סיפור "מדליק" לחנוכה..

נלקח מתוך פורום יעוץ לצעירים של יוסי רבין.

http://www.livecity.co.il/site/detail/forum/forum.asp?forum_id=176&depart_id=15410


הנרות הללו קודש?

לפני שנים רבות ונעימות חי יהודי פשוט בעיירה קטנה וחשוכה. באותה עיירה חל חוק 49-ב' "איסור הדלקת נרות". האיסור חל מאז ששמוזל ע"ה הדליק נר והבעיר חצי עיירה. או אז ישבו טובי וחכמי העיר לדון מה לעשות כדי שדבר זה לא ישנה. ההחלטה ניתנה מפי חכם העיירה: "מפני שהדליקה פרצה כתוצאה מהדלקת נר, חל איסור על הדלקת נרות בכל שטח העיירה". ומה יהיה אם ידליקו את העיירה עם גפרור הקשה יהודי פשוט, אמממ אל תקדים את המאוחר תקפו אותו, או אז נרחיב את החוק..

הנשמות הטובות ציינו שכדי להאיר את הבית מותר להשתמש רק בפתיליות, מדורות אש, אבוקות ואף נר הבדלה כי הדליקה בוצעה מנר שהיה בעל פתילה יחידה.

ערב, מוישה זוכמיר הקטן רצה להאיר את מחסן ביתו והשתמש באבוקה שהיתה על פי תו תקן חכמי העיירה ובטעות הבעיר את חצי הכפר השני..
או אז נכנסו החכמים לפאניקה והחליטו להוציא צו איסור גורף לשימוש באש!

פעמיים בשבוע בממוצע אני עולה לירושלים. כל אימת שאני חולף על פני קטע הכביש מול העיר "טלז סטון" היכן שנפלו כ- 20 יהודים אל מותם אני נזכר בחכמי העיירה.
לאחר האסון הנורא ישבו גדולי וחכמי המדינה ודנו מה לעשות כדי שמחבל נבלה לא יצליח לדרדר אוטובוס שלם על יושביו אל התהום. ההחלטה יצאה: "להכפיל אל גדר הבטיחות". ואכן עד היום תוכלו לראות גדר כפולה ומכופלה בדיוק בקטע שהאוטובוס דרדר אל התהום.
אבל, מה עם הקטע שלפני ואחרי כן? גם שם יש תהום עמוקה.. לא, ענו החכמים, אבל שם לא נפל האוטובוס.. לראות, לחייך ולדמוע מתסכול עם ראיית האנדרטה.

ומה יקרה אם חלילה ואלף חסות (כתומות) אוטובוס נוסף ידורדר בקטע שאינו מוגן? אהה ינשפו כולם, חייבים לעשות צעד קיצוני "לסלול כביש עוקף תהום" יקבעו ויאסרו על אוטובוסים לנוע בקטע הכביש המסוכן..

בחיינו קורה לא פעם שאנו נכשלים בדבר מסוים, בלימודים, עבודה, החלטה. או אז נחפש מיד את האשם, אההה הנה אתה! ואז נוציא חוק האוסר על השימוש הספציפי בו. אם גם זה לא יעזור נתייאש ונהפוך להיות קיצוניים.

לדוגמא, קשה לי לקום בבקר לתפילה, אהה זה כי קר מחוץ לפוך. אז נחוקק חוק עוקף פוך 58-ג' "תנור דולק מולי, כך לא יהיה לי קר לצאת מהפוך". לימים נגלה שהתנור דווקא עוזר לשינה ולא בא לי לקום! או אז נאמר "מה לא ניסיתי, אין כלום לא הולך לי. אולי לא אשן וזהו"..

יקירי, במקום להיתפס לפרטים, בואו וניתפס לאמת. למה באמת קשה לי לקום בבקר? האם בגלל הפוך והאווז? אמממ אם יגידו לי שעלי לקום למסיבה או תחרות טובה האם גם אז תהיה לי בעיה עם האווז או שאעיף אותו מעלי בקלילות?

מסתבר שהבעיה היא עמוקה יותר- אין לי כוח, קר לי, אני עייף, אוווווף אמא, כבר עוד שניה, הנה אני ער, בסדרררר שמעתי ועוד שלל אמרות ייאוש על הבוקר אינם אלא סימפטום של "אין לי דבר חשוב יותר לעשות היום חוץ מלחלום".

מה עושים?
חג החנוכה הוא חג של סדר. נרות בסדר עולה, לא לשכוח כמה מדליקים היום.. החיים הם חג של סדר יום. חשוב וכדאי שאדם יפתח לעצמו פנקס קטן ויעשה לו סדר יום עמוס יותר משל ראש הממשלה, כי עליו לא רק להתמודד על ארץ קטנה עם שפם, אלא על עולמות גדולים ונשגבים ששם נגור לאחר 120.

סדר יום, לכתוב שעות: 6.45 קימה. 6.48 כוס תה חמה. 7.00 צחצוח שיניים כדי לעשות נעים באף לחברי. 7.08 יציאה מהבית. 7.15 תפילה מעומק הלב למי שנתן לי חיים. 8.00 ארוחת בוקר. 8.17 ברכת המזון. 8.20 הכנה לבד לשיעור. וכן על זה הדרך. סדר יום עמוס וגדוש.

טיפ קטן. בחר שעות משל עצמך. אל תעשה מה שכולם עושים! אם התפילה מתחילה למשל ב7.15 הקדים בשתי דקות. אם כולם נותרים בחדר האוכל ומפטפטים על אירוע מוחי ומדינת ישראל, סיים מהר והקדים לפני כולם בעשיה מהותית. יו כמה סיפוק!


טיפ גדול! אם אתה רוצה לחוש סיפוק באמת ענק, צלם דפים אלו במכונת צילום, רשום תאריך על הדף, "דף היומי". כל מה שסיימת לעשות על פי הזמן, סמן ב-וי. מה שהתקשת, בסימן שאלה- לשפר. בעוד כמה שנים הוצא דפים אלה לבניך והראה להם מה פירוש המילים "התמודדות בחיים". איך עושים חיים, נעשים חכמים, פיקחים ומלאי עשיה וסיפוק.

קדימה מכבים!

חזק ביותר!