| נשלח ב-8/1/2006 13:02 |
 |
| |
חי,
ה' רוצה שכל מעשיך יהיו לשם שמיים.
גם הנאה מתענוג יכולה להיות לשם שמיים.
זה נכון שיותר קל לאכול סלט בריא לשם שמיים אבל אפשר לאכול גם גלידה לא בריאה עם קצפת לשם שמיים.
להיות אתה פירושו לחיות את חייך במקום שלך ולפי הבנתך ולא לעשות מה שאחרים עושים או אומרים אם אתה חושב שזה לא לשם שמיים.
להיות אתה זה "אני נבראתי לשמש את קוני", על ידי לימוד התורה וקיום המצוות, ולנצל את המקצוע שאתה מתעסק בו על מנת להפיץ את היהדות לכל אלה שאתה בא איתם במגע.
ועל אחת כמה וכמה אם אתה מטפל באנשים, הרי למטופל יש באופן טבעי רגש של אהבה וכבוד אל המטפל וזה מכשיר את המטופל לקבל את דברי המטפל ואת הנהגותיו אפילו שלא בשטח המקצוע.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2006 01:18 |
|
| |
לכו לישון...
אגב, במדרש נאמר שהתורה ניתנה אש שחורה על גבי אש לבנה.. אז - לא הכל שחור לבן..
והעולם הוא לא צבעוני בכלל, בדיוק כמו שהתורה לא שחור לבן.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2006 01:06 |
|
| |
אני חושב ששחור לבן מסמן הרבה יותר מדפוס חברתי,הוא מסמן דפוס מחשבה שחור לבן כאשר שחור הוא העולם {וכל תענוגיו} ולבן הוא התורה והמצוות. וכל התנהלות העולם של מי שלובש בגדים אלה גם בגוף וגם בלבושי הנפש היא לבן ושחור.
אך האם זהו רצונו של השם מאתנו או האם הוא רוצה שגם אנו נהנה מין העולם וצבעוניותו?
לי יש הרגשה שהאופציה הראשונה היא רצונו יתברך אבל אני לא בטוח.
ועמית כאשר אתה אומר "היה אתה" למה אתה מתכוון?
כי אני תמיד אני. ותמיד אשאר אני גם בשחור לבן וגם בצבעוני.
אני מקווה שהבילבול שלי לא מבלבל יותר מידי.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2006 22:30 |
|
| |
"שחור לבן" וכד' נוגע לשייכות חברתית, דבר חשוב לכשלעצמו , אך הרבה פחות חשוב מעקרון שמירת המצוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2006 00:43 |
|
| |
רצון ה' זה המצוות.
רצון ה' ממך, זה שתישאר אתה ותקיים מצוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2006 20:30 |
|
| |
כן עמית ,אני מבין שאתה צודק.
עכשיו נשאלת השאלה של מה רצונו ממני ספציפית?
תורה ומצוות ברור לי עכשיו שהוא רוצה ממני.
אבל באיזה משקל? האם אני צריך להכנס לישיבה וללבוש שחור לבן? או האם אני צריך למשיך במקצועי (מטפל) ולשלב את התורה והמצוות בתוך חיי ולשמור על צבעים מגוונים יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2006 18:33 |
|
| |
תודה...זה סידר לי כמה דברים בראש..
ועכשיו לשאלה היותר מורכבת...מהו רצון השם?
התורה?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2006 10:51 |
|
| |
ניינוי וחי,
כל זמן שיש אני אז צריך לעשות את רצון ה'.
ואם אין אני אז גם אין צריך.
וכשה' רוצה שיהיה אתה, אז זה כמו שהחבר רוצה לחבק אותך אז הוא רוצה שתהיה שם בשביל לקבל ולתת את החיבוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2006 00:30 |
|
| |
ניינוי רציתי שתדעי שאני אני באותו דילמה שלך בדיוק ואת לא לבד.
ואת אותה שאלה שאלתי את השם יתברך בתחילת השבוע ומאז קיבלתי המון תשובות מהמון מקומות.
והבנתי שבכל מקרה צריך לעשות את המקסימום שאנו יכולים לעשות למענו יתברך (איתכפיא-לכפות על עצמנו את רצונו טרם התבטלותנו) ואם ירצה השם נזכה להיתהפכא(-לעשות את רצונו בביטול גמור,)וכך אנו עושים בדיוק מה שהוא רוצה מאיתנו.
בעזרת השם נעשה ונצליח.
וכמו שכתב דוד המלך עליו השלום:
ואני בחסדך בטחתי,יגל ליבי בישועותך,אשירה לה' כי גמל עלי
כלומר עוד לפני הישועה הוא בוטח בחסדו (יגל בלשון עתיד).
תוקן על ידי - עינבחי - 05/01/2006 0:36:39
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 17:03 |
|
| |
אז אני עדיין לא מבינה...אתם חושבים שהשם רוצה שיהיה אני, או שצריך לעבוד על עצמנו מספיק חזק כדי להתבטל בפניו...?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 13:55 |
|
| |
אני חושבת שנקודות העיקריות בסקאלת הבחירה של האנשים המאמינים הינן אלה (מהנמוך לגבוה):
המורד- אדם הבוחר שלא לקיים רצון ה'.
הסלקטיבי- אדם המקיים רק מה שהוא חושב לנכון, ומה שלא נראה לו- לא מקיים.
המחונך- אדם שמקיים מצוות מתוך חינוך שקיבל או מתוך לחץ חברתי של החברה בה גדל, אך אינו בעל השקפה אמונית.
הירא- אדם המקיים הכל, מתוך יראה (גם כשזה נוגד את רצונו).
האוהב- אדם המקיים הכל, מתוך אהבה (גם כשזה נוגד את רצונו).
חסר הבחירה - אדם החש כי אין לו בחירה והוא לא יכול שלא לקיים רצון ה' (למרות שטכנית הוא יכול, הוא נפשית לא מסוגל, כמו שאדם יכול טכנית להכניס ידו לתוך אש לוהטת, אך לא יעשה זאת).
כמובן, יש הרבה שלבי ביניים באמצע....
תוקן על ידי - פנדורית - 04/01/2006 14:01:17
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 10:01 |
|
| |
פנדורית, [זה אזרחי בניק השני]
שני הביטולים שהבאת הינם חלוקה של הביטול הראשון עליו אני דיברתי. [עשיית רצון השם]
וזה לא רק שני דרגות אלא שזוהי סקאלה.
בתוך הסקאלה נמצאות הרבה דרגות.
הנקודות הקיצוניות של הסקאלה הן:
עבד נאמן- שרוצה מצד עצמו לעשות כל מה שהוא רצון האדון. לעבד זה אין שום רצונות משל עצמו וכל כולו מזוהה עם כך שיש כאן אדון ואני רק יד ימינו שעושה בשבילו.
עבד פשוט - אחד כזה שבהפקירא נייחא ליה [היינו שהוא היה מעדיף לצאת כמה שיותר לחופש, מעדיף הפקירות, נוח לו לא לעשות], אבל הוא עושה את רצון השם מתוך ביטול הנובע מפחד או אימה או אילוץ אחר.
שני אלה וכל מה שבתוכם הם דרגות שבתוך מערכת היחסים שלנו עם רצונושל השם.
ויש מעלות בזה שאין בזה.
ויש מעלה בעבד פשוט שאין בעבד נאמן.
אבל גם עבד נאמן [שהם הצדיקים] יכול לזכות במעלות של העבד הפשוט אם רק יגיע להסכמה בנפשו שגם אילו יצוייר שהרצון האלוקי היה היפך מרצוני, גם אז הייתי עושה אותו.
חי,
כן, וזה בדיוק מה שה' תכנן ורוצה שיקרה.
זה לא ממש היבדלות אלא הדבקה. זה כמו חיבוק של שני אוהבים. כשאתה מחבק בר אתה לא ממש מאחד את הגוף שלך עם גופו של החבר. האחדות היא רק בנפש.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 00:34 |
|
| |
נשלח ב 3/1/2006 אזרחי
אולי זה יעשה קצת סדר בדברים:
ישנם שני ביטולים:
1) שאני מבטל את כל מה שיש לי אל הרצון של ה'.
2) שאני בעצמי בטל אל ה' בעצמו.
אני מצטט אותך ושואל האם באפשרות הראשונה לבטל את כל מה שיש לי וכו', האם לא כל מה שיש לי זאת תחושת הישות, ותחושת היבדלות מהשם?
זה לא אומר חס ושלום שתורה ומצוות לא יתקיימו.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 00:20 |
|
| |
אזרחי, לדעתי החלוקה קצת שונה.
אכן יש 2 ביטולים, אבל אני מחלקת אותם אחרת.
1. אני מבטל את רצוני למול ה', כלומר- יש לי את הרצון האישי שלי, אבל אני מבטל אותו ועושה אחרת מרצוני כיוון שהקב"ה ציווה אחרת.רצון ה' חיצוני לי.
2. רצוני הוא רצון הקב"ה. רצוני לעשות מצוות ה' יתברך, השאיפה למלא אחר דבריו ממלאת את כל ישותי וכיוון שכך- רצונו נעשה רצוני. רצון ה' פנימי בי.
גם כשאדם בתמדרגה 2 הוא עדיין בעל בחירה. נכון- יש צדיקים שהם ברמה כל כך גבוהה שכבר כביכול אין הם בעלי בחירה (כי הם כל כך בטלים למול הקב"ה שהם לא מסוגלים לחטוא), אבל הם לא נולדו כך ועברו מסלול ארוך שהיה מורכב מהרבה בחירות בהם בחרו נכון והגיעו למדרגה גבוהה זו.
נקודה נוספת:
גם כשאני מבטל את עצמי למול הקב"ה זה יוצא מתוך מקום אישי ובעל בחירה, כלומר- אני *בוחרת* לבטל את עצמי, ועל כך בדיוק אדם מקבל שכר. מלאכים אינם מקבלים שכר כי הם מתוכנתים לעשות רצון ה', אנחנו לא, לנו יש דעות משלנו, רצונות משלנו, דחפים משלנו ומחשבות משלנו, אנחנו מקבלים שכר על כך שאנחנו בוחרים להתעלות מעל רצוננו האישי, שקיים, ולעשות בסופו של דבר את רצון ה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2006 23:58 |
|
| |
לגבי המדיטציה של דוד.
המורה שלימד אותי נתן לי בעבר את המקורות שלו .
לצערי אני לא זוכר.
לגבי השאלות אני ישמח לענות למיטב הבנתי ,אני יכול לענות רק על סמך חויה שחוויתי,וכתבים שקראתי אצל אנשים שתיארו את אותה חוויה,אך לא אוכל לענות מעצם החוויה עצמה.
אגב אחת מהמדיטציות היהודיות היא :שיויתי ה לנגדי תמיד.
ובמדיטציה זאת צריך לעצום עיניים ולהשתמש בכח המדמה ןלתבונן באותיות שם הווי''ה.
ניתן כמו כן אם מדיטציה זאת קשה מידי בהתחלה
להתבונן בדף עליו כתוב שם הווי'ה שחור על גבי לבן.
המטרה היא השקטת עולם המחשבה mind עד אשר משיגים מיקוד , דעת, התבוננות מלאה באותיות השם.
ולא להתבונן על מנת לחקור ולחפור במשמעות.
כרגיל ,כמו כל מדיטציה אף פעם לא מצליחים בפעם הריאשונה
אלא צריך להתיגע ולהתאמן ולקבוע עיתים כדי לראות/להרגיש תוצאות ורק לאחר שחוויתם/ראיתם הרגשתם תוכלו להבין למה אתם עושים מדיטציה,ומזה מדיטציה. אך עד שמבינים צריך לנסות מעבר להבנה ומעל לטעם ודעת וכמו שנאמר יגעת מצאת תאמין.
המקורות למדיטציה הם בסיפרו של הרב אריה קפלן
מדיטציה יהודית,
כמו כןיש ספר נפלא נפלא בנושא מדיטציות השייך לבית חב"ד
"התבוננות במעשה מרכבה" של דרור משה שאול בהוצאת
מרכז יחודא עילאה.
|
|
|
|
|
|
