המהר"ל (באר הגולה, הבאר השישי), הנסובים אודות סתירה בחז"ל לגבי מעשה שהיה. שאף שהמהר"ל טוען שאין סתירה בין המקורות החז"ליים, הוא מוסיף ואומר "אמנם אף כי נראה ברור שאין קשיא כלל, אני אומר כי אין דברי חכמים ספר דברי הימים שכותבים הסופרים המעשים שהיו. שאילו היו באים לדבר מי הוא שהרג בביתר ומה שאירע לטרינוס היה קשה, אבל לא באו חכמים לספר מזה רק מה שהגיע לישראל ולארץ הקדושה שהחריבו מלכים אותה, ודרשו זה הכתוב על הקול קול יעקב והידים ידי עשו".
כלומר, לדברי המהר"ל חז"ל בספרם מעשה כלשהו, מכיון שהם אינם היסטוריונים ומטרתם אינה תיעוד היסטורי, אין לדייק בפרטי המעשה. שלעיתים הם מספרים סיפור כלשהו בשביל הרעיון הכללי כמו לספר "מה שהגיע לישראל ולארץ הקדושה שהחריבו מלכים אותה", אבל זה לא אומר שהסיפור עצמו מדויק לפרטיו.

תוקן על ידי מקרא ב- 17/05/2012 08:41:35

ספרן

אין כמוך! (איקון ירוק. המלאי הוירטואלי, בניגוד למלאי הגראפי, בלתי נדלה, וזו בדיוק הכמות שדרושה עבורך).

***

אני מרשה לעצמי לנסח במילים אחרות את שנאמר בשאלה, בתשובות והעולה מן המקורות.

אלכסנדר מוקדון הצליח לכבוש את רוב העולם המוכר בתקופתו ופתח את מה שהיתה כנראה הגלובליזציה הראשונה בהיסטוריה. הוא חולל שינויים תרבותיים שהשפעתם ניכרת עד ימינו. הוא הפגיש בין רעיונות ואמונות, חשף את העולם ליהדות ואת היהדות לעולם.

היחס שלו לעם ישראל ולמוסדות הדת היהודית מצטייר במקורות כחיובי. לחז"ל יש מעשה על כך שמובא בכמה גרסאות, והוא חוזר ונזכר אצל ההיסטוריון היהודי שחי בסמיכות זמנים יחסית, יוספוס פלביוס.

כפי שניתחו כאן, הסיפור מעורר בעיות רבות. על חלקן מצביעה גם סוגית הגמרא, שמתקשה להבין כיצד יקח הכהן הגדול בגדי כהונה מחוץ למקדש.

גם שמו של הכהן הגדול שנפגש עם אלכסנדר נראה לנו מוקשה. גם בגלל ששמו המופיע אצל יוספוס הוא שונה, וגם בגלל שיש איזכורים אחרים של שמעון כהן גדול שמתאימים לזמנים אחרים.

זו שאלה במתודולוגיה של המחקר ההיסטורי, מה עושים עם מקורות שאינם הולמים לגמרי, אך כאן היא מסובכת יותר, אך מסיבה זו היא גם יכולה להחשב למקרה מבחן. משני צדדים.

א. להיסטוריונים ואוהבי המחקר ההיסטורי בינינו. עד כמה חוקרים היסטוריים מוכנים לתת אמון בסיפור המופיע בתלמוד. כמדומה שהיחס המקובל במחקר ההיסטורי הוא להתייחס לכל המקורות האפשריים, וגם סיפורי עמים הם מקור כזה, ובמיוחד אם הם מופיעים בספר שמטרתו להביא מסורות במידת האפשר.

לפיכך, לפי מה שאני מבין במתודולוגיה כזו, היה מן הראוי לבדוק את הסיפור על מנת לדלות מתוכו כל פרט אפשרי, תוך הכרה בכך שהסיפור עלול להכיל תוספות מאוחרות, עיבודים מאוחרים. לא היה לנו לצפות שהסיפור ייחשב לאגדה ושקר מכל וכל.

בירור פרטים מסוג זה היה יכול להוליך להשערה מסתברת כגון זו של יס999, שציון המקום אנטיטפטרס נוסף לסיפור במועד מאוחר יותר כדי להקל על הזיהוי.

כדאי להאריך בנושא זה אבל ההודעה כבר מתארכת מדי.

ב. איך עלינו להתייחס למקורות וסיפורים הנזכרים בתלמוד? הגישה שהורגלנו עליה בעולם הישיבות תובעת מאיתנו לתת אמון מוחלט בכל פרט הנזכר בגמרא, ואם יש בעיה עם סתירות כאלו ואחרות, אזי, לפי הביטוי "וי לעובדות".

כל נסיון להבדיל בין עיקר הסיפור לבין פרטים שעשויים להיות טפלים או קישוטים נחשב לאיסור חמור. לפחות בתקופתנו.

אך כפי שאל לנו להיסחף אחרי ההיסטוריונים, כך אל לנו להרשות לעצמנו להיסחף אחרי האמון הטבעי בתלמוד. עלינו לזכור שחז"ל הביאו את מה שהביאו לפי מיטב האפשרויות שהיו להם. אבל נאמנותם הגדולה לאמת לא הגנה עליהם מפני שיבושים בלתי נמנעים, או מפני ניסוחים שבמשך הדורות עלולים להתפרש לא נכון. דוגמא מפורסמת, שלא כדאי להאריך בה באשכול הזה, היא היחס לסיפורים בלתי אפשריים, או "אגדות חז"ל" ומדרשים תמוהים. האם חז"ל בכלל התכוונו שיקבלו אותם כתיאור היסטורי או שהסתמכו על כך שהשומע יבין שזה סיפור יפה עם רעיון ותו לא?

זה נכון למשל לגבי תיאורי השיחות בין אלכסנדר לבין זקנים שנותחו בדוגמא שהובאה בלינק החיצוני ממסכת תמיד. האם המספרים הראשונים ראו בסיפור היסטוריה או דרך להעביר מסר?

כבר הצביע חוקר מפורסם (יצחק היינמן, "דרכי האגדה") על כך שחז"ל נטו לתלות תקלה במקולקל ותקנה במתוקן. לפי זה, יתכן שדמותו הידועה של שמעון הצדיק התבקשה כאב טיפוס למי שיכול היה להרשים אפילו את אלכסנדר מוקדון. ובהמשך לזה, היה אפילו מקום לשער שהשם "שמעון" הופיע כאן כסמל ולא כפרט היסטורי. מצד שני, זה שיש לנו תיאוריות יפות ומסתברות איך שם יכול להיות מודבק לאדם אחר, לא אמור לערער על זיהוי רק בגלל שאפשר להציע ערעורים. שוב, המתודולוגיה ההיסטורית מחייבת להתייחס בכובד ראש לכל פרט כל עוד אפשר לקיים את האמון בו.


***
מסקנות מומלצות בעיני:

א. סביר (מילה מאד קשה לאיפיון ולהצדקה) שהיה מפגש בין אלכסנדר לבין הכהן הגדול של זמנו שבו הצליחו היהודים לזכות בתמיכתו של הקיסר הגדול בעם ישראל ובעבודת המקדש.

ב. פרטי הסיפור כפי שמופיעים בתלמוד עשויים להיות לא מדוייקים, או קישוטים היסטוריים, או לכלול אנכרוניזמים.

ג. המתודולוגיה ההיסטורית הראויה היא לבחון כל מקור תוך ציפיה ותקוה למצוא בו מה שיותר עובדות.

ד. אמוננו בחז"ל אינו אמור להטיל עלינו להניח שכל מה שאמרו והשאירו לנו לדורות הוא תמיד סיפור היסטורי מדוייק. כל דבר צריך להיבחן לפני תוכנו והקשרו.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

• "בסיפורי התלמוד ויוסף בן מתתיהו יש כנראה גרעין היסטורי, מסתבר שבאמת נפגשו אלכסנדר והיהודים בקרבת המקום שיסד שם הורדוס את אנטיפטריס, שהרי שם עברה הדרך הצבאית... ואף זו עובדה הסטורית שהשומרונים וגם היהודים בירושלים יראו מפני חמתו של אלכסנדר והם השתדלו לפייסו... נראה שהיהודים הצליחו במעשיהם", (אנציקלופדיה מקראית, כרך ב, עמ' 817, ערך הלניזם).