ועכשיו אחרי ויסנשטרן קבלו את רינהולד

לא ברור מה גורם לקרית האתאים להתערטל בפומבי בתקשורת ולספר לתקשורת החילונית על יציאתם לעבודה. קודם זה היה אלקנה ויסנשטרן. ועכשיו זה ישראל ריינהולד - חתנה דבי נשיאה של הרב ברויידא מרכסים. גם ריינהולד מספר כיצד ואיך עזב את הלימוד לטובת עבודה. גם הוא משתדל ללמוד דף ביום. כל הכבוד. ועכשיו מחפשים את הקרית האתאי הבא שיאות להתפשט בפני התקשורת.

הנה הכתבה.

בלי קשר לקצבאות - החרדים יוצאים לחפש "פרנסה בכבוד"

מאת רותי סיני

חרדים לעבודה , כתבה שנייה בסדרה


ישראל ריינהולד מגדיר עצמו ליטאי מודרני. הוא עובד ברישום תלמידים וביחסי ציבור בבית הספר "אור חדש" בקריות, עוזר בגידול שלושת ילדיו הקטנים, משתדל ללמוד גמרא או תורה במשך שעה או שעתיים בערב, מתנדב במגן דוד אדום פעם בשבוע-שבועיים ועושה מילואים לאחר שעשה שירות צבאי מקוצר. לדבריו יש לו חברים רבים מהישיבה שאורח חייהם דומה - חלקם אף לומדים מקצוע, כמו חבר קרוב שלומד משפטים ורוצה להיות עורך דין.

"ישנה התפתחות גדולה בשנים האחרונות של יציאה לעבודה, של שירות צבאי שלב ב', (שירות צבאי מקוצר לגברים, ר"ס) ושל שירות במילואים. ישנם יותר מקומות עבודה שמתאימים לציבור שלנו. הכי חשוב זה לשלב עבודה עם לימוד תורה", אומר ריינהולד, בן 30. הוא אינו חושב שדווקא הקיצוץ בקצבאות הילדים, שהחל לפני שנתיים וחצי, הוא שחולל את השינוי. "הצרכים הולכים וגדלים ויש יותר עניין בהשגת פרנסה בכבוד", הוא אומר.

הדעות חלוקות בשאלה באיזו מידה הקיצוצים אילצו אברכים לנטוש את עולם התורה לגמרי או רק חלקית. ברור כי תהליך היציאה ללימודי מקצוע ולעבודה החל כבר לפני עשור ויותר והתפתח בהדרגה, אך ייתכן שהקיצוץ בקצבאות ובתמיכות אחרות של המדינה יאיץ את הקצב בשנים הקרובות, ככל שהשפעות הקיצוץ יורגשו יותר.

חרדים לעבודה השינוי (כתבה שנייה בסדרה)

בעשור האחרון עלה מספר החרדים העובדים בישראל. "הארץ" בודק את הסיבות לתופעה, את השפעתה על החברה החרדית ועל שוק העבודה ואת הצפוי בעתיד. הפרק הקודם עסק בשינוי גישתם של חלק מהרבנים שמתירים עבודה במקביל ללימוד תורה

הקיצוץ אמור להימשך עד 2009 ולהסתכם בהפחתת קצבאות הילדים בעשרות אחוזים. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שעיבד מינהל המחקר והתכנון של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (התמ"ת), ב-2003 יותר מ-35% מהגברים החרדים דיווחו שהם עובדים. באופן מפתיע, שיעור הנשים העובדות לא היה גבוה בהרבה - 39%. בנוסף, כ-5.6% מהגברים ומהנשים דיווחו שהם מחפשים עבודה. זאת, לעומת שיעורי השתתפות של 77% מהגברים ו-69% מהנשים בציבור החילוני והמסורתי. "לא הייתי תולה את השינוי בקיצוצים", אומר שי הורביץ, בעל משרד פרסום ויחסי ציבור, "לא ראיתי קפיצה גדולה לפני שנתיים. זו אוכלוסייה שבניגוד לדימוי היתה תמיד במעגל העבודה". גם בנתוני הלמ"ס אין עדות להצטרפות המונית של חרדים לשוק העבודה בשנתיים האחרונות.

עסקים זעירים בבית

אין ספק שהקיצוץ הכביד מאוד על חייהן של משפחות רבות, שגם קודם לכן חיו בעוני ובצמצום, אבל ישנן עדויות לכך שחלק מהווקום מתמלא על ידי פעילות פילנתרופית, במיוחד באמצעות כספים שמגויסים בחו"ל. "התרומות האלה עוזרות וגם העובדה שהחברה שלנו חיה בצמצום. כמה מאות שקלים זה לא מה שיגרום לאברך להפסיק ללמוד אם הוא באמת רוצה ללמוד", אומר הורביץ.

משפחות רבות גם מייצרות הכנסה מעסקים זעירים בבית - מכירת חלוקי בית ופיאות, מוצרי חשמל, מוצרי סדקית. חלק מהפעילות הכלכלית הזאת מדווחת, אבל רובה, על פי ההערכות, אינה מדווחת. בדרך כלל זו השלמת הכנסה למלגת קיום שאברכים מקבלים מהמדינה אם מצבם הסוציו-אקונומי קשה (כ-1,100 שקלים בחודש) ולמלגת קיום שהם מקבלים מהכולל (בין 900 ל-1,800 שקלים בחודש) בהתאם לגודל המשפחה. גם הכנסתו של מי שזכאי למלגה המקסימלית ויש לו שבעה ילדים, למשל, אינה עולה על 5,000 שקלים בחודש - סכום שכולל את קצבאות הילדים ועדיין מציב את משפחתו עמוק מתחת לקו העוני.

פחד מבריחת מוחות

"המצב הכלכלי היה רע גם לפני הקיצוצים", אומר בצלאל כהן, שעד לפני שנה וחצי היה אברך. כיום הוא עוסק בניסיונות לשנות את התייחסותה של הקהילה החרדית כלפי מי שמבקש לעבוד. "למרות ההכרה הברורה של רבים בקהילה החרדית בצורך בשינוי משמעותי (...) נמנעת המנהיגות החרדית, הן הרבנית והן הפוליטית, מפעילות אקטיווית בכיוון זה", כתב כהן בפרסום של מכון פלורסהיימר לחקר מדיניות - שם הוא משמש עמית מחקר. הסיבה המרכזית לכך, הוא סבור, היא חשש מפני בריחת מוחות טובים מעולם הישיבות לעולם העבודה ומנטישת אורח החיים החרדי לאחר גילוי העולם החילוני.

מבחינת חסמים חיצוניים לעבודה, כהן מונה בעיה של חוסר השכלה כללית והכשרה מקצועית, מחסור במקומות עבודה המותאמים לעובדים חרדים וגיל מבוגר יחסית, שבו גוברת המצוקה הכלכלית ומאלצת יציאה לעבודה. הבעיה מחמירה במיוחד כשהורים נאלצים להשיא את ילדיהם ולרכוש עבורם דירה.

הרשל קליין, חסיד בעלז שעובד זה יותר מ-30 שנה כקבלן בניין ועוסק בשנים האחרונות בעידוד עבודה במגזר החרדי מטעם הג'וינט, מספר על חרדי עם 14 ילדים שהיה מנהל של תלמוד תורה עד שהגיע הזמן לחתן את בנו החמישי והוא הבין שאין לו כסף. הוא החליט על שינוי קיצוני - הוא למד אדריכלות ארבע שנים ונעשה אדריכל של בתי כנסת קטנים. "מבחינתו הוא לא התנתק לגמרי מעולם התורה", מספר קליין.

הפשרה הזאת, בין הצורך לעבוד לבין הרצון להמשיך ללמוד, מסייעת לחולל את השינוי. בג'וינט הבינו כבר לפני עשר שנים, כשהחלו לפתח תוכניות הכשרה למגזר החרדי, שחייבים לאפשר לתלמידים בהכשרה להמשיך בלימודי קודש אם הם רוצים. הלימודים בתוכניות שפיתחו התקיימו רק פעמיים או שלוש בשבוע, כשלוש שעות מדי פעם, שכר הלימוד היה נמוך והתלמידים היו יכולים לקבל הלוואות ומלגות קיום.

הבדלים בין החצרות

התוכניות של הג'וינט פותחו בסודיות בשל הרגישות במגזר החרדי ליציאה לעבודה. רגישות זו קיימת עדיין במידה רבה, ועל כך מעידה העובדה שעשרות מרואיינים לכתבה זו סירבו להצטלם. "יש הרבה דעות קדומות וחששות - המגזר הוא לא מקשה אחת. יש הבדלים בין החצרות בעניין הפתיחות לעבודה", אומר הבכיר בג'וינט. כרבע מתלמידי הקורסים הם חסידי חב"ד, גור ובעלז. כ-17% נמנים עם הזרם הליטאי והשאר הם חרדים ספרדים או "לאמיים".

"החסידים פחות בררניים. יותר קל למצוא שרברב חסידי משרברב ליטאי", אומר בבדיחות אפרים רייך, איש עסקים ובעליה של חברת "אימג'סטור", שעוסקת בדיגיטליזציה של מסמכים, המעסיק מאות נשים חרדיות במודיעין עילית הודות לתמריץ בסך אלף שקלים בחודש לעובד, שהוא מקבל ממשרד התמ"ת.

הנשים החרדיות תמיד עבדו יותר מהגברים אבל המסלול הכמעט יחיד עבורן היה סמינר למורות. גם כיום רובן עוסקות בהוראה אבל התחום רווי וההכשרה והיזמות מתפתחים לכיוונים אחרים. "מי שבאמת מעדיף ללמוד הולך ללמוד ולא חשוב מה יש לו ומה אין לו", אומר רייך, "אבל יש ביקוש עצום לעבודה. זו מהפכה שקטה. גם הגברים לאט, לאט יוצאים לעבודה". לדבר קליין, "אם אדם לא מיועד להיות כלי קודש, יואיל נא לתרום לפרנסת משפחתו, לעצמו ולתל"ג".