האם יוסף היה צדיק ?

לפננו מספ מקורות אשר מתיחסים לדמותו של יוסף ולכן נשאלת השאלה מה זכה יוסף לתואר צדיק ?
רש"י בראשית פרק לז
והוא נער - שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה:

*
רש"י בראשית פרק לז


את דבתם רעה - כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו,



רש"י בראשית פרק לט
ויהי יוסף יפה תואר - כיון שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך, אני מגרה בך את הדוב, מיד ותשא אשת אדוניו וגו' - כל מקום שנאמר אחר סמוך:


וימאן יוסף


מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות קסב
דף קה, ע"א ( לבר' ל"ט, ח') . הן אדני. א"ר יהודה בר' שלום למה מאן יוסף, לפי שראה איקונין של אביו, וא"ל: יוסף יוסף, עתידין אחיך ליכתב באבני אפד, תרצה שתהיה חסר מכולם ותהיה רועה זונות, לכך: וימאן יוסף







תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב
יהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו, א"ר יוחנן: מלמד, ששניהם לדבר עבירה נתכוונו. ויבא הביתה לעשות מלאכתו - רב ושמואל, חד אמר: לעשות מלאכתו ממש, וחד אמר: לעשות צרכיו נכנס. ואין איש מאנשי הבית וגו' - אפשר, בית גדול

בראשית רבה (וילנא) פרשה פז ד"ה ז ויהי כהיום
ר"ש בר נחמן אמר לעשות מלאכתו ודאי אלא ואין איש בדק את עצמו ולא מצא עצמו איש, ד"א ר"ש אמר נמתחה הקשת וחזרה הה"ד ( בראשית מ"ט) ותשב באיתן קשתו, קשיותו, ר' יצחק אמר נתפזר זרעו ויצא דרך צפרניו שנא' ויפוזו זרועי ידיו, ר"ה בשם רבי מתנא אמר איקונין של אביו ראה וצנן דמו, דכתיב משם רועה אבן ישראל מי עשה כן מאל אביך ויעזרך וגו', ברכות שדים ורחם ברכתא דאבוך ודאמך.




תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב
ותתפשהו בבגדו לאמר וגו' - באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות? דכתיב: +משלי כט+ ורועה זונות יאבד הון. מיד: +בראשית

בראשית פרק מא
יִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה:


מדוע ציינה התורה סימבולית רק את הגילוח והחלפת הבגד ולא למשל שהוא התרחץ גם לכבוד המלכות


בראשית פרק מא
וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

(
ויקרא רבה (מרגליות) פרשה לב ד"ה [ה] גן נעול
' חונה בש' בר קפרא בשביל ארבעה דברים ניגאלו ישר' ממצרים, על ידי שלא שינו את שמן ולא שינו את לשונם ועל ידי שלא אמרו לשון הרע ועל ידי שלא היה בהן פרוץ ערוה. על ידי שלא שינו את שמן, ראובן ושמעון מי נחתין ראובן ושמעון מי סלקין. לא היו קורין לראובן רופס, ליהודה לוליאנא, ליוסף ליסטס, לבנימן אלכסנדרא. על ידי שלא שינו את לשונם, להלן כת' ויבא הפליט ויגד לאברם העברי ויש מוסיפים שלא שינו לבושם ושפתם

בראשית פרק מא
(נא) וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי:
(נב) וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי

* ב"ה ששכחתי אית בית אבא וכל כך טוב לי בגלות


בראשית פרק מב
ז) וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל:

(כך מתיחסים לאחים לאחר עשרים שנה לא משנה מה הם עשו








*
ולא יכול יוסף להתאפק


בראשית רבה (וילנא) פרשה צג ד"ה ח אדוני שאל
מרו לו אחיו יהודה מצרים אינה כשכם אם אתה מחריב את מצרים תחריב את כל העולם, באותה שעה ולא יכול יוסף להתאפק, כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים אמר יוסף בלבו מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים

פטריוט מצרי ?

אושר על ידי הרב מיימוני
~~~~~~~~~~~





מודה ועוזב

ימי,

בין השאר, הדוגמא שהבאת מדגימה היטב את שיטתו של ר' אליעזר (ויש הטוענים, גם שיטת בית שמאי, ויש האומרים אף השיטה הקדומה יותר) בשימור המסורת הקדומה, על פני חידוש תוך לימוד ופלפול. במקרה הזה, מעניש ר' אליעזר את ר' יוסי, לא בגלל ההלכה שאמר (כי היא נכונה, מבחינתו) אלא בגלל הדרך בה הגיעו אליה בביהמ"ד - פלפול ודרשה, במקום זכרון ושמועה דור מפי דור.
קשה לדייק מכאן את דעת התלמוד על הערכה לזכרון ולשמועה, שכן ר' אליעזר אינו מיינסטרים, בלשון המעטה, ובד"כ אין התלמוד מכבד ומחבב את דרכי ההוכחה שלו. קשה גם ללמוד את צדקת דבריו מן העובדה שעונשו "עבד", כי ידועים כוחותיו של ר"א לתלמוד והוא אינו מקבלם כמייצגים אמת דוקא.




תוקן על ידי - אמשלום - 01/01/2006 16:35:24

ימי,

אולי אפשר לראות את חצי הכוס המלאה ב'חרדה' זו...חרדת שמירת מבנה השתלשלות פסיקת ההלכה. את הסמכות לפסוק על פי שיקול הדעת שלהם, קיבלו חכמים ממשה בסיני. וזו היא עיקרה של תושב"ע.

על זה אין מה להתווכח, גם אם חכמים טעו.

חשבתי על הדברים ודומני שבכל הנוגע לתנאים ולאמוראים יש נקודה חשובה.

דווקא בבית מדרשנו יותר משאר בתי מדרשות מובלטת ערכה הקריטי של סמכות חז"ל לדורות שכן זלזול בסמכותם בזמנו היה מערער את כל המוסד של תורה שבעל פה, ולכן לא יכלו, ואסור היה להם לעבור לסדר היום על כל דבר שיכול להתפרש כערעור מעמדם, שיכול להניח מקום לצופה מן הצד ללגלג על כשלונם.

ועיין עוד חגיגה ג: מעשה בר'יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני ר'אליעזר בלוד אמר לו מה חידוש היה היום בבית המדרש אמר לו נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית אמר לו יוסי פשוט ידיך וקבל עיניך פשט ידיו וקבל עיניו בכה ר' אליעזר ואמר סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם לך אמור להם אל תחושו למנינכם כך מקובלני...הלכה למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ... תנא לאחר שנתישבה דעתו אמר יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן וחזרו.
רש"י פירש שם 'הוקשה בעיניו שנתן עטרה לאותו דורש והלא מימות אנשי כנסת הגדולה היתה תקנה זו.

מפחיד, מחריד, נורא,

אך רק לחשוב כמה הם חרדו לשמירת המסורה ונושאיה...

ירוחם,

רק אחת ואני מרימה ידיים,

תלמיד חכמים שביזהו או חירפו אדם בפרהסיה, אסור לו למחול על כבודו. ואם מחל--נענש, מפני שזה בזיון תורה:

ותחשוב על זה...

riv ממה בדיוק אני צריך למצא נחת? שאת מסכימה לדעתי, כי מותר לנקום. אלא את אומרת רק לכבוד התורה. איזה כבוד התורה היה אצל יעקב" כיבוד אב היה" זה נכון שזו מצוה הכתובה בתורה אבל בין זה לכבוד התורה.? וכן בדוד מורד במלכות זה לא בדיוק כבוד התורה. אבל איך שאמרת אם זו הנאה שלך בהנאה שאני.

מודה ועוזב