איך האב מורא אז דא אויפן פארק טאר מען נישט לערנען
עס האט א דין פון...
נשלח ב-21/12/2005 20:02
שעפסיל,פאר דיר אויך, יישר כח
נשלח ב-21/12/2005 20:01
אנטשולדשיג HOTWIRE איך האב נישט גיזעהן אז דו האסט עס שוין אריין גלייגט.
נשלח ב-21/12/2005 20:00
גרויסן יישר כח, אזוי שנעל? וויאזוי?
תזכו למצוות
נשלח ב-21/12/2005 20:00
דא האסטו דריי שטיקליך פון תפא"ש איינס נאך די אנדערע אלע אין דעם זעלבן ענין אויף אנדערע אופנים.
ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם וגו' לך נא ראה את שלום אחיך וגו'. יש להמשיך הכתובים הנ"ל בדרך רמז. עפ"י הגמרא (ברכות ג', א). אמר ר' יוסי פעם אחת כו' ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו כו' ושמר לי על הפתח כו' ואמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל ואמר לי היה לך להתפלל בדרך.
יבואר עפ"י מה שמצינו בספרים פי' על המאמר בפרקי אבות (אבות ב, א) דע מה למעלה ממך. פי' לפי גודל הצער שהאדם יש לו בדוחק ובצער יש להתבונן מה שנוגע למעלה בכפלי כפלים בצער גלות השכינה כביכול עמו אנכי בצרה (תהלים צא, טו), וזה דע מה למעלה ממך מן הצער שלך תדע הצער שלמעלה כביכול. לכן היו כמה צדיקים אשר לא הסתכלו כלל על דוחק וצער של בנ"י רק על כללות צער השכינה וכל ימיהם רק זאת הם מצפים ומיחלים על גדלות הבורא ב"ה בקנאת ה' צבאות כמ"ש באליהו הנביא ע"ה (מל"א יט, י) קנא קנאתי וגו'.
אכן בדור שלאחריו יונה בן אמיתי שהיה תלמידו של אליהו לא רצה ללכת בשליחות הנבואה אל נינוה שלא יהיה ח"ו קטרוג על בנ"י כידוע. כי באמת לא זו הדרך ישכון אור הצלחת הצדיק רק כאשר יסתכל ג"כ על טובת בנ"י לעורר עליהם רחמים וחסדים ולהצטער בצרתם. ועיין בעין יעקב בהכותב בפי' הגמ' אר"י פעם אחת נכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים. פי' מחשבתו היה להצטער בצער גלות השכינה וזה חורבות ירושלים. ובא אליהו ושמר על הפתח. אמר לו היה לך להתפלל בדרך. פי' בעוד שהם הולכים בדרך שהם בגלות להתפלל עליהם להשפיע להם כל טוב להצילם מעניים ומרודם וזה הרמז בפ' הנ"ל באחי יוסף (בראשית לז, ז) והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה. פי' שהיו מצטערים בצער גלות השכינה ועל חורבן ירושלים דכתיב (ירמיהו כו, יח) ציון שדה תחרש והיו מצפים רק על רוממת כבודו ית"ש. וז"ש ג"כ כאן הלא אחיך רועים בשכ"ם ר"ת ברוך שם כבוד מלכותו.
וז"ש לו יעקב לך נא ראה את שלום אחיך לראות בטובתם ולהשפיע להם בעודם בגלות. וז"ש (בראשית לז, טו) וימצאהו איש ויאמר לו מה תבקש. ר"ל מהו עיקר בקשתך. כי על צער גלות השכינה לבד איננה צריכה לרחמנות שלנו כי כביכול הש"י הוא כל יכול לעזור א"ע כרגע כמ"ש (תהלים קב, יג) ואתה ה' לעולם תשב. רק למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים. עיקר הצער על אורך הגלות שאנו בנ"י דווים וסחופים. לכן כאשר שמע יוסף דברים הללו השיב לו (בראשית לז, טז) את אחי אנכי מבקש. פי' טובתם של בנ"י אני מבקש ומצפה לראות בטובתם וישועתם לנצח. ולעורר רחמים עליהם:
א"י לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן וגו'. דהנה מצינו צדיקים גדולים וטובים אשר מעולם המה שלא כוונו כל ימיהם רק על רוממת כבודו ית"ש ולא שתו את לבבם לטובת עוה"ז להשפיע לדורם כמ"ש באליהו הנביא כנ"ל.
וכן היה ענין נדב ואביהוא כתיב (ויקרא טז, א) בקרבתם לפני ה' וימותו. ומפני כי כל עבודתם היה רק על כבודו ית"ש כנ"ל. לכן לא היה להם הנהגה בזה העולם. וכן היה ענין ער ואונן שהיו נשמות גבוהים מאד כנודע. וחטאו בזה שלא חשבו בטובת אחיהם בעוה"ז כמ"ש (בראשית לח, ט) לבלתי נתן זרע לאחיו. זרע הוא בחי' האור זרוע לצדיק להצמיח בקרב ישראל יראת שמים והשפעות טובות לכן לא הוטב בעיני ה' כי רוצה ה' בעמו ומרבה להטיב להם ובטובם נתגדל ונתקדש שמו ית' בעולם.
והנה כן יוסף הצדיק מתחלה לא שת לבו רק לקנא את קנאת ה' צבאות על גדולת הבורא לבד לכן ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם (שם לז, ב), כי העבירה הקטנה שנראה לו מהם היה גדול בעיניו מאד וקנא הוא להשי"ת לכן כתיב (שם ד) וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום. פי' לא יכלו להתנהג כמדתו. דברו לשון הנהגה. כי לא הוטב בעיניהם מה שלא השגיח להטיב להם. אך כאשר יעקב אמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן להשפיע להם. לזאת השיב אל המלאך הדובר עמו (שם טז) את אחי אנכי מבקש להשפיעם כל טוב:
לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר. הנ"ל לרמז בזה עד כמה האדם צריך לשמור את עצמו לבל ישים עוול ודבה על חבירו רק יסתכל במעלת חבירו ויעלים עינו מחסרונו. וז"ש (תהלים לד, יג), מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. פי' יסתכל רק הטוב אשר בחבירו. נצור לשונך מרע. סור מרע ועשה טוב. כי כאשר האדם מוציא דבה על חבירו אזי הוא גורם רעה לעצמו להיות נופל ח"ו ברשת היצר. כמו שמצינו גם כן במלאכים שקטרגו בשעת בריאת עולם (תהלים ח, ה) מה אנוש כי תזכרנו. אף שהיו אז במעלה גדולה מאד אח"כ נפלו למטה כמ"ש (בראשית ו, ב) ויראו את בנות האדם וגו'.
גם בירבעם שהוכיח לשלמה המלך אי' במד"ר שהשיבו לו הוא נכשל באחת ואתה בכמה. והענין הוא כי מלחמת היצר רבה היא מאד ולולי הקב"ה עזרו לא היה יכול לו. לכן אם האדם מספר בגנות חבירו ודימה בנפשו ובלבבו ירים כי הוא בטוח להנצל מפיתוי היצר. לכן הקב"ה מסיר ממנו העזר ונופל ברשת ח"ו. לכן כאשר תסור מלהסתכל ברע של חבירך אז תוכל לעשות טוב.
וזה הרמז ג"כ כאן שאמר יעקב אבינו ליוסף לך נא ראה את שלום אחיך. פי' השלימות והטוב אשר באחיך תראה ולא תביט בחסרונם. ואת שלום הצא"ן רמז ליחוד הויה אדנ"י בגימ' צ"א. נו"ן רמז לנ' שערי בינה. והשיבני דבר. לשון תשובה. תחזור בתשובה על אשר פגמת שהבאת דבתם רעה. אך טוב תראה בבנ"י תמיד:
נשלח ב-21/12/2005 19:51
ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם וגו' לך נא ראה את שלום אחיך וגו'. יש להמשיך הכתובים הנ"ל בדרך רמז. עפ"י הגמרא (ברכות ג', א). אמר ר' יוסי פעם אחת כו' ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו כו' ושמר לי על הפתח כו' ואמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל ואמר לי היה לך להתפלל בדרך. יבואר עפ"י מה שמצינו בספרים פי' על המאמר בפרקי אבות (אבות ב, א) דע מה למעלה ממך. פי' לפי גודל הצער שהאדם יש לו בדוחק ובצער יש להתבונן מה שנוגע למעלה בכפלי כפלים בצער גלות השכינה כביכול עמו אנכי בצרה (תהלים צא, טו), וזה דע מה למעלה ממך מן הצער שלך תדע הצער שלמעלה כביכול. לכן היו כמה צדיקים אשר לא הסתכלו כלל על דוחק וצער של בנ"י רק על כללות צער השכינה וכל ימיהם רק זאת הם מצפים ומיחלים על גדלות הבורא ב"ה בקנאת ה' צבאות כמ"ש באליהו הנביא ע"ה (מל"א יט, י) קנא קנאתי וגו'. אכן בדור שלאחריו יונה בן אמיתי שהיה תלמידו של אליהו לא רצה ללכת בשליחות הנבואה אל נינוה שלא יהיה ח"ו קטרוג על בנ"י כידוע. כי באמת לא זו הדרך ישכון אור הצלחת הצדיק רק כאשר יסתכל ג"כ על טובת בנ"י לעורר עליהם רחמים וחסדים ולהצטער בצרתם. ועיין בעין יעקב בהכותב בפי' הגמ' אר"י פעם אחת נכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים. פי' מחשבתו היה להצטער בצער גלות השכינה וזה חורבות ירושלים. ובא אליהו ושמר על הפתח. אמר לו היה לך להתפלל בדרך. פי' בעוד שהם הולכים בדרך שהם בגלות להתפלל עליהם להשפיע להם כל טוב להצילם מעניים ומרודם וזה הרמז בפ' הנ"ל באחי יוסף (בראשית לז, ז) והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה. פי' שהיו מצטערים בצער גלות השכינה ועל חורבן ירושלים דכתיב (ירמיהו כו, יח) ציון שדה תחרש והיו מצפים רק על רוממת כבודו ית"ש. וז"ש ג"כ כאן הלא אחיך רועים בשכ"ם ר"ת ברוך שם כבוד מלכותו. וז"ש לו יעקב לך נא ראה
את שלום אחיך לראות בטובתם ולהשפיע להם בעודם בגלות. וז"ש (בראשית לז, טו) וימצאהו איש ויאמר לו מה תבקש. ר"ל מהו עיקר בקשתך. כי על צער גלות השכינה לבד איננה צריכה לרחמנות שלנו כי כביכול הש"י הוא כל יכול לעזור א"ע כרגע כמ"ש (תהלים קב, יג) ואתה ה' לעולם תשב. רק למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים. עיקר הצער על אורך הגלות שאנו בנ"י דווים וסחופים. לכן כאשר שמע יוסף דברים הללו השיב לו (בראשית לז, טז) את אחי אנכי מבקש. פי' טובתם של בנ"י אני מבקש ומצפה לראות בטובתם וישועתם לנצח. ולעורר רחמים עליהם:
