הסביבון הקלפים וחנוכה.

עד לפני 100 שנה לא היה ה"סביבון" קשור לחנוכה.

לא לחנוכה ולא לכל דבר אחר. כי לא היה "סביבון".

היה ה"דריידעל" והיה ה"כרכר"=לכרכר פירושו לקפץ ולרקוד, של"כבודו" חובר השיר הבא:

אבי הדליק נרות לי
ושמש לו אבוקה.
יודעים אתם לכבוד מי?
לכבוד החנוכה.

מורי הביא כרכר לי
בן עופרת יצוקה.
יודעים אתם לכבוד מי?
לכבוד החנוכה..

אלא שהמלה "כרכר" אותה המציא ביאליק שגם חיבר את השיר דלעיל, לא נקלטה, ובמקומה נקלטה המלה אותה המציא ילד בן חמש, (איתמר בן אב"י).

ה"סביבון".

מהו הקשר בין הסביבון ו"לכבוד חנוכה"?

אין ספק שהקשר ישנו, שהרי הסביבון הוא אחד מסמלי חג ה"חנוכה" לא פחות מהחנוכיה והסופגניות, והם הלא קשורים לחג החנוכה.

עורך ספר "אוצר כל מנהגי ישורון", לא מצא קשר בין הסביבון ונס החנוכה, אך הוא מצא "קשר" בינו לימים שהביאו לחנוכה.

הימים שלפני הנס.

לדבריו:

משחקי הסביבון הם זכר לימים שלפני המרד, שכאשר היו גזרות נגד תלמוד תורה, היו מתאספים ללמוד תורה במסווה של משחקי סביבון.

משהו כמו הסבר הקשר שבין הקשתות, היציאה לטבע ול"ג בעומר, ואשרי המאמין.

ומאחר ולא ייתכן שמקורו של המנהג הוא ב"סתם" היסטוריה, היה מי שנתן לסביבון טעם "רוחני-פנימי", וידע לספר שהטעם שנוהגים לרשום על הדריידיל/סביבון נגה"ש, הוא מפני שכל הנסים באים מהיכל המשיח, וגם בחנוכה יורד אור של משיח, וזה הרמז: נגה"ש בגימטריא משיח. (אמרי פנחס שער ד מובא בספר "נטעי גבריאל" חנוכה (תשנד) פרק נא הערה א).

משיח הוא מרכז העולם, וגם הסביבון מסצובב סביבו.

במשחק ה"קלפים", שהוא מנהג הימורים אחר הנהוג בחנוכה, ראה רבי צבי אלימלך מדינוב, לא את אורו של המשיח אלא את המצאת הקליפה מימי היוונים, וכ"ראיה", הוא חישב ומצא ש"קרטן"/קלפים הוא בגימטריא "שטן". ("בני יששכר" מאמר-כסלו טבת סימן כ), אם כי הוא גילה "רמזים נשגבים" בסביבון ובאותיות נגב"ש החקוקות בו:

"דהנה גשנ"ה מרמז לה' כחות שבאדם... וד' מלכיות רומי, בבל, יוון ומדי מנוגדים לכחות אלו, ויתבטלו ע"י משיח שהוא בגימטריא נשג"ה".

"אחרים" נתנו טעם אחד למשחקי הסביבון והקלפים בחנוכה, וטענו, שראשיתם במשחקי ההימורים שהיו מקובלים בקרב יהודי מזרח אירופה.

מנהג ההימורים בחנוכה הוא "עתיק" כפי שניתן להבין מהתשובה הבאה, המספרת, על אשה שטענה "נמאס לי מבעלי", מפני שהוא מאבד את כספו בהימורים, ואילו הבעל טען להגנתו:

"איני עושה שום שחוק שלא כהוגן, רק בחנוכה כמנהג". (שו"ת מהרי וייל סימן קל"ה, וייל גרמניה, 1400?) .

אני מהמר רק בחנוכה כפי שהוא מנהג ישראל הכשרים.

המהר"י וייל לא קיבל את טענת האשה, אביה והמורשה שלה, וכתב:

"אם כדברי ראובן ובתו ומורשה שלהם, שבדברים כאילו יכולה לטעון מאיס עלי ולכוף אותו שיתן לה כתובתה, א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה".


מאחר ומשחקי המזל שהיו נפוצים באירופא גרמו לבעיות רבות, תוקנו בקהילות שונות תקנות שונות, בדרגות הגבלה שונות, מימים שאין אומרים בהם תחנון ועד לחנוכה ופורים.

היו קהילות שהתירו את משחקי הקלפים בכל ימות השנה מלבד בימי צום, (ראו ביאלר, מן הגנזים, ב עמוד 124, (ירושלים תשכ"ט).

ולעומתם היו קהילות שהתירו את המשחקים רק בימי צום. בקהילת פורלי שבאיטליה תיקנו בשנת 1418 ש"אסור לצחוק בשום צחוק מצחוקי הקוביאות מלבד בימי תענית, או לאדם חלוש, כדי להפיג צערם",

והיו קהילות שאסרו את משחקי הקלפים (רק) בתשעה באב:

"שלא יצחקו שום משחק בתשעה באב...". , (תקנת קנדיה (איטליה) משנת רצ"ג-1533).

הצורך בתקנה שלא לשחק קלפים בתשעה באב, יכול אולי לרמוז עד כמה היו המשחקים נפוצים או שאסרו את ההימורים בכלל, או שהגבילו את הימים המותרים בהימורים.

במעהרין (תקנות מדינת מעהרין סימן רפ) אסרו את ההימורים בחנוכה, יחד עם שאר הימים שאין אומרים בהם תחנון:
"כל אדם יהיה אשר יהיה אסור לו לשחק בקוביא ולא בכל שאר מיני שחוק, אפילו בראש חודש וחנוכה ופורים וחול המועד.

ואילו בפפד"מ תיקנו בשנת תל"ד איסור משחקים בכל השנה, מלבד חנוכה ופורים ואצל יולדת.

היו קהילות שהתירו את משחקי הקלפים בימים "מיוחדים".

ימי החנוכה מופיעים ברבות מהתקנות כימים המותרים במשחקי מזל, ומימים מותרים הם הפכו לימי חובה.

על תקנה קדומה להתיר את משחקי הקלפים בחנוכה, (אם כי לא רק בחנוכה) אנו מוצאים בדברי מהר"י מברונא, (תלמידו של בעל ה"תרומת הדשן", נולד בברונא בערך בשנת 1400), הכותב בספר תשובותיו סימן קלו:

"קהל שעשו תקנה שלא לשחוק, אלא א"כ [ביום] שאין אומרים תחנה, ובחנוכה וכה"ג מותר לשחוק, והלילה אחר חנוכה, שאלו את מוהר"י מרפורק יצ"ו והתיר להם לשחוק, שלא הגיע לכלל איסור עדיין, ולא חל התקנה, אלא א"כ הגיע היום שאומר תחילה".

גם היו שנזהרו שלא לשחק בקלפים, אף בימים שהיו מותרים למשחק, מטעם איסור שאינו קשור להימורים:

"יש מקצת מדינות שאין משחקין בקארטין בפסח שמא יתקלף וכו'". (ספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים דיני הגעלה ולישה אות פ', אוסטריה המאה ה-14).

והיו מדינות שימי הפסח היו מהימים היחידים בהם הותר גם לנשים לשחק בקלפים, אף שנאסר עליהן המשחק בכל ימות השנה.

לפי תקנות קרקא (תקנות שרובן הן משנת 1595) נאסר על נשים ל"שחוק" אפילו דרך צחוק ובדיחותא, מלבד חוה"מ פסח וסוכות וחנוכה, ואשה שעברה על התקנה ושיחקה בקוביא או בקלפים דינה למאסר בבית הכלא ה"חדש", "אין נייען דודיק", משעות הבוקר- מאחרי היציאה מתפילת שחרית, עד אחרי מעריב, שאז היתה מוחזרת לביתה.

היו קהילות שצמצמו את הימים המותרים במשחק, כמו קהילת שנייטאך שבשנת ת"נ- 1690, תיקנה להגביל את הימים המותרים במשחקים לכל הימים שאין אומרים בהם תחנון וימי החנוכה, אך בשנת תע"ג צמצמה את ההיתר לימי החנוכה בלבד.

והיו קהילות שהרחיבו.

הרב חיים יאיר בכרך (נולד בליפציג גרמניה בשנת 1638), מספר בספרו "שו"ת חוות יאיר", (סימן קכו), על שינויים בימי ההימורים בקהלת וורמיישא:

"נהירנא כד הוינא טליא נמנו ורבו בעלי תקנות ובראשם א"א הגאון מוהרר"ש זצ"ל לשנות מנהג קדום הנהוג שלא לשחוק כל השנה רק בימי חנוכה והרע בעיני א"א החסיד (שהיה רב העיר), שיהיו ימי נס הקבועים להודות ולהלל מיוחדים לשחוק וקלות וביקש לאסרם ולקבוע תחתיהם ח' ימי עידם /אידם/ שאין בהם ביטול משא ומתן שבני אדם נשארים בבתיהם ולא עלתה בידו כי לא הסכימו לשנות מנהג".

מה אתם רוצים מ"יקים", סיפרו להם שאסור לשנות מנהג, אז הם מסרבים לשנות.

אבותיהם שיחקו קלפים בחנוכה, גם הם ישחקו.

מאחר והרב שמילא את מקום אביו רצה להתיר לבני הקהילה ל"שחק" גם בימים נוספים (על ימי החנוכה), "באמרו כי גם בק"ק פלוני נוהגים כן" הוא כותב:

"אבל להתיר ולהוסיף ימים על ימים המותרים נ"ל שאין בכח הקהל כ"ש ביד הרב ואף כי נהג כך שם ק"ק שלנו חדש מקרוב בא והוסיף כמה ימים מדעתו באמרו כי גם בק"ק פלוני נוהגים כן ולא ירד בני עמו כי לא נהגו כזה במקומינו והיכא דנהג נהג מעיקרא. ...".

על ימי החנוכה כימים המותרים בהימורים, בתקופה מאוחרת יותר מספר בספר "נוהג כצאן יוסף" (נדפס לראשונה בחיי המחבר בשנת תעח1717), עמוד קפח:

"בכל הקהילות גזרו שלא לשחוק שום שחוק בכל השנה חוץ מחנוכה ופורים שהותר להם, והיינו כנגד היצה"ר, דמוטב שיאכלו בשר תמותות שחוטות".

הוא מספר על תקנות הקהילות להתיר משחקי מזל רק בחנוכה ובפורים, רק מפני שלא יכלו לאסור לגמרי.

רבי צבי הירש קידאנובר כותב בספר קב הישר - פרק צו:

"מכאן תראה הפגם הגדול הזה שראיתי בעו"ה שרוב העם נוהגים שלוקחים נר השמש מן הנרות ועושין לאורו עסקי חול, ומכל שכן עתידין ליתן את הדין מהעון פלילי שמשחקין באור השמש בקלפים שקורין קארטי"ן או בקבייאו"ת שקורין ווערפיל, ואינם יודעים שהשמשים הם קדושה יתירה יותר מנר חנוכה...".

איך (כך) נולד מנהג הסביבון והקלפים בחנוכה?



עולם הפוך אני רואה





תוקן על ידי - נישטאיך - 21/12/2005 11:34:15

אולי המנהג בחנוכה- לשחק משחקי מזל- סביבון- קלפים - אצלנו בישיבה קראו לזה ש"ס קטן- ומשחקים אחרים,
הסיבה -שהרי מלחמת חשמונאי היתה גם ברובה מבוססת על המזל. אוביקטיבית וריאלית, המלחמה נדונה מראש לכישלון החשמונאים,
 הם סמכו על הנס- או- קנאים לא חושבים- זכר להימור ההוא שהצליח, גם אנחנו מהמרים. אולי נצליח.

"ומזה הטעם נתפשט המנהג בכמה מקומות שהתינוקות מוליכין מנות לרבן בחנוכה, עם יתר מנות וגם עניים חוזרים על הפתחים בהם, אכן עיקר המצוות היא לעניי תורה כאמור". ספר 'חמדת ימים' (מהדורת ליוורנו תקכ"ג, ב, דף ס ע"ב),

יש לעיין האם השמש של "קב הישר" מקוידנוב שקדושתו יתירה על הנרות זהה לשמש של הגמרא רש"י והפוסקים שכל עיקרו כדי שלא ישתמש לאור הנר או כדי שיהא ניכר

כמדומני שבקדושת לוי (להרה"ק מברדיטשוב) כתוב שבקארטן (=קלפים) יש רוח הטומאה ואין לשחק בהם.

ב"ה.


ykumpurkon,

יישר כח גדול על המקורות החשובים!

למה כולם מציעים לשמר מנהגי אבות בכל דבר, ואף אחד אינו מציע לשמר את המנהג שהזכרת "מעות חנוכה למורים"???!! (גם בזה כנראה מזלי קא גרם).


בעלבעמיו,

כבר כתבתי:

א. למרות הנכתב באשכולות הסמוכים, אקבל מקורות המשעינים את ההסבר הנ"ל על נס פך השמן.

ב. במלחמות עצמן הי'ה נס גלוי. קומץ חיילים המוגדרים מעטים וחלשים, המנצח גדודי חיילים המוגדרים רבים וגבורים - זהו נס גלוי. הרבה כינו את הנצחון במלחמת ששת הימים "נס".
טענתך בדבר האבדות הרבות שספגו במהלך הקרבות, רק מעצים את גודל הנס: לאחר שאותו קומץ קטן וחלש נפגע כה קשה, הוא הצליח לנצח את הגבורים והרבים!


תוקן על ידי - yirmiahu - 23/12/2005 14:17:39

ירמיהו,
איזה נס גלוי היה במלחמות?
ואם תאמר נס פך השמן, שובב אני מפנה אותך ךאשכולות הסמוכים שבמקורות ארץ ישראל אין לכך זכר.

בקשתי לחכמי הפורום,
לפני שנים רבות ראיתי קרובה של הקליר לחנוכה וגם בה אין זכר לנס פך השמן. איני מצליח כעת לאתר אותה. אודה לכל מי שיעזור.

נישט,
מאיזה עץ? אשוח? רק שאני אדע מה לעשות בחנוכה הקרוב בלי לשנות ח"ו ממנהג אבותיי הקדושים (=אברהם אבינו).
אגב, דוד שלי טוען בתוקף שאביי ורבא למדו גמרא ביידיש, שכן אין ספק שלא ניתן ללמוד גמרא בעברית או ארמית. ספסנישט.
אוסיף כי בטח גם הם לא שינו ממנהג אבותיהם, ולכן גם אברהם אבינו כנראה למד תורה ביידיש (בעיקר בעת אמירת הנוסח כאשר הוא עסק בעירובי תבשילין. ואצ"ל שהוא גם אמר שבזה יהא מותר לכל בני העיר, שהרי קשה לסמוך על נמרוד שר"י שיעשה עירוב, וכיצד יוכל לבן הארמי לטלטל מעבר לגלעד בלא עירוב תבשילין?).
בכל אופן, טוב שגם היום יש המקפידים על לימוד גמרא ביידיש, שלא לסור ממסורת אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, ח"ו.



מיכי

בר בי רב

<''בק"ק סאטמר בא"י הוציאו "ועד מחזיקי חינוך הישן" סביבוני עץ מיוחדים עם הכיתוב הותיק נגה"ש "כדי שלא לשנות ח"ו ממנהג אבוה"ק">

אכן, האדמו"ר בעל ה"אמרי חיים" מוויזניץ והאדמו"ר מקלויזנבורג הקפידו לשחק בדריידל מעץ דווקא. (נטעי גבריאל עמוד ר"י הערה ב).

הם אולי לא רצו לשנות ממנהג אבותיהם, והבאים אחריהם אינם רוצים לשנות מהם.


עולם הפוך אני רואה

ירמיהו,
מה ששמעת על החילוק בין אחיזת הסביבון לאחיזת הרעשן כתוב בבני יששכר עצמו.
מה שהבאת שהנס היה נסתר - כך נמצא במגיד מישרים, וכונתו יותר לחלוקה של "מעלה" ו"מטה", ובזה יש המסבירים מה שאומרים בפורים "הרב את ריבנו" ובחנוכה "רבת את ריבם".
סיבות נוספות למשחק הסביבון יש בספרו של הרב מיימון (חגים ומועדים).
במגן אברהם בהקדמתו להלכות חנוכה, מביא שהיו נוהגים הנערים לסבב בבתי העיר. ואגב, נהגו גם לתת למורים "מעות חנוכה".
יש שראו במשחקי הקלפים קליפות מיוחדות לפי סמליהם. המשחק "שלשים ואחד" – סמל לקליפת השלשים ואחד מלכי כנען, והנקרא "ששים וששה" – סמל לקליפת "יון", שבגימטריא ששים וששה.
מכירים את המשחקים הנ"ל?..

ב"ה.

תודה לכל המגיבים והמשיבים.


נישטאיך,

ברור שאם זה מסתדר יפה אין צורך במקור, אבל אם יש כזה מן הראוי לדעת אותו.

מעות חנוכה - הטעמים שהבאת מוכרים לי. מוכר לי גם הטעם הקושר את מעות חנוכה למנהג להרבות בצדקה בימי חנוכה. שמעתי אף טעם המקביל לאחד הטעמים שהבאת למשחק בסביבון. כחלק מהסוואת לימוד התורה היו משחקים במעות. כלומר: המשחק בסביבון אינו סתם משחק ילדים אלא משחק הימורים "על-אמת".


אמשלום,

בכתבי "אינני יודע מי" כיוונתי למשהו יותר ספציפי.
המרכיב הציוני בהסבר שהצעת, הוא מובן ופשוט. המרכיב הסוציאליסטי ששילבת בהסבר, הוא מבחינתי חידוש מעניין, ועל-כך תודתי.

< "משמעותם המקורית של האותיות נגה"ש, כמייצגות "מחיר" במשחק הימורים..." >
כולנו מכירים את תפקיד האותיות בוריאצי'ה כזו או אחרת במשחק הסביבון. השאלה היא אם אכן זו משמעותם המקורית של האותיות, או שמא שימוש שנעשה בהן לצורך המשחק.
גם לאחר ששונו האותיות לנגה"פ, הן קיבלו משמעות 'הימורית' ואפילו ביידיש. בילדותי שיחקנו לפי המפתח: נ' - נעם (קח את כל הקופה), ג' - גארנישט (כלום, התור עובר), ה' - האלב - (קח חצי קופה), פ' -"פייג" (אותה בוהן מציצה בין אצבע ואמה, שפירושה בשפת ימינו "אכלת אותה": שלם סכום השווה לסכום בקופה).


בעלבעמיו,

בחנוכה הנס הי'ה גלוי?
א. ציטטתי את המורים והמלמדים שלי.
ב. אשמח למקורות המכירים בהתרחשותו של נס פך השמן.
ג. כן. הנס הי'ה גלוי. היו גם דברים מכאיבים בכל המלחמה הזו, אך הנצחון בסופה הי'ה נס גלוי, עליו אנו מצווים להודות: "רבים ביד מעטים", "גבורים ביד חלשים" הוא נס גלוי.

אני דווקא מציע משחק סביבון. סוף סוף, עדיף משיח משטן, לא?
גם הצעתי מאוד נדיבה, שכן עם המזל שלי כולכם תוכלו לעשות קופה על חשבוני...