לרבלין היה גימיק של הצלחה עיתונאית בזיהוי מצבו הרפואי של "הדוב" כלשונו, כאיש שפרנסתו באה מכתיבה אז בוודאי זחה עליו דעתו....
תיאור רפואי מדוייק על בריאותו של שרון..
הוא לא סמל הבריאות המופתית, יכול אפילו ינשוף עיוור. אדם שמתנהל כמו דוב, מתנשף כמו קטר, ולא תמיד ברור לך באיזה עין הוא מסתכל עליך, מזכיר יותר את הדוד הקשיש ממעון ההורים 'נווה שמחה' ופחות את איש הברזל שלפי התיאורים מכהן בלשכת ראש הממשלה.
אוכל הכל...
אי-אפשר לטרוף מידי יום הררי בשר מבושל, לבלוס שומנים ומני מתיקה כמו מסיפורי הסעודות של הקיסרים הרומאים
על החרדים...
אבל גם מי שלא ראה מימיו מטווח אפס את ראש הממשלה, ולא הוקסם מחינו האישי כמו נציגינו החרדים היוצאים מחדרו בחיוך נעים של מהופנטים..
על הזקנים....
במקרה זה מיליון אנשים שבחרו שרון יקבלו כתחליף אוסף מקרי של גוויות פוליטיות מהלכות כמו שמעון פרס וחיים רמון, או אנשים כמו רוני בר און וזאב בוים, שאפילו בחירות לוועד השכונה לא היו צולחים בהתמודדות עצמאית.
על חביריו העיתונאים....
ועכשיו לך ותצפה מחבורת מלחכי הפנכה, עיתונאי הצלחת שאוכלים מידם של העוזרים והדוברים, שיחשפו בפני הציבור את כל האמת על מצב של ראש הממשלה.
וגם על מחלות נוספות רחמנא ליצלן...
גם בתחום הביטחוני מפגין האיש החזק חולשה של חולה בניוון שרירים
על ילדים וחתולים...
ובהוראת האיש החזק ממשיכים תותחי צה"ל לירות פגזים אל שטחים פתוחים, שהשפעתם פחותה מזו של ילדים הזורקים אבנים על חתולים.
על באבות וגלימות...
ובכן, לא נביא או בן נביא נוכי, לא 'חלבן' ולא 'סנדלר קדוש' ואפילו לא באבון גורף מיליונים עם גלימה לבנה מצפון הארץ או מדרומה (וחבל מאוד שלא).
אם כך הוא תיאר את כולם קשה לאמוד את כוונתו האמיתית כלפי הבאבות.
 |
|
|
