"אבא שלי לא מת"

אבא שלי לא מת..
היא זעקה מעמקי יתמותה..
מסרבת לעכל את הבשורה המרה
אבא שלי לא מת..
והתעלפה...

זעקתה הדהדה בחלל..
ופרצי בכיות נשמעו מכל עבר..
אין מנחם..

חזרתי על המילים שוב ושוב,
הם לא הרפו ממני כל הערב..
לא נכחתי במעמד ההלוויה

אבל זעקתה של היתומה הוציא אותי משלוותי,
וכמו תמיד במצבים של סערת הנפש
אני מוציאה את רכבי הקט לטיול..

הכביש התפתל ועמו מחשבותי..
הדמעות שטפו את פני..
ביכיתי את צערה,
ביכיתי את צערי..

אבא שלי לא מת..
אבא שלי חי ..
והוא כאן ,
והוא קרוב,
והוא שומע,
והוא מקשיב
והוא גם עונה ..

עצרתי בצד,

חייגתי....
-אבא?
-חנוכה שמח ילדה שלי, מה שלומך?
----
-הי ילדה, הכל בסדר? את בוכה?
----
לא, סתם התקשרתי, רק לשמוע אותך
לדעת שאתה בסדר...

התנעתי את הרכב ונסעתי,
הבטחתי לעצמי שאשתדל להעריך את הטוב
שהוא כאן..
ולא חלילה בהעדרו...

נשאתי תפילה לאבאלה שבשמים
וביקשתי שישמור לי אותם,
עד מאה ועשרים...