ספר מזויף מתוכו

אוצר החכמה טענו שבעותק של אור ישראל שהגיע אליהם לא היה את המאמר הזה. מונדשיין שלח להם אותו, ואכן מגירסה 5 יש אותו.

כנראה עורכי אוצר החכמה חושבים שמאמר זה של מונדשיין תלמיד טועה כתבו....

רציתי לעיין באוצר החכמה במאמר זה של מודנשיין [המוזכר בסוף העמוד הראשון], ולהפתעתי כל המאמר מתחילתו (חוץ מחצי מהעמוד אחרון) מושמט! מי היה מאמין?




תוקנו שגיאות כתיב תוקן על ידי - מסתפקניק - 27/03/2006 16:06:36

נחית_דרגא,

ראשית, לך לישון בשעות נורמליות.
שנית, אני יכול למחוק גם אחרי שבוע.
ודבר אחרון, אם אתה חושב שהדברים שלך ראויים למחיקה, אל תכתוב אותם פה.
אולי אני אמחוק את דבריך, אבל לא הלילה. אני לא במצב כרגע לעשות ביקורות הוגנות.

לילה טוב

ברור. הכותב בבית אהרן וישראל עמד במקצת מן הביטויים שכתבת, והוסיף אף את נוסח 'לא אאמין שיצא כן מפיו' וכו'.

תעשה חיפוש בתקליטור השו"ת של בר - אילן ותראה עד כמה נפוץ השימוש בנוסח זה.

ברור מאידך שיש מקומות בהם הכותב מתכון בודאי לתלמיד טועה ממש ראה או"ז סימן קצט המתאר השתרבבותו של גליון ע"י תלמיד טועה וכו'.

בכל מקום בהם יש הסבר להשתרבבות הטעות אזי תלמיד טועה יכול להיות כמשמעו.במקום אחר לא.

דוגמא קיצונית לזה זה מש"כ ר' מנשה הקטן שתשובת ר' משה תלמיד טעה כתבה, למרות שנדפסה בספרו בחייו!!!!

ומובן כי תלמיד טועה כאן הרי הוא כדוגמת כי ניים ושכיב אמרה וכו'.וכאמור לעיל.

תוקן על ידי - נחית_דרגא - 21/12/2005 14:45:51

ורסיה קדומה ל"תלמיד טועה כתבו":
"הוא דרב... בדותא היא".
בשיטמק ב"מ עא,ב מביא בשם הריטב"א שפירוש בדותא היא שהאמורא לא אמר את הדברים מעולם, אלא אחד מתלמידיו, ובטעות נקרא ע"ש רבו.
אמנם הערוך גרס בכל מקומות אלו "ברותא". ופירש (ערך בר, ד) שבמקום שטעו חכמים ולא רצו לגנותם ולומר טעו, אמרו ברותא, כלומר דעה חיצונית היא.

וניב קדום עוד יותר, שמצוי בשימוש בגמרא, בראשונים ובאחרונים:
אמר ריש לקיש, פה קדוש יאמר דבר זה?! (סנהדרין כג)

בכל אלו, נראה שאין שום נסיון לחקור האם "אמר או לא אמר", אלא העיקר שלא לקבל את הדברים.

האם הקובץ בו נדחה מונדשין הוא אור ישראל מאנסי?

הוא הרי כבר פעם הפיל אותם פעם עם מאמרו הזדוני "הסכמות שתוקות מוולאזין"....

אוי, כמה שהמאמר הזה היה מקומם!!! בזמנו כתבתי תגובה הולמת,דבר דבור על אופנו. הם הסכימו לפרסמה אם אסכים למתנה.

לא הסכמתי...

תוקן על ידי - נחית_דרגא - 21/12/2005 1:33:52

כמה הערות.

כדי לכבד את ר' משה כת"ח אמיתי לא צריך "לקבל את סמכותו". צריך להיות ירא שמים.

עיקר הטענה על מונדשיין, שהרי הוא לא אדיוט, הוא מכיר היטב את השיח התורני ומונחיו, והוא יודע שתלמיד טועה זה לא ממש תלמיד טועה... אז מה כל ההתממות הזו שלא במקומה?

האמת חייבת להאמר ! מונדשיין שונא ליטאים מושבע ! כל מקום שהוא יכתוב ומה שהוא יכתוב תחוש בזה.

בזכרוני שבצעירותי קראתי את מאמרו בספר מגדל עז על הרוגצובר הוא הביא שם סיפור מספר קשת גיבורים של רב"צ שורין המספר כי בחור מטעלז הלך לקבל סמיכה מהרוגצבער, ואמר לו הגאון כי על מה בוחנים בסמיכה? על ש"ך ט"ז ופמ"ג? ואני הרי איני ידעם ומכירם. ע"כ. מונדשין כותב שסיפור זה אינו נכון. ואז מוסף בארס: פחות או יותר:

"ואם לא רצה לתת סמיכה לבחור מטעלז נימוקו עמו ודי לחכימא"

אני זוכר איך נעלבתי עמוקות בתור בחור צעיר כשקראתי דבר מרושע שכזה.

ועוד לא נגענו במאמרו המבעית על הגר"א בכרם חב"ד עפ"ל.

נ.ב. מזל שדיגטל נם את שנתו למישרים, אחרת הוא היה מוחק את דברי משום שהם בזיון ת"ח הרה"צ מונדשיין שליט"א...




תוקן על ידי - נחית_דרגא - 21/12/2005 1:27:41

לא ראיתי את המאמר הנידון, אם כי אני שמעתי על המאמר ואני יודע שרצה להדפיס את המאמר ברבעון אחר, והעורך שהוא ידידי עוז, הכיר מיד את הסגנון ואמר לו שאינו יכול להדפיסו. מונדשיין עצמו רק לאחרונה סיפר לי על המאמר בעת דיון על סגנון ראוי ומכובד.

על אישיות החידתית של מונדשיין יש לומר שמדובר באדם בעל עקרונות של צדק שמסכים ללחום, לפעמים בעקשנות של פרד, על כך בכל מחיר ואפילו במסירת נפש, וממילא הוא לא נרתע משום דבר. גם בחב"ד הוא עצמאי בהרבה דעותיו. כמעט היחיד העצמאי בכל חב"ד. אופי ועוף מוזר. (וכמובן שההסתכלות הזאת של תראה מה שקרה לו, הרי האם זה מד להוכיח של מי הדרך הצודקת?)

לגופו של ענין יש לומר כמה דברים.

1)למרות גדלותו הענקית של ר"מ (ולדעתי הוא ממש כמעט חד בדרא), הרי דרכו לקבוע שיש גירסה מוטעת, תמוהה מאד מאד. לפעמים אף מקומם!

2)בעולם החסידי וההונגרי מעולם לא קיבלו את סמכתו של הגר"מ. (דוקא בחב"ד כן קבלו)

בענין תלמיד טעה כותבו יש כאן שוב התנגשות בין ההסתכלות המדעית, שטוען שהנה כך הוא בכתב יד, שחור על גבי לבן! לבין הדרך התורנית, שהביטוי תלמיד טעה כותבו זו דרך יפה לומר שאתה טוב והסברה זרה לרוח היהדות ונטהר אותך על ידי הטיעון שבעצם "התעבר" אצלך תלמיד והשביע את הקולמוס ונכתבה טעות, ובכך מפרידים בין האיש לבין כתיבתו: האיש הוא גדול ויצירתו היא טעות של תלמיד טעות שבקרב כל אחד ואחד.

על דוגמאות משעשעות על "תלמיד טעה" ראה בספרו של שפיגל עמודים בספר העברי ח"ב.

יש שם נקודה נוספת מענינת. אחד המקומות שמנה מונדשיין זה דברי הגרמ"פ על היעבץ שכתב עליו הגרמ"פ תלמיד טועה כתבו.

הכתוב המחיש שם, שלשון תלמיד טעה היא לשון כבוד בעיקרה. שהרי ר' משה כמי שנשא המשרה על שכמו ולא נשא פנים במשפט כאשר נתקל בתשובה אחת מתמיהה ביותר של היעב"ץ בענין הפלה לעובר ממזר. כתב עליו לשונות חריפים ביותר. שאין להשגיח בדברים בטלים אלו, שרל"מ, וכיו"ב. עי"ש.

הרי שר' משה לא נרתע גם מלבטל את היעב"ץ, על כרחך שלשון תלמיד טועה פעמים הרי היא לשון של כבוד בעלמא.

תוקן על ידי - נחית_דרגא - 21/12/2005 0:24:48

בקובץ בית אהרן וישראל קכא, אסף מונדשיין ארבע מקומות שבהם כותב רבי משה תלמיד טועה ביחס לכל מיני דברים. (ובינהם ריה"ח) ועל חלקם הוכיח שזה לא נכון מבדיקה בכתה"י.

על מונדשיין אפשר להגיד הכל, טיפש הוא לא. ואם כך מה בעצם תוכן כל המאמר שלו? מה בדיוק הוא רצה ללמד את המעיינים שם? האם זה חכמה ללקט ע"י תקליטור השו"ת של ב"א לשון תלמיד טועה מכל ספר שרוצים?

הוא פשוט רצה להעמיד באור מגוחך את רבי משה ! כל מי שיקרא את המאמר יחוש בכך תיכף ומיד. (ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה?).

בקובץ בית אהרן וישראל אמרו לי שהוא הכשיל אותם והם תפסו את זה רק אחרי ההדפסה הם קיבלו תגובות רבות והם מיצרים על המכשלה שנפלה תח"י.

בקובץ הנוכחי הגיב כותב אחד, ותו"ד שברוב המקומות לשון תלמיד טועה הוא לשון של כבוד כלומר שאין לתלות שיבוש זה במחבר וכו'. הוא כתב שם בהלצה כי הנסיון לבדוק לשון 'תלמיד טועה' ע"י בדיקה בכת"י זה כמו ללקט לשונות כי ניים ושכיב ולהביא ראיות מופתיות שהמחבר שעליו כוון לשון זה אמר זה בשעה שהיה ער ולא ישן...

ועוד הוסיף שם מדברי רמ"ע פרידמן שגילה שלנגה (שנחשב כאב טיפוס של יקה ...) נהג שם בזיוף בכמה מקומות. (מבלי קשר לדברים שעליהם יצא הקצף).

אין לי סורק. צר לי.



תוקן על ידי - נחית_דרגא - 21/12/2005 0:27:14

תודה (ואם יש לך סורק..)
היכן ביזה ר"י מונדשיין את רמ"פ?

חזרתי להוסיף: איני יודע מיהו רמ"ע פרידמן.

תוקן על ידי - לב_אהרן - 20/12/2005 23:48:27

לב אהרן.
צחוק הגורל (כמו שאתה אומר)
בקובץ בית אהרן וישראל האחרון שהופיע אתמול. יצא כותב אחד להגן על כבודו של רבי משה פיינשטין שבזהו מונדשיין (שאני בטוח שהוא חבר של אתנחתא ) עי"ש. ושם הוא העתיק מדברי אותו כותב, שכתב בספר הזכרון לרבי משה ליפשיץ, (הוא מצטט שם מקובץ אור המזרח שם פרסם הכותב הנ"ל - רמ"ע פרידמן [מי זה אגב?] את דבריו בראשונה), על זיופים (פשוט כך !) של לנגה! לקרוא ולא להאמין עי"ש ותרוה צמאונך.

תוקן על ידי - נחית_דרגא - 20/12/2005 23:41:52

גם מבלי להבין קבלה, לא נראה לי שדבריך שייכים לדברי תורת המנחה.

וזה לשונו:

תורת המנחה דרשה נב.
דעת הרמב"ם בביאור ענין הכסא המיוחס לשם ית'

פסוק זה אמרו דוד המלך ע"ה והזכיר בו ד' דברים והם ד' מדות, צדק ומשפט חסד ואמת, וייחס הב' למכון הכסא, והב' למאור פניו. ותחלה יש לנו לדעת ענין הכסא מהו, אם הוא כסא ממש או לא. והרמב"ם ז"ל (מורה נבוכים א ט) כתב שלא נתייחס הכסא לשם ית' אלא לגודל מעלתו, כי הכסא מיוחס ומיוחד לגדולה לשם ולתפארת, לשרים ולסגנים ולמלכים, וח"ו שיש לו כסא ממש, שאם אתה אומר דמות כסא ממש באורך וברוחב וברגלים כמו שחשבו עניי הדעת, נמצא שהוא גוף, ואם הוא גוף גם הרוכב עליו גוף, כי אין כסא גופני אלא לדבר גופני וזה ידוע, וח"ו לומר כן, כי השם ית' אינו גוף ולא כח בגוף. וכל זה אמר כדי להרחיק הגשמות מהשם ית', ובהתרחק הגשמות יתקרב הייחוד ויתקיים הייחוד הנצחי והאריך הרבה בזה.

וזה אינו אלא לדעת חכמי המחקר שאינם מאמינים אלא הדבר שיוכל השכל לבררו ע"י מופת נחתך, אבל לפי התורה הנתונה לנו אשר כל ענייניה ומצותיה ולשונותיה הם בקבלה, אין ללכת בה ע"י החקירה וע"י מופתים נחתכים, אלא ע"י הקבלה. וכן אמר אריסטו ראש חכמי המחקר, כי הנפש הנבואית גדולה ויקרה ונכבדת מן הנפש הפילוסופית וע"כ אנו נלאים להשיג דברי הנביאים, וצוה לגעור במי ששואל מופת או טעם בדברי הדתות, וכל הדברים המקובלים יתקבלו על פי הקבלה, א"כ יש לנו לסמוך בתורה כולה על הקבלה, ונאמין בה למקבלי האמת שהם חכמי התורה. וע"כ הוצרכו להודיענו ז"ל היאך היתה הקבלה, משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' פלוני קבל מפלוני, כדי שנדע מי היו בעלי הקבלה כדי שנסמוך עליהם ונאמין במה שמסרו לנו, שאין דברי תורה מושגים ולא תלויים בסברא, ופליאה דעת ממנו נשגבה לא נוכל לה.

דעת רז"ל בענין הכסא

והנה מצינו בדבריהם במסורת, במסכת היכלות ובפרקי היכלות דר' ישמעאל [עמוד 472] שאומר שזה הכסא יש לו מדה באורך וברוחב ובקומה, ואי אפשר ליתן מדת האורך והרוחב והקומה אלא לדבר שהוא גופני. וגם מצינו לרבן יוחנן בן זכאי במס' חגיגה שאמר שיש לכסא רגלים וגוף, ונתן מדה לאורך הרגלים ולגוף הכסא, כדגרסי' התם (חגיגה יג א) מן הארץ עד לרקיע מהלך ת"ק שנה כו' ורגלי הכסא כנגד כולם.

ואלו חסידי עליון היו ועשירי הדעת ומפיהם אנו חיים, וראוי לסמוך עליהם שזה הכסא הוא כסא ממש ברגלים ובאורך וברוחב ובקומה. ואינו קשה א"כ נחייב שהוא גוף, ואין גוף אלא לגוף - אינו כן - כי לא מחשבותיו מחשבותינו ולא דרכינו דרכיו, וכשם שאין אנו יכולים להשיג אמיתתו ית' ואין כח בשכלינו לדעת זה, כך אין כח בשכלינו לדעת מהות הכסא, כי מהות הכסא ודמותו כפי היושב והרוכב עליו.





תוקן על ידי - נחית_דרגא - 20/12/2005 23:26:44