גמדים ואלים במצרים העתיקה

בתקופת התלמוד  מי שנושך על ידי כלב שוטה, האכילו אותו מהכבד של הכלב השוטה.  הגמרא ביומא.  זה לא מזכיר את לואי פסטר. בזריקה לרפואת האדם שנושך על ידי כלב נגוע בכלבת. הזריקה מכילה דם שנלקח מכלב נגוע בכלבת.

_________________

מודה ועוזב

משהו דומה:

בימי הרומאים החלו לטפל בטיניטוס ע"י מיסוך רעשים. כלומר, השמעת רעשים גבוהים יותר כדי להקל על התופעה.

מזכיר לכם את יתושו של טיטוס?

http://ofakim.robosites.co.il/HTMLs/article.aspx?C2004=12540&BSP=12536

מיימוני,

כתבת - "זכור לי שטוענים כי בעולם העתיק, הפרימיטיבי, אדם שהיו לו תכונות יוצאות דופן נחשב למי ש"נגעה בו יד האלים" ולכן היה יכול לזכות למעמד במסגרת הדת."

בכתבה שהביא צ'אוט לא נזכרת התופעה הזו כלל! (ולכך כיוונתי בדברי לעיל). נמוכי הקומה לא היו "מיוחדים", ולא נחשבו כבעלי תכונות דתיות נעלות. הם פשוט נחשבו חלק אינטגרלי מן הקהילה - לא נודו, לא הודרו אל תפקידים מסויימים (ואפילו לא הדרה "לטובה", נניח למנזרים מיוחדים וכו'), ויש גם שני אלים בדמותם (כמו שיש אלים לכל מגזר בקהילה העתיקה).
אני חוזרת על שאלתי - מה ידוע לחכמי המקום על היחס במקורות יהודיים (אם יש כזה) לנמוכי קומה בפרט ולבעלי מומים גופניים אחרים בכלל?

(אגב, אתה טוען "בעולם העתיק, הפרימיטיבי" - ואילו אני שמעתי כי מייחסים לילדים עם תסמונת דאון, אוטיסטים וכו' "מלאכוּת" ו"קרבה יתירה לא-להים", בחברה החרדית בת ימינו...)



מואדיב,

תודה לך. כנראה שרמזי העדינים למעלה ("יצר", "בהמיות" וכו') היו עדינים מדי...

יש סוגיא ארוכה המתארת את גופם החריג -אמנם לקצה השני=גדול במיוחד- של רבי אלעזר ברבי שמעון ורבי ישמעאל ברבי יוסי. <בבא מציעא ריש פרק ז>
תוספות כתבו שם שזה נכתב כדי שלא ילעגו לבעלי מומים שכאלו.

.

מיימוני:

אין מדרש יוצא מידי פשוטו...


לענ"ד, אי אפשר לפרש את המדרש אחרת מהנראה לעין מיידית, ביחוד, כשהמדרש מדגיש שגובהו שווה לפרמשתקו, ואכמ"ל.

אני מוסיף על דברי אמשלום:

א. זכור לי שטוענים כי בעולם העתיק, הפרימיטיבי, אדם שהיו לו תכונות יוצאות דופן נחשב למי ש"נגעה בו יד האלים" ולכן היה יכול לזכות למעמד במסגרת הדת.

אני משער שהדברים מסתברים, למרות שלא זכורות לי ראיות לדבר זה.

יתכן שהתופעה מוכרת גם היום בשבטים באותם מקומות בודדים בעולם שנותרו עם אורח חיים עתיק (גיניאה החדשה?).

ב. כמובן, העובדה שבמצרים נהג יחס של כבוד לבעלי מום גופני אינה מחייבת שהפרעונים היו כאלו.

אבל יש להודות כי האפשרות הזו הופכת לפחות רחוקה. כלומר, עד שראיתי את המקור שהביא צ'וטנג, הייתי מכריע מייד כי המימרה על גובהו של פרעה באה להפחית מערכו ולהציגו כאדם שפל. וזה עדיין נראה כפשטות המדרש. אך כיון שידוע לנו על מעלת גמדים במצרים, שוב זה לא בלתי אפשרי שלמדרש יש גם מקור מעשי, ולו על דרך ההשערה בלבד.

ג. סבורני כי דווקא בגלל הנטיה של בני העולם העתיק לייחס מעמד דתי, אלהי, לחריגים מבחינה גופנית, נקבע איסור להעסיק בעלי מומים במקדש, או להקריב קרבנות בעלי מום. כלומר, גם למצוות אלו יש טעם במלחמה נגד עבודה זרה, כשיטת הרמב"ם.

ד. לגבי היחס לחריגים בהלכה, לא זכור לי דבר מסויים, אך בוודאי שיש להיזהר מאד מכל פגיעה ומכל מה שיכול להחשב כפגיעה.

וידוע הסיפור על החזון איש שנזהר ללכת לאט כדי לא לעקוף אדם צולע שהלך לפניו, כדי לא לגרום לו בעקיפין חלישות הדעת.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

יוכסנטע,

מאין הסקת שפרעה שבימי משה היה בעל מום ויצור מעוות? מן המדרש אשר בבבלי? זה נראה לי מעט מרחיק לכת.

הממצאים של החוקרים (כפי שתוארו בכתבה) הם אלה:
א. במצרים הקדומה נמוכי קומה שולבו בחיי הקהילה, ושימשו בתפקידי מפתח בחברה.
ב. שניים מן האלים (הרבים) במצרים הקדומה, נחשבו נמוכי קומה.

אלה עובדות מעניינות ביותר ומעוררות מחשבה אך אין בהן דבר כדי להצביע על כך שהיו פרעונים נמוכי קומה, ובודאי שלא לציין פרעה אחד ספציפי (זה שבימי משה) שהיה כזה.
הדילוג המחשבתי שנעשה כאן באשכול - שילוב דרשני למדי בין ממצאי המחקר לבין המדרש בבבלי - הוא לא יותר מדילוג מחשבתי, גם אם יצירתי למדי.
קשה לי שלא לחוש בנימה של "ניצחון" ו"אמרנו לכם", בדיון הזה, של מי שמאוד רוצים להוכיח "פשטותם" ו"התאמתם" של דברי חז"ל למציאות ההיסטורית (ולמציאות בכלל). אין לי בעיה עם הגישה הזו, אבל חשוב לי להדגיש, שהיא גישה דרשנית כשלעצמה.



ובעניין אחר -
הכתבה עוררה בי עניין אחר לחלוטין - היחס בתרבויות שונות למי שבעינינו נתפסים כ"בעלי מום ויצורים מעוונתים" (כהגדרת יוכסנטע לעיל). מסתבר, שבמצרים הקדומה היחס אליהם היה כאל אחד האדם (ואפילו לא כאל מי שיש להם איכויות נעלות באופן יוצא דופן), ובתוקף כך גם "זכו" לאלים בדמותם.
האם יש למישהו מקורות בנושא היחס לבעלי מום (ונמוכי קומה בפרט) בעולם היהודי?